ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג ;">

בית מדרש חגים וזמנים פסח ליל הסדר הלל Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ר"ח ניסן תשס"ח

הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג" (ישעיהו פרק ל), ליל התקדש חג הוא ליל שמורים חגיגי הראוי להלל. הגמרא מתארת את גודל השמחה באמירת ההלל בליל הפסח בירושלים בזמן המקדש (פסחים דף פה עמוד ב) " כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא ", פירש רש"י "לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח" 1 , חז"ל חשבו שלא שייך קרבן הפסח בלא הלל עד שאמרו (פסחים דף קיז עמוד א)
"הלל זה מי אמרו? רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן. אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה?" 2

והנה פסוק זה הוא גם מקור לאמירת הלל במועדות שהוא זמן "התקדש חג" 3 . ויש לחקור מה טעם אמירת הלל במועדות, והאם מצוות הלל של ליל הפסח דומה לאמירת ההלל במועדות, או שיש לה יחוד משלה?
כדי לעמוד על כך נראה מהו מקור מצוות אמירת הלל במועדים?
הראשונים חלקו אם מצוות אמירת הלל היא מן התורה. בעל הלכות גדולות מנה מצוות אמירת הלל במנין תרי"ג מצוות שלו. והרמב"ם חלק עליו בספר המצוות שלו (שורש א) וטען כנגדו שמצוות הלל היא מדרבנן וממילא " אין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהן מדרבנן ". וכן כתב רמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ה)
"בכל יום ויום משמונת הימים האלו גומרין את ההלל ומברך לפניו בא"י אל' מ"ה אקב"ו לגמור את ההלל בין יחיד בין צבור, אע"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליה אק"ב וצונו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב".

לא ברור אם בה"ג חולק על הרמב"ם וסובר שהלל דאורייתא, או שסובר שאפשר למנות מצוות דרבנן בתוך התרי"ג.
אולם הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות להרמב"ם חידש שהלל יסודו מהתורה, ומביא לכך כמה ראיות וז"ל
" 'הלל דראש חדש לאו דאורייתא' ומשמעות זה דבימים שהיחיד גומר בהם את ההלל הוא דאורייתא. ובמסכת ערכין (י ב) 'דרשו בו השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה שאינו מקודש לחג אינו טעון שירה'. ואע"פ שזה מדברי קבלה הוא, אבל יאמר הנביא כי ישירו לאל המושיע אותם מיד סנחריב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת הפסח שהיו משוררין בקול גדול כמו שאמרו (פסחי' פה ב) 'כזית פסחא והלילא פקע איגרא'. ועוד אם הוא מדבריהם למה יתמה ר' יוסי 'אפשר שחטו ישראל את פסחיהם ולא אמרו שירה נטלו את לולביהן ולא אמרו הלל'. והלא דוד אמרו כדברי הרב והוא ובית דינו תקנוהו או ב"ד שלאחריהם תקנו אותו על הפסח ועל הלולב, וכיון שתקנה הוא אין לו לר' יוסי קושיא על מי שיתן אותה התקנה לדוד האומר ההלל או לב"ד אחרון, אבל הראוי שיהא מייחס אותה לאנשי כנסת הגדולה שמתקנין תפלות וברכות. ועל כל פנים יאמרו שהלל זה עצמו מוקדם לדוד. והנראה מדבריהם שהוא מן התורה כמו שפירשתי. ויהיה הלכה למשה מסיני, או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה כמו שכתוב 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם', כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא, הוא ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן ושלא בשעת הקרבן בכלל השמחה אלא שמיעטו ראשי חדשים בגבולין מפני שאינו מקודש לחג ואינו טעון שירה 4 . ושם במסכת ערכין (יא א) אמרו 'מניין לעיקר שירה מן התורה? מהכא 'תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב' אי זו היא עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זו שירה'. אם כן אפשר שנדרוש בימים טובים שכתוב שמחה ונתרבו כל מיני שמחות שתהא השירה מכללם. אבל בשני ממסכת ברכות (יד א) אמרו 'בהלל ובמגלה מהו שיפסיק? מי אמרינן קריית שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן לא כל שכן או דלמא פרסומי ניסא עדיף'. וזה מראה שהוא מדבריהם. אבל אפשר שעל ימי חנכה ועל ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל נאמר וכמו שחלקו אחר כך במימרא הסמוכה לזו ודומיא דמגלה שאלו אבל הלל באכילת פסחים ונטילת לולב יהיה מן התורה כמו שנראה מפשטי שמועות אלו שהזכרנו. ומכל מקום בעל ההלכות פטור מכל התביעות והתרעומות הללו".


