"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה" (שמות ל, יא-יג).

"עץ כל פרי - שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין איזה הולך לארץ חרובי ונטע בו חרובין שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) מציון מכלל יופי לכך נאמר עץ כל פרי במדרש תנחומא".

"חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה'. ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר 'בצדקה תכונני'. ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה':

"שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע: אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם? א"ל: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם. א"ל: [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. כששמע המלך לא כועס עליו?! ואתם קרוין עבדים, שנאמר: 'כי לי בני ישראל עבדים'. אמר לו ר"ע: אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. כששמע המלך לא דורון משגר לו?! ואנן קרוין בנים דכתיב 'בנים אתם לה' אלהיכם'".
ולכן בירושלמי כתוב שעני מבקש צדקה אומר לנותן: "זכה בי" - אני בא לזכות אותך.
ועל זה אומר בעל 'אור החיים הקדוש': כתוב "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (שמות כב, כד) - אל תחשוב שאתה נותן מכספך, אלא הקב"ה נתן אל חלק העני לך, כדי לזכות אותך שתתן לו.

טוב להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודת פורים
ובהלכות מגילה כתב הרמב"ם (פרק ב' הל' יז):
"מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

מניין עם ישראל
איסור למנות את ישראל
בפרשת השבוע אנו למדים על המניין שנשא משה רבנו את ישראל, והתורה מלמדת אותנו שמניין ישראל במספרים הוא איסור, ועל כן אין למנות אלא דרך אמצעי אחר, ושם היה על ידי מניין שקליהם, ויש להזהר באיסור זה מאוד, וכמו שהתורה אומרת "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, וכמו שרש"י כותב "שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד". ובגמרא (יומא כב:) מובא: "דאמר רבי יצחק, אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב וכו', אלא מהכא וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים (ופרש"י וז"ל: "צִוָּם לקחת כל אחד טלה מצאן המלך, ובאו למרחב, ונמנו הטלאים", עכ"ל). אמר רבי אלעזר, כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד (הרי לאו אמור כאן). רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין, שנאמר לא ימד ולא יספר (הרי שני לאוין אמורים כאן). אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי, כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים, וכתיב אשר לא ימד ולא יספר, לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום. רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי, לא קשיא, כאן בידי אדם כאן בידי שמים", ע"כ. ונפסק ברמב"ם (הל' תמידים פ"ד ה"ד) שכותב, וז"ל: "ולמה מונה המניין שהסכימו עליו על האצבעות שהוציאו ולא היה מונה על האנשים עצמן, לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר שנאמר ויפקדם בטלאים", עכ"ל. וכך כותב המגן אברהם (או"ח סי' קנ"ו) וז"ל: "אסור למנות ישראל אפילו אינו מכוון למנות רק להטיל גורל, אפילו לדבר מצוה, אלא מוציאין אצבעותיהם ומונין אצבעותיהם", עכ"ל. גם ב"כף החיים" כותב (סי' נ"ה סקי"א), וז"ל: "יש ליזהר מלמנות את ישראל לגלגלותם לראות אם יש מניין או לא וכו', וכ"כ החס"ל אות יו"ד, וסיים וז"ל ורבים טועים ומונים א' ב' ג', דמשמע להו דהאיסור הוא לומר "אונו דוס" (פי' אחד שנים), אבל א' ב' שרי - וטעות הוא בידם , אלא יראו במראית העין וימנו במחשבה, עכ"ל. וכ"כ בספר פלא יועץ ח"ב אות מ' ד"ה "מונה". וכ"כ הרח פלאג'י ז"ל בספר כף החיים סי'