ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות תולעים ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים ג כשרות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
כח אדר א תשס"ח

הלכות תולעים


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

א - חומרת האיסור
ישנם סוגים שונים של מאכלים שהתורה אסרה עלינו, כמו למשל אכילת חיות טמאות כחזיר וגמל, אכילת בהמה שלא נשחטה כדין, או אכילת בשר בחלב. אולם מבחינות רבות, האיסור החמור ביותר בין כל איסורי המאכלות, הוא איסור אכילת השרצים, תולעים וחרקים.
שלושה סוגים של שרצים ישנם: א' שרץ המים כדוגמת התולעים והעלוקות החיות במים. ב' שרץ הארץ הכולל את כל החרקים והתולעים הרוחשים על פני האדמה, העצים והעשבים. ג' שרץ העוף הכולל את הזבובים, היתושים, היבחושים ודומיהם.
כמובן שאת כל סוגי השרצים אסור לאכול, אולם ישנו חילוק מסוים ביניהם. שבזמן שהיו לנו דיינים סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, היו דנים בבתי הדין בדיני מלקות. אם אדם היה אוכל במזיד משרץ המים, ובאו שני עדים והתרו בו שאם יאכל ייענש, אם בכל זאת המשיך ואכל, חייב ארבע מלקויות, כלומר ארבע סדרות של מלקות, שכל סדרה כוללת שלושים ותשע מלקות. ואם אכל משרץ הארץ חייב חמש מלקויות, ואם אכל משרץ העוף חייב שש מלקויות. והטעם לכך, שהתורה חזרה וכפלה מספר פעמים את האיסור לאכול שרצים, ומאחר שבחזרתה על אותו איסור לא הוסיפה התורה שום חידוש, ממילא למדנו שכוונתה להוסיף בחומרת האיסור, באופן כזה שכל פעם שהאיסור נזכר בתורה ישנו 'לאו' נוסף, ועל כל איסור ואיסור לוקים פעם אחת. והואיל ולגבי שרץ המים מוזכר האיסור ארבע פעמים - לוקים עליו ארבע. ומאחר שהאיסור לגבי שרץ הארץ נאמר חמש פעמים - לוקים עליו חמש, ואיסור שרץ העוף נאמר שש פעמים - ולכן לוקים על אכילתו שש מלקויות (מכות טז, ב; ערוה"ש יו"ד פד, יג, יד).
נמצא אם כן שמצד זה איסור אכילת שרצים חמור משאר איסורי אכילה, שאדם שאכל חזיר, עבר באיסור אחד, אולם אדם שאכל זבוב, שהוא שרץ העוף, עבר בששה איסורים.

ב - איסור תורה בפחות מכזית
עוד צד של חומרה יש באיסור אכילת שרצים. לגבי כל האיסורים שבתורה ישנו כלל, שרק על אכילה של שיעור השווה לכזית חייבים מלקות. כלומר ודאי שאסור לאכול אפילו חתיכה קטנטנה של חזיר או גמל, אבל את עונש המלקות קבעה התורה רק למי שאכל במזיד יותר משיעור השווה לזית. אך לא כן לגבי אכילת שרצים ורמשים, שהואיל וכל תולעת וחרק הם בריה בפני עצמה, ממילא על כל אכילה של חרק, אפילו גודלו מילימטר בלבד, כל זמן שאפשר לראותו בעין רגילה, האוכלו עובר על כמה איסורי תורה. וכפי שלמדנו, אם אכלו במזיד בזמן שהיו בתי דינים סמוכים, היה נענש בכמה סדרות של מלקויות על כל חרק וחרק שאכל (מכות טז, ב; רמב"ם הל' מאכלות אסורות ב, כד).
מכאן נבין את חומרת איסור אכילת שרצים ורמשים, ואת האחריות הרבה המוטלת על כל מי שמכין אוכל שיש בו חשש חרקים ותולעים. למרבה הפלא ישנם שומרי מצוות שאינם מודעים לחומרת האיסור, ואינם יודעים כיצד לנקות ולבדוק את הירקות והפירות מחרקים ושרצים (עיין פר"ח יו"ד פד, נג).
אפשר אולי לומר באופן כללי, שכל הלכות מאכלות אסורות נועדו למנוע אותנו מלהיסחף אחר הצדדים הנמוכים שבחיים, אחרי התאוות הגשמיות, שאחת מהן היא תאוות האכילה. התורה רוצה שגם האכילה, שהיא לכאורה פעולה פשוטה ונמוכה, תיעשה על פי הדרכה רוחנית מתאימה. החרקים והתולעים מבטאים את הצד הנמוך והשפל ביותר שבמיני החי, ואולי לכן אסרה אותם התורה באופן חמור כל כך.

