בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוה גדולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל בת ארלט

ירושת הארץ

"שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה" (השגות הרמב"ן לספר המצוות).

undefined

הרב שמואל הולשטיין

אב תשס"ז
3 דק' קריאה

"שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה" (השגות הרמב"ן לספר המצוות).


סיפורה של מצוה
לאחר כחצי שנה מאז שראש הממשלה הודיע על הגירוש הצפוי של תושבי חבל קטיף, ישבה קבוצה של תושבים בכפר דרום ת"ו וטיכסו עצה כיצד למנוע את הגזירה הנוראה המרחפת מעל חבלי הארץ היקרים. רעיונות שונים עלו וירדו בזה אחר זה, עד שאחד התושבים אמר כי מול תוכניות ההרס והמאיסה בארץ חמדה, יש צורך בהגברת חיבת הארץ ויישובה. "דווקא בזמן הזה צריך להרחיב, להגדיל ולהראות לעצמנו ולריבונו של עולם עד כמה אנו אוהבים את הארץ, ומייחלים ליישובה, וזאת בנוסף להגדלת מספר המשפחות במקום והתסיסה שהעניין יעורר", סיכם. החברים התלהבו, והחליטו כי הגיע הזמן לממש חלום ישן - לרכוש אזורים הסמוכים לכפר מהשכנים הערבים. ועדה שהוקמה במקום לטובת העניין נכנסה לפעילות באופן מידי. בדרכים לא דרכים הצליחו החברים ליצור קשר עקיף עם ראשי החמולה להם היו שייכות האדמות המדוברות והבתים הישנים שהיו שם. לאחר משא ומתן ארוך באמצעות מתווכים, הסכימו הערבים למכור את השטח תמורת סכום גבוה ובתנאי שכל הרכישה תיעשה בצינעה עד להשלמתה. כעת מה שנותר היה - גיוס הכסף הרב שהיה דרוש לביצוע העיסקה, ותפילות רבות ששום דבר לא יתקע את הרכישה המסובכת.
אחד התושבים התקשר לקרוב משפחה, אדם אמיד המקושר להתיישבות, על מנת לעניין אותו ברכישת דונם. לאחר שפרס את התוכנית בפני אותו קרוב, נשמעה מעבר לקו דממה. לאחר מספר שניות נשמע קולו של אותו קרוב: "שמע, לא נעים לי לומר לך את זה בצורה כזו, אבל נראה לי שהשתגעתם. עוד כמה חודשים הולכים לזרוק אתכם משם ואתם משקיעים שם כספים להרחבה? צר לי, אני את כספי לא משקיע במקומות שאין לי בהם רווח...". אך לעומת תגובות רבות בסגנון זה, היו רבים שנענו לעניין בשמחה. בארץ ובחו"ל נאספו כספים רבים מאנשים שראו לעצמם זכות גדולה לרכוש דונם בארץ ישראל, ודווקא במקום שבו האחיזה קצת רופפת, ויש דיבורים על נטישת האיזור. וכפי שאמר אחד הרוכשים: "כיבוש הארץ וירושתה שווים לי כמה אלפי דולרים שהשקעתי ברכישת דונם, ודווקא הספק האם זו עיסקה משתלמת גורם לי לרצות לקנות כי אז המצוה יותר שלמה, שהרי לא מעורבים כאן אינטרסים אישיים אלא הרצון לזכות במצוה בלבד".
יום הרכישה התקרב, ועורך דין חיצוני שהגיע למקום נסע לשטח המדובר עם כמה מהתושבים שהיו אמורים לעבור לגור בבתים הישנים שבשטח, על מנת לחתום על העיסקה עם המוכרים. אולם במקום המוכרים המתינו להם קבוצת מחבלים ששמעו על הרכישה המתרקמת וניסו לעשות לינץ' בעורך הדין, שהצליח להמלט בנס. אולם גם אירוע זה לא הצליח למנוע מהתושבים המסורים להתקדם בנסיון הרכישה, בגיוס מאות אלפי דולרים ובהמשך המשא ומתן מול השכנים הערבים.
בסופו של דבר לצערינו הרכישה לא צלחה, כפר דרום נהרסה, אולם זכות המצוה, מקוים התושבים, תעמוד להם ובקרוב בעז"ה יזכו לחזור לכל השטח הנרחב של כפר דרום יחד עם שאר ישובי החבל.

מצוה להורות
"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור... ואף על פי שמותר לצאת אינה מידת חסידות... גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה..."
"אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו מחולין... לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז..." (רמב"ם הלכות מלכים פרק ה').
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ביאר כי הרמב"ם לא מנה את מצות ישוב הארץ בספר המצוות בהיותה מצוה כוללנית, מצוה בסיסית לכל התורה כולה, כפי שלא נקט למשל את מצות תלמוד תורה. (וכן פסק להלכה בשם כל הראשונים והאחרונים בפתחי תשובה אהע"ז ע"ה ו', שמצות ישוב הארץ נוהגת בכל הדורות).
מבואר ברמב"ן כי עיקר קיום המצוה הוא בחיזוק השלטון היהודי בארץ, החשוב יותר מאשר הישיבה עצמה בה. ה'חתם סופר' כותב (חידושים למסכת סוכה ל"ו) כי קיום מצות ישוב הארץ על ידי האדם הפרטי, מתבצע על ידי עבודת הקרקע וגידול פירות לאכילה, ושקולה עבודת הקרקע להנחת תפילין וכדומה. בנוסף ישנם האומרים כי מצות ישוב הארץ מתבטאת ברכישת ובניית בתים (עי' שו"ת תורה לשמה לבעל ה'בן איש חי' סימן שפ"ז).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il