אחרי ניצחונות והישגים, באופן בלתי-נמנע באים תסכולים ולפעמים גם אכזבות. נקודת השיא בסיפור היציאה של בני ישראל ממצרים מתועדת בפרשת השבוע בשירת הים הנצחית של משה ובני ישראל.
ההתעלות שחשו בני ישראל למראה השמדת האויב המצרי המדכא והשנוא לא ידעה גבולות. נדמה היה שחלומותיהם הפרועים ביותר על הצלחה והישגים מתגשמים עכשיו והופכים למציאות. אך כמעט מיד בני ישראל נאלצים להתמודד עם הבעיות של העולם האמיתי, שנדמה שאינן נעלמות לעולם, ולא משנה כמה גדולה הייתה האופוריה קודם, ולכן הם הופכים לאנשים זעפנים ומרדנים.
מזון, מים, מחסה - כל אלה חסרים. אפילו כאשר משה מספק להם את הנסים הנחוצים לקיום מינימלי במדבר סיני, תחושת הפסימיות והקדרות איננה מתפוגגת בקלות. מצב הרוח הזה מתגבר על ידי המתקפה המפתיעה של עמלק על בני ישראל. גם הפעם עמלק מובס על ידי משה ויהושע, אך עצם העובדה שמתקפה כזאת התרחשה זמן קצר כל כך אחרי האירועים של יציאת מצרים מרפה את ידיו של העם ומערערת את ביטחונו.
הרגע של ניצחון גשמי מוחלט איננו חוזר שוב בסיפור של בני ישראל במדבר סיני. אך אם מדברים על צד הגשמי, החוויה של מדבר סיני היתה רחוקה מלהיות ניסיון נעים לבני ישראל. זה נכון לגבי כל הניצחונות האישיים והלאומיים. ברגע שהאופוריה מתפוגגת, הבעיות והתסכולים מתחילים.
כשהתורה מספרת על נס המתקת המים במרה, היא אומרת "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". יש הרבה פירושים במדרש, בתלמוד ובספרות הרבנית בדבר טיבו של אותו "חוק ומשפט" שהקב"ה שם לבני ישראל שם. אך בוודאי יהיה נכון לומר שה"חוק ומשפט" העיקרי שבני ישראל למדו במרה היה שהבעיות בחיים לא נעלמות גם אחרי ניצחונות נסיים והישגים גדולים. ניצחון מביא אתו ציפיות גבוהות ולעתים בלתי-מציאותיות. יש צורך בתגובה מציאותית שקולה ובהערכה ריאלית של המצב כדי ליהנות מפירותיהם של ניצחונות כאלה.
ככל שהציפיות שלנו גדולות פחות כן פוחתת מידת האכזבה והכאב. הצאצאים של הדור שיצא ממצרים, שכבר התרגלו לאתגרים המפרכים של המדבר ושלא היו שותפים לאופוריה של השמדת המצרים המדכאים, ידעו להתמודד טוב יותר עם המציאות שכרוכה בכיבוש ארץ כנען וביצירה של מדינה ריבונית וחברה יהודית.
גם בימינו היינו עדים להישגים גדולים ומפתיעים בארץ ישראל. אך דווקא בגלל אותה הצלחה, לעתים אנחנו נוטים לחוש אכזבה ותסכול לנוכח בעיות שלא נפתרו עדיין. כולנו רוצים לשיר שירה של התעלות וניצחון על האויבים ועל הקשיים. בעזרת ה' עוד נזכה לעשות כן. אבל עד אז נעשה בתבונה אם ננסה להתמודד עם המציאות שלנו ועם הבעיות שלנו בצורה מתונה, מעשית ושקולה.
ההתעלות שחשו בני ישראל למראה השמדת האויב המצרי המדכא והשנוא לא ידעה גבולות. נדמה היה שחלומותיהם הפרועים ביותר על הצלחה והישגים מתגשמים עכשיו והופכים למציאות. אך כמעט מיד בני ישראל נאלצים להתמודד עם הבעיות של העולם האמיתי, שנדמה שאינן נעלמות לעולם, ולא משנה כמה גדולה הייתה האופוריה קודם, ולכן הם הופכים לאנשים זעפנים ומרדנים.
מזון, מים, מחסה - כל אלה חסרים. אפילו כאשר משה מספק להם את הנסים הנחוצים לקיום מינימלי במדבר סיני, תחושת הפסימיות והקדרות איננה מתפוגגת בקלות. מצב הרוח הזה מתגבר על ידי המתקפה המפתיעה של עמלק על בני ישראל. גם הפעם עמלק מובס על ידי משה ויהושע, אך עצם העובדה שמתקפה כזאת התרחשה זמן קצר כל כך אחרי האירועים של יציאת מצרים מרפה את ידיו של העם ומערערת את ביטחונו.
הרגע של ניצחון גשמי מוחלט איננו חוזר שוב בסיפור של בני ישראל במדבר סיני. אך אם מדברים על צד הגשמי, החוויה של מדבר סיני היתה רחוקה מלהיות ניסיון נעים לבני ישראל. זה נכון לגבי כל הניצחונות האישיים והלאומיים. ברגע שהאופוריה מתפוגגת, הבעיות והתסכולים מתחילים.
כשהתורה מספרת על נס המתקת המים במרה, היא אומרת "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". יש הרבה פירושים במדרש, בתלמוד ובספרות הרבנית בדבר טיבו של אותו "חוק ומשפט" שהקב"ה שם לבני ישראל שם. אך בוודאי יהיה נכון לומר שה"חוק ומשפט" העיקרי שבני ישראל למדו במרה היה שהבעיות בחיים לא נעלמות גם אחרי ניצחונות נסיים והישגים גדולים. ניצחון מביא אתו ציפיות גבוהות ולעתים בלתי-מציאותיות. יש צורך בתגובה מציאותית שקולה ובהערכה ריאלית של המצב כדי ליהנות מפירותיהם של ניצחונות כאלה.
ככל שהציפיות שלנו גדולות פחות כן פוחתת מידת האכזבה והכאב. הצאצאים של הדור שיצא ממצרים, שכבר התרגלו לאתגרים המפרכים של המדבר ושלא היו שותפים לאופוריה של השמדת המצרים המדכאים, ידעו להתמודד טוב יותר עם המציאות שכרוכה בכיבוש ארץ כנען וביצירה של מדינה ריבונית וחברה יהודית.
גם בימינו היינו עדים להישגים גדולים ומפתיעים בארץ ישראל. אך דווקא בגלל אותה הצלחה, לעתים אנחנו נוטים לחוש אכזבה ותסכול לנוכח בעיות שלא נפתרו עדיין. כולנו רוצים לשיר שירה של התעלות וניצחון על האויבים ועל הקשיים. בעזרת ה' עוד נזכה לעשות כן. אבל עד אז נעשה בתבונה אם ננסה להתמודד עם המציאות שלנו ועם הבעיות שלנו בצורה מתונה, מעשית ושקולה.