נראה מדברי הרמב"ן שההלל הוא חלק ממצוות השמחה במועד, והוסיף מקור לכך מזה שנאמר בתורה " וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות ", וכיון שעיקר שירה בפה יש ללמוד מכאן שיש לשיר שירת הלל במועד 5 .
גם ספר מצוות קטן (מצוה קמו) 6 מונה את מצוות ההלל בתרי"ג מצוות שלו, ולומד זאת מן הפסוק (דברים פרק י כא) "הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ", וז"ל
"להלל בזמנים קבועים, דכתיב (דברים י') 'הוא תהלתך' ואמרו רבותינו: (ערכין דף י') בארץ ישראל שמונה עשר יום ולילה אחד. ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילות, וכן מי שאירע (ברכו' נ"ה רמב"ם הל' ברכו' פ"י סמ"ג עשין סי' כ"ו טוא"ח רי"ט) לו נס כגון ארבע' שצריכין להודות יורדי הים והולכי מדברות וחולה שנתרפא ויוצא מבית האסורין צריך לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבי' טובות שגמלני כל טוב וצרי' שיהא שם עשר' בני אדם ותרי מינייהו רבנן. והעולם אומרי' מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה ונהגו לברך אחר קריאת התורה".
מדברי סמ"ק למדנו שלושה חידושים: א. שההלל הוא מהתורה. ב. שהלל בא להודות על הנסים. ג. שיש מצווה להודות גם על נסים שנעשו לאדם באופן פרטי, וברכת הגומל היא קיום המצווה הזאת.
נמצא שיש שתי גישות בראשונים מדוע אומרים הלל במועדות, לפי הרמב"ן מצוות ההלל היא חלק ממצוות שמחת החג, ולפי הסמ"ק יש מצווה להודות לה' על הנסים במועדות.
לכאורה נראה להוכיח כסמ"ק שאמירת הלל היא הודיה על הנסים מגמ' (ברכות דף יד עמוד א)
"בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא: בהלל ובמגילה מהו שיפסיק? אמרינן קל וחומר: קריאת שמע דאורייתא פוסק - הלל דרבנן מבעיא, או דלמא פרסומי ניסא עדיף?".
הרי לנו שהלל של מועדות הוא הודיה על הנסים, ודוחק לומר שהגמ' מתיחסת כאן רק להלל של חנוכה שנאמר על הנסים. אמנם הרמב"ן עמד על הבנת הגמרא הזאת, שממנה נראה שהלל הוא מדרבנן (בניגוד לדעתו), ותירץ שכוונת הגמרא להלל של חנוכה שהוא מדרבנן. ולפי זה מתורץ גם מה שהראנו לדעת בשיטת הרמב"ן שהלל במועדות הוא משום שמחת חג, ורק בחנוכה קבעו הלל משום הנס.
מאידך גיסא יש ראיה לשיטת הרמב"ן שהלל משום שמחת יו"ט מגמ' (ערכין דף י עמוד א)
"דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (הראשון) של עצרת; ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת. מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן (דף י עמוד ב) כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן. שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא! לא איקרי מועד. ראש חודש דאיקרי מועד לימא! לא איקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב: 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', לילה המקודש לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אין טעון שירה 7 . ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא! משום דר' אבהו, דאמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים? אמר להן: אפשר, מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני? והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר! משום ניסא. פורים דאיכא ניסא לימא! אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא, ואמרינן הלל! כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ - הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ - לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה. רב נחמן אמר: קרייתה זו היא הלילא. רבא אמר: בשלמא התם, הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, הכא הללו עבדי ה' - ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן. ולר"נ דאמר: קרייתה זו היא הלילא, התניא: משנכנסו לארץ - לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה! כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון".

ממוצא דברי הגמרא אנו לומדים, שיש שתי סיבות לאמירת הלל: במועדות - בגלל "התקדש חג" ובחנוכה - כהודיה על נס.
הביטוי "התקדש חג" מלמד שהיום הראוי להלל טעון שתי מעלות, שיהיה מועד או חג, וגם שיתקדש באיסור מלאכה, וזה כולל את שלושת הרגלים שהם מועדים לשמחה ואסורים במלאכה, וממעט שבת שאסור במלאכה אבל אינו מועד לשמחה, וממעט ר"ח שנקרא מועד 8 אבל מותר במלאכה. והנה שבת וראש חודש אינם לזכר נס, שבת קביעא וקיימא מששת ימי בראשית, וראש חודש אינו זכר לאיזה אירוע בעבר, אלא מציין את התחדשות הלבנה 9 המסמלת התחדשות הזמן העתידי, ואם ההלל היה על הנס לא היה צריך למעט ימים אלו משום דלא איקרי מועד או דלא אקדש בעשית מלאכה, אלא בודאי ההלל נאמר בהם משום שמחת החג, והסימן לגודל חיוב השמחה מזה שנקרא מועד ושנאסר במלאכה. הרי לנו ראיה מוכחת מגמרא זו שבחגים אומרים הלל בגלל שמחת החג, ונראה לישב את הסמ"ק שבאמת ההלל בא לשמחת יו"ט, אלא שהדרך לשמוח היא ע"י אמירת שירות ותשבחות על הנסים שעשה לאבותינו ולנו, ולכן נבחר ההלל שיש בו הזכרת ניסי ה' ביציאת מצרים. וכשהוא מהלל את ה' על נסיו הוא מקיים מצוות עשה 'הוא תהלתך'.
וכך אפשר לפרש את הגמ' ברכות הנ"ל שאומרת הלל משום "פרסומי ניסא" לפי הרמב"ן, שלעולם כוונת הגמ' גם להלל שבחגים, כיון שתוכן השירה הוא על הנס ולכן יש בזה ענין של פרסומי ניסא, אבל עיקר הטעם לאמירת ההלל הוא משום שמחת חג.
וכך אפשר להסביר את המדרש הבא (שיר השירים רבה פרשה א, ג)
"דבר אחר: 'נגילה ונשמחה בך', רבי אבין פתח: 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' אמר רבי אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך' בהקב"ה, בך - בישועתך, בך -בתורתך, בך – ביראתך".

