- פרשת שבוע ותנ"ך
- מצורע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
3203
אבן עזרא משווה בין קורבן טהרת המצורע לקורבן פסח, (ויקרא פרק יד פסוק ד), וז"ל:
"ועץ ארז ואזוב הוא הגדול וקטן במיני הצמחים. והעד מדברי חכמת שלמה, ואין צורך לחפש על האזוב כי הוא ידוע בקבלה. והנה המצורע והבית המנוגע וטומאת המת קרובים, והנה גם הם כדמות פסח מצרים".
האם יש כאן רק דמיון חיצוני בין קורבן פסח מצרים לבין קורבן מצורע, שבשניהם מזה עם עץ ארז ואזוב, או שזה רומז לקשר רעיוני פנימי יותר? נראה ששניהם באים כאשר יוצאים מגלות וגאולה, קורבן פסח בא על גאולת כלל ישראל מגלות מצרים, וקורבן המצורע בא לגאולת היחיד, שכן המצורע גולה מחוץ לשלוש מחנות, כפי שנאמר (ויקרא פרק יג מו) "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" 1 , ובטהרתו הוא נגאל ושב אל ביתו.
גלות בעוון לשון הרע
נראה שיש גם צד שווה בשניהם בגלות מצרים ובגלות המצורע בסיבה הגורמת לגלות, חטאו של המצורע הוא לשון הרע, וזה רמוז במילה מצורע שהיא נוטריקון " מוציא שם רע " (ויקרא רבה (וילנא) פרשה טז ד"ה ג). ולכן הוא גולה מביתו, כפי שפירש רש"י
"בדד ישב - שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו. ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל".
הירידה לגלות מצרים
וזו גם הסיבה שהביאה לגלות מצרים. הכל התחיל מזה שיוסף דבר על אחיו לשון הרע (בראשית פרק לז) "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם", ומזה השתלשל מכירת יוסף (מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ו)
"א"ל הקב"ה (ליוסף): אתה אמרת לשון הרע על השבטים, חייך למחר אתה יורד למצרים ואתה קורא להם שיאכלו עמך, והם חושדים אותך שם על השחיטה, שנאמר וישימו לו לבדו וגו' (בראשית מג לב), ר' מאיר אומר א"ל אחיי נותנין עיניהן בכנעניות, א"ל הקב"ה אמרת אתה לשון הרע על אחיך, חייך למחר אתה יורד למצרים, והיא אומרת בא אלי העבד העברי (שם /בראשית/ לט יז), הוי ויבא יוסף וגו' ".
מופלא הדבר לראות איך יוסף למד לקח ותקן את חטאו בדרגה עילאית הראויה לו, מובא בפסיקתא רבתי (פרשה ג)
" 'ביום השמיני ויאמר ליוסף הנה אביך חולה' (בראשית מ"ח א') מי אמר לו שאביו חולה, והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו, ולא נכנס אצלו בכל שעה!? שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע! אלא להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם, אמר יוסף: אני יודע צדקו של אבא כל דבריו גזירות הן, אמר ללבן עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה (שם /בראשית/ ל"א ל"ב) ומתה אמי, ואני בא לומר שיקללם יקללם!? ונמצאתי מחריב את כל העולם! שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים, לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה".
איזה כוח התאפקות גילה יוסף כאן, שלא סיפר לאביו אהובו את כל מה שהיה על לבו במשך כל אותן שנים של פרידה ממנו, את כל מה שסבל ממכירתו למצרים, ואת הניסיונות שעבר שם ועמד בהם, וקשה מכל היה זיכרון הצער שהצטער משנאת האחים כלפיו שהביאה לכל זאת. ולמרות זאת, יוסף נזהר לא לספר זאת לאביו, לא רק שלא ספר זאת לאביו אלא שנמנע מלבקר את אביו כדי שלא יעמוד בניסיון זה של שתיקה, והיה אם אביו ישאל אותו שאלות קשות בענין זה, והוא יצטרך לענות לו דברים שיש בהם לשון הרע. ובזה גילה כח נפשי של התאפקות ושתיקה שירש מאמו רחל ש"נטלה פלך שתיקה" ולא גילתה ליעקב שמסרה סימנים לאחותה.