ג - אינו בטל

חומרה מיוחדת ישנה באיסור אכילת שרצים ורמשים. שלגבי רוב המאכלים האסורים באכילה, אם נתערבב האיסור במאכל של היתר, כל זמן שהאוכל המותר מרובה ממנו פי שישים, האיסור בטל ומותר לאכול את כל התערובת. למשל אם נפל לתוך קדרה של בשר מעט חלב, אם יש בכל התבשיל יותר מפי שישים מהחלב, החלב בטל, ומותר לאכול את מה שבקדרה. וכן אם נפלה חתיכה קטנה של בשר לא כשר לתוך קדירה שיש בה הרבה חתיכות של בשר כשר, אם יש בחתיכות הכשרות יותר מפי שישים מחתיכת האיסור - כל התבשיל מותר באכילה.
אבל לגבי איסור חרקים ושרצים הדין שונה. מפני שחכמים קבעו כלל בדיני התערובות, שאמנם כל איסור שנפל לתוך היתר בטל בשישים, אבל אם האיסור הוא בריה שלימה, אפילו באלף אינו בטל. ומאחר שכל חרק או שרץ הוא בריה בפני עצמה, אם נפל חרק לתוך קדירה של אוכל כשר, כל זמן שהחרק בפנים כל מה שבקדרה אסור באכילה (שו"ע יו"ד ק, א).
לדוגמא, אם נכנס זבוב או יבחוש לתוך סיר ענק מלא במרק ובשר, אם מיד הצליחו להוציא את היבחוש, כל התבשיל מותר באכילה. אבל אם היבחוש אבד בפנים, אסור לאכול את כל התבשיל. ואף שהיבחוש מת בתבשיל, מכל מקום גם חרק מת אינו בטל בשישים. והעצה היחידה היא לסנן את המרק דרך בד, באופן כזה שהזבוב או היבחוש לא יוכל לעבור, ואת המרק המסונן מותר לאכול. וכן אם יש בתבשיל חתיכות שלימות של בשר או תפוחי אדמה וכדומה, אפשר לשוטפם היטב ולנקותן מכל הצדדים, ולאחר מכן לאוכלן. אבל כל התערובת הסמיכה, שהיבחוש מעורב בתוכה - אסורה באכילה (שו"ע יו"ד ק, ב).

ד - חרק חתוך בטל
כפי שלמדנו, בריה, היינו בעל חיים שלם, אינה בטלה אפילו באלף. כלומר, אם נפלה תולעת לתוך תבשיל, כל זמן שלא מצאו את התולעת והוציאו אותה מתוך התבשיל, כל התבשיל אסור באכילה, ואפילו אם כמות האוכל הכשר פי אלף מהתולעת, משום שברייה אינה בטלה אפילו באלף.
ואם כן נשאלת השאלה מדוע אין מבררים את גרגירי החיטה ומוציאים מתוכם את החרקים או התולעים שמצויים ביניהם לפני הטחינה. התשובה היא, שאמנם תולעת שלימה אינה בטלה אפילו באלף, ואפילו אם מתה ונמעכה, כל זמן שהיא שלימה אינה בטלה. אבל תולעת שנחתכה וקל וחומר אם נטחנה, בטלה ברוב. ומאחר שכל החיטים עומדות להיטחן, אין חשש שתישאר ביניהם תולעת שלימה, ולכן מותר לטחון את הכל (שו"ע יו"ד פד, יד).
ואמנם יש לנו כלל שאין מבטלים איסור לכתחילה, ואם כן לכאורה קשה היאך אפשר לטחון את החיטים עם התולעים ולבטל בכך את איסורן. אלא שהואיל וכאן מטרת הטחינה היא עשיית קמח, ולא טחינת התולעים כדי לבטלן, אין הדבר נחשב כביטול איסור לכתחילה. ולכן מותר לטחון חיטים בלי לבודקם תחילה מתולעים (שו"ע יו"ד פד, יג; קא, ו).
אבל אם מדובר על מעט גרעינים, שאין טרחה מרובה כל כך לבודקם, ראוי לבדוק אותם תחילה, ולהוציא מתוכם את התולעים (ט"ז צט, ז; פת"ש ד).

