כנראה שכח הספיגה של עם ישראל הוא בלתי מוגבל.
היכולת של עם ישראל לספוג מכות וצרות עוד ועוד ולהמשיך ולהתקיים היא מדהימה. אין עם שסבל צרות ויסורים רבים כל כך כמו שסבל עם ישראל . עמים אחרים שסבלו הרבה פחות לא עמדו בסבל ונעלמו מעל במת ההיסטוריה. אך עם ישראל ממשיך ולא נשבר. ישראל משולים לעפר, מה עפר נדוש ומתקיים, הכל דורכים עליו והוא מתקיים, אף ישראל כך. שאר העמים נמשלו למתכות לזהב כסף נחושת ברזל, לכאורה חשובים יותר מעפר אבל כל המתכות מתכלות בעפר והעפר מתקיים, ובמובן זה ישראל נמשלו לעפר שהם מתקיימים.

הצרות לא רק שלא כילו את עם ישראל אלא אף חשלו, היסורים חסנו, יסורים ממרקים ומטהרים ומזככים. ישראל נמשלו לזיתים. "זית רענן יפה פרי תאר קרא ד' שמך", מה ראה ירמיהו הנביא להמשיל את ישראל לזית? אלא מה הזיתים הללו מורידין אותן מן העץ ונחבטים, ואח"כ מעלין אותן לגת, ונותנים אותם במטחן וטוחנים אותם, ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ונותנים אבנים עליהם, ואח"כ נותנים שמנם. כך ישראל, באים אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום, וחובשים אותם וכופתים אותם ואח"כ עושים תשובה, והקב"ה עונה להם, מנין? שנאמר "ויאנחו בני ישראל מן העבודה" וכן "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה" באחרית הימים "ושבת עד ה' אלוקך ושמעת בקולו כי אל רחום ד' אלקיך" וגו'.

כל צרות שעם ישראל ספג לא מיעטו את תקוותיו הגדולות, עם ישראל אף פעם לא פסק מלקוות להגיע למדרגה העליונה המובטחת בכתוב "לתתך עליון על כל גויי הארץ". הוא היה בתחתית השפלות, כל העולם בז לו, והוא חולם ומצפה לגדולות. הוא היה במצב נואש, קריטי, קיומו תלוי על בלימה, נראה שעוד מעט והוא מתרסק. ובתוך כל זה הוא מאמין ומקוה ובטוח בעתידו הגדול והוא מצפה למלכות עליונה לא נשבר לא מתיאש. עם ישראל עם מיוחד במינו, אין כמוהו לסבל ואין כמוהו לתקוה ולאמונה. זהו עם פלאים.

בתוך ים הצרות ישראל חיים, חיים רוחניים עליונים הם נושאים את תורת ד', דבקים בד' אחד. ומדביקים באמנותם בהשם אחד חלקים גדולים של האנושות. עם כל השפלות, ישראל תופסים מקום רוחני מרכזי בעולם. עם ישראל מוכר כעם הרוח עם הספר עם התנ"ך עם שהתורה מאירה את כל חייו.
גם בדור הזה עם כל ההתמודדויות והמשברים הרוחניים , עם כל הצרות והיסורים, בתוך כל זה מפתחת האומה גרעין נפלא של אנשי אמונה אנשי קודש שלמים ברוחם, אוהבי עמם וארצם בוני עמם וארצם והם הלוז של האומה מקור קיומה ובסיס תקותה. והם מובילים את האומה בדרכי הגאולה המפותלים לעתיד הגדול המצפה לה, לגאולה השלמה. הם הגחלת הלוחשת שתהפך לאש ולהבה. "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה , ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו כי ד' דיבר".

נמשך והולך תהליך הגאולה. ואם הגענו עד הלום בוודאי שכח הסבל וכח הספיגה יעמוד לנו גם בימים טרופים אלו של יסורים קשים שאנו גרמנו לעצמנו בינינו לבין עצמנו. ובע"ה אנחנו נתגבר ונוציא מתוכנו את כל השנאה ואת כל הבילבולים, ונצא מחושלים מהמשבר הנורא באחדות כפולה ומכופלת, ונמשיך ביתר שאת וביתר עוז להתקדם אל המגמה הגדולה היעודה לנו מגמת כל הדורות, שאנו קרובים אליה יותר מאי פעם.
ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום.