למען תזכור - כל ימי חייך | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

שבת ומועדים
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

2964

2 דק' קריאה

חג הפסח הוא חג גדול, והוא משאיר את רישומו על כל השנה כולה.
הנה כך אמרה תורה: "לא תאכל חמץ. שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, למען לזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". כלומר, הזהירות מאכילת חמץ ואכילת מצה בחג הפסח מגמתה היא "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". ואמנם דרשו חכמים מפסוק זה, שיש מצווה לזכור את יציאת מצרים בכל יום ויום ובכל לילה, כמו שדרש בן זומא: 'ימי חייך' - הימים. 'כל ימי חייך' - 'כל' לרבות את הלילות.
אכן נראה מפסוק זה, שכוונת התורה שנזכור את יציאת מצרים תמיד. לכן אנו אומרים פרשת ציצית אף בלילה, שמוזכרת בה יציאת מצרים.
אבל פשוטו של מקרא הוא שחג הפסח ומצוותיו, איסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה בחג, יש בו עומק רוחני, שכן בחג מתנשאים לגובה כזה שהוא נשאר חקוק בתודעה כל השנה כולה, הוא מעלה אותנו לחוויה נישאה כזו של תחושה כאילו יצאנו מארץ מצרים בעצמנו. חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אותנו גאל עמהם, שנאמר "ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו".
זו מהותו של חג הפסח, לחוות מחדש את המאורע הגדול של יציאת מצרים, ויציאת מצרים עומדת לפנינו עכשוית, חיה. אנו מלאי התפעמות מהניסים הגדולים שעשה לנו ד'. אנו מתמלאים בדבקות לד' אלקינו שבחר בנו מכל העמים. לבנו מלא תודה לד', כל עצמותינו אומרות שיר ושבחה לד' אלקינו ורוממות זו חודרת בנו עמוק כל-כך, עד שהיא נשארת חקוקה בנו כל השנה כולה, "לא תאכל חמץ, שבעה ימים תאכל עליו מצות כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך".
מגמת יציאת מצרים היא להביא אותנו ארצה, לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. יציאת מצרים (ומתן תורה בכלל זה)הם כדי שנבוא לארץ-ישראל. וכך אנו אומרים כל יום: "אני ד' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-לקים, אני ד' אלקיכם". ואמרו חכמים, הדר בחוץ-לארץ כמי שאין לו אלו-ה, והדר בארץ-ישראל כמי שיש לו אלו-ה. בשביל זה יצאנו מארץ מצרים, כדי שד' יהיה לנו לא-לקים, וזה דוקא בארץ-ישראל.
כל המצוות כולן ניתנו על-מנת לקיימן בארץ-ישראל, כדברי הגר"א על הפסוק "כל המצווה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ". אומר הגר"א, כי עיקר קיום כל המצוות תלוי בארץ-ישראל. ובחוץ-לארץ מחוייב כל אדם לשנות ולידע עשיית המצוה אשר יצטרך לעשותם כשיבוא לארץ. דברים אלו הם על-פי דברי הרמב"ן בפרשת אחרי מות.

שיעורים נוספים