ה - חובת ניפוי הקמח
לעיתים קורה שבתוך הקמח שורצות תולעים. ואף שהקמח עבר טחינה, וודאי שכל התולעים החיים שרחשו בין גרעיני החיטה נטחנו, מכל מקום כנראה שביצי התולעים לא נטחנו, ומהן עלולים לבקוע חרקים ותולעים. כמו כן יתכן שזבוב או יבחוש הטיל ביצים בקמח, ומהן בקעו זחלי הזבוב. ולכן כדי להיות בטוחים שאין חרקים בתוך הקמח, ישנה חובה לנפות את הקמח בנפה בעלת חורים קטנים (כמו ב'נפת-משי'), שרק הקמח יכול לעבור דרכם, ואילו החרקים ישארו בנפה ויזרקו לפח.
וחשוב להקפיד לנפות את הקמח זמן קצר לפני השימוש בו, כי לולא כן, ישנו חשש שמתוך הביצים הקטנטנות שהצליחו לעבור דרך חורי הנפה ולהישאר בקמח, יבקעו בינתיים חרקים חדשים. וככל שהימים יותר חמים, יותר מהר יבקעו השרצים מתוך הביצים. ולכן יש להקפיד לנפות את הקמח זמן מועט לפני השימוש בו. ואם רוצים להכין קמח מהיום למחר, יש לאחסנו במקרר, כדי למנוע את התפתחות השרצים.

ו - ירקות ופירות הטעונים בדיקה "ומיעוט המצוי"
כידוע ישנם ירקות ופירות שיש חשש שמצויים בהם תולעים או חרקים, לפעמים החרקים נמצאים על העלים, ולעיתים חודרים לתוך הפרי. השאלה המרכזית היא, אילו פירות או ירקות צריך לבדוק לפני האכילה כדי לנקותם מתולעים, ואילו פירות אין חובה לבדוק.
כדי להבין היטב את הכלל ההלכתי, צריך לדעת שישנן שלוש רמות של פירות. יש פירות שרק לעיתים נדירות מגיעים אליהם חרקים, כמו למשל תפוחים ומלפפונים, שאין צורך לבדוק אותם לפני האכילה, מפני שהסיכוי שימצאו בהם חרקים קטן מאוד, ואין לחשוש לו.
ולעומת זאת ישנם ירקות שברובם מצויים חרקים, כגון חסה, כרוב, שמיר ושאר ירקות-העלים בימים החמים, שאותם חייבים לבדוק או לנקות ניקוי כזה שודאי לנו שאחריו לא ישארו חרקים על העלים. ואם טעה אדם ולא בדק או ניקה את אותם הירקות, ועירבם בתוך סלט או תבשיל, על פי הדין, אסור לאכול את התבשיל או הסלט, מפני שרוב הסיכויים שיש בו חרקים.
ויש דרגת ביניים, פירות שברובם אין מצויים חרקים, אולם "במיעוט-המצוי" שלהם יש חרקים. כמו למשל משמשים ותמרים, שאף שברובם אין חרקים, מכל מקום מאחר שבמיעוט המצוי שלהם מצויים חרקים, ישנה חובה לבודקם לפני האכילה. ומהו מיעוט המצוי, כתב בעל ה'משכנות-יעקב' (סי' יז), שהוא אחד חלקי עשר. שאם מתוך עשר מנות שאדם אוכל ימצא לכל הפחות באחת מהן חרק או תולעת, ישנו חיוב לבדוק את כל המין ההוא לפני אכילתו. אבל אם טעו ושכחו לבדוק, ואין אפשרות לבדוק יותר, בדיעבד מותר לאוכלו. למשל, אם לשו קמח כדי לאפות עוגה, ובטעות שכחו לפני כן לנפותו, הואיל וברוב הפעמים אין בקמח תולעים, אפשר בדיעבד לסמוך על הרוב, ולהניח שאף עוגה זו נאפתה מקמח שלא היו בו תולעים (שו"ע יו"ד פד, ט).
ואם עוד נשאר קמח בשקים, יש לבודקו על ידי ניפוי בנפה, ואם ימצאו בו תולעים, משמע ששקית זו נגועה, ואין לאכול את העוגה (ע' פר"ח פד, לג, ונו"ב יו"ד כז).

