אנו אומרים בהגדה "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל".
ניתן לומר שארבעת הבנים הם לא בהכרח ארבעה אנשים נפרדים, אלא ארבעה שלבים בבן אחד, ואולי גם אצלנו.

מרשע ועד חכם
נתבונן תחילה בעניינו של הבן הרשע. הבן הרשע הוא אחד שמתנכר, שואל "מה העבודה הזאת לכם". הוא בחוץ, לא שייך, הוא לא שואל כי אינו רוצה לשאול. לו אנחנו אומרים "לכם ולא לו", כיוון שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ואילו היה במצרים לא היה נגאל. למעשה, המטרה שלנו עם הבן הרשע איננה להשיב לו אלא להכניס אותו פנימה, כאומרים לו "אל תעמוד בחוץ, בא תכנס פנימה".
אפשר להסיר מהבן הרשע את הניכור, ובכך להביא אותו לדרגה של הבן שאינו יודע לשאול, הבן שאינו מתנגד ומתנכר, אולם הוא פשוט לא מתעניין ולא שואל. הוא מחכה לסעודה, כל מה שקורה פה לא מעניין אותו. ביחס אליו נאמר "את פתח לו", ביחס אליו המטרה היא למשוך אותו פנימה, להביא לכך שהוא ישאל, לפתוח לו בדברי אגדה המושכים את הלב.
לאחר מכן, אפשר להביא את הבן לתם. התם לא בא עם שאלות מורכבות או עמוקות, הוא בא עם שאלה פשוטה וקצרה: "מה זאת?" אנחנו רוצים שגם הבן שאינו יודע לשאול יבוא וישאל, גם אם לא ישאל מיד שאלות מורכבות אבל יבוא וישאל "מה זאת?"- מה פשר הדבר הזה, ולאחר שהוא יהיה תם, נוכל להפוך גם אותו לבן חכם.
הבן החכם שואל שאלה מורכבת יותר - "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה אלוקינו אתכם", אולם מלבד זאת הוא גם יודע את מה שאנחנו אומרים לבן התם, כמו גם לבן שאינו יודע לשאול.

משייכות לאומית לעבודת ה'
בתשובה לבן הרשע המופיעה בתורה, אותה אנחנו לא מזכירים בהגדה של פסח, היא "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". אנחנו מספרים לרשע רק את העובדה ההיסטורית, ובכך אנחנו אומרים לו - בא תתחבר, מה שאנו עושים קשור להיסטוריה שלך, לעם שלך. תרגיש שייך. אחרי שירגיש שייך יהיה ניתן לחברו למה שאנו אומרים לבן התם ושאינו יודע לשאול. לבן התם אנו אומרים "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה", אבל אנו לא עוצרים פה אלא ממשיכים "עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה'" - תבין שאת הידיעות ההיסטוריות צריך לתרגם בשלב הבא לעבודת ה'. גם לבן שאינו יודע לשאול אנו אומרים "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם", ומבאר רש"י "בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו". האתגר שלנו הוא להפוך את הבן שאינו יודע לשאול לתם, ואת שני אלו להפוך למצב שיבינו שה"ידע ההיסטורי הזה" של יציאת מצרים הוא לא רק ידע היסטורי, אלא יש לו משמעות שהיא "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם... עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה', זו המטרה. כשמגיעים למצב כזה אפשר לקבל בן חכם, שאומר "מה העדות והחוקים והמשפטים", אני רוצה לקיים, ואז פשוט יושבים ומלמדים אותו, "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

בתוכנו יש קצת מכל בן
בדרך כלל, יש גם בתוככי כל אחד מאיתנו תהליכי התבגרות ותהליכי התמודדות. יש קצת מהניכור של הרשע, קצת מהאדישות של הבן שאינו יודע לשאול, קצת מהתמימות של הבן ששואל שאלה סתמית "מה זאת", וקצת מן הרצון של החכם לרצות ולתרגם הלכה למעשה.
את כל התהליך הזה נרצה לעבור מחר בע"ה, להפוך את מי שאינו שואל לתם שבכל זאת שואל "מה זאת", ומהשלב של התם אל השלב של החכם שרוצה לדעת ולקיים, ואז נזכה לספר ביציאת מצרים ולחבר את ילדינו בנינו ובני בנינו לאותה יציאת מצרים שהקב"ה הוציא אותנו משם כדי שיתקיים בנו "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים".
שנזכה בעזרת ה' לספר ביציאת מצרים, שנזכה במהרה לאכול שם מן הזבחים ומן הפסחים, ושיהיה לכולנו חג שמח.