ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ארץ ישראל ומצוות התשובה ;">

בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה תשובה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ח אדר א תשס"ח

ארץ ישראל ומצוות התשובה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רחל בת ארלט


מאמר זה נכתב בעקבות אמירות רבות בכתב ובעל פה, הנאמרות בזמן האחרון, שכביכול מצוות החזרה בתשובה קודמת למצוות ישוב ארץ ישראל, ושכביכול אם נחזיר בתשובה את עם ישראל, אז גם ארץ ישראל תובן יותר.
בחוברת זו אנו מבקשים להוכיח הפוך: שרק מתוך כך שנרים את ארץ ישראל להיות ראשונה שבראשונים לכל דבר שבקדושה, רק אז נזכה שרבים ירצו לחזור בתשובה לכל קיומי התורה והמצוות, ולא זו בלבד אלא שהעלאת ערכה של ארץ ישראל כפי כבודה הראוי לה, הוא המפתח העיקרי לכל ההתקדמות שלנו כעם בכל התחומים, והוא גם המפתח העיקרי לגאולה השלמה שאנו כל כך מצפים לה.

וזאת לדעת: שאלה זו של היחס הנכון בין החזרה בתשובה לבין ארץ ישראל, כבר דיברו עליה גדולי ישראל כאשר לימדו על התקופה שלנו הנקראת תקופת "משיח בן יוסף" או תקופת "עקבתא דמשיחא". הם תמיד לימדו שארץ ישראל היא הגן וכל קיומי התורה והמצוות, כל המידות הישרות הם הנטיעות של הגן הקסום הזה.

איננו באים למעט בערך מצוות החזרה בתשובה חלילה. זו מצווה מן התורה ותמיד יש לקיימה.
אבל האם הדאגה שלנו שעם ישראל יחזור בתשובה צריכה להיות קודמת לדאגה לארץ ישראל, עד כדי כך שנטה את כל הכוחות שלנו ממצוות ישוב ארץ ישראל למצוות החזרה בתשובה?
האם כך צריך להעמיד את הדברים?
האם זה לא נכון שאת כל הכוחות הרוחניים שלנו אנו שואבים דווקא מארץ ישראל ולכן ראוי להקדימה לכל דבר שבקדושה, דווקא כדי שכל הערכים כולל מצוות התשובה יבנו בשלמות הראויה לעם ישראל בארצו?

האם לא נכון להדגיש שמתוך "התשובה הכללית" שהיא חזרת עם ישראל לארץ ישראל מנהר פרת ועד נהר מצרים, הולכת וניבנת גם על "החזרה בתשובה הפרטית" של כל אחד מישראל, בכל קיומי התורה והמצוות?
האם לא מתוך הדגשת המחויבות הראשונית שלנו לארץ ישראל במעשה ובהסברה, אנו פונים לכל אחד מישראל לחזור לכל ערכי הקדושה בתורה ובמצוות?



הסדר הנכון: ירושת הארץ מולידה את החזרה בתשובה
הרי על פי האמור בתורה ובנביאים סדר גאולתם של ישראל ותהליך חזרתם בתשובה שלמה כעם, יתקיים רק אחרי כיבוש הארץ. קדושת השכינה בארץ ישראל שתופיע מתוך אחיזת ישראל בארץ ישראל, היא זו שתגרום לעם ישראל לחזור בתשובה שלמה אליו יתברך, בכל קיומי התורה והמצוות.
ככל שיתרחבו הכיבושים של עם ישראל בארץ ישראל, כנגד זה יתרבו מספר החוזרים בתשובה, ולא הפוך!
כך נאמר בתורה: 1
"והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך, [ורק אחר כך ומתוך כך] ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך..."

כך גם מתאר הנביא יחזקאל את סדר הגאולה: 2
ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם [ורק אחר כך ומתוך כך] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם..."

ומלמד על כך הרב הרב צבי יהודה זצ"ל: 3
"בפרק לו' ביחזקאל ניתנת תכנית הגאולה : "וקידשתי את שמי" מתוך "ולקחתי אתכם... וקבצתי אתכם... והבאתי אתכם אל אדמתכם". ורק אחר כך: "וזרקתי עליכם מים טהורים... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו". תשובה שלמה של העם תבוא רק אחרי קבוץ גלויות ".

ועוד מלמד הרב צבי יהודה: 4
"ביחזקאל פרק לו', פרק מיוחד מאוד. בירור סדר הגאולה , ריאל פוליטיקה, בסגנון פשוט. אין עוד פרק כזה, כל כך ריאלי, בכל הנביאים: ... 'ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי'. במה? 'באמור להם' - שהגויים אומרים עליהם - 'עם ה' אלה ומארצו יצאו'. הם הגויים יודעים שיש עם ה' וארץ ה', הארץ הקדושה, ארץ הנביאים. כשעם ה' אינו נמצא בארץ ה', זהו חילול שם שמים הגדול, וריבונו של עולם כביכול סובל מחילול שם שמים זה. 'בנים אתם לה' אלהיכם', זהו בזיון בשבילי כשאתם בגלות... אי אפשר יותר! צריך לתקן את המצב הלא נורמאלי, החולני הזה. צריך לעשות קידוש שם שמים גדול. כיצד עושים זאת? לא כתוב כאן: בזה שתחזרו בתשובה . אלא: 'וקידשתי את שמי הגדול... ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם'... קודם כל תחזרו אל אדמתכם ... כשתחזרו הביתה, תנשמו את אוירא דארץ ישראל המבריא והמחכים, ואז תקבלו זריקות. 'וזרקתי עליכם מים טהורים... רק אחרי כל זה אז תגיעו לקיום תורה ומצוות... קודם כל בריאות נפשית, ואח"כ מצוות ואח"כ תשבו על הארץ לבטח... מתוך התשובה אל ארץ ישראל... מתוך ירושת הארץ, על זה תחול סייעתא דשמיא מיוחדת לפתיחת הלבבות... ומכאן הופעת שלימות התשובה: 'כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך'".

ועוד מוסיף הרצי"ה: 5
"ככל שתגדל בתוכנו יותר ויותר התקיימות מצוות ישוב ארץ ישראל, בקיבוץ רבבות ישראל לתוכה, מתוך שלמות אמונה וגדלות אמונה בהתקיימות מעשה ה' הגדול אתנו, נזכה יותר ויותר שחילולי השם למיניהם יתבטלו ויעלמו ".