נראה שהשאלה של המדרש היא בחקירה שחקרנו, מה הדגש באמירת ההלל, האם הוא ביום, דהיינו בניסים המיוחדים שהיו בו, פסח - יציאת מצרים, ושבועות - מתן תורה, וסוכות - "כי בסוכות הושבתי", או שההלל נאמר כביטוי של שמחה בקב"ה, היוצאת משמחת החג. והתשובה היא שהשמחה בקב"ה, ולפי זה ההלל נאמר לשמחת החג, ולא על הנסים, אלא שהזכרת הנסים בהלל היא דרך לשמוח בחג בקב"ה.
למרות כל מה שאמרנו, נראה שהלל של ליל פסח שונה מהלל שאומרים בכל המועדות, ונאמר בהודיה על הנס שהיה בשעה זו של ליל הפסח ליל שמורים לה'. כך נראה גם מהפסוק "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג" ליל התקדש חג - הוא ליל הפסח, הנביא מבטיח להם שהם עתידים לומר הלל על מפלת סנחריב כפי שאומרים הלל בליל התקדש חג, הוא ליל הפסח, שאין לך לילה שאומרים הלל מלבד ליל הפסח 10 . ליל התקדש חג בא ללמד על נס הצלה מסנחריב שהם עתידים להודות עליו בהלל, ונמצא למד שגם בליל התקדש חג הפסח ההלל הוא הודיה על הנס. ונביא לכך כמה ראיות:
א. הלל בליל פסח נאמר בזמן הסעודה לפניה ולאחריה, ונראה שהוא חלק ממצוות הסדר, כך מפורש ברש"י (פסחים דף לו עמוד א) " לחם עוני - שעונין עליו דברים - שגומרים עליו את ההלל, ואומרים עליו הגדה ". משמע שההלל הוא חלק מההגדה וכל זה אומרים על המצה. וכן כתב המאירי (פסחים צ"ה.) שהלל נלמד מלחם עוני, וע"ע במאירי (מגילה כ.) דהלל בליל פסח אינו מצוה אלא גררא של הגדה הוא נאמר.
וכן משמע מהגמ' (פסחים דף קטז עמוד א)
"אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי. אמר ליה: פטרתן מלומר מה נשתנה. פתח ואמר עבדים היינו".


תשובת העבד לרב נחמן היתה שעליו להודות ולשבח ורב נחמן אמר שבתשובה זו נפטר מלשאול "מה נשתנה", משמע שגם ההודיה היא חלק מספור יציאת מצרים.
וכך שמדויק בלשון הרמב"ם בספר המצוות מצווה קנ"ז: "היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן… ולהודות לו יתעלה על כל הטוב אשר גמלנו וכ ו'" ובעקבותיו כתב החינוך מצוה כ"א " לספר בענין יציאת מצרים בליל חמישה עשר בניסן כל אחד כפי צחות לשונו ולהלל ולשבח השם על כל הנסים שעשה לנו שם וכו'" מכל זה אנו למדים שחיוב ההלל קשור עם אכילת הלילה, כחלק מאכילת המצה, וכחלק מההגדה.
ב. הראשונים התקשו בשאלה מדוע אין מברכין על ההלל שבליל הסדר? רב האי גאון (הובא בר"ן פסחים דף כו ע"ב בדפי הרי"ף) עונה על כך שבלילה זה " אין אנו קוראין אותו (הלל) בתורת קורין אלא בתורת אומרים שירה ". נראה לבאר את עומק דבריו, על פי מה שאמרו חז"ל " חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ", ומי שמרגיש שנעשה לו נס ובפרט נס כל כך גדול יוצא בשירה ואין צורך לצוות אותו על כך. בכל אופן למדנו מרב האי גאון שהלל בליל הסדר שונה משאר אמירות הלל, והוא נאמר על הנס.
ג. הרב מבריסק מסביר לפי רב האי גאון מדוע שונה אופן אמירת הלל זה של ליל הסדר מדיני הלל המקובלים, שאפשר לאומרו בלילה למרות שהלל נאמר רק ביום שנאמר "ממזרח שמש עד מבואו", ושנאמר בישיבה ולא כמו שהלל נאמר בעמידה, ומפסיקים באמצע ההלל בסעודה, מפני שאנו אומרים אותו בתורת שרים, ולכן אין הגבלות הלכתיות לאופן אמירתו, שהשירה הזאת יוצאת באופן ספונטאני מהלב וללא כללי טקסיות המקובלים במצות הלל.
ד. רא"ש (מסכת פסחים פרק י סימן ל) מסביר את המנהג להכין ג' מצוות, וז"ל
"הלכך נהגו העם לעשות שלש מצות. ונהגו באשכנז ובצרפת לעשות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורין מביא לחמי תודה ולחמי תודה באין ג' מינין של מצה [חלות] רקיקין ורבוכה. ושלש חלות עושין מעשרון אחד דכל מין ומין היו שלשה עשרונות ושליש עשרון ומכל מין היו עושין עשר חלות דהיינו שלש מן עשרון אחד".
נמצא שהרא"ש משווה מצוות אכילת מצה בליל הסדר לקרבן תודה 11 , וזה משמעות "לחם עוני – שעונים עליו דברים הרבה" כמו שעושים בקורבן תודה, ולפי זה מובן שההלל הוא הודיה על הנס המסופר בלילה זה.
ה. נשים חייבות בהלל של ליל הפסח בשונה מהלל של החגים שאינן חייבות, וכפי שכתב תוס' (סוכה לח.)
"מי שהיה עבד ואשה - משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה, שאני הלל דפסח דעל הנס בא, ואף הן היו באותו הנס, אבל כאן לא על הנס אמור" 12 .
משמע שההלל של ליל פסח בא על הנס, ואינו בכלל הלל שאומרים במועדות לכבוד שמחת יו"ט 13 . ו. הגמ' (מגילה דף יד עמוד א)
"
תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן? - אי הכי הלל נמי נימא! - לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ".