העיכוב בגלות מצרים
וכן אנו מוצאים שלשון הרע היה הסיבה לעיכוב העם בגלות מצרים. וכך נאמר (שמות פרק ב) "וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", פירש רש"י
"ויירא משה - כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל: אכן נודע הדבר - כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך".
וכשישראל התחזקו בדבר זה ושמרו על טהרת לשונם נגאלו בזכות זה, וכך מובא במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנז)
"רבי הונא בשם בר קפרא: בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: ע"י שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, וע"י שלא אמרו לשון הרע, וע"י שלא היה בהן פרוץ ערוה. ... וע"י שלא אמרו לשון הרע: שנאמר 'דבר נא באזני העם', אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלם כל שנים עשר חדש ולא נמצא אחד מהן שגילה את הסוד, ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חברו".
במצרים היה ה"דבור" בגלות
בספרי חסידות מובא שבגלות מצרים ה"דבור" היה בגלות, מה משמעות הדבר? אנו מוצאים שמשה אומר לקב"ה (שמות פרק ד י) "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי ... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". היינו שאינו מוצא את המילים הנכונות שישפיעו על העם לרצות להיגאל, נמצא שדבורו בגלות. לעומתו עומד פרעה ופוער פיו בדברי כפירה כנגד הקב"ה (שמות פרק ה ב) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ". פיו הרע רמוז בשמו "פרעה" ובשינוי אותיות - פה רע. וגם זה שפרעה אינו רואה נפלאות ה' ואינו יכול לדבר דבורי אמונה מראה שהדבור בגלות. וכשנגאלו ישראל זכו לקרבן פסח נוטריקון - פה סח. היינו פה שסח ומספר בנפלאות הבורא שהוציאם ממצרים. כי
כל זמן שהיו בגלות מצרים לא ראו ולא יכלו לספר בנפלאות הקב"ה, ומהות הגאולה התבטאה בכך שהדבור יצא לחרות ויכלו לספר ביציאת מצרים.איזה כוח התאפקות גילה יוסף כאן, שלא סיפר לאביו אהובו את כל מה שהיה על לבו במשך כל אותן שנים של פרידה ממנו, את כל מה שסבל ממכירתו למצרים, ואת הניסיונות שעבר שם ועמד בהם, וקשה מכל היה זיכרון הצער שהצטער משנאת האחים כלפיו שהביאה לכל זאת. ולמרות זאת, יוסף נזהר לא לספר זאת לאביו, לא רק שלא ספר זאת לאביו אלא שנמנע מלבקר את אביו כדי שלא יעמוד בניסיון זה של שתיקה, והיה אם אביו ישאל אותו שאלות קשות בענין זה, והוא יצטרך לענות לו דברים שיש בהם לשון הרע. ובזה גילה כח נפשי של התאפקות ושתיקה שירש מאמו רחל ש"נטלה פלך שתיקה" ולא גילתה ליעקב שמסרה סימנים לאחותה.
העיכוב בגלות מצרים
וכן אנו מוצאים שלשון הרע היה הסיבה לעיכוב העם בגלות מצרים. וכך נאמר (שמות פרק ב) "וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", פירש רש"י
"ויירא משה - כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל: אכן נודע הדבר - כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך".
וכשישראל התחזקו בדבר זה ושמרו על טהרת לשונם נגאלו בזכות זה, וכך מובא במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנז)
"רבי הונא בשם בר קפרא: בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: ע"י שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, וע"י שלא אמרו לשון הרע, וע"י שלא היה בהן פרוץ ערוה. ... וע"י שלא אמרו לשון הרע: שנאמר 'דבר נא באזני העם', אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלם כל שנים עשר חדש ולא נמצא אחד מהן שגילה את הסוד, ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חברו".
במצרים היה ה"דבור" בגלות
בספרי חסידות מובא שבגלות מצרים ה"דבור" היה בגלות, מה משמעות הדבר? אנו מוצאים שמשה אומר לקב"ה (שמות פרק ד י) "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי ... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". היינו שאינו מוצא את המילים הנכונות שישפיעו על העם לרצות להיגאל, נמצא שדבורו בגלות. לעומתו עומד פרעה ופוער פיו בדברי כפירה כנגד הקב"ה (שמות פרק ה ב) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ". פיו הרע רמוז בשמו "פרעה" ובשינוי אותיות - פה רע. וגם זה שפרעה אינו רואה נפלאות ה' ואינו יכול לדבר דבורי אמונה מראה שהדבור בגלות. וכשנגאלו ישראל זכו לקרבן פסח נוטריקון - פה סח. היינו פה שסח ומספר בנפלאות הבורא שהוציאם ממצרים. כי
חטא המרגלים
חטא לשון הרע היה גם הסיבה לגזרה שנגזרה על ישראל בדור המדבר שלא להיכנס לארץ. כך אמרו חז"ל (ערכין דף טו ע"א)
"נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע... תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה".