לכן כשנשאל הרצי"ה האם צריך להעדיף את החזרה בתשובה על פני מצוות ישוב הארץ, ענה בתוקף:
להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, לישב את שוממותיה, היא מצות - התורה הברורה והמחייבת את כולנו. זה צריך להיות מובן ומבואר לכולנו לכולנו , מתוך הבנה מרובה ואהבת אחים, הנאמנים ומסורים לתחיית ובנין עמנו וארצנו ותרבותנו. בחלוקי דעות שמתוך אי הבנה, אין שום מקום לריתחה של שנאה חלילה. החלטה ממשלתית להחזיר לגויים שטחים של ארץ חיי קודשנו דברים בטלים ומבוטלים, לא יקום ולא יהיה. אין שום עניין למשאל עם בעניין שטחי ארץ חיי קדשנו, שהם שייכים גם לכל מיליוני היהודים שברוסיה ושבאמריקה ובכל מקום שהם, וכל דורותינו הבאים להגביר את מאמצי החינוך הדתי, המאמין במעשי ד' צור ישראל וגואלו, ומקבץ נדחיו ובונה ארצו, ודאי חשוב מאוד - ובשום אופן לא חשוב יותר מזה של יישוב ארצנו והתנחלות שממותיה. קירוב הלבבות והפסקות החציצות בין חילוניים לדתיים, בודאי חשוב מאוד - ומאמצי ההתנחלויות - הם הם מתוך דרכי שלום ואהבת ישראל. בודאי ובודאי שצריך הרבה מאוד להסביר ולברר לנוער ולילדים בארץ, את חשיבותה החיונית של ארצנו וכל שטחה למען עמנו ותורתנו. חלילה לחדול מההתנחלויות של יישובנו ארצנו ושממתה. עם שקידת ההתנחלויות צריך להרבות חנוך והסברה לחשיבותה החיונית [של ההתנחלויות]. ריבוי החינוך וההסברה לחשיבות הזאת, איננה סתירה וניגוד אלא השלמה ושיכלול לה.

הרצי"ה זצ"ל הבהיר נקודה זאת גם בדברים שבעל פה 6 כאשר עלתה על הפרק תכנית הסכמי קמפ דיויד. אז פנה אליו הרב משה לוינגר שליט"א בשאלה:
"הרב לוינגר שליט"א האריך בדיבורו לבאר שיש לנו זמן לחנך את העם, ולהבהיר לו את גודל האסון של הסכמי קמפ דיויד. רבנו זצ"ל הקשיב בקשב רב לדבריו, ולאחר סיום הדברים שעניינם היה שיש כעת לחנך את העם, דפק רבנו זצ"ל על השולחן ואמר בעוצמה ובקול רם: 'רבי משה, היכן יש מחר התנחלות?!' שוב ניסה הרב לוינגר שליט"א לדבר ולהבהיר, שיש צורך וחשיבות מרובה כעת לחנך את העם, ולהסביר ולהבהיר לו את המשמעות החמורה של הסכמי קמפ דיויד, אך רבנו זצ"ל אמר שוב בצורה ברורה וחד משמעית: ' רבי משה, היכן יש מחר התנחלות?!' וכאשר שאל אחד המשתתפים: 'והרי צריך הסברה?' ענה רבנו זצ"ל: 'ההתנחלות עצמה היא הסברה.'


חייבים אנו להבין: ההתרחבות בארץ ישראל משפיעה באופן רוחני על כל אחד מישראל. כך צריך להסביר את ההתפתחות הרוחנית הגדולה כאן בארץ ישראל, לעומת החורבן הרוחני האיום שבחוץ לארץ.
לכן, אפילו כנגד הברור של הזהות היהודית כפי שבא לידי ביטוי בשאלת "מיהו יהודי", הייתה אצל הרצי"ה שאלה משנית יחסית לשאלת ארץ ישראל, ולכן כשהוא נשאל על כך, ענה הרב (בלי כל היסוס): 7
"אני לא אכנס עכשיו לעובי הקורה בעניין "מיהו יהודי", אבל דבר אחד ברור: שלמות הארץ קודמת אצלי ל"מיהו יהודי" . בתפילה אנו אומרים תחילה "כי בחר ה' בציון" ורק אחר כך בחר בישראל ("כי יעקב בחר לו יה"). אין ציון בלי ישראל ואין ישראל בלי ציון."

ובמדרש:
"אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד ובנין בית המקדש..."
וכותב על כך "אם הבנים שמחה": 8
" והנה בכלל בקשתנו לשוב לארץ ישראל כל שלשת הדברים , שהרי כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק".


ועוד שם: 9
"הרי דלהקב"ה סגי להגאולה אף בתשובה כל שהוא כחודה של מחט, ולדברי הגאון רבנו יהונתן, שעיקר התשובה היא החזרה וההשבה לארץ ישראל, נמצא דבזה מקיימין כל אותם שנטו מדרכי התורה והמצוות בעוונותינו הרבים, את התשובה שמצפה ה' יתברך... שעל כל פנים תחשב חזרתם לארץ ישראל כחודה של מחט, ואחר כך יפתח הקב"ה את ליבם בפתח גדול, ויטה את לבבם לאהבה אותו ולעבדו בכל לבב".


לכן חובת המורים והמחנכים, אנשי הצבור והרבנים, להעמיד את כבודה של ארץ ישראל במקומה הנכון, וכן כל אחד מאתנו חייב לראות את עצמו כשליח נאמן ומסור לדבר זה, ולא להפסיק לרגע שליחות זו עד שנזכה לרשת את הארץ כולה מן הפרת ועד נהר מצרים ומן הים ועד המדבר, ואז יפתח ה' את לב כל ישראל לעבדו בשמחה ובשלמות!

ועוד, הרי למדנו שהחזרה לארץ ישראל היא מהווה את תשתית היסודית ביותר למושג התשובה בכלל, כך מלמד הרב אלקלעי ז"ל בשם רבי יהודה ביבאס: 10
"ואין אני יכול להסתיר דברי מוסר השכל אשר שמעתי מפי איש אלקים הרב המופלא, וכבוד ה' מלא. המקובל הר"ר יהודה ביבאס זצ"ל אשר אמר שח"ו ישראל פשענו ביוצרנו, פנינו לו עורף ולא פנים. וכבר ארז"ל 11 הדר בחו"ל דומה שאין לו אלוק. ומה אנו עושים? נדים אנו מעיר לעיר לבקש מחייתנו, ואין אנו הולכים לא"י ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד… טוב היה אילו היינו אוכלים אפי' לחם צר ומים לחץ בא"י. והדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוק, וכבר ידוע שהתעוררות למעלה תלויה בהתעוררות מטה, ואמר הקב"ה פתחו לי פתח כחודו של מחט, ככתוב שובו אלי ואשובה אליכם. וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה 12 תשובה זו באלף ושבע מאות ושבעים שנה לא נעשתה, ועתה האם אבדה תקוותינו ח"ו, אלא פי' הדבר הזה הוא שיבת בנים לארצם , והיא תשובה כללית וזה אמר הקב"ה שובו אלי ואשובה אליכם , וכשיתאמצו ישראל לעלות לירושלים גם אם הם בצרה ונראה שנכספה נפשנו לחסות בצל שכינתו, מיד, הקב"ה מתעוררים רחמיו ויגלה גאולתנו במהרה בימנו אמן" עכ"ל.