לכאורה קשה היכן מצאנו בתורה שאמרו שירה ביציאת מצרים? אומר רש"י " מעבדות לחירות - ביציאת מצרים אמרו שירה על הים ". תירוץ זה קצת קשה, הרי מצווה זו אינה נוהגת לדורות, ומה ראיה שיש להודות על הנס בהלל לדורות? ומתרץ הטורי אבן שהכוונה בגמ' להלל של ליל הפסח. ולפי דברינו שהלל זה הוא חלק ממצוות ספור יציאת מצרים, ונאמר כהודיה על הנס מובן שהלל זה הוא דאורייתא. ואם כן מוכח שהלל זה נאמר על הנס ולכן אפשר ללמוד ממנו בק"ו שיש להודות על הנסים ממות לחיים.
ז. הגמ' בערכין (י.) הנ"ל מנתה את הימים שגומרים בהם את ההלל ולא הזכירה את ליל הפסח, וז"ל
"שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (הראשון) של עצרת; ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת".

נראה שהגמרא לא הזכירה הלל של ליל פסח מפני שאינו דומה בטעמו להלל שאנו אומרים במועדות, שאין הוא נאמר משום שמחת החג אלא כהודיה על הנס שהיה באותה שעה 14 .
ח. עוד מבואר בגמ' הנ"ל בערכין מדוע אין גומרים את ההלל בכל ימי הפסח? משום שאינן חלוקים בקורבנותיהן, טעם זה אינו קשור לניסי החג אלא לשמחת חג, שאם אין חידוש מצווה בחג זה מראה שהימים הבאים הם המשך השמחה של יום ראשון ולכן די באמירת הלל ביום ראשון. והנה במדרש הרנינו 15 מופיע טעם אחר לכך שאין גומרים הלל בשביעי של פסח וממילא גם בשאר ימים, משום "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה ?!", כעין זה מובא גם בגמ' (מגילה דף י עמוד ב) " שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים. ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (שמות י"ד) 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' - בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה ?!". מדוע המדרש לא הסתפק בטעם האמור בגמ' וכן להיפך מדוע הגמ' לא הביאה טעם המדרש? ועוד איך יוסבר לפי המדרש מדוע בשאר ימים של פסח אין גומרים את ההלל? ואם נקבל את מה שאמרנו לעיל שהלל של ליל הפסח הוא על הנס ואינו כהלל של המועד, אפשר להסביר שהגמרא והמדרש משלימים זה את זה. הגמרא הסבירה מדוע מצד שמחת המועד אין גומרים הלל בכל יום, ותשובתה מפני שהימים אינם חלוקים בקורבנותיהם, המדרש בא להסביר מדוע אין אומרים הלל בשביעי של פסח מצד הנס המיוחד שאירע בו קריעת ים סוף, ותשובת המדרש בגלל שמעשי ידי טובעים בים וכו' אין אומרים שירה. ולכן מובן לפי המדרש מדוע בשאר ימים של פסח אין גומרים את ההלל מפני שעל זה ענתה כבר הגמ' שאין חלוקין בקורבנותיהם, וכל השאלה היתה רק על שביעי של פסח שהיה בו נס מיוחד שיאמרו הלל על הנס כמו בליל הפסח.
ט. עוד יש להוכיח מגמ' מגילה וערכין הנ"ל "פורים דאיכא ניסא לימא! אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא, ואמרינן הלל! ", והקשה טורי אבן (מגילה יד.) הרי מה שאומרים הלל בפסח אינו על הנס אלא כמו שאר המועדות שאומרים הלל על המועד, ואם כן אינו מובן מה שהקשתה הגמרא על אמירת הלל בפסח שאין אומרים הלל על נס שבחו"ל? ותירץ שבליל הפסח אומרים הלל על הנס, והגמרא שואלת על הלל של ליל פסח איך אומרים הלל הרי אין אומרים הלל על נס שבחו"ל 16 .
י. חלקו חכמים עד היכן הוא אומר הלל לפני הסעודה (פסחים דף קטז עמוד ב)
"עד היכן הוא אומר? בית שמאי אומרים: עד אם הבנים שמחה. ובית הלל אומרים: עד חלמיש למעינו מים". ובתלמוד ירושלמי "אמרו להן בית שמאי וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים? אמרו להן בית הלל אילו ממתין עד קרות הגבר אדיין לא הגיעו לחצי גאולה היאך מזכירין גאולה ואדיין לא נגאלו והלא לא יצאו אלא בחצי היום שנאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא יי' את בני ישראל וגו'? אלא מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק",

