יושר וקידוש ה'

בן תורה שבשעת עבודתו כשכיר עוסק בדברים פרטיים, אפילו אם הוא מורה היתר לעצמו כי הוא ישלים את עבודתו אחר כך, או שהוא פנוי ברגע זה מעבודתו, אם לא קבל רשות מפורשת מהמעסיק שמותר לו בזמן העבודה לעסוק בדברים פרטיים - אסור לו לעשות זאת. וגם אם הדבר הפרטי שהוא עושה הוא דבר מצוה, כגון שהוא מכין שיעור או לומד דף יומי, הוא עובר איסור, וכיוון שהוא בן תורה הוא עובר באיסור הגדול ביותר בתורה - איסור חילול ה'. והגמרא (יומא פ"ו) אומרת: מי שיש חילול ה' בידו אין כוח לא בתשובה לתלות, ולא ביוה"כ לכפר, ולא בייסורים למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון בזה לכם עד תמותון". והגמרא אומרת אפילו אם אדם לא חוטא ממש אלא נראה שהוא חוטא - זה כבר חילול ה'.

ברור לי שכל מי שלומד תורה נעשה יותר זהיר במצוות, וברור לי שהתנהגותם של בני תורה יותר מתוקנת מאותם שלא למדו תורה. אך מי שלא למד תורה ורואה בן תורה שעובר עבירה כגון זו שהזכרתי, הוא חושב שהתורה גורמת להנהגה כזו כי הוא הרי בן תורה. ויתכן שיש אמת בדבר כי בן התורה עושה זאת לשם שמים כדי לנצל את הזמן.
וזה מה שאמרה הגמרא: "אבל מי שקורא ושונה, ומשמש תלמיד חכם, ואין משאו מתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו: אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו".
כלומר הרואה בן תורה נכשל באיסור גזל, לדעתו של הרואה או שהתורה לא משפיעה לטובה או שהתורה משפיעה לרעה. הרי אותו בן תורה בגלל היותו בן תורה מורה היתר לעצמו להידחף בתור כי הוא ממהר ללימוד, או מורה היתר לעצמו לעסוק בשעת עבודה בעיסוק אחר כדי לחסוך זמן, או יושב בכולל ובודק מבחנים בתורה, ואם כל זה לדעתו נעשה לשם שמים - חילול ה' עוד יותר גדול. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמיד חכם, ומשאו ומתנו באמונה, הוא אמין וישר, מה הבריות אומרות עליו: "אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר : 'ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'".