ועוד שם: 13
ומעיקרי שיבתנו אל הארץ, היא התשובה בארץ גופא והיא: שלא ניטוש את אדמתנו בעת צרה, כמו שכתב הגאון בעל "אהבת יהונתן" זצ"ל הפטרת בלק, וז"ל: " עיקר התשובה שלא ינטשו את נחלתם בעת צרה… שהקב"ה יציל את ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יעברו עליהם כמה צרות, ואפילו הכי לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקודש, וזו היא עיקר תשובתם, כי התשובה צריכה להיות באותו מקום ובאותו מעשה " עכ"ל.


מכאן אנו למדים שיש מושג של "תשובה כללית" שמשמעותה היא החזרה לארץ ישראל כולה, ומתוכה ועל ידה תשתלם "התשובה הפרטית" של כל איש ישראל בע"ה בכל קיומי התורה והמצוות.
האם לא כך התכוון הראי"ה זצ"ל בהסבירו שבארץ ישראל הכל הולך מן הכלל אל הפרט ומלמעלה למטה?
ואכן אנו עדים לכך שבארץ ישראל, בזכות קדושת הארץ, המצב הרוחני הולך ומשתפר במהלך השנים עד לבלי היכר, ובחוץ לארץ המצב הרוחני הולך ומדרדר במהירות מסוכנת, עד שכל מי שעיניו בראשו צריך למהר ולקחת את עצמו ובני משפחתו ולרוץ לארץ ישראל.
לא שלא צריך להמשיך ולהחזיר בתשובה את עצמנו ואת האחרים, אבל מהו המהלך הכללי הלאומי, מהו הכוון שאליו צריכים כולנו להצביע ולומר: זה הדרך!
אין ספק שהדרך היא הדרך הפונה לציון, לגן ה', למקום בו עיני ה' תמיד אפילו בחורבנה, ומשם תצא תורה גדולה, תורתה של ארץ ישראל לכל ישראל. ועל זה נאמר: "שובו אלי" - לארץ ישראל, "ואשובה אליכם" - עם תורתה של ארץ ישראל!
ושיבת בנים לארצם פירוש לכל ארצם מן הפרת שבצפון ועד נחל מצרים שבדרום.


הסדר הרוחני הוא, שארץ ישראל היא זו שמביאה שמולידה את החזרה לכל קיומי התורה והמצוות, כך גם מלמד הרב חרל"פ: 14
"כשמגיע תורו של אור ישראל להופיע בהדר קדשו, מתחילה רוח התשובה לפעם, ובגלוי ובסתר מכים המה גלי התשובה על הלבבות וחודרים אל תוכם, כל נקיפה לבבית היא נקיפת התשובה, שיבת ישראל לארץ קדושתו, כשם שהיא ראשית צמיחת ישועתן כן היא גם ראשית תשובתן, כלפי החטא של "וימאסו בארץ חמדה" 15 נעשית ארץ ישראל חמדת וכסיפת על הלבבות. נוהרים אליה כל בית ישראל ובאים שמה לקומם הריסותיה ולבנות שוממותיה. וסוף סוף ממנה ועל ידה יגיעו גם לתשובה המלאה לשוב באמת ובתמים לכל קדשי ישראל , כאמור בפרשת התשובה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים... והביאך אל הארץ... ומל ה' אלקיך את לבבך... 16 "

ועוד מלמד הרב חרל"פ: 17
"עניין תרין המשיחין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, הוא שמשיח בן יוסף בא לעורר את הלבבות לקיום המצוות, והמצווה הראשונה שיעורר עליה תהיה מצוות ישוב ארץ ישראל, וממנה יבואו לקיום שאר מצוות התורה , ומשיח בן דוד בא לעורר את הלבבות ללמוד התורה..."


יש כאלה שאומרים שעם ישראל איננו יכול להבין היום את עניין הארץ. אבל אדרבא, הרב חרל"פ קובע שבדור שלנו - בעקבתא דמשיחא הנקודה המרכזית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ואלו דבריו: 18
"בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה.
הנקודה העיקרית והמקור שממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בזמן החשמונאים הייתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל...
ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת".


למדנו שאמנם, בתקופת החשמונאים הנקודה המרכזית הייתה התייחדותם של ישראל, דהיינו: קדושת עם ישראל, אבל בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל, היא הראשונה והקודמת וממנה נובע הכל, גם החזרה בתשובה נובע ממנה.
אז איך אפשר ללמד לדור שלנו שמספר אחד זה החזרה בתשובה ורק אחר כך ארץ ישראל? מדוע היא צריכה להיות תמיד משופלת לכל דבר שבקדושה? לא לחינם אנו אומרים בהפטרה "רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו". האם מצאנו ביטוי כזה קשה "עלובת נפש" על דבר אחר מלבד ארץ ישראל שכל כך מעליבים אותה, כיון שלא מעלים אותה להיות ראשונה שבראשונים לכל דבר שבקדושה?!
אם ארץ ישראל היא הנקודה המרכזית סימן שהיא נמצאת בלב כל אחד ואחד מישראל, ורק צריך לגלות זאת. ומי אחראי לגלות זאת אם לא תלמידי חכמים שבדור, שצריכים להיות הראשונים שמעלים על נס את חזון ארץ ישראל!

הדרישה לציון

הרי יסוד התקופה שלנו הנקרא בפי חז"ל "עקבות משיחא", הוא הדרישה המתמדת לארץ ישראל, וכפי שמובא בפסוקים שגם הקב"ה דורש לציון:
"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקיך בה" 19 - "דורש אותה" פירושו של דבר תובע אותה 20 , כדי ללמד על חשיבותה 21 , וכדי שאנו נלמד ממנו גם לתבוע אותה תמיד.
ובמקום אחר 22 מלמדים חז"ל על הדרישה לציון: "כי נידחה קראו לָךְ, ציון היא דורש אין לה" 23 - מכאן שיש לדרוש לציון! וזכירת ציון מעלה את זכירת עם ישראל לפני הקב"ה לטובה וכפי שמלמד הכפות תמרים במקום 24 : "ישראל היו מתרעמים על צרותיהם, על כן שלח ה' דברו ואמר: מה אתם מתרעמים, הן לא קצרה ידי מלהושיע, אבל מה אעשה דעוונותיכם גרמו, דציון דורש אין לה והיא צועקת לפני שאין אתם זוכרים אותה, אם כן איפה איך אזכור אתכם לגאלכם?"


דרישת ציון היא המפתח לגאולה!

גם ארץ ישראל מתלוננת כאשר לא דורשים בשלומה, וכפי שמובא במדרש 25 :
"כיון שראתה ציון שגלויות מתכנסות וכל ישראל והשמים והארץ שמחים, והיא אינה נזכרת , התחילה אומרת: ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני".
לכן היום, למרות שזכינו לחיות בארץ ישראל, אבל כיון שרובה אינה בידינו, וגם על מה שבידינו מונפת חרב חדה, עלינו להמשיך ולהעמיק את הדרישה לציון בכל כוחנו ומאודנו.