הרי לנו שאמירת ההלל היא בדיוק לפי התפתחות הגאולה בלילה זה של יציאת מצרים, ובזה חלקו החכמים, ב"ש אומרים שאפשר לומר רק הללו עבדי ה' ולא בצאת ישראל ממצרים, שעדין לא יצאו משם. וב"ה סוברים שבאותה שעה היו כבר גאולים וכאילו יצאו ממצרים, בכל אופן אנו לומדים מכאן שההלל בליל פסח בא על הנס של אותו הלילה.
יא. עוד יש להוכיח מההבדל בין פסח ראשון לפסח שני שהראשון טעון הלל באכילתו והשני אין טעון הלל באכילתו. והנה הגמ' הסבירה את ההבדל ביניהם (פסחים דף צה ע"ב), וז"ל "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אמר קרא 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', לילה המקודש לחג - טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג - אין טעון הל ל". לפי זה לכאורה הטעם לאמירת הלל בליל פסח ראשון הוא מפני שמקודש לחג, ואומרים בו הלל ככל המועדות, אולם המאירי כתב וז"ל "הראשון טעון הלל באכילתו, דכתיב 'לחם עוני', ודרשו בו 'שעונין עליו דברים הרבה', מבואר בדבריו, שחיוב אמירת הלל בליל פסח הוא לא מחובת הלילה אלא מדין מצה שיש לומר על הלחם דברים הרבה, והוא ההלל. וכן נראה מדברי רש"י שכתב שם בד"ה "כליל התקדש - ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו", משמע שעיקר דין אמירת הלל הוא על אכילת הפסח. וצריך לומר, שהגמ' נקטה בלשון "לילה המקודש לחג - טעון הלל ", כי זה לשון הפסוק 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ", והפסוק אומר זאת לסימן המתאים לפסח ראשון, ולא זה עיקר הטעם להלל, ומסימן זה למדנו שכל המועדות שנתקדשו לחג אומרים בהן הלל כנ"ל.
יב. וכך מדויק בירושלמי (פסחים פ"ט הל' ג') " א"ר יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק, כתיב: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב ונמצא למד ממנו, מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל ". משמע שההלל של ליל התקדש חג נאמר על נס של יציאת מצרים, כשם שאמרו הלל על מפלתו של סנחריב.
חקירה זו שהבאנו בטעם אמירת הלל יכולה להסביר את מחלוקת הפוסקים המחבר והרמ"א אם אומרים הלל בליל הפסח בבית הכנסת וז"ל (שו"ע או"ח סי' תפ"ז ס"ד)
"בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות. הגה: וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל".

ונראה שיסוד המחלוקת הוא אם אומרים הלל בליל פסח משום שהתקדש חג וכמו הלל שאומרים במועדות, או משום הנס וכחלק מספור יציאת מצרים כפי שביארנו, המחבר סובר, שיש חיוב לומר הלל משום המועד ראוי לאומרו בבית הכנסת בצבור ובנעימה, ובברכה ובעמידה כמו כל הלל, אלא שלכאורה קשה "ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", שבכל הלילות אין אומרים הלל ובלילה זה אומרים הלל, נראה שלילה זה שונה מכל לילות שהתורה קוראת לו יום "והגדת לבנך ביום ההוא" (עיין אור החיים הק'), ועליו נאמר "לילה כיום יאיר". ואע"פ שהוכחנו בהוכחות ברורות שההלל של ליל פסח הוא משום הנס, אפשר שיש שני חיובים בלילה זה גם משום שמחת המועד שאותו מקיימים בבית הכנסת, וגם משום הנס וספור יציאת מצרים שאותו מקיימים בזמן הסעודה. וכך מצאתי במאירי שיובא להלן.
והרמ"א סובר שאמירת ההלל היא משום הנס וכחלק מספור יציאת מצרים ראוי לאומרו בסעודה דוקא על המצוות לחם עוני שעונים עליו דברים הרבה, ובתורת שרים בלי ברכה כנ"ל, ולא בבית הכנסת.
והנה פסק המחבר מבוסס על מסכת סופרים (פרק כ' הל' ט) נאמר
"דתני ר"ש בן יהוצדק ימים שמונה עשרה ולילה א' יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן וכו' ויו"ט הראשון של פסח ולילו וכו' מצוה מן המובחר לקרות הלל בשני לילות של פסח בביהכנ"ס [כ"ה גי' הגר"א עפי"ד הר"ן בפ' ע"פ] ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא אותו בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבים".

