ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ספרים חינוכיים עם תעודת הכשר ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קוממיות אדני הבית חינוך ילדים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ז אדר א תשס"ח

ספרים חינוכיים עם תעודת הכשר


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל


שאלה:
יש לנו ילדים בגיל בית ספר. חלק מהבילוי שלהם הוא לקרוא ספרים. אך מספריית בית הספר הם שואלים ספרים שלא תמיד נראים לנו כספרים חינוכיים. האם יש איזה כלל בסוג הספרים אותם נרשה לילדינו לקרוא? האם אנו כהורים דואגים יותר מידי ובעצם אפשר להניח להם לקרוא ספרים כאוות נפשם?

תשובה:
מאז ומעולם היה ידוע עם ישראל, כצרכן גדול של קריאת ספרים. עד כדי כך שהגויים נתנו לנו את הכינוי "עם הספר". שמעתי מפי מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שבאמת הננו עם התורה ולא עם הספר, כי התורה, היא רובה תורה שבעל פה (כדעת ר' יוחנן בגיטין דף ס') ולכן אין לנו להשתמש בשם עם הספר. אולם, למעשה אכן הרגל טוב הוא לילדים, לקרוא ספרים. אך כשם שאנו משגיחים על הבא לפינו, ודורשים תעודת כשרות, כן יש להקפיד על "כשרות" של ספרים. יש הנותנים את הדגש המרכזי לתמונות או לציורים. גם זה חשוב, אולם העיקר הוא לראות מה המסר העולה מתוך הספר. אם הכותב אינו שומר תורה ומצוות, הוא לא יחשוש להעביר מסרים הסותרים את התורה, אם כי הדבר אינו הכרחי. ילד (וגם מבוגר) כאשר הוא קורא ספר, הוא מזדהה בנפשו עם הגיבור המתואר בו, ואם הגיבור עושה מעשים הסותרים דרכה של תורה, הרי הילד קולט זאת אל נפשו, ובודאי שזה פוגע בו, שהרי עיקר החינוך הוא, לעשותנו אנשים טובים יותר, ישרים יותר, שמחים ואוהבים, על פי דרכה של תורה, אשר היא המשרטטת לנו מה טוב ומה רע. לכן, יש לבקר ספרים טרם מסירתם לקריאה לילדים, כדי לראות מה המסר העולה מהם. יש הסוברים שאם ניתן לילד ספר אשר בצורתו החיצונית נראה כשר, כמו הוצאות שונות של ספרות חרדית לילדים, זו הערובה לכך שלא יינזק. אך גם בזאת, יש להעמיד דברים על דיוקם. יש מדרשי חכמים הבאים ללמדנו נקודות מיוחדות. לפעמים, סופר מהיר, מעבד את הסיפור ומדגיש דוקא צד אחר, שהסופר רואה בו צד חינוכי, אך לא תמיד הוא תואם את המוסר או את התורה . לדוגמא: זכורני שקראתי סיפור על אחד מגדולי ישראל, שבעת שהכניסוהו לבריתו של אברהם אבינו, עיכב אביו את הברית, ואנשים רבים המתינו עד לבואו של זקן לא מוכר. הסיפור מספר שאותו זקן היה אליהו הנביא. הסופר רצה להדגיש את גדולתו של הצדיק בכך שבעת בריתו פקד אותו אליהו הנביא. אך הוא לא שם לב לטירחא דציבורא אשר נגרמה בעת ההמתנה לאליהו הנביא. מבחינה חינוכית-מוסרית, הנכונות לגרום לטרחא דציבורא היא מסר שלילי, המאפיל לחלוטין על הפלא שבנוכחותו של אליהו הנביא בברית (קרוב לודאי שאכן במציאות לא נגרמה כל המתנה מיותרת). או "סיפור חינוכי" אחר, על רב שהלך במדבר בשיירה, והגיעה שבת. השיירה המשיכה אבל הרב נשאר לבדו במדבר כדי לא לחלל שבת, נעשה לו נס ובא אריה ונשאו על גבו למקום מבטחים. לכאורה, הפלא ופלא, אולם סיפור כזה סותר הלכה פשוטה, שאסור היה לאותו רב להישאר לבדו במדבר, וחייב היה להמשיך עם השיירה, שפיקוח נפש דוחה שבת.
לכן, הדרך הנכונה היא, להביא לילדים בראש ובראשונה סיפורי חכמים מאגדות התלמוד, עם עיבוד מינימלי. בנוסף, ראוי להעשיר את עולמם בסיפורים הסטורים, ללמוד את אשר עבר על עמנו במשך אלפי שנות קיומו. הן מהעבר הרחוק והן מהעבר הקרוב אלינו. אפשר להביא גם דברים שנכתבו על ידי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואפילו על ידי גויים, רק שיש לבקר אותם טרם מסירתם לילדים. לתת לפני הילדים ארון ספרים עשיר, עם תעודת כשרות.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il