הדרישה לציון חייבת לקבל ביטוי מעשי
גדולי ישראל לימדו באופן ברור שלדרוש בשלומה של ארץ ישראל הוא כבוש הארץ ונטיעת אדמתה, על פי הפסוק 26 : "כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם..." - הרי בפירוש מלמד הנביא ששלום ארץ ישראל הוא שהגפן תיתן פריה! וידוע הוא שפסוק זה "כי זרע השלום הגפן תיתן פריה..." נדרש על "הקץ המגולה" 27 , שהוא הזמן שאנו חיים בו היום בארץ ישראל. לכן 'שלום' = 'עשו' = 376. כלומר לדרוש בשלום ארץ ישראל שפירושו הוא הרחבת גבולה ונטיעת אדמתה, הוא יעמוד לנו כנגד ה"שלום" של עשיו המבקש לגזול מאתנו את אדמת ארץ ישראל בכל דרך אפשרית 28 !

צריך לדרוש לציון, גם ללא הסכמת העם, כיון שזה בניינו האמיתי
לכן בעת הזאת, יש להמשיך להתנחל ולהתרחב באדמת ארץ ישראל, ומתוך כך להאיר לעם ישראל את הדרך הנכונה בכל קיומי התורה והמצוות, ולא להפוך את הסדר שקבעו לנו חכמי ישראל בגלל סברות כאלה ואחרות.
וגם אם נראה שעדיין עם ישראל אינו מבין זאת, הוא ודאי יבין זאת, ועד אז יש להמשיך במצווה יקרה זו, שהרי היכן ראינו שהמעטים אינם מחויבים במצוות ישוב הארץ כשהרבים עדיין אינם "מחוברים" לדבר? האם בגאולת מצרים הקב"ה חיכה עד שכל ישראל יבינו את גודל השעה ויעזבו את מצרים? הרי רק חמישית מבני ישראל הבינו זאת ויצאו 29 !
האם עזרא הסופר בעלותו לארץ ישראל "חיכה" שכל עם ישראל יבינו זאת ועד אז לא עלה? הרי עִם עזרא עלו מעט מאוד מבני ישראל, ומהגרועים שבהם, הן ברוחניות שהיו עוברים כמעט על כל התורה כולה 30 והן במצב ייחוסם שהיה ספק אם בכלל מזרע ישראל הם 31 . ולמרות זאת הוא לא סבר שעד שכל ישראל יבינו את החשיבות של העליה לארץ הוא לא יעלה. עזרא פשוט קם ועלה!
האם תלמידי הגר"א חיכו עד שעם ישראל יבין שצריך להגיע לארץ ישראל, ורק אחר כך עלו? הם קמו, עלו וסללו בכך דרך לרבים.
וגם אם עובר זמן עד שהרבים מבינים, הרי עם ישראל אינו מפחד מדרך ארוכה...
אנו מובטחים שכיון שזאת היא הדרך הנכונה על פי רבותינו, הרי שאחר המעטים יגיעו הרבים, ויתקיים בנו הפסוק: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה" 32 .

לצערנו הרב, ישנם האומרים שהמציאות השתנתה, ודברי חכמי ישראל כמו הרב חרל"פ או הרב צבי יהודה, או הרב קלישר וכו', אינם מתאימים לימינו. כמה חבל לדבר כך על גדולי ישראל שידעו בחכמת התורה וברוח קדשם לכוון בדבריהם וללמד אותנו אורחות חיים, על כל זמן התקופה הגדולה הזאת הנקראת "עקבתא דמשיחא", תקופה שנמשכת עד לגילוי משיח בן דוד 33 .

לכן, אם יש בלבול וחולשה, חייבים לחזק יותר את הקשר שלנו עם הארץ כפי שמלמד זאת הרב חרל"פ: 34
"ההתרחקות מן הגלות הוא לפי ערך ההתקשרות עִם ארץ ישראל. בזמן שהקשר עִם ארץ ישראל מתרפה - מתחזקת הגלות, ובזמן שהקשר עִם ארץ ישראל מתחזק - מתרחקים יותר מן הגלות".
כלל גדול זה של הרב חרל"פ מלמד אותנו שההתחזקות הרוחנית והחמרית או חלילה ההחלשות של עם ישראל בתקופה הזאת, קשורה מאוד ליחס שלנו לארץ ישראל . לכן, אם אנו מזהים שישנו בלבול או ירידה רוחנית, וכל שכן אם הפנים מכוונות למורד תלול ומסוכן מבחינה לאומית, סימן שצריך לחזור על הכללים הישנים והברורים ולחדש אותם. משל לאדם התועה במדבר, שאם ימשיך להתעקש וללכת לפני שהוא מזהה היכן הוא נמצא, הוא יעמיק את תעייתו. כדי למצוא את דרכו הוא חייב לחזור למקום האחרון בו היה מזוהה.

המקום האחרון בו היינו מזוהים, היה ההבנה שארץ ישראל היא הלב ובה תלוי הכל 35 . האהבה והעשייה למען ארץ ישראל, היו תמיד בלב הכל ומעולם לא עלה על דעתנו שאפשר להתקדם הלאה בכל התחומים בדילוג על עניינה של ארץ ישראל. כך גם לימד הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל כשראה את הירידה הרוחנית בדורו. הרב קרא לעורר מחדש את חיבת ציון כפי שהייתה נטועה בלב גדולי ישראל שבדורות הקודמים, והחזיר פעם אחר פעם את ארץ ישראל להיות ראשונה שבראשונים לכל דבר שבקדושה: 36
"במהדורה שניה, וביתר תוקף ועז, ביתר עמק וקדושה, הננו קרבים לחדש עכשיו את כל הרוחניות של חיבת ציון, כמו שהייתה בשחר טל ילדותה , כמו שהייתה חיה בלבות אנשי קודש אשר החלו לטפחה ולטפל בה, כמו שהייתה באוצר הלב של הגר"צ קאלישער והגר"א גרידיץ וסייעתם ז"ל טרם נשברו הכלים שלה,טרם נפל אורה בעמקי הרע... לשוב אל אדמת הקדש בכל האופן שיעלה בידנו, להלקט אחד אחד או קבוצות קבוצות, להקים שוממות ארצנו הנשמה... בכל מה שהוא מוסיף פעולה וחיים, הכל הוא אחרית ותקווה, הכל הוא סילול מסילת גאולת עולמים והצמחת קרן ישועה, שתוכל דווקא גם לגרום דליגה אלקית פתאומית, ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אנחנו מבקשים".

דרכם של הראשונים הייתה ברורה לפניהם: לדרוש לציון, לשאול בשלום ירושלים תמיד. לעולם לא להסיח את הדעת מארץ ישראל, ובטח לא לקדם שום אידיאל לאומי אחר, אם כדי להעמידו צריך לשים בצד את ארץ ישראל, אפילו לא לרגע! הם ידעו שכדי להעמיד עַם צריך להעמיד את ארץ ישראל בכל כבודה הראוי. לכן הם שאלו תמיד בשלום ארץ ישראל.