משמע מכאן, שקריאת ההלל בביה"כ היא העיקר 17 . ונראה שזה היה המקור לדברי המחבר, שנקט בסגנון מסכת סופרים " גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה ". ולפי זה נראה שאמירת הלל בליל פסח היא ככל המועדות, ולכן אומרים אותו בבית הכנסת ככל הלל שאומרים בחגים משום "התקדש חג". יחד עם זאת משמע ממסכת סופרים שצריך לחזור ולקרוא הלל בביתו, אלא שאינו מברך עליו, מפני שכבר יצא ידי חובת הברכה כשקרא הלל ברבים בביה"כ. אמנם עלינו להבין אם עיקר ההלל הוא זה הנאמר בביה"כ, לשם מה חוזר ואומר הלל בביתו? נראה שזה מהטעם השני של ההלל לאומרו על המצה והודות על הנס. וכן כתב המאירי (פסחים קיז) לאחר שהביא את הירושלמי שאם שמע הלל בבית הכנסת יצא וז"ל "דאין חיובו על השולחן אלא בכל מקום, ומתוך כך היתה תקנה לאומרו בבית הכנסת, ואם כן זה שבביתו אינו מחובת ההלל אלא מתורת חובת הכוס שאין לו לברך לפניו".
והנה הנושא של ההלל בבית הכנסת בליל פסח מובא באופן שונה בתוספתא פסחים (פ"י הל' ה')
" בני העיר שאין להם מי שיקריא את ההלל הולך לביהכנ"ס וקורא פ' ראשון והולכין [לביתם] ואוכלין ושותין וחוזרין וגומרין את כולו, ואם א"א להם כן גומרין את כל ההלל ".


ומבואר שדין קריאת ההלל בביהכנ"ס הוא רק בדיעבד למי שאינו בקי, ואפשר שזה היה המקור לרמ"א שאין אומרים הלל בבית הכנסת בזמן הזה שכולם בקיאים בקריאתו (עיין בביאור הגר"א שם), ולפי זה ההלל שאומרים בליל הפסח הוא משום הנס וכנ"ל.
ביארנו את מקורות הפסק לפי המחבר ולפי הרמ"א. אולם עלינו להשתדל לישב את הסתירה בין התוספתא ומסכת סופרים, ולכאורה נראה לומר, הואיל והתוספתא קודמת בזמן שהיא מזמן התנאים ומסכת סופרים היא מזמן רבנן סבוראי שלאחר חתימת התלמוד, ולכן עיקרן של דברים הוא בתוספתא, שעיקר אמירת ההלל בליל הפסח הוא ההלל שאומרים בזמן האכילה, וההלל הנאמר בביה"כ הוא עבור אלה שאינם בקיאים להוציאם ידי חובתם, ולכן אמירת ההלל בביה"כ היא במסגרת הסעודה, היינו שתחילה באים לביה"כ לומר את ההלל שלפני הסעודה וחוזרים לסעודתם, ואח"כ שבים לביה"כ לגמור את ההלל. ונאמר שם, שאם קשה להם לחזור שוב לביתם ושוב לבא לביה"כ, שיגמרו את ההלל בביה"כ בבת אחת. ומסתמא יש להניח שכך עשו "בני העיר" וקראו את ההלל ברציפות בגלל הקושי לבוא ולחזור לבית הכנסת. וכך הדבר נקבע במשך הדורות למנהג קבוע שקוראים הלל בביה"כ. וזה הבסיס למנהג המובא במסכת סופרים (המאוחרת יותר מן התוספתא), שקוראין את ההלל בנעימה ברבים.

הזכרנו לעיל שהלל של ליל פסח הוא בבחינת שירה. ההגדרה של שירה היא שהיא נאמרת מתוך חווית ההווה, ולא רק כזיכרון עבר, כפי שנאמר "וְעַתָּה כָּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּא כמו שאומרים בליל הפסח הלל על הנס המיוחד שהיה בו, כן היה מן הראוי לומר הלל בשביעי של פסח על הנס המיוחד בו קריעת ים סוף? ת", שירה ששייכת "עתה", וכפי שנאמר פעמים רבות בנ"ך הצירוף "שיר חדש" (תהלים פרק לג) "שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה", (תהלים פרק צו) "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ", ועוד רבות, ובתפילה "שירה חדשה שבחו גאולים", ובהגדה "ונאמר לפניו שירה חדשה", "ונודה לו שיר חדש על גולתנו ועל פדות נפשנו", שירה חדשה על זכרון יציאת מצרים יכול לומר מי שמרגיש עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.
הרעיון של שירה חדשה בא לידי ביטוי בהלל, בכך שיש בה עבר ועתיד, אמרו חז"ל (פסחים דף קיח עמוד א)
"משום שיש בו חמשה דברים הללו: יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחית המתים, וחבלו של משיח. יציאת מצרים - דכתיב 'בצאת ישראל ממצרים', וקריעת ים סוף - דכתיב 'הים ראה וינס', מתן תורה - דכתיב 'ההרים רקדו כאילים', תחיית המתים - דכתיב 'אתהלך לפני ה', חבלו של משיח - דכתיב 'לא לנו ה' לא לנו'. ואמר רבי יוחנן: 'לא לנו ה' לא לנו' - זו שעבוד מלכיות, איכא דאמרי, אמר רבי יוחנן: 'לא לנו ה' לא לנו' - זו מלחמת גוג ומגוג" 18 .

