ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פורים בכל יום ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כג אדר ב תשס"ח

פורים בכל יום


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל

שמחת הפורים מתפשטת לכל השנה
לאחר שמחת הפורים עלולים לחוש צער: רק יום אחד בשנה יש לנו פורים, ועתה אנו צריכים לחכות שנה שלימה עד שנגיע שוב לפורים. אולם האמת היא שפורים אינו מנותק משאר השנה. כל השנה מוארת ושמחה מכוח שמחת פורים. ואינה דומה שנה שיש בה פורים לשנה שאין בה פורים, כשם שאינו דומה כסף שלא הפרישו ממנו מעשר לצדקה לכסף שהפרישו ממנו מעשר לצדקה. עלינו להמשיך במידת האפשר את שמחת הפורים לכל השנה, לחגים ולשבתות, לחתונות ולשאר שמחות המצווה. ומתוך כך נוכל להתבונן איך ה' מנהיג את עולמו לטובה, ואף הייסורים והגזירות והקשיים מכוונים להשיבנו אליו בתשובה שלימה, כדי לזכותנו בכל הטובות שהבטיח ה' לאבותינו ולנו.

על כשרות
לפני כחודש כתבתי אודות מצב הכשרות במסעדות ואולמות, שכל הרוצה לאכול כשר בביטחון צריך להקפיד לאכול במסעדות שיש להן כשרות למהדרין מרבנות מוסמכת או מבד"ץ רציני. וזאת משום שתעודת כשרות רגילה שעלותה נמוכה, מאות שקלים בחודש, מבטאת את זה שהמשגיח מבקר במסעדה פעם ביום למשך זמן קצר, אבל אין פיקוח על מה שנעשה שם במשך כל היום. ולכן אם בעל המקום אינו ירא שמים, יש חשש רציני לבעיות כשרות.

במיוחד הדברים אמורים במסעדות בשריות, שבהן הפיתוי לרמות חזק, שכן מדובר ברווח של אלפי שקלים ולפעמים אף עשרות אלפי שקלים לחודש. לכן הטוב ביותר לאכול רק במקום שיש לו כשרות למהדרין, היינו משגיח צמוד כל היום, או כמעט כל היום.

הוספתי וכתבתי, שמי שלמרות זאת רוצה לאכול במקומות שיש להם השגחה רגילה, לכל הפחות צריך לבדוק באופן יסודי את תעודת הכשרות שאכן היא בתוקף, ולבקש לדבר עם המשגיח. אם המשגיח לא נמצא במקום, יש לדבר עמו בטלפון, ולשאול אותו אם אפשר להיות בטוחים שהאוכל כשר. גם אם המשגיח חלש, מן הסתם הוא אינו רשע, ואם הכשרות אינה ראויה, הוא כנראה יאמר משהוא בסגנון: "אם אתה מקפיד על כשרות, עדיף שלא תאכל שם". או שיגמגם תשובה אחרת, שהשואל הנבון יסיק ממנה שהמקום אינו מושגח כראוי.

וצריך השואל להיזהר מטעות. המשגיח עלול לשאול אותו: אתה אוכל 'גלאט'? אם השואל יאמר שאינו מקפיד, המשגיח עלול לענות לו, אז מותר לך לאכול שם. וזאת משום שיש דעה בציבור החרדי, שכל מי שאינו מקפיד על 'גלאט', אינו מקפיד על כשרות. ולכן השואל צריך להתעקש ולהסביר: אני לא מקפיד על 'גלאט', אבל מאוד מקפיד לאכול כשר. רק אם המשגיח ישיב באופן ברור ונחרץ, אתה יכול לאכול, מותר לאכול. ואם האוכל לא היה כשר, העוון על צווארו של המשגיח.

בעקבות פרסום הדברים קבלתי מכתבים ותגובות מאנשים שבדקו את המסעדות שהיו רגילים לאכול בהן, ואכן כששאלו כהלכה, קבלו תשובה: אם אתה רוצה לאכול כשר, אל תאכל שם. לפעמים המשגיח ביקש שלא יגרמו לו אי נעימות ולא יספרו זאת לבעל הבית.