ובמדרש: 37
"אמר רבי יהושע בן לוי: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, היו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם , הדא הוא דכתיב: 38 "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך"
ומלמד על פי מדרש זה הרב צבי הירש קלישר זצ"ל את הדרך אשר נלך בה בעת הזאת, כדי לקרב את קץ הגאולה: 39
"ירצה: אם בכל לב תשאלו ותבקשו שלום ירושלים, אז "ישליו אוהבייך... והעולה על כולנה, לכונן רגלי חרבותיה ועפרה יחונן, לנטוע כרם ולזרוע פרי לצדקה והאדמה לא תשם ..."


חייבים להסביר לעצמנו ולאחרים את משמעותה העצום של ארץ ישראל
אם עדיין עם ישראל לא מבין את הקשר העמוק שלו לארץ ישראל, ואת המחויבות שלו אליה, סימן שבתי המדרש עדיין לא הסבירו את ארץ ישראל לא לעצמם ולא לאחרים.
אמנם, כל המפעל הגדול של ההתיישבות הלך והתפתח מתוך אמונה גדולה ורצון עמוק לקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל, אבל כנגד כל הכוחות העולמיים העומדים והנלחמים נגד שיבת עם ישראל לארצו, צריך להעמיק ולהרחיב הרבה יותר את העשיה והלימוד בעניינה של ארץ ישראל. לא רק שאין להפוך אותה למשנית ולהעדיף מצוה אחרת עליה, אלא להוסיף ולהעלות עוד ועוד את ערכה לנו ולאחרים, וכפי שמלמד זאת הראי"ה קוק: 40
"יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל , את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצידנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה, ומהדרת אור תורתה, ועלוי אור חכמתה ורוח הקדש המתנוסס בקרבה".


אם הציבור שלנו על כל רבניו ומנהיגיו, יחנך, יכיר ויעמוד על כך שארץ ישראל היא ראשונה שבראשונים, שום כח לא יוכל לעמוד מול הופעת קדושה בסדר גודל כזה!
זאת עובדה שבתי המדרש בארץ ישראל אינם עוסקים בהסברתה של ארץ ישראל, ואם יש עיסוק בעניין, הרי שהוא משני! אם היו קמים גרעיני התיישבות ברחבי יהודה שומרון הגליל והנגב, באותה מידה שקמים גרעינים תורניים, הרי שהיינו זוכים לקדם את תהליך הגאולה ולרומם את רוח העם מאוד . אבל לצערנו ארץ ישראל איננה ראשונה, היא משנית. כך לדאבוננו מחנכים רבים מלמדים היום את הנוער.

כשתלמידי הגר"א עלו לארץ ישראל, הם כתבו לאחיהם שבגולה שכביכול ארץ ישראל מתלוננת ואומרת:
"זכרתי ימים הייתי ממלכת גברת, ביד ה' עטרת תפארת, גם עתה (לפני 200 שנה כשארץ ישראל הייתה שוממה!) בי לא שום דבר נחסרת, בי התורה מתבררת, בי היראה מתגברת, בי הנשמה משוחררת...ומדוע אני ארץ חמדה, חמדת עליונים ותחתונים, טובה בשני עולמים המזומנים, מדוע אני משופלת לכל דבר שבקדושה להיות אחרון באחרונים ולא ראשון בראשונים?!"


ארץ ישראל - אם הבנים, ובגאולת האם יגאלו הבנים
אחרי כל זאת נזכור את דברי האר"י הקדוש 41 שמלמד אותנו שארץ ישראל היא בחינת רחל אמנו!
ועל מה רחל אמנו בוכה? האם לא על בניה כי איננו - שאינם מחזיקים בארץ ישראל? וכיצד הקב"ה מנחם אותה, לא באותה מטבע של "ושבו בנים לגבולם"?
כלומר: ארץ ישראל היא אם הבנים כפי שמובא בירושלמי דברכות. 42
מכאן מובן שאם נדאג לאם, בוודאי שגם הבנים יגאלו, ודווקא על פי סדר זה: גאולת האם קודמת ומביאה לגאולת הבנים, וכפי שמלמד הרצי"ה על סדר הגאולה: 43
"כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג, טו) "עד עולם" זה עד עולם. רבש"ע, קורא הדורות, הכין את הארץ הזאת בשבילנו עד עולם. עד עולם ממש. ואנחנו מחויבים במצוות "וירשתם אותה וישבתם בה". אנחנו נפגשים עם הפקודה האלוהית, עם המצווה האלוהית ועם העובדה האלוהית, ועל זה מובטחת לנו ברכת ה'. נקיים את המצווה ונצליח , בכל מלוא רוחב ארצנו, יהודה והגליל ועד הירדן, ונרחיב את הכיבושים שלנו.
זהו המצב עכשיו, חזרת כל הארץ אלינו. זוהי העובדה של סדר הגאולה: בהיגאל כל הארץ כולה מיד הגויים, תסתדר גם הגאולה של כל העם כולו בשלמותה.

אם דואגים לארץ ישראל יש בכלל מנה מאתיים!
לכן מדגיש הרצי"ה שארץ ישראל קודמת לעם ישראל: 44
"האם קדושת העם קודמת או קדושת הארץ קודמת? במובן אלהי, קדושת הקרקע - קדושת ארץ ישראל, קדושת ציון וירושלים, קודמת, ועל גביה מופיעה קדושת ישראל . הם שני דברים שהם עניין אחד, אבל קדושת הארץ קודמת , כפי שמתברר בנוסח פסוקי דזמרה שבסדר התפילה שהינו המשך תורה שבעל פה".
"נפגשים כאן בשתי הבחירות: בחירת העם ובחירת הארץ. כשם שבחירת העם היא אלהית, כפי שמברכים לפני שנגשים לקרוא בתורה, כך בחירת הארץ הזאת היא אלהית. אבל בסידור הפסוקים שממקורות הגאונים, בחירת הארץ קודמת לבחירת העם ".

ארץ ישראל גידלה אפילו את האבות, על פי המדרש:
"ולמה מזכיר אבות ומזכיר זכות הארץ עימהן, אמר ר' שמעון בן לקיש למלך שהיו לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן , כיון שהמלך שואל בשלום בניו היה אומר שאלו לי בשלום הגדלת, כך הקב"ה מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עימהם, וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור." 45

ואם את האבות היא גידלה כל שכן שהיא תגדל את הבנים. אלא שכדי שאורה של ארץ ישראל שהוא אור השכינה - שורש נשמות ישראל - יאיר, צריכים לגאול תחילה את ארץ ישראל!