והנה בראש חדש מדינא אין אומרים הלל, ורק נהגו כן לאחר תקופת המשנה וכך מספרת הגמרא (תענית דף כח ב) " רב איקלע לבבל, חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא. סבר לאפסוקינהו. כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם ". למרות שהמנהג הזה היה חידוש בעיני רב, מדבריו נראה שזה מנהג ישן " מנהג אבותיהם בידיהם ", נראה שבזמן המקדש היו אומרים הלל במקדש, וכך משמע מהרמב"ן שלמד דין הלל מהחצוצרות שבמקדש, וכתב שבר"ח החיוב הוא רק במקדש. ואם כן המנהג הזה הוא זכר למקדש. מה המשמעות של השמחה שבר"ח? אומר רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל שהשמחה יונקת מן העתיד, שר"ח צופן בתוכו את תקות העתיד. והוא בבחינת חכם הרואה את הנולד. ומידה זו שייכת במיוחד לדוד מלכא משיחא שפועל את תיקון העתיד.
חלקו חכמים עד היכן הוא אומר הלל לפני הסעודה (פסחים דף קטז עמוד ב)
"עד היכן הוא אומר? בית שמאי אומרים: עד אם הבנים שמחה. ובית הלל אומרים: עד חלמיש למעינו מים". ובתלמוד ירושלמי "אמרו להן בית שמאי וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים? אמרו להן בית הלל אילו ממתין עד קרות הגבר אדיין (עדין) לא הגיעו לחצי גאולה היאך מזכירין גאולה, ואדיין (ועדין) לא נגאלו, והלא לא יצאו אלא בחצי היום, שנאמר 'ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וגו'? אלא מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק",

ב"ש לשיטתם שנזהרים משקר ולכן סוברים שאי אפשר להזכיר יציאת מצרים לפני שיצאו, וב"ה לשיטתם לראות את סגולת הזמן, שכבר מותניהם חגורים ונעליהם ברגליהם ומקלם בידם, ובטוחים הם ביציאתם ממצרים, וכאילו כבר יצאו משם. הרי לנו בחינה של שירה חדשה של גאולים שחיים את שמחת הגאולה בהתהוותה.