מעשה שהיה

מעשה אחד היה במשפחה שהגיעה לחתונה באולם מפורסם, בעל כשרות רגילה, שכמעט כל החתונות שמתקיימות בו הן של משפחות דתיות. לאחר שבני המשפחה התיישבו לאכול, נזכר אחד מהם שראה ב'רביבים' שכאשר מדובר בכשרות רגילה, צריך לדבר עם המשגיח על טיב הכשרות. הוא החל לחפש את המשגיח. הוא לא היה במקום. ביקש את הטלפון שלו והתקשר אליו. ואכן בתחילה המשגיח אמר שזו כשרות רגילה, ואם אתם אוכלים כשרות רגילה מותר לכם לאכול. אולם השואל התעקש לדעת מהיכן הבשר ומי פיקח עליו. המשגיח התחיל לומר שהוא נמצא שם בקושי שעה ביום, והוא לא יכול להבטיח שהבשר מגיע מהמקום שאומרים לו. הוא גם לא יכול להתחייב שצולים את הכבד כראוי, וגם ירקות העלים לא בטוח שנשטפו כראוי. לסיכום, המשגיח אמר: אם חשוב לכם כשרות, עדיף שלא תאכלו. לבסוף סוכם, שלחמניות עם חומוס וחצילים אפשר לאכול ללא חשש. השואל חזר לשולחן ובישר למשפחתו את התשובה, ופני המסובים חפו.

האמת על החיילים שנכנסו לכלא
בעקבות שלושת החיילים שנכנסו לכלא על סירובם להיכנס לקורס שמועבר על ידי מפקדות בשטח, רבים שאלו: האם לאחר הגירוש מגוש קטיף אתם מחפשים הזדמנויות לנגח את הצבא ולמצוא בו פגמים, ולכן הבחורים מהישיבה שלכם ודומיה מתגרים במפקדים ומנפחים כל בעיה קטנה במקום למצוא פתרון מקומי?

תשובה: העמדה העקרונית היתה תמיד שהמצווה לשרת בצבא אינה צריכה לסתור שום מצווה אחרת. להיפך, אם הצבא יהיה פחות יהודי הוא גם יהיה פחות חזק ונאמן לייעודו - להגן על העם היהודי בארצו.

בנוסף לכך, תמיד היתה מחשבה שבשתדלנות אי אפשר לפתור את הבעיות. כי אם אלה שיש להם כוח לעמוד על שלהם יפעלו בשתדלנות, מה יעשו אלה שאין להם כוח וקשרים לכך? לכן העיקר הוא לפעול כדי שהמערכת תהיה מתוקנת, ואם ישנו קצין שנכשל בנתינת פקודה שנוגדת את ההלכה, לא צריכים בשתדלנות לפתור לו את הבעיה, אלא נכון להציף אותה על פני השטח כדי שתתוקן באופן כללי.

השינוי שלאחר הגירוש
אמנם יש להודות שאכן חל שינוי בעקבות הגירוש מגוש קטיף. יותר אנשים מבינים כיום שדרך השתדלנות והדיפלומטיה השקטה לא משיגה את יעדה, וגם לא שומרת על אחדות המחנה. אם היה מדובר בבעיות קטנות אישיות, אכן היה ראוי לחפש דרכים שקטות לפתרון הבעיה. אבל כאשר מדובר בבעיות בסיסיות - כמו מקומה של התפילה, שמירת שבת, היחס לסמלים יהודיים כמו ציצית, וכן זלזול באורח החיים הדתי כגון עירוב בנות בצבא, וכמובן גירוש יהודים - שתדלנות תגרום לנזק כפול. לא רק שנפסיד, אלא נפסיד בחרפה. אם נעמוד על שלנו, ונהיה מוכנים להיאבק בנחישות ללא פשרות על הדברים העקרוניים, גם אם נפסיד בקרב לא יהיה בכך חרפה, ולבסוף גם ננצח במלחמה.