ז - חרקים זעירים
כלל יסודי בדיני תולעים הוא, שכל חרק או בעל חיים שעין האדם אינה מסוגלת לראותו מחמת קטנותו, אין איסור לאוכלו. כי התורה לא אסרה מיני חרקים שרק במיקרוסקופ אפשר לראותם, אלא התורה אסרה רק מה שעין האדם יכולה לראות (ערוה"ש יו"ד פד, לו, אג"מ יו"ד ב, קמו). אולם אם אפשר לראות את החרק, אלא שהוא נמצא במקום שקשה להבחין בו, כגון חרק ירוק על עלה של כרוב ירוק, הואיל ולאור השמש ניתן להבחין בו, וכן אם החרק יעבור לפרי אחר שיתן לו רקע שונה, מיד יראו אותו, ודאי שחרק כזה אסור באכילה, ויש למצוא את הדרכים להוציאו מהירקות. ועל כן צריך ללמוד כיצד לאתר את החרקים.
אנשים רבים מתאוננים על כך שלא מצאו אף פעם חרקים בכרוב או בחסה. אבל באמת היו חרקים אלא שהם אינם יודעים כיצד החרקים נראים, ולכן עינם אינה יודעת לחפש אחריהם. וכן ישנם חרקים שמחמת צבעם הדומה לעלי הירקות, רק לאור השמש ניתן להבחין בהם, ואילו אדם שיסתכל בהם באור מנורה יתקשה לראותם. וישנה עוד סיבה, חרקים שנמצאים בתנועה קל יותר לראות, ואילו חרקים שעומדים על מקומם, פעמים רבות נראים לעיני המסתכל שאינו בקיא כמיני לכלוך. וכיום רגילים לאחסן את ירקות העלים במקרר, וכשקר החרקים נרדמים, וגם לאחר שמוציאים את הירק מהמקרר לוקח זמן עד שהחרקים יתחילו לזחול. ולכן מי שרוצה לראות את החרקים על העלים, עדיף שיחמם מעט את העלים בשמש או מול התנור או האש, ואז יראה איך החרקים מתחילים לזחול על גבי העלים.
ועוד דרך ישנה לראות חרקים המצויים בשמיר ובפטרוזיליה, לקחת נייר לבן, ולנער מעליו היטב את העלים, ולאחר מכן להתבונן במה שנפל על הנייר. פעמים רבות ימצאו שם תולעים וחרקים.