ועוד יש לאמר שלפי מידת החיבה לארץ כך תגדל זכות אבות, כפי שמלמד הרב טייכטל הי"ד בספרו "אם הבנים שמחה": 46
"וגם זכות אבות אינה עומדת לנו אלא כשאנו מחבבים את הארץ. התורה גילתה שדווקא אז יזכור לנו ה' יתברך זכות אבות, אם אנו נאחז במידתם לחמוד ולחבב את הארץ כמו כן נעשה אנו - אז יזכור לנו ה' יתברך את זכותם. וזהו שאמר הכתוב: 'וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק אזכור ואף את בריתי אברהם אזכור' אבל רק בתנאי: 'והארץ אזכור' - איך היא חיבתכם לארץ. וזה גם כן מה שאמר המדרש: 'כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות, מזכיר הארץ עימהם'. ודוק כי הוא ברור ואמת. ולפי מידת החיבה שתהיה אל ארצנו הקדושה, כמידה זו תגדל זכות אבות עלינו, וד"ל".


האמונה והאהבה מתפתחים רק בארץ ישראל
ולאלה האומרים שצו השעה הוא להעמיק את האמונה והאהבה, אכן כן! יש להעמיק את האמונה והאהבה. אך מי שמסתמך על דברי הרב קוק זצ"ל 47 , צריך להביאם בשלמות! הרי המשך דבריו הם שהאמונה והאהבה באים על ידי גילוי סתרי תורה 48 . ומלמד הרב שהאמונה והאהבה הם התורה והמצוות 49 (וממילא שום דבר וגם לא דמוקרטיה או דעת הרוב יכולים לעמוד נגד דעת התורה). ועוד לו שם, שהאמונה והאהבה מתפתחים נכון על ידי שמיעה ודבקות בצדיקים 50 ולכן חובה עלינו לשמוע בקול גדולי הדור (גם כשהם אומרים דברים ברורים בעניין סירוב פקודה!). ובסוף מדגיש הרב שהאמונה והאהבה ראויים להיוולד רק בארץ ישראל 51 , וכדי לזכות להעמיד את האמונה והאהבה, צריכים לדרוש לציון 52 ! אלה הם תמצית דברי הרב בעניין האמונה והאהבה.

משמעותה של חולשת האמונה הוא חוסר קישור לארץ ישראל
האמונה שהיא האור הרוחני היסודי ביותר באדם 53 , מתפתחת בשלמות רק בארץ ישראל הנקראת "ארץ האמונה" 54 . כשהרב צבי יהודה זצ"ל מבאר מה היה באמת חטא המרגלים, הוא מלמד שעיקר הבעיה הייתה הפחד וחולשת האמונה. ומהי חולשת האמונה? שלא הולך לנו עִם הארץ , קשה לנו להתמודד עם המשימה הקשה הנקראת ארץ ישראל, ובכלל העם עדיין אינו מסוגל להבין את גודלה של ארץ ישראל, לכן לעת עתה היא אינה בשבלינו 55 . כך חשבו המרגלים של אותה תקופה!

ארץ ישראל היא המקום לאחדות ולשלום בעם ישראל
ולאלה החוששים לשלמות ולאחדות עם ישראל. אכן, האחדות והשלום הם תקנת ישראל 56 . אבל כמה מצער הדבר שיש כאלה האומרים ששאלת ארץ ישראל גורמת פילוג בעם. האם באמת חזון ארץ ישראל סותר את מגמת האחדות? או שמא ארץ ישראל רק היא מסוגלת לגלות את האחדות בעם ישראל? לפני שאתה עונה לעצמך על שאלה זו, עצור! "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים" 57 , שהרי דבר זה כתוב בתורה והתייחסו לזה גדולי ישראל שבכל הדורות, וכולם אמרו פה אחד: ארץ ישראל מאחדת את עם ישראל להיות גוי אחד בארץ 58 ! היא ורק היא מאחדת את ישראל, ומהווה הבריח התיכון המבריח את עם ישראל מן הקצה אל הקצה 59 . רק צריך להאמין בדברי חכמים ולקיימם כפשוטם, כנגד כל הסברות העומדות בסתירה לדבריהם, ואז בעז"ה יתקיים בנו הפסוק: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" - עיר שמחברת את ישראל זה לזה" 60 .

לכוון את כל הכוחות לכבודה של ארץ ישראל
כולנו כאיש אחד, מאוחדים ומלוכדים, אנשים נשים וטף ובראשם תלמידי חכמים חייבים לכוון את כל הכוחות למען ארץ ישראל, בהתיישבות ובהסברה נרחבת מה זו ארץ ישראל ואיך ממנה נובע הכל!
זהו המהלך הלאומי שאנו צריכים להיות עסוקים בו. בדיוק כמו שיהושע הבין שבימיו עיקר שליחותו הייתה לרשת את הארץ, ובדיוק כמו שעזרא הסופר הבין שצריך לעלות לארץ ישראל ולבנותה, ובדיוק כמו שהגר"א זירז את תלמידיו לעלות לארץ ישראל ולסלול דרך לרבים, וזאת למרות הקשיים העצומים וחוסר ההבנה של רוב ישראל למהלך זה, כך גם אנו חייבים להתאמץ ולהזדרז למען ארץ ישראל בפועל ובמעשה, בלימוד ובהסברה.
ומתוך מהלך לאומי כזה, אין ספק שנקבל הרבה כוחות להאיר את התורה וכל קיומי המצוות כפי שראוי בארץ ישראל, ולקרב את הרחוקים.
הרמ"ק מלמד שארץ ישראל היא הלב של האומה 61 , ואם יש את הלב הרי שהחיות של עם ישראל שהיא התורה תתפשט בכל ישראל.

אחרי המעטים יבואו הרבים!
נכון שהמבחן של ארץ ישראל קשה, אבל על כך אמרו תלמידי הגר"א בשם הגר"א: 62
"הקטן יהיה לאלף" - גם אם המעשה שאנו עושים למען ארץ ישראל הוא קטן כי אי אפשר יותר, הוא יהיה לאלף ובעיני הקב"ה הוא כבר במדרגת האלף.
"והצעיר לגוי עצום" - גם אם רק יחידים פועלים למען ארץ ישראל, הם יזכו שיבואו אחריהם הרבים ויהיו לגוי עצום.
ואז, ישנה הבטחה: "אני ה' בעתה אחישנה" - גם אם הגאולה היא בלא זכו, הקב"ה יחיש את הגאולה ברחמים.

דברים אלו הבינו אפילו אנשים שלא היו כל כך קשורים לתורה ומצוות, וכדאי לראות את צוואתו של יהושע חנקין גואל הקרקעות בעמק יזרעאל: 63
"אל עמי בציון, הנה זקנתי ועוד מעט והגעתי לגבורות, על כן יש עם נפשי להיפרד מעמי בטרם אלך בדרך כל הארץ.
לפני שישים שנה ומעלה נתגלה לי יעודי בחיים מטעם ההשגחה העליונה: גאולת הארץ לעמנו הכמה לה. מאז דבקתי ביעודי זה, ובכל רמ"ח אברי חתרתי לקראת הגשמתו בעודי בחיים.
נתתי את לבי לגאולת שטחים שוממים נרחבים, הלכתי בגדולות, ובמועט לא הסתפקתי, אבל גם לא בזתי לקטנות.
שומה על הדור החפץ בגאולה, להעפיל לבלי חת ולהרחיב את מסגרתו של מפעל ההצלה לעם הנודד והשואף לתחייה במולדתו המחודשת - על אף הגזרות מבחוץ והמכשולים מבפנים...
ולנוער שלנו ברצוני לומר: האמנתי בכוחו של היחיד לפלס דרכים חדשות לרבים, ומערכת דוד וגלית שימשה לי תמיד דוגמא ועידוד: במקום שהיום נמצא יחיד, יבואו מחר עשרות ומחרתיים אלפים ורבבות...
... עלינו לדעת, כי רק על ידי התמדה עקשנית ואמונה בלי מצרים בצדקת רעיוננו הנשגב, נשיג את גאולתנו השלמה במולדתנו היקרה."

