ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יהודה בן הדסה
לכבוד ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, נעסוק במעמדם של עצי פרי.
מצינו בתורה שיש קשר מיוחד בין האדם לעצי הפרי, שנאמר (בראשית ב, ז): "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, וייפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה". ומיד אח"כ ממשיכה התורה: ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר". הרי שמיד לאחר יצירת האדם נטע ה' עצים עבורו.
עוד הוסיפו ואמרו חכמינו ז"ל (ויק"ר כה, ג): "נאמר (דברים יג, כט): 'אחרי ה' אלוקיכם תלכו'ּ, וכי אפשר לבשר ודם ללכת אחרי הקב"ה? וכן נאמר (דברים יג, ה) 'ובו תדבקון', וכי אפשר לבשר ודם להתדבק בשכינה? אלא הלך בדרכיו והתדבק במידותיו.
וכן אמרו חכמים שהדרך להידבק בה' היא על ידי ההליכה בדרכיו, "מה הקב"ה מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, שנאמר (בראשית ב, ח): 'ויטע ה' אלוקים גן בעדן', אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, זהו שנאמר (ויקרא יט, כג): 'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם' (ויק"ר כה, ג).
וכתב ה'חתם סופר' (בחידושיו למסכת סוכה דף לו), שעבודת האדמה בארץ ישראל כדי להוציא את פירותיה הקדושים, יש בה משום מצוות יישוב הארץ.
איסור עקירת עץ פרי
אסור לעקור עץ פרי, שנאמר (דברים כ, יט-כ): "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות". אמנם דווקא דרך השחתה אסור, אך אם תצמח תועלת גדולה מעקירת העץ, כגון שהוא מזיק מאוד, אזי אין איסור לעוקרו, מפני שאין עקירתו השחתה אלא תיקון.
וכאשר אין בדבר צורך גדול, לא רק השחתת העץ בגרזן אסורה, אלא אסור גם לגרום לעץ למות על ידי ניתוקו מאמת המים שמשקה אותו. אלא שאם השחיתו בידיים בית הדין היה מענישו במלקות, ואם גרם למיתתו של העץ על ידי פעולה עקיפה, אף שעשה איסור תורה, לא היה נענש במלקות (רמב"ם הל' מלכים ו ח).
וכאשר עוקרים עץ פרי שלא כדין, מתעורר צער בכל העולם. וכן אמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר ל"ד) שבשעה שעוקרים עץ פרי שעושה פירות, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, אלא שאין קולו נשמע.
ואף הקב"ה לימד אותנו דרך ארץ, שאפילו לצרכי בניית המשכן ציווה להביא עצי שיטים, שהם עצים שאינם מוציאים פירות, כדי ללמדנו להיזהר לדורות שלא לעקור עצי פרי (שמות רבה תרומה ל"ה; תנחומא ויקהל ט').
חומרת האיסור וסכנתו
מסורת ביד חז"ל שכל העוקר עץ פרי מסתכן בנפשו. רמז לדבר בפסוק: "כי האדם עץ השדה". וכן מובא בתלמוד (בבא קמא צא, ב) שאמר רבי חנינא על בנו שמת, שלא מת אלא מפני שקצץ תאנה לפני זמנה. וכן מובא באחד מספרי הקבלה, שעל כל עץ פרי ישנו ממונה בשמים, וכשעוקרים אותו לפני זמנו, אזי הוא צועק דין על מי שעקרו ממקומו (מאה שערים לרקנאטי שער פ"ח).
ומחמת חשש סכנה, היו פוסקים שחששו שאולי גם כאשר מותר על פי ההלכה לעקור את העץ, עדיין יש חשש בדבר. ובמיוחד למדו זאת מצוואת רבי יהודה החסיד, שהזהיר שלא לקוץ עץ פרי (סי' מ"ה). ויש פוסקים שחששו מאוד לכל אזהרותיו, ואמרו שכל העובר עליהן - מסתכן בנפשו (שאלת יעב"ץ, וחיים ביד).