ח - ניקוי שמיר ופטרוזיליה
בכל ירקות-העלים כדוגמת שמיר, פטרוזיליה, חסה וכרוב מצויים חרקים קטנים, וכל מי שאוכל ירקות אלו ללא ניקוי מתאים, ללא ספק נכשל פעמים רבות באיסור אכילת חרקים. 1 אמנם יתכן שימצאו עלים שבאופן טבעי נקיים מחרקים, אבל במקרים רבים מצויים על העלים חרקים.
עתה נסביר כיצד יש לנקות את השמיר והפטרוזיליה מחרקים. ראשית יש להקדים, שבשטיפה רגילה החרקים אינם ניתקים מהעלה. כי ברגליהם ישנו חומר דביק שמחברם היטב לעלה, כך שזרם המים לא מצליח בדרך כלל לשוטפם ולהרחיקם מהעלה. ולכן צריך תחילה להשרות את חבילת השמיר או הפטרוזיליה בתוך מים עם מעט סבון או אמה, כדי למוסס את הדבק המצוי ברגלי החרקים ולנתק מעט את החיבור שבין החרקים לעלים. במקום להשרות באמה או סבון אפשר להשרות את העלים במים שערבבו בהם חומץ או מלח, אבל לדעת המומחים הטוב ביותר הוא להשתמש באמה או סבון, מפני שפעולתם כנגד הדבק שברגלי החרקים טובה ביותר. כמובן שיש לדאוג שבמשך השריה יחדרו המים עם האמה לכל צדדי העלים, ולכן יש להקפיד להתיר את הקשר המאגד את חבילת העלים.
לאחר שריה של כחמש דקות צריך לשטוף את העלים בזרם די חזק, באופן שהזרימה תגיע לכל צדדי העלים, כך שכל חרק שנמצא על גבי העלים יישטף מהעלים. לאחר מכן עלי הפטרוזיליה או השמיר או הכוסברה כשרים לאכילה.

ט - ניקוי כרוב
את החרקים שעל גבי הכרוב קשה לראות, ראשית מפני שהם קטנים מאוד, ושנית צבעם דומה לצבע העלה. למשל, בכרוב ירוק ישנם חרקים קטנים ירוקים-לבנים שרק לאור השמש ניתן לראותם. וכפי שכבר הזכרנו, מי שאינו יודע לנקות את הכרוב מחרקים, פעמים רבות כשהוא אוכל כרוב, הוא אוכל גם תולעים ושרצים.
עתה נסביר כיצד לנקות את הכרוב מחרקים, ושתי דעות עיקריות בזה. לפי הדעה המחמירה, יש להפריד את כל העלים זה מזה, לאחר מכן להשרותם במשך כחמש דקות בתוך מים עם סבון נוזלי או חומץ, כדי שרגלי החרקים ינתקו מעט מהעלה. לאחר מכן לשטוף כל עלה היטב משני צדדיו, באופן שזרם המים יגיע אפילו אל תוך קפלי העלה וישטוף משם את החרקים הקטנטנים. לאחר שטיפה כזו אין סיכוי שיישארו חרקים על עלי הכרוב, ואף על פי כן המחמירים מביטים היטב על העלים לראות שמא נשארו בהם חרקים.
והדעה המקילה סוברת שרק בחצי החיצון של הכרוב ישנה חזקה שנמצאים חרקים, אבל בחלק הפנימי יותר, ברוב רובם של הכרובים אין חרקים, ולכן העלים הפנימיים אינם נחשבים כירק שחייב בדיקה. ולכן לשיטה המקילה יש הבדל ברמת הניקוי והבדיקה שבין העלים החיצוניים יותר לבין הפנימיים. וכך עושים בכרוב אדום. תחילה מורידים וזורקים את העלים החיצונים המלוכלכים כדרך שכולם נוהגים לעשות. לאחר מכן מחלקים את הכרוב לארבעה חלקים, ובודקים כל רבע לחוד. תחילה מורידים מכל רבע את שלושת העלים החיצוניים, ובודקים אותם היטב משני צדדיהם, וכמובן כל חרק שמוציאים זורקים. במידה ולא נמצאו חרקים בשלושה עלים, ממשיכים לבדוק עוד כשלושה עלים באופן שטחי יותר. במידה ולא נמצאו חרקים באותם עלים מסתפקים בבדיקה זו ואין בודקים יותר באופן מפורט את העלים הפנימיים. אלא משרים את עלי הכרוב ואת הגוש שנשאר בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח, ולאחר שריה של כחמש דקות שוטפים היטב את כל העלים וכן את הגוש הפנימי שנשאר.
בכרוב ירוק יש סכנה שהחרקים נכנסים יותר לעומק, ולכן אין להסתפק בבדיקה מדוקדקת של שלושה עלים, אלא צריך לבדוק היטב לפחות ארבעה עלים. ובצורה שטחית יש לבדוק לפחות חמשה עלים. לאחר שבמשך כתשעה עלים אלו לא נמצאו חרקים, משרים את העלים ואת הגוש הפנימי בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח למשך חמש דקות, ושוטפים את העלים היטב מכל צדדיהם בזרם של מים, וכן שוטפים את הגוש הפנימי.
בנוסף לכך יש לשים לב שלעיתים תולעת גדולה חודרת לתוך גזע העלים, וכדי לראות אם היא קיימת, יש להתבונן בגזעי העלים באור טוב ולראות אם יש שם מחילה ארוכה.