והקשו בגמרא שם אולי חטא המרגלים היה שלא האמינו בקב"ה " דכתיב: (במדבר י"ג) 'כי חזק הוא ממנו', אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו, כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם !", ותירצו: שכך מפורש בכתוב שחטא המרגלים היה לשון הרע, שנאמר " וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה" - "על דבת הארץ שהוציאו".
הסיבה לחורבן בית שני
וכן חורבן בית שני היה בגלל שנאת חנם שבגינה הרבו בלשון הרע. כמו שאמרו בגמרא (יומא דף ט ע"ב)
"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים".
חטא הנחש הקדמוני
נמצאנו למדים שכל הגלויות באו בעוון לשון הרע, ומוכרחים לומר שזה חטא שורשי מאד, ואכן הוא שורשיו עוד מחטא הנחש הקדמוני שדבר לשון הרע על הקב"ה, וכך החטיא את אדם הראשון, כשאמר לו (בראשית פרק ג) "כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", כביכול שהקב"ה חושש מהאדם ואינו חפץ בטובתו. וכיון שהנחש היה הראשון שדבר לשון הרע הפך הנחש להיות סמל ללשון הרע, כפי שנאמר בספר קהלת (פרק י פסוק יא) "אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן" 2 . וגם שם גרם חטא לשון הרע שנגזר על אדם גלות מגן עדן. ובגלל שחטא לשון הרע טמון בבריאה מראשיתה אנו מוצאים שקשה לפרוש מחטא זה, והוא מהחטאים שאדם אינו ניצול מהם בכל יום, וכולם באבק לשון הרע 3 .
הואיל וחטא לשון הרע הוא שורשי כל כך, ובתיקונו תלויה הגאולה מן הראוי לעיין בו מדוע הוא גורם לגלות וכיצד להתגבר עליו ולהיגאל.
לשון הרע מביא למחלוקת והיא סיבת הגלות
ראינו שהמצורע גולה בגלל שעשה פירוד ומחלוקת בעוון לשון הרע. הדבר רמוז במילה צרעת שהיא בהפוך אותיות עצרת, עצרת היא אסיפה וחיבור בין בני אדם והיפוכה צרעת - בדד ישב ופירוד. ולכן ארץ ישראל שעינינה לאחד את אומתנו, נקנית ע"י אחדות ובמחלוקת הם גולים ממנה.
וכך אמרו חז"ל (ויקרא רבה (וילנא) פרשה כו ד"ה ב)
"רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. והוה דוד מצלי עליהון הדא הוא שדוד או' (תהלים יב) 'אתה ה' תשמרם' אתה ה' נטר אורייתהון בלבהון, 'תנצרם מן הדור זו לעולם' מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה. אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין!? אלא ע"י שהיו בהם דלטורין היו נופלין. הוא שדוד אומר (תהלים נז) 'נפשי בתוך לבאים' לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. 'אשכבה לוהטים' זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע. בני אדם 'שניהם חנית וחצים' אלו אנשי קעילה דכתיב בהם (שמואל א כג) 'היסגירוני בעלי קעילה בידו'. 'ולשונם חרב חדה' אלו הזיפים דכתיב בהון (תהלים נד) 'בבא הזיפים ויאמרו לשאול' באותה שעה אמר דוד וכי מה השכינה עושה בארץ (שם /תהלים/ נז) 'רומה על השמים א-להים' סלק שכינתך מביניהון. אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו וע"י שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שעובדיה אמר לאליהו (מלכים א יח) 'הלא הוגד לאדוני וגו' ואכלכלם לחם ומים' אם לחם למה מים אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר (שם /מלכים א' י"ח/) 'אני נותרתי נביא לה' לבדי' וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא".