אולם לדעת רוב הפוסקים הכוונה היא שרק כאשר עוקרים את העץ שלא כדין, אז העוקר מסתכן בנפשו, אבל אם העקירה נעשית על פי ההלכה, אין בדבר כל סכנה (ט"ז, כנה"ג, חיד"א וחת"ס ועוד רבים).
ואע"פ כן, כדי להימנע מכל צל של סכנה, היו שהמליצו, שבמקום שאפשר, עדיף לבצע את העקירה על ידי נוכרי, שכן רק על ישראל מוטל איסור מן התורה לעקור עץ פרי (החיד"א). ובחוץ לארץ המליצו למכור תחילה את השדה לגוי, ואחר כך יעקור הגוי את העץ, ושוב ימכור את השדה בחזרה לישראל, וכך תתבצע העקירה ברשותו של הגוי (אבני צדק יו"ד מ"ה; בית שלמה ח"א יו"ד קצ"א). אבל כאמור זוהי המלצה בלבד, ולכן במקום שעל פי ההלכה מותר לעקור את עץ הפרי, ולא ניתן לבצע את העקירה על ידי נוכרי, רשאי ישראל לעוקרו.
איזהו עץ פרי
עץ שהזדקן או חלה עד שכמעט ואינו מניב פירות, פקע ממנו דין עץ מאכל ומותר לעוקרו. וקבעו חכמים שכל עוד הוא מניב קב פירות בשנה, אסור לעוקרו. קב הוא כמות של 1.176 ק"ג (לפי שיעור ר"ח נאה).
ולגבי עץ זית ישנו דין מיוחד, שמפאת חשיבותו אפילו אם הוא מוציא רק רבע הקב, כבר אסור לעוקרו. רבע הקב הוא 294 גרם (לשיעור ר"ח נאה).
אמנם יש להתיישב הרבה בדבר, כי פעמים ששנה אחת העץ נחלש ולא נתן פירות, אבל באמת הוא עדיין מסוגל להוציא קב פירות בשנה. ובמיוחד הדברים אמורים לגבי עץ הזית, שיש שנים שהוא מניב בהן יותר ויש שמניב בהן פחות. לפיכך, רק כאשר ברור שהעץ אינו מסוגל יותר להוציא את שיעור הפירות הנזכר, רק אז מותר לעוקרו.
נטיעה צעירה שעדיין איננה מניבה פרי - אסור לעקור, כיוון שהיא עתידה להוציא פרי. אמנם, מותר לעקור נטיעות שנשתלו בתחילה בצפיפות, כדי שאח"כ יעקרו את אלה שצמחו פחות טוב, כדי שלא יזיקו לצמיחתן של הנטיעות הטובות יותר.
לצורך מקומו
כאמור, איסור עקירת עץ פרי נאמר בתורה בלשון השחתה. ומכאן שאם העקירה אינה נעשית לשם השחתה, אלא לשם תועלת חשובה ששווה הרבה יותר מהעץ, אין איסור לעקור את העץ, שכן אין זו השחתה אלא כך הוא דרכו של עולם.
על פי זה נפסקה הלכה, שאם אדם צריך את מקומו של העץ כדי לבנות לעצמו בית דירה, מותר לו לעקור את העץ. וכן במקרה שנתרבו בני ביתו, והדירה נעשתה צפופה להם, וכדי להגדילה חייבים לעקור את העץ - מותר לעשות זאת (רא"ש, ט"ז).
ואם אדם יכול להסתדר בדירתו הנוכחית בצורה סבירה, אלא שיש בידו כסף והוא מעוניין להרחיב את דירתו כדי שיוכל לחיות בה ביתר נוחות - יש מחמירים, שהואיל ואין לו בדבר צורך הכרחי, אסור לו לעקור עץ פרי כדי להגדיל את דירתו. אולם לדעת רוב הפוסקים, אם הערך של הרחבת הדירה גדול בהרבה משווי עץ הפרי, ומדובר בהרחבה מקובלת ולא מופרזת, מותר לשם כך לעקור עץ פרי. אך אם מדובר בהרחבה מופרזת, ברמה שגם רוב האנשים העשירים אינם רגילים בה, אזי נחשב הדבר כפינוק, ואסור לעקור עץ פרי לשם כך (חיד"א).