אם ישנם צרות סימן שלא עסקנו מספיק בארץ ישראל
צריך לזכור שכל האסונות במאות שנים האחרונות קרו בגלל שדחקו את ארץ ישראל הצידה. כך זועק הרב עטייא זצ"ל בכל ספריו "לך לך וסוד השבועה", "מחשבות שלום" "מחסה ועוז" ועוד, כך זועק הרב טייכטל הי"ד בספרו "אם הבנים", כך מלמד הרצי"ה בכמה מקומות וכך מלמדים עוד רבים מגדולי ישראל במהלך כל הדורות!

אם נבחן את המשבר שאליו נכנס הציבור הדתי לאומי, נגלה ששורש המשבר כרוך בכך שלא העלנו את ארץ ישראל לראש סדרי העדיפויות שלנו.
ישנו כלל גדול שמלמד הרב דוד לידה: 64 "בגאולת הארץ תלוי גאולתנו ובשעבודה שעבודנו".

במשך הזמן שקדם לגירוש ובתוך כדי הגרוש, לא נאמר לעם ישראל שיש כאן מאבק על ארץ ישראל! בכל המודעות והפרסומים שיצאו, לא הוזכרו צמד המילים "ארץ ישראל" (למעט מקרה אחד או שניים) במכוון. ההנהגה חשבה שעם ישראל אינו מסוגל וראוי להבין את עניין הארץ (כך אמר לי ראש מטה ההסברה) לכן המאבק נעשה על בסיס מוסרי שיהודי אינו מגרש יהודי. מסר זה לא היה מספיק ולא יהיה מספיק בעתיד כדי לעצור את מכונת הגירוש, ואת היד המונפת על ארץ ישראל.
עצם המחשבה המוטעית שעם ישראל אינו מסוגל להבין את ערכה של ארץ ישראל, מוכיחה שההנהגה אינה מבינה גם את ערכו של עם ישראל.
אי ההבנה וטשטוש ערכה של ארץ ישראל התחיל הרבה קודם גרוש יהודי חבל עזה וצפון השומרון.
בזמנו נכתבו על ידי ראשי הצבור הדתי לאומי, מסמכים ותוכניות כאלה ואחרות, המאפשרות אחיזה וחניה לערבים בארץ ישראל, כגון תוכנית "הנחת האצבעות" בחבל עזה. בתוכנית זו היה ויתור מרצון על כל חבל עזה מלבד גוש קטיף ועוד מספר ישובים באזור.
האם כותבי תוכניות אלו, לא הבינו שהם ביקשו לחתוך בבשר החי?
האם הם אינם מבינים שבלי עזה ובנותיה, אין אפשרות גשמית ורוחנית להחזיק מעמד בחבל קטיף? ובלי שכם ובנותיה, אין אפשרות להחזיק בשומרון? ובלי חברון ובנותיה, אין אפשרות להחזיק ביהודה?
הרי מקרא מלא הוא: 65 "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה".
ומבאר אור החיים במקום: "פירוש: לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו (כמו עזה ורפיח), אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו (כמו גוש קטיף), וצררו אתכם על החלק שאתם יושבים בו, לאמר קומו צאו ממנו!"

היום כולם מדברים על ארץ ישראל: אומות העולם, ערביי העולם, הערבים החיים בארץ ישראל, ממשלת ישראל, השמאל... כולם!!
רק בתי המדרש החליטו שאין זה הזמן להעדיף את ארץ ישראל!!
היום כאשר כל העולם מדבר על חלוקת וקריעת ארץ ישראל, אין פוצה פה ומצפצף. אין מי שמוחה על חילול השם הגדול הזה.
מדוע אין קול מחאה? האם לא בגלל שהחלטנו להיות עסוקים במצוות אחרות ולהעדיף לקחת אחריות על כל התורה כולה ורק לא על ארץ ישראל?
על פי דברים אלו, נראה לעניות דעתי שחובה וזכות גדולה להעדיף את ארץ ישראל, ולהדגיש שהיא ראשונה שבראשונים לכל דבר שבקדושה, ולכן נמשיך במרץ כולנו אנשים נשים וטף בכל הגילאים להרים על נס את "חזון ארץ ישראל השלמה" מנהר פרת ועד נהר מצרים ומן הים ועד המדבר.
נדע למחות על חילולי השם הנוראים בדבר חלוקת ארץ ישראל ומסירתה לגויים.
נדע לזקוף קומה למרות כל המשברים, ונעמוד בניסיון הארץ ובכך נזכה גם לתקן את חטא המרגלים.
ומתוך גדלות זו, מתוך המעשה וההסברה על חיוניותה של ארץ ישראל, נפנה גם לעסוק בקרוב אחינו בני ישראל לכל קיומי התורה והמצוות, ונראה להם כמה טבעי לכולנו לשמור על התורה בארץ ישראל, כפי שמלמד המדרש (שוחר טוב מזמור יד) שהכל נובע ויוצא ומתפתח באופן טבעי בארץ ישראל:
אמר רבי לוי: כל הברכות והנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל, כולם מציון:
תורה מציון, שנאמר: "כי מציון תצא תורה".
ברכה מציון, שנאמר: "יברכך ה' מציון".
הופעה מציון, שנאמר: "מציון מכלל יופי אלקים הופיע".
סעידה מציון, שנאמר: "ומציון יסעדך".
חיים מציון, שנאמר: "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".
גדולה מציון, שנאמר: "ה' בציון גדול".
ישועה מציון, שנאמר: "מי יתן מציון ישועת ישראל".