עידוד החיילים לעמוד על כבוד היהדות
לכן אנחנו מעודדים את הבחורים שיעמדו על שלהם. שיהיו חיילים מצטיינים, אבל בלא שום פשרות וכניעה בעניינים של מצוות וכבוד התורה.

בנוסף לכך, מתוך הניסיון למדנו, שאם לא נעניק גיבוי לבחורים שמוכנים להיאבק על כבוד התורה, ותמיד נפקפק ונשאל האם היה הכרח להגיע לעימות ולכלא, ומדוע לא הצליחו לשכנע בדרכי נועם את המפקדים שיואילו לוותר להם - לא יהיו כמעט בחורים שיהיו מוכנים לעמוד על שלהם בגבורה.

סיפר חייל מהישיבה, שנמצאים עמו במחלקה עוד בחורים מצוינים מישיבות שונות, אבל חלקם טענו נגדו, שאף כי הוא חייל מצטיין, בענייני הדת הוא תקיף מדי כנגד המפקדים. יום אחד, כאשר אותו חייל נשלח לתפקיד אחר, ניתנה לחבריו פקודה לנקות את חוף הים באילת. הם התלוננו שזה חוף מעורב, עם נשים שאינן לבושות בצניעות, ואסור להם ללכת לשם. המפקד הסביר להם שפקודות הצבא זה דבר קדוש, ואם כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, הצבא יתפרק. הם ניסו לשאול: מה הקשר בין ניקוי החוף המעורב לביטחון ישראל? אבל המפקד התייצב מולם ושאל אותם בחומרה: "האם אתם רוצים לסרב פקודה על כל המשמעויות הכרוכות בכך?!" החיילים הנאמנים השפילו את ראשם בשתיקה, ויצאו לנקות את חופי אילת. לאחר שחזרו מההשפלה אמרו לחברם: חבל שלא היית אתנו, כי אתה היית עומד בתוקף מול המפקד ומציל אותנו מהגזירה. ולא נלאה אתכם בסיפורים נוספים מן הסוג הזה.

בכל אופן, כדי שבחורי הישיבה יהיו בעלי עוז לעמוד על שלהם, אנחנו מודיעים לכל הבחורים עוד לפני הגיוס, שכל מי שיהיה חייל מצטיין ויגיע לעימות עם מפקדו על עניין הקשור בקדשי ישראל ויצטרך לשבת על כך בכלא, אנחנו נעמוד מאחוריו באופן מלא, גם אם לפעמים שיקול דעתו לא יהיה מאוזן בפלס המדויק של אותם היושבים בבתים ממוזגים ובלי לחץ של מפקד עריץ.

וכשהחייל מגיע לבקר בישיבה לאחר צאתו מן הכלא, בתוך הדרשה שבתפילת ליל שבת, אני מעניק לחייל ספרי קודש במתנה (הקניין נעשה בערב שבת), ואומר לו, כפי שאמר פפוס לרבי עקיבא: "אשריך שנתפסת על דברי תורה" (ברכות סא, ב). וכל הציבור הקדוש (למעלה משלוש מאות איש) מוחאים לו כפיים, שלא נתפס על התפרעות, על נהיגה לא זהירה, גניבות או שבירת שמירה, אלא על שמירת דברי תורתנו הקדושה.

במה זכו היושבים בכלא
בפורים האחרון, כטוב לבנו ביין, זכרנו את היושבים בכלא. ופתאום עמדנו על תופעה מופלאה: כל אלה שישבו בכלא על דברי תורה זכו לדבר גדול. אלה מתוכם שהספיקו להינשא, והם שבעה, זכו לשאת לאשה בת תלמיד חכם.

ויש בכך מעלה גדולה, וכפי שמובא בגמרא (פסחים מט, א): "תנו רבנן, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il