^ 1."רבי בעא מישרי שמיטתא..." (ירושלמי דמאי פ"א ה"ג)
^ 2.חלוקת אזור בַּעֲלָה בין שבט יהודה לבין שבט דן - משתמעת גם מהפרשיה שמתארת את כבוש נחלת דן בצפון הארץ (שופטים יח, א-כז): "...וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת ...וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם... בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ... וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה... וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם... וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה: וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה דָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים : וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר אֶפְרָיִם וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה:... וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ:"
הדרך אל העיר ליש=דן שנמצאת בצפון הרחוק עוברת בנחלתם של כמה שבטים; אולם המקום היחיד שבו בני דן הקימו "מחנה" היה באזור קִרְיַת יְעָרִים. ניתן להסיק מכך, שהייתה להם בעלות מסוימת על השדות שבאותו אזור, והיא אפשרה להם להקים שם "מחנה", שנושא אופי של קביעות זמנית.
מסתבר שכנגד השטח בשדות של קרית יערים שהיה משויך לבני דן שבאו מצרעה ומאשתאול, היה לבני יהודה שבקרית יערים שטח שמשויך להם בתוככי הערים צרעה ואשתאול, וכן משמע גם בדברי הימים (א, ב, נ-נג): "אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים :... וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים ... וּמִשְׁפְּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי :"
הכתוב מונה שם את משפחות בני יהודה שבקרית יערים, והוא מספר שיצאו מהם כמה משפחות לצרעה ולאשתאול. יציאת המשפחות האלו צריכה להתאים עם הצווי שבתורה (במדבר לו, ט): "...כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לפיכך צריך לומר שכאשר בני יהודה ובני דן חילקו בינם את השטח שהם כבשו בארץ ישראל, בני יהודה קבלו חלק גם באזור הערים צרעה ואשתאול, והמשפחות האלו עברו לגור בשטח שהיה שייך לבני יהודה.
^ 3."לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (פסחים דף ג, ב)
^ 4.במסכת סוכה (דף נג, א) מובא שהאמורא לוי החווה קידה (השתחווה) והפך לצולע, ויש אומרים שהוא "הטיח דברים כלפי מעלה" ולכן הפך לצולע. במאמר"הצליעה של לוי". התבאר שחז"ל מרמזים שלוי יצא להביא את הגאולה על ידי פעולות מעשיות - ויש שרואים בכך "השתחוויה" לרצון הבורא; אך יש שרואים בכך "צליעה", ויש שרואים בכך אפילו "הטחת דברים כלפי מעלה". הסוגיה במסכת סוטה (דף לה, א) משתמשת ביסודות האלו גם בהתייחסות לאנשי בית שמש, והיא מביאה שהם התייחסו אל ה"קצירה" שלהם כאל "השתחוויה" כלפי הארון, אבל אפשר להתייחס אל ה"השתחוויה" הזו כאל "הטחת דברים כלפי מעלה" ("... וחד אמר: מילי נמי אמור...").
^ 5.וכן מבואר ברש"י (שמות לה, לד): " ואהליאב - משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים (משבט יהודה), לקיים מה שנאמר (איוב לד יט) 'ולא נכר שוע לפני דל':"
^ 6.למעשה, אין צורך לומר שהיתה מכירה בפועל. בתשובות הגאונים (מהד' אסף תש"ב, סי' ס"ו) מובא: "אמר שמואל דינא דמלכותא דינא... כן הייתה מאמר שמואל, כי כאשר השליט הקב"ה את המלכויות בעולמו, כך השליטן על ממון בני אדם לשלוט בו כרצונם, ואפילו ישראל, ככתוב: 'ועל גוויותנו מושלים ובבהמתנו כרצונם' (נחמיה ט', לז)". השליט הבבלי שלט בארץ ישראל על כל הרכוש אפילו על בני האדם ועל בהמותיהם, ובוודאי שעל קרקעותיהם. היהודים נחשבו כמי שחכרו את הקרקע מאת המלך והיו צריכים לשלם לו ארנונה, וממילא לפי דיעה זו לא היה צריך למכור בפועל לגוי את הקרקע, מכיוון שהגוי היה נחשב לבעלים שלה. דברים דומים לדברי נחמיה נאמרו עוד בתקופת הפלישתים, וכפי שאמרו אנשי יהודה לשמשון (שופטים טו, יא): "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים". וממילא לדעת המתירים, לא היה צריך למכור את הקרקע בפועל.

^ 7." 'בִּלַּע אֲ-דֹנָי לא וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב' - כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך". (גיטין דף נז, א)
^ 8."ר' שמעון אומ' לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה... אי זהו הר שלה זה הר המלך, שפלה שלה זה שפילות לוד, עומק שלה מעין גדי ועד יריחו". (תוספתא שביעית ז הלכה י).
^ 9."וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ..." (במדבר יא, כא)