י - חומוס
הבעיה העיקרית שיש בחומוס ובשעועית הם הנקודות השחורות המצויות לפעמים מתחת לקליפה החיצונית של הפרי. נקודות אלו נוצרות על ידי מיני זבובים ויבחושים המחדירים את צינור הטלת הביצים שלהם לתוך החומוס או השעועית, מהביצים הללו מתפתחים הזחלים. הנקודות השחורות אם כן הן שרצים הנמצאים בתהליך ההתפתחות שלהם. לאחר שיגמרו להתפתח, יבקעו את הקליפה החיצונית ויעופו. לעיתים אף קורה שכאשר פותחים את הקליפה שמסביב למקום ריקום השרץ, זחל הזבוב מתחיל לנוע מעט.
נחלקו גדולי הראשונים האם זחלי זבוב אלה דינם כדין שרץ שאיסורו מן התורה או לא. לדעת הרא"ש מאחר שהזחל עדיין אינו זוחל ומתנועע, והוא לחוץ בתוך מקום התרקמותו, אין צריך להוציאו מהחומוס. כשם שאין צורך לחפש אחר הביצים הקטנטנות שבתוך הפירות. אולם לדעת הרשב"א, אם הזחל התחיל להתפתח בחומוס בעוד שהחומוס היה מחובר לאדמה, דינו כדין שרץ השורץ על הארץ, שאיסורו מן התורה.
למעשה נוהגים להחמיר שלא לאכול גרגירי חומוס ושעועית שיש בהם התרקמות של זחלי הזבוב (פר"ח יו"ד פד, י, ערוה"ש מג). אלא שהבעיה היא, שכל זמן שהחומוס או השעועית יבשים, קשה מאוד להבחין בנקודות השחורות המצויות מתחת לקליפה. ולכן צריכים להכניס את החומוס למים רותחים, ולהשאירו שם כחצי שעה, עד שהקליפה החיצונית שלו תיעשה שקופה ואפשר יהיה לראות דרכה את אותן הנקודות השחורות. גם השריה במים רגילים למשך מספר שעות תגרום שהקליפה תהיה שקופה. לאחר מכן יש להוציא את גרגירי החומוס מן המים ולברור את כל הגרעינים הנגועים ולזורקם.