הרי לנו, שגם אם היו עוסקים בתורה ברמה שאין למעלה ממנה בעיון רב של מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, לבאים בתורה, והיו בהם דואג "אביר הרועים" ראש סנהדרין ואחיתופל שדוד קראו רבי ומורי אלופי ומיודעי, אבל כיון שהם היו מדברים לשון הרע וגורמים למחלוקת היו נופלים במלחמה, ולעומת זאת בדורו של אחאב שהיה עובד ע"ז אבל לא דברו לשון הרע, היו מנצחים במלחמה.
לשון הרע מונע הנהגה של מלכות
המלכות נקראת "דַבָּר" כפי שמצאנו (סנהדרין דף ח ע"א) " אמר רבי יוחנן: אמר לו משה ליהושע: אתה והזקנים שבדור עמהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: טול מקל, והך על קדקדם, - דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר וְאֵין שֵׁנִי דַבָּרִין לַדּוֹר ". גם בתורת הקבלה מצאנו שהדבור מספירת המלכות, ונקרא מלכות פה. ע"י הדבור המלך מנהיג את עמו, וידוע מה שאמרו חז"ל "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", ומשפיעים ופועלים את פעולתם. ולכן דוד המלך היה רגיש כל כך לדבורי לשון הרע, כפי אמרו במדרש הקודם לעיל שהיה דוד מתפלל שלא יכשלו בלשון הרע. ואכן דוד שהיה זהיר בלשונו זכה להיות נעים זמירות ישראל, אמרו חז"ל (ברכות דף ז ע"ב) " מאי רות? אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות ". אמר דוד המלך ע"ה (ברכות דף ג עמוד ב) " מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס. מכאן ואילך היה מתגבר כארי. רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות ".
דוד המלך אומר (תהלים פרק מ י) "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא ה' אַתָּה יָדָעְתָּ". חז"ל הבינו שדוד היה מבשר צדק - צדקות ה' - בקהל רב. וז"ל: (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויקהל רמז תח) " וכן דוד הוא אומר 'בשרתי צדק בקהל רב' וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם ". לכאורה הכתוב אומר שדוד בשר טוב לעמו ולא נאמר שאמר דברי תורה? אלא צריך לומר, שדברי התורה שלו היו בבחינת "בשרתי צדק" בשורות טובות של תורת הגאולה ותורת מלך המשיח, ובזה חדש חידושים שלא שמעתם אוזן מעולם, דברים המשמחים כנתינתם מסיני. וכך מכוח הדבור המתוקן שלו זכה להיות מלך, מנהיג ראוי לישראל, גילה את מקום המקדש וקידשו, הוליך מלחמות ישראל וניצח. וזה לעומת זה עשה אלקים מתנגדים למלכות דוד דואג ואחיתופל שדברו עליו לשון הרע והפריעו לבנין בית המקדש, ודוד היה חרד מפניהם מפני שידע שטהרת הלשון נחוצה להנהגת ישראל ולמלכות מתוקנת.
הכרה בהשגחה פרטית מיוחדת של ארץ ישראל
ארץ ישראל מונהגת בהשגחה פרטית מיוחדת, כך נאמר (דברים פרק יא) "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", זו הסיבה שנגע הצרעת נוהג רק בארץ, כפי שכתב רמב"ן (ויקרא פרק יג פסוק מז)
"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו. ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם', כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) 'כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה', ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה".
לפי הרמב"ן הצרעת היא נס, והנהגה ניסית של השגחה פרטית גלויה שייכת רק בארץ ישראל. אולם יש לכך טעם נוסף, מפני שלשון הרע מונע מלהכיר בהשגחת ה' שבארץ, ולכן ראוי הוא להיענש.
לכן מי שמדבר לשון הרע אסור לדבר בתורה, כפי שנאמר (תהלים פרק נ) "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱ-לֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ". מפני שלא יוכל להבחין בצורה נכונה בחוקי ה', ולא יבין בהשגחת ה' על עמו וזהו "בריתי עלי פיך" 4 .
