ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תעודת כשרות אמיתית ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כה אדר א תשס"ח

תעודת כשרות אמיתית


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה

על הכשרות
מספר פעמים כתבתי שלמרבה הצער, בעקבות רשלנות פושעת של משגיחים, מי שרוצה להיות בטוח שהוא מקבל אוכל כשר במסעדה צריך לאכול במקומות שיש להם כשרות למהדרין. הסיבה לכך היא שחלק מהרבנים והמשגיחים, מתוך עמדה שרווחת במגזר החרדי, חושבים כי מי שאוכל במקומות שיש להם השגחה רגילה, בעצם אינו מקפיד על כשרות, ולכן אין על אותם מקומות פיקוח ראוי. במיוחד הדברים אמורים לגבי מסעדות בשריות. בעקבות הדברים קיבלתי כמה תגובות, ואת החשובה והמועילה שבהן אביא לפניכם.

מכתב חשוב בנושא הכשרות
מי שבכל זאת רוצה לאכול במקומות שיש להם השגחה רגילה, צריך לכל הפחות לבדוק באופן יסודי את תעודת הכשרות שאכן היא בתוקף, ולבקש לדבר עם המשגיח. אם המשגיח לא נמצא במקום יש לדבר עמו בטלפון, ולשאול אותו אם אפשר להיות בטוחים שהאוכל כשר. גם אם המשגיח חלש, מן הסתם אינו רשע, ולכן סביר שלא ישקר

לכבוד הרב מלמד שלום רב.
לפני זמן מה הרב נשאל וכתב על הכשרויות השונות. חשבתי שכדאי לפרסם דבר שראיתי אישית, והוא נוגע מאוד לעניין הכשרויות, ובפרט לעניין כשרות למהדרין וכשרות רגילה.

בקיץ שעבר עבדתי במשך מספר ימים במסעדה בעמק רפאים בירושלים. למסעדה יש הכשר רגיל של רבנות ירושלים וגם הכשר "למהדרין מן המהדרין גלאט-בית יוסף" של בד"ץ בשם 'נזר ההידור'. בעל המסעדה, בחור חילוני, הסביר לי ולחבריו, שכדי להרחיב את מעגל הלקוחות העלה את רמת הכשרות מכשרות רגילה למהדרין של בד"ץ 'נזר ההידור', אבל לא לקח את ה'מהדרין' של רבנות ירושלים כי זה "לא משתלם כלכלית", מכיוון שהדרישות שלהם גבוהות מדי.

בימים שעבדתי במסעדה יצא לי לפגוש כמה פעמים את המשגיח של הרבנות ירושלים. הוא היה מגיע תמיד אחר הצהרים, כך שהעובדים ומנהל המסעדה ידעו שדברים בעייתיים עושים בבוקר כדי שלא יהיו בעיות. המשגיח היה מגיע, בודק את ארגזי הירקות (הוא טען שיש לו שיטה לדעת אם הם מעושרים או לא), נשאר קצת להסתכל מה עושים והולך. הפועלים במטבח היו חביבים אליו, קצת הסתלבטו איתו וידעו להציע לו את הקינוחים האהובים עליו. בדרך כלל הוא לא נמנע מלבקש ולאכול את הקינוח הספציפי שרצה. כששוחחתי איתו הוא אמר בפרוש ובלי בושה שהוא בודאי שאינו אוכל במסעדה (הקינוח היה דבר קנוי מתוך אריזה), וציין בפניי את ההכשרים הטובים שאפשר לסמוך עליהם (מתוכם הוא אוכל רק הכשרים חרדיים, מדין "אל תטוש תורת אמך").

שוחחתי איתו גם על עניין בישולי עכו"ם, והוא אמר בפשטות שהוא דרש שהבעלים ידליקו בבוקר את האש ולא הפועלים הערבים (אין אפילו יהודי אחד שעובד במטבח בבישול עצמו, רק במלצרות), ובמשך היום יעבירו מאש לאש. כמובן שהדבר לא מתבצע כך. הערבים בפרוש אמרו לי: "מה?! ברור שאנחנו מדליקים את האש בבוקר."
במשך הימים שהייתי שם ראיתי שהשתמשו בבשר מיובא מחו"ל שנכתב עליו בפתק שהוא כשר גלאט בית יוסף, אך לא היתה עליו חותמת של אף רב או גוף כשרות כלשהוא. לגבי הבשר הזה, הבעלים הזהיר את הערבי שיגמור להכין אותו מהר ויזרוק את העטיפות, כדי שלא יהיו בעיות עם המשגיח.