יא - תבשיל שנמצאו בו תולעים
קורה לפעמים, שלאחר שכבר הגישו את האוכל, לפתע הסועדים מתחילים למצוא מיני חרקים ותולעים בתוך המנה שלהם. הדבר קורה בעיקר בסלטים או באורז או בפתיתים. ואז מתעוררת השאלה: אולי יש עוד חרקים בסלט? ואם כן מה הדין? האם מותר להמשיך לאכול מהסלט או האורז, או שמא אסור?
נפסק ב'שולחן-ערוך' (יו"ד פד, ט), שאם נמצאו רק שני חרקים או תולעים בכל התבשיל, יש לזורקם ושאר המאכל מותר באכילה. אולם אם נמצאו בתבשיל או בסלט שלושה תולעים, המאכל הוחזק שיש בו תולעים ואסור לאוכלו. ואפילו אם היו שם הרבה מסובים, וכל אחד מצא רק חרק אחד, הואיל וכל המאכל יצא מסיר אחד או קערה אחת, ונמצא שהיו בו שלושה חרקים, כל האוכל שיצא מאותה קדרה אסור באכילה (פת"ש יו"ד פד, סו"ס ז).
אם ניתן לבדוק היטב את כל האוכל - יש לבודקו ואחר כך מותר לאוכלו. למשל, אם בישלו חתיכות תפוחי אדמה ובשר, ונמצאו בתבשיל שלושה חרקים, אפשר לשטוף היטב את חתיכות תפוחי האדמה מכל צדדיהם, ולאחר מכן לאוכלם. אולם אם קשה לנקות את התבשיל מתולעים, משום שהוא סמיך, או משום שערבבו בו פלפל שחור שנראה כמו החרקים, ולא ניתן להוציא ממנו את כל הגרגירים השחורים, במקרה כזה, מאחר שנמצאו באוכל שלושה חרקים, האוכל הוחזק שיש בו חרקים וכולו אסור באכילה (ע' ט"ז יו"ד פד, טז, משב"ז שם).

יב - עלי קטיף
אחד מהדברים הטובים שקרו בדור האחרון בתחום הכשרות, הוא הגידול החדשני שפותח בגוש קטיף, של ירקות עלים ללא תולעים. לדאבוננו ממשלה רעה החריבה ישובים קדושים אלו, ויהי רצון שבמהרה נחזור לכבוש וליישב את כל המקומות הקדושים הללו.
עד היום רבים משומרי המצוות היו נכשלים באכילת ירקות עם חרקים, משום שלא ידעו באילו ירקות מצויים חרקים, או שפשוט לא ידעו כיצד לנקות את הירקות מהחרקים.
למשל, יש שחשבו שמספיק לשטוף את הכרוב, השמיר והפטרוזיליה, ולא ידעו ששטיפה לבד אינה מנקה אותם מחרקים. כי החרקים נדבקים בריר מיוחד אל העלה, ורק לאחר טבילת העלים במים עם סבון או חומץ או מלח, מתמוסס הדבק שברגלי החרקים, ואז שטיפה טובה של מים מפרידה ושוטפת את החרקים מן העלים.
והיו שנזהרו לא לאכול כלל את הירקות שמצויים בהם חרקים, כדוגמת הכרוב, החסה והפטרוזיליה. אבל כיום ניתן לקנות את הירקות המגודלים באופן מיוחד, ולאוכלם ללא חשש חרקים ותולעים.
ואמנם היו שאמרו שלעיתים נדירות גם בירקות של עלי קטיף נמצאים חרקים, אולם מאחר שהסיכוי לכך הוא כל כך קטן, נשארו הירקות בחזקת כאלה שאין בהם חרקים, ואין צורך לבודקם, כשם שאין צורך לבדוק תפוחים, למרות שגם בהם לעיתים נדירות מצויות תולעים. וכן הדין גם לגבי רוב סוגי הטריפות המנויים במסכת חולין, שהואיל וכמעט שאין סיכוי שתימצא טריפה בראש למשל, אין בודקים כלל את הראש. וכך גם ההלכה לגבי הירקות מגוש קטיף, שהואיל והם גדלים מתחת לרשתות צפופות המונעות את כניסת החרקים, יש להם חזקה של ניקיון מחרקים, ואין צורך לבודקם. אבל מומלץ מאוד לשוטפם מפני החול והתרסיסים הכימיים.


^ 1. אמנם האיסור מדברי חכמים, שכן אוכל ירקות העלים אינו מתכוון לאכול את החרקים, ובנוסף לכך, מהתורה כאשר החרקים מעורבבים בסלט, הרי הם בטלים, וחכמים הם שתקנו שבריה אינה בטלה אפילו באלף.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il