כיצד נציין את ראש חודש? | רבנים שונים | בית המדרש

שבת ומועדים
ראש חודש

קטגוריה משנית

מדורים
בימה תורנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

5 דק' קריאה

6:25 בבוקר. ב"ה היום הגעתי לבית הכנסת 5 דקות לפני התפילה.
אאאה, מה זה? למה התפילה החלה?
שוב שכחתי. היום ראש חודש, ובמניין שלנו השעה הקבועה היא שעת הסיום ולא שעת ההתחלה. בראש חודש מתחילים 10 דקות מוקדם יותר, ודואגים שהחזן יהיה אחד מהמהירים בחבורה. אין ברירה, אני מצטרף למלמול המהיר, חוטף הלל זריז, בולע את מוסף, ו... רץ לעבודה.
איפה ההלל המלווה בשירה ובזמרה של החגים? כיצד נציין את ראש חודש?

"מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו"
הרב גדעון בנימין שליט"א - רב הישוב נוף איילון
בראש חודש קיים מנהג מאפיין, שמקורו בתשובות הגאונים והובא בשו"ע (סימן תכ"ג): "נוהגין לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף".
הטעם המוקדם למנהג זה הוא - כיוון שאומרים קדושת "כתר" בתפילת מוסף: "ואין נכון להיות אז כתר של תפילין עליו", דהיינו, שהקדושה שאנו זוכים אליה בראש חודש היא במעלה גבוהה יותר מקדושת התפילין! וכתב הלבוש, שאף שאין אנו (האשכנזים) אומרים "כתר", אנו חולצים את התפילין, כיון שתפילין הם אות, וראש חודש אף שאינו נקרא אות כמו יום טוב, אבל לפחות בשעת מוסף יש בכך בחינה של אות. בשערי תשובה (סימן כ"ה) הביא מחלוקת האם לאחר תפילת מוסף ישוב ויניחם או לא, דהיינו מחלוקת - האם קדושת ראש חודש היא בעצמותו של יום ואינה מחייבת הנחת תפילין מחדש, או שהיא קשורה דווקא לבחינה המיוחדת של קרבן מוסף ומכאן שלאחר גמר תפילת מוסף יניח שוב את התפילין.
בתנ"ך מצאנו שלראש חודש היה ערך מרכזי המקביל לערך החגים . נזכיר בקצרה - בתורה: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם", ובנוסף - בראש חודש יש קרבן מוסף כמו בחגים. בנביא: סעודת ראש חודש המוזכרת כמנהג ידוע בתקופת שאול ודוד, הקבלת פני הרב בתקופת אליהו ("לא חודש ולא שבת"), ואף שביתה ממלאכה - "מתי יעבור החודש ונשברה שבר".
ממילא עולה השאלה - מדוע כיום לא נשאר לנו כמעט שום זכר מכך, וודאי שלא כהלכה מחייבת ואף לא כמנהג מקובל?
בספר "טורי אבן" למסכת מגילה כתב, שדין שביתת מלאכה תלוי דווקא בקרבן ראש חודש. היות שישנה הלכה, שאדם המקריב קרבן אסור בעשיית מלאכה. אמנם ישראל מקריבים בכל יום את קורבן התמיד, אך אי אפשר שימנעו תדיר מעשיית מלאכה, לכן הסתפקו בשליחים שמייצגים את עם ישראל בהקרבה. אולם בראש חודש נשאר הדין שכל אדם אסור בעשיית מלאכה בזמן שקורבנו קרב! לפי הסבר זה נראה שאין לראש חודש משמעות של קדושת היום אלא בזמן שבית המקדש קיים.
הרב סולוביצ'יק בספרו "שיעורים לזכר אבא מרי", מצמצם עוד יותר את התפשטות קדושת ראש חודש. לדעתו: "קדושת ראש חודש היא במהותה קדושת היום הנוהגת במקדש ואין לה שום חלות וחשיבות הלכה למעשה בגבולין". על פי יסוד זה הוא מבאר מדוע אין חובת שמחה ואמירת הלל נוהגת בגבולין אף בזמן שבית המקדש קיים.
נמצא שהמשותף לכל הדעות - שערי תשובה, טורי אבן והרב סולוביצ'יק - קדושת ראש חודש עיקרה במקדש. לפי זה נבין היטב את דברי התפילה: "ראשי חודשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת" . להבדיל מיתר החגים שבהם העבודה במקדש היא אך חלק ממהות היום, הרי ראש חודש ללא עבודת המקדש אין בו אלא רשימו בלבד.
ואנו, בציפיה ובתחינה לה': "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו... אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור" במהרה בימינו אמן.