החמור ביותר היה שאת הכבד כלל לא צלו, אלא לפעמים טיגנו במחבת, ולפעמים אפו בתנור עם שמן, בצל, תבלינים וכדו'. כשאמרתי למשגיח שלא צולים את הכבד, הוא שוב אמר לי: "אני אגיד להם על זה, אמרתי להם כבר כמה פעמים אך אני אגיד להם שוב. טוב שאמרת לי. את יכולה לעזור לי בזמן שאת פה." באחת הפעמים הוא אמר לי "מה אני יכול לעשות, אני עושה מה שאני יכול", וגם: "הם יודעים שבסך-הכול אני אדם נח, אבל אני גם יודע לזרוק להם דברים לפח ולא לוותר כשצריך". למותר לציין שאני לא ראיתי שום פעולה אמיתית מצידו. התרעה מילולית היא חסרת משמעות במקרה שאין בצוות אף אדם ירא שמיים שאכפת לו מכשרות. כמובן שעל ניפוי קמח בכלל לא היה מה לדבר.

חשוב לציין שבמשך הימים שהייתי במסעדה לא ראיתי אפילו פעם אחת את המשגיח של בד"ץ 'נזר ההידור', וגם חברים נוספים שלי שעבדו במסעדה בזמנים אחרים לא ראו אותו.

ממה שראיתי ושוחחתי עם אנשים, מסתבר שהמסעדה נחשבת איכותית ודתיים רבים נהנים לאכול בה. חלקם סומכים בפשטות על הכשר הרבנות, וחלקם שמחו לראות שלמסעדה יש הכשר 'מהדרין' וסמכו עליו.

המסקנה שלי מכל הסיפור היא שבמצב הנוכחי אם אני רוצה לאכול כשר אין ברירה אלא לסמוך רק על הכשרי 'מהדרין' מוכרים וידועים.

הבד"צים הבעייתיים

בעקבות המכתב דיברתי עם הרב רפי יוחאי מהרבנות הראשית, מנהל היחידה הארצית לאכיפת חוק הונאה בכשרות, והוא אמר: "בד"ץ 'נזר ההידור' אינו מוסמך להעניק תעודות הכשר מטעם מועצת הרבנות הראשית לישראל. בביקורות שנערכו על ידי מפקחי הרבנות הראשית לישראל נמצאה רמת הכשרות שלו ירודה, ואינה מתאימה בשום אופן לציפיות הקהל מכשרות המתיימרת להיות מהדרין". וכן המצב בעוד בד"צים כדוגמת 'כתר הכשרות', 'נחלת יצחק' (ע"ש הרב כדורי), 'תפארת ירושלים', 'חומת הכשרות', 'משמר הקודש - שמן המשחה' וכן 'מור ולבונה' בצפון.

יש לציין שגם כאשר הבד"ץ נשען על רב מוכר ומוערך, לא תמיד אותו רב מעורב בענייני הכשרות, כי תחום זה דורש ניסיון והבנה מיוחדת.

ההבדלים בין כשרות רגילה לכשרות מהדרין
כאן המקום להסביר את ההבדל בין כשרות רגילה לכשרות 'מהדרין' של הרבנויות המקומיות. בכשרות 'מהדרין' צריך המשגיח להיות נוכח כמעט בכל שעות העבודה, וכן המוצרים צריכים להיות תחת פיקוח מלא, וכשרותם על פי רוב ככל הפוסקים. לשם כך בעל המסעדה צריך לשלם משכורת מלאה, כדי להחזיק משגיחים שילוו את המסעדה בעבודתה במשך רוב שעות היום. מדובר בהשקעה של בין חמשת אלפים לעשרת אלפים שקל לחודש.

