"לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג ד) 'ויקר א-להים אל בלעם' ".

"(שיר /השירים/ ה) 'אני ישנה ולבי ער' אמרה כנסת ישראל ... אני ישנה ממעשה העגל ולבי ער והקב"ה מרתיק עלי הוי 'ויקחו לי תרומה', פתחי לי אחותי רעיתי, עד מתי אהיה מתהלך בלא בית שראשי נמלא טל, אלא עשו לי מקדש שלא אהיה בחוץ".

"אתה מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו שנאמר (שמות ג) 'ויסתר משה פניו וגו', א"ל הקב"ה: (שם /שמות ג'/) 'לכה ואשלחך אל פרעה וגו', א"ר אלעזר: ה"א בסוף תיבותא, לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. בים עמד לו מן הצד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: (שם /שמות/ יד) 'ואתה הרם את מטך ובקעהו' לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו. בסיני עמד לו מן הצד, אמר לו (שם /שמות/ כד) 'עלה אל ה', לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה, באהל מועד עמד לו מן הצד, א"ל הקב"ה: עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך, תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה 'ויקרא אל משה' ".

"ללמדך שהיה בורח מן השררה, לסוף הוציאם וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו, אמר לו הקב"ה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני טומאה וטהרה ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני, שנאמר ויקרא אל משה [דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן]. לקיים מה שנאמר 'גאות אדם תשפילנו' (משלי כט כג), 'ושפל רוח יתמוך כבוד' (שם /משלי כ"ט/) - זה משה, שנאמר 'ותחסרהו מעט מא-להים וכבוד והדר תעטרהו' (תהלים ח ו)".

"ויקרא אל משה וידבר ה', מיכן אמרו: 'כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו', תדע לך שכן, צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו, שנאמר (ויקרא א) 'ויקרא אל משה וידבר' ".