יתרה מזאת, סופו של מספר לשון הרע שבא לידי כפירה בקב"ה, כך אמרו חז"ל (קהלת רבה (וילנא) פרשה ט ד"ה א)
"א"ר אלעזר: מצינו שהם מהלכים בשמים ולשונם שותתה בארץ, מה טעם 'שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ', אמר ר' יוחנן: אין אדם אומר לשון הרע עד שהוא כופר בעיקר שנאמר (שם /תהלים/ י"ב) 'אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו', אמר ר' יצחק: (שם /תהלים/ נ') 'בינו נא זאת שכחי א-לוה', אלו שהן אומרין לשון הרע, שנאמר (שם /תהלים/ י"ב) 'אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו' ".
וכן במדרש תהלים (בובר, מזמור יב) "אמר ר' יוסי ב"ר חנינא: אין אדם מספר לשון הרע על חבירו עד שהוא כופר בעיקר, שנאמר 'מי אדון לנו' ".
וכן במדרש תהלים (בובר, מזמור יב) "אמר ר' יוסי ב"ר חנינא: אין אדם מספר לשון הרע על חבירו עד שהוא כופר בעיקר, שנאמר 'מי אדון לנו' ".
וכך כותב הרמב"ם בסוף הלכות טומאת צרעת (פרק טז הלכה י)
"לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם, וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים, ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דברים ומתעתעים בנביאיו, ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין שנאמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י"י אלהיהם, והרי הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ, זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר, אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה, לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר אז נדברו יראי י"י איש אל רעהו ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו".
ולכן אמרו חז"ל (סוטה דף מב ע"א)
"א"ר ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע". 5
זה לעומת זה - אדום נגועה בלשון הרע
גלות אדום יונקת מעשו שהיה צד את אביו בפיו בדברי מרמה. והוא נמשל לחזיר הפושט טלפיו ואומר טהור אני, גלות זו מעכבת את הגאולה והיא מתארכת כמעט אלפיים שנה, כי שהראנו לשון הרע הוא המעכב הגדול ביותר לגאולה, וכך אפשר להבין את המאמר הבא (יומא דף כ ע"ב) "תנו רבנן: אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי, ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה".
גלגל חמה מספר מעשה ה' (תהלים פרק יט) "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ", אולם המולה של רומי מפריע לשמוע את זאת, והן קולות הסותרים זו את זו. צריך יושר פנימי וטהרת הלב והלשון כדי לשמוע את משק כנפי הטבע הזורם בבריאה. ובארץ ישראל נדרש משנה רגישות וטהרה, משום בו פועלת ההשגחה הפרטית בגילוי רב יותר.
גאוה וגסות הרוח כפירה בעיקר
צרעת באה על גסות הרוח, כך מובא במדרש תנחומא (בובר, פרשת מצורע סימן ח)
"[זאת תהיה תורת המצורע] ביום טהרתו. ועץ ארז. הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז, באתה עליו את הצרעת, דאמר ר' שמעון בן אלעזר על גסות הרוח הצרעת באה, שכן אתה מוצא בעזיהו (ובחזקתו) [וכחזקתו] גבה לבו עד להשחית וימעול (מעל) בה' [אלהיו], ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו (דה"ב =דברי הימים ב'= כו טז יט), ובאזוב, אין באילנות [נמוך] כאזוב, לפי שהשפיל עצמו, לפיכך מתרפא על ידי אזוב". וכך מובא במדרש (מדבר רבה (וילנא) פרשה יט ד"ה ג) "(מלכים א' ה)
'וידבר על העצים' וכי אפשר לאדם לדבר על העצים? אלא אמר שלמה: מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעץ ארז ובאזוב? על ידי שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, כיון שהשפיל עצמו כאזוב נתרפא ע"י אזוב".
גסות הרוח היא הגורם המרכזי ללשון הרע, המתגאה רוצה להתכבד בקלון חברו ומדבר עליו לשון הרע. ולכן אמרו חז"ל (ערכין דף טו ע"ב)
"מאי תקנתו של מספר לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר: (משלי ט"ו) 'וסלף בה שבר רוח' ".
אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, מפני שהתורה "מלמדתו ענוה" (פרקי אבות פ"ו), ואם אינו יכול ללמוד התרופה למכת לשון הרע שישפיל דעתו.
וכפי שאמרנו לעיל שלשון הרע גורם לגלות, גם מידה זו של גסות הרוח מעכבת את הגאולה, וכך אמרו חז"ל (סנהדרין דף צח ע"א)
"אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר (צפניה ג') 'כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך', וכתיב (שם) 'והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' ".