^ 1 דברים ל'.
^ 2 יחזקאל לו'.
^ 3 לנתיבות ישראל ג' עמ' פה'.
^ 4 התורה הגואלת ד' עמ' סב - סה'.
^ 5 נתיבות ישראל ג' עמוד פו'
^ 6 גאולת אור הצב"י עמ' 119.
^ 7 גאולת אור הצב"י עמ' 344.
^ 8 אם הבנים שמחה עמ' לו'.
^ 9 שם עמ' קיט'.
^ 10 מתוך הספר "דרכי נועם", מובא בהקדמה לספר "מחשבות שלום" של הרב עטייא זצ"ל.
^ 11 כתובות קי:
^ 12 סנהדרין צז:
^ 13 בהקדמה ל"מחשבות שלום".
^ 14 מעייני הישועה קנ'.
^ 15 תהילים קו', כד'.
^ 16 דברים ל'.
^ 17 מעייני הישועה עמ' עט'.
^ 18 מעייני הישועה עמ' קצו'.
^ 19 דברים יא', יב'.
^ 20 מתרגם האונקלוס: "תבע יתה". פירוש: תובע אותה.
^ 21 "ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל, והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות רק באמת ממנה". (רמב"ן על המקום)
^ 22 ר"ה ל'.
^ 23 ירמיה ל', יז'.
^ 24 מובא באם הבנים שמחה עמוד פט'.
^ 25 ילקוט שמעוני על ישעיה מט', יד'.
^ 26 זכריה ח', יב'.
^ 27 סנהדרין צח'.
^ 28 עיין כל זה ב"קול התור" פ"ב אות מ"ה.
^ 29 "חמושים - מחומשים - אחד מחמישה יצאו וד' חלקים מתו בשלושת ימי אפילה". (רש"י שמות יג, פסוק יח') על פי המכילתא: "וחמושים עלו - אחד מחמישה, ויש אומרים: אחד מחמישים, ויש אומרים אחד מחמש מאות. רבי נהוראי אומר: העבודה לא אחד מחמשת אלפים עלו... אלא שמתו הרבה מישראל במצרים, ואימתי מתו? בשלושת ימי אפילה".
^ 30 "אם הבנים שמחה" עמוד רט'.
^ 31 "אם הבנים שמחה" עמוד רח'.
^ 32 ישעיה ס'.
^ 33 עיין סוף המאמר.
^ 34 מעייני הישועה דף צב'.
^ 35 "שמעו שלומי אמוני ישראל... שלחו נא רפואת תעלה אל הלב... וכי תשאלו: מהו הלב של ישראל? לכו נא ציונה, עלו נא ירושליימה, שאלו שלום ירושלים!" (הרב צבי הירש קלישר בחיתום ספרו "שלום ירושלים")
עיין עוד ברמ"ק "אור נערב" פ"ה ח"ד.
^ 36 אגרות א' אגרת מז'
^ 37 מסכת דרך ארץ פרק שלום, הלכה כ'.
^ 38 תהילים קכב', ו'.
^ 39 מובא בפתיחה ל"דרישת ציון"
^ 40 אגרות צו'.
^ 41 ע"ח שער לב' פרק ג'
^ 42 סוף פרק היה קורא. ועל כן קרא הרב טייכטל את ספרו "אם הבנים שמחה".
^ 43 התורה הגואלת עמ' לד'.
^ 44 שיחות הרצי"ה פרשת שלח, סידרה ב'.
^ 45 ויקרא רבה לו'.
^ 46 עמ' קצח - קצט.
^ 47 על פי הרב קוק באורות התחיה אות יז'.
^ 48 "ואי אפשר להתגבר על מחלה זו (של הכפירה והשנאה) כי אם לגלות את כל אוצרות הטוב המונחים בבית גנזיהן של האמונה והאהבה, וזאת היא מטרת גילוי סתרי תורה".
^ 49 "התורה היא האהבה, והמצוות האמונה, והן הנן גם כן צנורות, שעל ידם שפע האמונה והאהבה שופע והולך תמיד".
^ 50 "שכלול האמונה והאהבה ואומץ קיומן מתחזק ביסוד דבקות נפשית בחכמים... התקשרות עם הצדיקים".
^ 51 "...התגלות האמונה והאהבה, המחוזקה באיתנות התורה והמצוה, בכל מלוייהן המעשיים והרוחניים, עם סגולה נפשית מיוחדה, שהיא הסתגלות רוח הקודש, הראוי להוולד דווקא בארץ ישראל".
^ 52 "אנו דורשים לציון, אנו משתוקקים לבנות את הארץ ולהבנות בה, כדי לקלוט את רוחה ואוירה, להתאחד עם כל החייים המקושרים בה".
^ 53 "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה..." (מאמרי הראי"ה עמוד 70)
^ 54 ליקוטי מוהר"ן מאמר "תקעו אמונה", על פי הפסוק: "שכון ארץ ורעה אמונה".
^ 55 "מה הייתה דבתם על הארץ? ארץ אוכלת יושביה, אבל העיקר הוא הפחד וחולשת האמונה. הארץ אינה בשבלינו 'כי עז העם'. 'לא נוכל לעלות אל העם'. דיבת הארץ אינה על עצם הארץ, אין מי שיכחיש שהארץ 'טובה היא', אבל היא אינה בשבילנו, אי אפשר לנו לעלות אליה, לא הולך לנו". (שיחות הרצי"ה פרשת שלח סידרא ב)
^ 56 אם הבנים שמחה עמוד שלז, וכל פרק רביעי בספר זה עוסק ביסוד חשוב זה.
^ 57 קהלת ה', א'.
^ 58 "ישראל לתתא, דאינון זמינין כגוונא דלעילא, במה אקרון אחד? אלא בירושלים דלתתא, יקרון ישראל אחד. מנא לן? דכתיב: גוי אחד בארץ. ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה אקרון אחד, ולא אינון בלחודייהו. דהא, ומי כעמך ישראל גוי אחד, סגי ליה, אבל לא אקרון אחד, אלא בארץ…" (זוהר אמור צג:)
פירוש: ישראל למטה שהם מתוקנים כעין של מעלה, במה הם נקראין אחד? אלא בירושלים של מטה, נקראים ישראל אחד, מנין לנו? כי כתוב: "גוי אחד בארץ", ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה הם נקראים אחד, ולא כשהם לבדם. כי "ומי כעמך ישראל גוי אחד", היה די, ולמה כתוב "בארץ"? אלא משום שלא נקראו אחד אלא בארץ.
^ 59 "ננסה נא אך הפעם לקיים את דברי חכמים כפשוטם, שהודיעו אותנו פעמים אין מספר, שכל תקותינו היא רק באופן שנתארחד אחדות גמורה בלי פירוד... ועל כן עלינו להבריח את האומה הקדושה מקצה אל קצה, והבריח התיכון הזה שיבריח אותנו מקצה אל קצה, יהיה דווקא במפעל הבניין של ישוב ארצנו הקדושה, שרק מצווה זו מסוגלת לאחדות". (אם הבנים שמחה עמוד שנה')
"כל כן כמו שהקב"ה הוא סוד האחדות, כן גם ארצנו הקדושה אחוזה בסוד האחדות". (שם, שס')
"תתאחדו בדבר פעולת בניין הארץ, כי רק מצווה זו מסוגלת לאחדות... ואל תדאגו כלל". (שם שסו')
^ 60 ירושלמי ב"ק פ"ז ה"ז.
^ 61 אור נערב פ"ה ח"ד.
^ 62 בספר קול התור.
^ 63 מתוך צוואתו.
^ 64 עיר מקלט דף לח', א, מצווה שלד. מובא באם הבנים שמחה דף קצה'.
^ 65 במדבר לג, נה
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il