אולם יש מקומות שאינם יכולים או מוכנים להשקיע סכום גבוה כל כך, אבל בכל זאת רוצים תעודת כשרות. כדי לשמור בהם על רמת כשרות בסיסית, הרבנות ממנה משגיח שאמור להגיע למסעדה בשעות לא צפויות, כדי שיוכל לפקח על מוצרי המזון שמגיעים למסעדה ועל דרך הכנתם. אם המשגיח מגיע בשעה קבועה בכל יום, הוא אינו ממלא את תפקידו. וכמובן שאם ידוע לו על דבר שנעשה שלא כשורה והוא מסתפק בנזיפה, הוא אינו ממלא את תפקידו.

יש לציין כי הבד"צים החדשים גובים סכומים פעוטים עבור תעודה מפוארת של 'מהדרין מן המהדרין', וכך מסעדות שאינן מוכנות להשקיע בכשרות זוכות בתעודה מהודרת ללא שום כיסוי.

כיצד ינהג המסתפק בכשרות רגילה
לצערנו יש לא מעט משגיחים שמסיבות שונות אין בידם כוח לבצע את תפקידם כראוי. לכן הרוצה להיות בטוח שהוא אוכל כשר, נכון שיאכל רק במקומות שיש להם כשרות 'מהדרין' מרבנות או בד"ץ אמינים.

ומי שלמרות זאת רוצה לאכול במקומות שיש להם השגחה רגילה, צריך לכל הפחות לבדוק באופן יסודי את תעודת הכשרות שאכן היא בתוקף, ולבקש לדבר עם המשגיח. אם המשגיח לא נמצא במקום יש לדבר עמו בטלפון, ולשאול אותו אם אפשר להיות בטוחים שהאוכל כשר. גם אם המשגיח חלש, מן הסתם אינו רשע, ולכן סביר שלא ישקר. ואם הכשרות אינה ראויה, הוא כנראה יאמר משהוא בסגנון: "אם אתה מקפיד על כשרות, עדיף שלא תאכל שם", או שיגמגם תשובה אחרת שהשואל הנבון צריך להסיק ממנה שהמקום אינו מושגח כראוי. רק אם התשובה ברורה כשמש בצהרים, אפשר לאכול. יש להיזהר מטעות. המשגיח עלול לשאול: אתה אוכל 'גלאט'? ואם העונה ישיב שאינו מקפיד, הוא עלול לענות לו: אז מותר לך לאכול שם. וזאת משום שהמשגיח חושב שכל מי שאינו מקפיד על 'גלאט' אינו מקפיד על כשרות. ולכן השואל צריך להתעקש ולהסביר: אני לא מקפיד על 'גלאט' אבל מאוד מקפיד לאכול כשר.

המצוות הרבות הקשורות לאכילת בשר
כידוע, ככל שאנו עוסקים בדבר שהוא חשוב וחיוני יותר, כך ניתן יותר להתעלות על ידו או חס ושלום ליפול. וכדי שנתרומם ולא ניפול, נתנה לנו התורה מצוות להדריכנו. וככל שמדובר בדבר יותר חשוב, כך יש לגביו יותר מצוות. לכן למשל, מצוות רבות מלוות את חיי הנישואין ואת עבודת בית המקדש. וכך גם ביחס למזון שמקיים את האדם.

גם אכילת הבשר מלווה במצוות רבות. ראשית, רוב בעלי החיים טמאים ואסורים לאכילה. וגם כשמדובר בבהמה או חיה טהורה, הרי שצריך לשחוט אותה כהלכה. ואם זו חיה, צריך לכסות את דמה. לאחר מכן צריך להוציא את החלב והגידים האסורים באכילה. גם את הדם צריך להוציא, שגם הוא אסור באכילה. אח"כ צריך להיזהר מעירוב בשר וחלב.

ומעניין שלגבי בשר יש בעיקר איסורים, ואילו לגבי הכנת לחם, שעשר מצוות מלוות אותו, ישנן בעיקר מצוות עשה - לתת מתנות לכוהנים ולעניים. זה רומז לכך שבאכילת בשר יש צד של בדיעבד, ולכן התורה ליוותה אותו באיסורים רבים, ואילו אכילת לחם היא לכתחילה, והתורה מלווה אותו במצוות רבות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il