^ 1 הגמ' שואלת הרי גגות לא נתקדשו בקדושת ירושלים ואיך אכלו שם קרבן פסח, ועונה שהם אכלו בבית ועלו לגגות כדי לשיר בצוותא שירת הלל. אם נשאר בדמיוננו את המראה הזה של גגות ירושלים מלאות אוכלוסין ושירה בוקעת מהם בודאי היה זה מרשים ביותר. בילקוט שמעוני מובא שבזמן חזקיהו המלך וסנחריב שצר על ירושלים, כאשר רבשקה ראה את המראה הזה של אומרי הלל אמר לסנחריב שיסוג לאחור כי לא יוכלו לעיר הזאת.
^ 2 לכאורה קשה, שרוצה להוכיח שאמרו הלל על קריעת ים סוף, ומוכיח מזה ששחטו את פסחיהם במצרים ואמרו הלל, והיה צריך להתחיל ולומר שישראל אמרו הלל בזמן שחיטת הפסח? ונראה שתחילת ההלל "הללו עבדי ה'" מתאים לשחיטת הפסח, ובצאת ישראל ממצרים הים ראה וינוס מתאים לקרי"ס.
^ 3 עיין להלן המובא מגמרא ערכין י"א.
^ 4 מובא בגמ' (תענית דף כח עמוד ב) "רב איקלע לבבל, חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא. סבר לאפסוקינהו. כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם", מה מקורו של המנהג לומר הלל בר"ח? נראה לבאר על פי הרמב"ן שלמד אמירת הלל מ"ותקעתם בחצוצרות" וזה נאמר גם על ר"ח אלא שקי"ל לחז"ל שבר"ח שמצווה היא רק בבית המקדש, אם כן לפי דבריו בבית המקדש היו אומרים הלל בבית המקדש, ומנהג זה נשאר בגלות זכר למקדש.
^ 5 הרמב"ן כאן הוא לשיטתו בפסוק "וכי תבואו מלחמה בארצכם ותקעתם בחצוצרות וגו'" והרמב"ן למד מכאן שיש מצווה להתפלל בעת צרה, כי התרועה היא ביטוי של תפילה ועיקר תפילה בפה.
^ 6 ר' יצחק ב"ר יוסף מקורבייל (קורביל) היה מחכמי צרפת בסוף תקופת בעלי התוספות. נולד בערך בשנת ד"א תתק"ע (1210) ונפטר בערך בשנת ה"א מ' (1280), והיה תלמידו וחתנו של ר' יחיאל מפריז. כונה גם 'ר' יצחק בעל החוטם'. היה בן דורו הצעיר של ר' משה מקוצי, והושפע מאוד מספר המצוות הגדול שלו (הסמ"ג);
^ 7 ומה שאנו אומרים הלל בר"ח זה משום מנהג, ולכן אומרים רק חצי הלל.
^ 8 רש"י אומר שנאמר "קרא עלי מועד", ובאמת התורה קראה לר"ח מועד שנאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם" הוקשו כל הימים הללו להיקרא מועד.
^ 9 לעיל ציינו את הגמ' (תענית דף כח עמוד ב) "רב איקלע לבבל, חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא. סבר לאפסוקינהו, וכו' ", משום "כל האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף", משמע שמצד היום אין בו אירוע ניסי אלא טבע הבריאה.
^ 10 וכפי שמפרש רש"י (פסחים דף צה עמוד ב) "השיר יהיה לכם - ביום שתגאלו מן הגלות. כליל התקדש חג - כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג, ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו", נוסף לכך הישועה של מפלת סנחריב היתה בליל הפסח.
^ 11 הנצי"ב מסביר מדוע קורבן תודה זמנו יום ולילה בלבד ולא כמו כל שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד, וכן מדוע יש בו ארבעים חלות, משום שעל ידי כך ירבו המשתתפים בסעודה בזמן הקצר לגמור את לחמי התודה וכך יוכלו לקיים "ירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו", וחשבתי להוסיף על דבריו, על פי הרא"ש הנ"ל שקרבן פסח והמצות הן כמו קורבן תודה וזמן אכילתם קצר יותר אפילו מקרבן תודה, שהוא רק בלילה וי"א רק עד חצות, וזה מפני גודל החיוב של "והגדת לבנך" ומצוות ספור יציאת מצרים.
^ 12 לכאורה צ"ע מדוע נשים לא חייבות בהלל של חנוכה שנקבע על הנס, ואף אע"פ שזה מצות עשה שהזמן גרמא שייך לומר את הסברא שאף הן היו באותו הנס? ואפשר שלא חייבו את הנשים במצוה שהיא מסדר התפילה בצבור.
^ 13 התוספות אומר שנשים פטורות מהלל משום שהוא מצוות עשה שהזמן גרמן. האם יש להסיק מכאן שנשים פטורות משמחת יו"ט? נראה שאין ראיה מכאן, אדרבא סברא שהן חייבות בשמחת חג כמו שהן מחויבות במצוות החג, אלא שחז"ל לא חייבו אותן לשמוח בהלל דוקא, וכל אחד מישראל מקיים את המצווה בדבר הראוי לו, כמו שמצאנו שאנשים ישמחו ביין ונשים בבגדי צבעונים.
^ 14 ועיין להלן הבאתי ממסכת סופרים שמנה גם אמירת הלל בליל פסח, וזה לשיטתם שעיקר אמירת הלל בבית הכנסת, וכמו הלל שבשאר המועדות.
^ 15 הובא בב"י לאורח חיים סימן ת"צ. ולכאורה קשה לפי מדרש זה איך ישראל אמרו שירה על הים "אז ישיר"? ועוד אמרו בגמ' פסחים קט"ז שהלל זה אמרוהו משה וישראל כשעלו מן הים? וגם הטעם של "מעשי ידי טובעים בים" קשה, הלא נאמר "באבוד רשעים רינה"? אלא צריך לומר, שמלאכי השרת בקשו לומר שירה בשעה שישראל היו עדין בים, והם היו נתונים בסכנה, והיו מקטרגים בשמים שאמרו "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז", ובשעת דין אין אומרים שירה, ואכן יש גירסא במדרש 'ידידי טובעים בים' היינו ישראל שהיו בסכנה, (ועיין בתורה תמימה על הפסוק "ולא קרב זה אל זה כל הלילה"), אבל לאחר שעלו מן הים הגיע הזמן לומר שירה. אולם לפי זה קשה מדוע היום בשביעי של פסח אין לומר שירה בהלל השלם? נראה שחכמינו ז"ל רצו שהדגש של השמחה יהיה על הגאולה ממצרים, גם השמחה של "באבוד רשעים רינה" היא בהיותה חיזוק הגאולה, ואינה עומדת כדבר בפני עצמו, וכיון שאמרנו הלל שלם ביום ראשון הכל נכלל בו ואידך זיל גמור! וזה כלול בטעם הגמ' ששאר ימי פסח אינם חלוקים בקורבנותיהם ואין בהם חידוש שבשבילו יאמרו עוד פעם הלל, יש לציין שלאחר שימת הדגש הנכון על שמחת הגאולה אפשר לקיים מנהג ישראל לומר ברוב עם שירת הים בליל שביעי של פסח בשמחה רבה, ואין בכך חסרון של "מעשי ידי טובעים בים", ודוק.
^ 16 קצת קשה לפי מה שהבאנו מרב האי גאון (לעיל בהוכחה ב') שבליל הסדר אנו אומרים הלל בתורת שרים, והסברנו שזה בגלל שחייב אדם לראות עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, ואם כן זו סיבה לומר הלל גם על נס שבחו"ל, כמו שהגמרא אומרת (פסחים קיז) הלל זה מי אמרו ויש אומרים מרדכי ואסתר אמרוהו, ולכאורה הרי אין אומרים הלל על נס שבחו"ל? אלא שבשעת מעשה שאני, ואומרים גם על נס שבחו"ל ורק לא קובעים לומר הלל לדורות. וא"כ מה השאלה איך אומרים הלל בליל הפסח שבו אנו כאילו יוצאים עתה ממצרים?! ואפשר שהגמרא ענתה תשובה אחרת פשוטה יותר, והיתה יכולה לענות כנ"ל.
^ 17 וכך כותב הרשב"א (הובא בר"ן על פסחים קיז) לפי הירושלמי שאם שמע הלל בבית הכנסת יצא ידי חובתו, שעיקר תקנת חכמים לומר הלל בביה"כ היתה ולא בביתו וכו' .
^ 18 בימים שלא גומרים את ההלל, מדלגים על הפרקים שיש בהם העתיד, כמו "לא לנו ה' לא לנו" שזה יהיה בזמן משיח, וכן אתהלך לפני ה' בארצות החיים" שרומז לתחית המתים. ולפי הרעיון הנ"ל הסיבה שמדלגים דוקא על פרקים אלו, כי הפרקים שמרמזים על העתיד הופכים את ההלל לשירה חדשה, ובימים שאין גומרים את ההלל, אין ההלל נאמר כשירה אלא כקריאה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il