התחדשות לקראת גאולה
הרב ינון אילני שליט"א - ראש ישיבת 'חן במדבר', ערד
המצוה הראשונה שעם ישראל מקבל כעם (שמות י"ב) היא מצוות קידוש החודש. מהתורה קיימות ביום זה שתי מצוות ציבוריות - קידוש החודש על ידי בית הדין הגדול בירושלים וקרבן מוסף, לעומת זאת ליחיד אין שום מצוה. מכאן ניתן ללמוד כי עיקר עניינו של ראש חודש הוא במישור הציבורי, ומי שהיה רוצה לחוות את ראש חודש בזמן המקדש היה עליו להגיע לירושלים . (אמנם בטורי אבן [מגילה כ"ב] כתב, שאיסור מלאכה בראש חודש הוא על כל עם ישראל מדין מקריבי קרבן, אך גם הוא מודה שאין זו מצוה אישית אלא מצד הקרבת הקורבן).
במהלך הדורות מצאנו מנהגים נוספים שהנהיג עם ישראל בראש חדש, שנתנו צביון מיוחד ליום זה גם עבור העם שבשדות:
א. סעודת מצוה, דין זה נלמד מיהונתן שאומר לשאול בראש חודש, שדוד הלך לזבח המשפחה (ירושלמי מגילה א', ד').
ב. איסור עשיית מלאכה לנשים (עיין רש"י ותוספות מגילה כ"ב).
ג. הקבלת פני רבו , נלמד מהכתוב אצל האשה השונמית: "לא חודש ולא שבת היום". ובמלבי"ם שם מסביר שיש עניין ביום זה להיפגש עם השכינה ללמוד דרכי ד' ויקבלו שפע קדושה וברכה.
ד. אמירת הלל (תענית כ"ח).
ה. לבישת בגדי יום טוב (מובא במעשה רב).
בפועל - כמעט את כל המנהגים הללו עם ישראל מקיים בצורה מינורית, והדבר נובע מכך שעיקרו של היום בצורתו הלאומית חסר מן המציאות.
ואכן, מנוסח התפילה בראש חודש למדים אנו שהוא 'יום כפרה' וכן 'תחילה וראש לפדיון נפשנו', יום בקשה על גאולת ישראל . ומבאר המהרש"א בחולין שהקרבת השעיר בראש חודש נועדה להחליש את כוחו של עֵשו, ולהגביר את כוח מלכות ישראל. גם הרמב"ם בהלכותיו (קידוש החודש ב, ג) מדגיש את מחויבות כל ישראל לקבל את דינו של הסנהדרין, ובספר המצוות (עשה קנ"ג) מדגיש שקידוש החודש נובע אך ורק מכוחה של ארץ ישראל.
נמצאנו למדים, שעניינו של יום, הגברת כוחו של בית הדין בארץ ישראל, אשר גורם להחלשת כוחו של עשו והגברת כוח מלכות ישראל. על כן יש לעודד ולחזק את מנהג 'סיבוב השערים' בראש חודש סביב הר הבית, וכן לערוך במקום ימי עיון בהשתתפות גדולי תלמידי החכמים מכל החוגים בעם ישראל. ומתוך המפגש בין הזרמים השונים סביב יום זה, תלך ותיווצר אחדות בין הרבנים ונזכה להקמת הסנהדרין במהרה בימינו, "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה הרבה מאד", ונזכה לקיום הכתוב: "והיה מידי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני".

לחדש ולהתחדש
הרב שי גרין שליט"א - ראש מדרשת 'שילת', אלוני שילה
ראש חודש הוא יום מיוחד. כשם שהראש הוא האיבר המרכזי באדם, כך יש לראש חודש חשיבות מרכזית והשפעה על החודש כולו. ישנם כמה רבדים בהם אפשר להתייחס לראש חודש:
בראש ובראשונה מבחינה הלכתית - נפסק בשולחן ערוך (סימן תי"ט): "מצווה להרבות בסעודת ראש חודש", והטעם כי יום זה עשאוהו כיום טוב, וגם זכר לסעודה שהיו עושים לעדים שבאו להעיד על קידוש החודש.
מבחינה משפחתית - ראוי לציין יום זה כיום מיוחד בו מקפידים כל בני הבית על מפגש משותף שיתבטא בארוחה משותפת, לימוד משותף, ויש שנוהגים גם ללבוש בגדי חג.
מבחינה רוחנית - יום זה מהווה יום שמחה שמתבטא בתפילות ואף בלבוש. בחסידות משתדלים להסתכל על מעגל השנה בצורה של מעגליות והתחדשות, וראש חודש מהווה יום חשוב בחובה לעצור, לחשוב ולברר מה תפקידנו ושאיפתנו בחיים בכלל ובעבודת ה' בפרט.
הדרכה והכוונה זו היא לאנשים ולנשים כאחד. יש ביכולתה של אם הבית, עיקרו של בית, לחנך את ילדיה להכרת חשיבותו של יום זה, ולטפח בהם את ההכרה שחודש חדש מהווה סמל ליכולת לפתוח תמיד דף חדש ולהתחדש .
ואם בראש חודש ניסן עסקינן, הרי חודש ניסן הוא ראש חודשים לחודשי השנה, והוא חודש הגאולה והיציאה לחרות של עם ישראל. בימים אלו אנו עמלים לנקות ולהכין עצמנו ואת בתינו לליל הסדר, אך לעיתים שוכחים אנו להכין את נפשנו כראוי וכנדרש, לפיכך בהכנה זו אסור לנו לפסוח על החובה להודות ולהלל לבורא עולם על יציאתנו לחרות, וגם על החובה להעצים בתוכנו את השאיפה לגאולה אמיתית.
הדברים מקבלים משנה תוקף בשנה זו, מפני שההתמודדויות האמוניות במלחמתנו עם אויבנו רק מעצימות בתוכנו את הרצון לשמוח ולזכות לחרות אמיתית.
חודש זה צריך להוות סמן לבירור אמיתי ביחסנו לגאולה, זה מתאים ונכון בכל השנה אך לפחות בחודש זה ראוי להצטרף לסיבוב השערים, ולכל פעילות מיוחדת סביב הגאולה ובנין בית המקדש. מעשים אלו ובירור זה, יעוררו את הציפייה והתפילה לבורא עולם, והכמיהה הפנימית שיוציאנו לחרות אמיתית ושלימה במהרה בימינו.

בימה תורנית

ראש חודש