אבל אדם הרוצה לשנות את אופי גינתו, ובמקום עצי פרי לשתול דשא, כיוון שאין זה נחשב צורך ממשי אלא פינוק - אסור לו לעקור את עצי הפרי.
כשהעץ מזיק
לפעמים עץ הפרי גורם לנזק, ואזי מותר לעוקרו, כי אין זו דרך השחתה אלא כדי להסיר נזק. וכן מסופר בתלמוד (ב"ק צב, א) שכאשר הרגיש האמורא שמואל שהדקלים הנטועים בין הגפנים מזיקים להם, עד שאפילו ניתן להרגיש בענבים את טעם התמרים, ציווה על אריסו לעקור את הדקלים כדי למנוע את הנזק שגרמו לענבים. והסיבה שעקר דווקא את הדקלים, מפני שהגפנים יקרים מהדקלים. הרי לנו, שכדי למנוע נזק מותר לעקור עצים.
על פי זה פסק בתשובות 'חוות-יאיר' (קצ"ה), שאם האילן מאפיל על החלון ומונע מן האור להיכנס לבית, מותר לעוקרו, שכן זהו נזק גדול. אבל אם ניתן לתקן את הנזק על ידי קציצת הענפים המאפילים על החלון, אזי אסור לעקור את האילן. ואף שעל ידי כך יצטרך לטרוח כל כמה חודשים בקציצת הענפים - משום טרחה זו אין להתיר את עקירת האילן.
וכן אם עץ הפרי מושך אליו יבחושים וזבובים, שנכנסים אחר כך לבית, וגורמים צער רב לאנשים, אם אין אפשרות להסיר את הנזק על ידי ריסוס וכדומה, מותר לקוץ את האילן. וכן קורה ששורשי התאנה שכוחם רב חודרים שוב ושוב לצנרת הביוב ומבקעים את הצינורות, וכיוון שזהו נזק גדול, מותר במקרה כזה לעקור את התאנה. ועל כל מקרה ומקרה יש לשאול שאלת חכם.
עקירת עץ ששורשיו חודרים לקבר
שאלה מעניינת מובאת בתשובות 'שבט-הלוי' (ח"ב ר"ח), מבנם של צדיקים וקדושים שהלך להשתטח על קברי אבותיו וזקניו באירופה, ומצא שגדל לידם עץ פרי אשר שורשיו חדרו עמוק לתוך הקברים, וגורמים ביזיון עצום לנפטרים השוכנים שם. ושאל, האם מותר לקוץ אילן זה. והשיב הרב ואזנר, שעל ביזיון גדול כזה לכבוד התורה איננו יכולים למחול, ולכן מותר לקוץ את האילן.
עקירת העץ ונטיעתו מחדש
שאלה : האם מותר לעקור עץ עם שורשיו כדי לנוטעו במקום אחר?
תשובה : יש אומרים שמותר (שאלת יעבץ, שבות יעקב). ולדעתם גם לצורכי נוי ופינוק יוכל אדם לעקור עץ פרי בתנאי שייטענו במקום אחר. אך יש אומרים, שעצם העקירה אסורה, ואין מועיל שייטע את העץ אחר-כך במקום אחר (חתם סופר, מהר"י אשכנזי).
וכיוון שיש בדבר ספק איסור תורה, אסור ליהודי לעקור עץ פרי כדי ליפות את הגינה. אמנם על ידי גוי אפשר לבצע את העברת העץ למקום אחר.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"עין במר בוכה ולב שמח"
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
שלושה שותפים באדם
הנאה ממעשה שבת
הלכלוך הקדוש
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