וכך אפשר להסביר מדוע המשיח יהיה (סנהדרין דף צח ע"א) "עני ורוכב על חמור", מפני שיהיה מצוין במידת הענווה, כי היא המידה הנחוצה להביא את הגאולה.
מצאנו שתלמידי חכמים שבארץ ישראל יהיו מיוחדים במידת הענווה שלהם, כמו שהוכיחו בתלמוד (חולין דף קכב ע"א) " תא חזי מה בין תקיפי ארעא דישראל לחסידי דבבל ". שתקיפי ארץ ישראל מגלים ענווה יותר מאילו הנאים כענווים שבבבל.
^ 1 כיון שעונשו של המצורע הוא גלות, מובן מדוע דרשו חז"ל את ד' מיני הצרעת כד' גלויות שגולים ישראל, במדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה ט) "שאת - זו בבל, ספחת - זו מדי, בהרת - זו יון, נגע צרעת - זו אדום.
^ 2 (ערכין דף טו ע"ב) "ואמר ריש לקיש מאי דכתיב: (קהלת י) 'אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון?' לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש, ואומרות: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם: וכי מה יתרון לבעל הלשון?". לכאורה הלא מספרי לשון הרע נהנים מזה? אבל "יתרון" של רווח אין להם. ומה שהם חושבים להתכבד בקלון חברם ע"י ספור לשון הרע, הוא השליה של כבוד, כי הם לא זוכים לכבוד מזה, כי הלא אמרו חכמינו ז"ל "איזהו מכובד המכבד את הבריות", ודוק.
^ 3 עיין בבא בתרא (דף קסד ע"ב) "אמר רב עמרם אמר רב, שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך? אלא, אבק לשון הרע. אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא דעתך? אלא, אבק לשון הרע".
^ 4 אע"פ שאמרו חז"ל שתיקונו של המדבר לשון הרע שיעסוק בתורה, זה כאשר שב בתשובה ומחליט ולא לספר לשון הרע.
^ 5 גיחזי לקה בצרעת מפני שבקש מנעמן מתנה תמורת הנס שעשה אלישע לנעמן שרפאו מצרעתו, ובזה גרם להפחית את הנס הגדול שעשה אלישע, והגמ' אומרת שגיחזי הרחיק תלמידים של אלישע, ואפשר שגם אותם הרחיק ע"י שבקש מהם ממון, וזה כמו חטא לשון הרע על הנביא, שעונשו צרעת.
^ 2 (ערכין דף טו ע"ב) "ואמר ריש לקיש מאי דכתיב: (קהלת י) 'אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון?' לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש, ואומרות: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם: וכי מה יתרון לבעל הלשון?". לכאורה הלא מספרי לשון הרע נהנים מזה? אבל "יתרון" של רווח אין להם. ומה שהם חושבים להתכבד בקלון חברם ע"י ספור לשון הרע, הוא השליה של כבוד, כי הם לא זוכים לכבוד מזה, כי הלא אמרו חכמינו ז"ל "איזהו מכובד המכבד את הבריות", ודוק.
^ 3 עיין בבא בתרא (דף קסד ע"ב) "אמר רב עמרם אמר רב, שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך? אלא, אבק לשון הרע. אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא דעתך? אלא, אבק לשון הרע".
^ 4 אע"פ שאמרו חז"ל שתיקונו של המדבר לשון הרע שיעסוק בתורה, זה כאשר שב בתשובה ומחליט ולא לספר לשון הרע.
^ 5 גיחזי לקה בצרעת מפני שבקש מנעמן מתנה תמורת הנס שעשה אלישע לנעמן שרפאו מצרעתו, ובזה גרם להפחית את הנס הגדול שעשה אלישע, והגמ' אומרת שגיחזי הרחיק תלמידים של אלישע, ואפשר שגם אותם הרחיק ע"י שבקש מהם ממון, וזה כמו חטא לשון הרע על הנביא, שעונשו צרעת.
פנימיות וחיצוניות
שיחה לפרשת תזריע- מצורע
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | תשס"ב
יציאת מצרים – תחילתה של מהפכה עולמית
קול צופייך מצורע תשפ"ב
הרב שמואל אליהו | ד' ניסן תשפ"ב

סוד הגלות והגאולה
הרב דוד דב לבנון | תזריע - מצורע תשנ"ט

המוציא שם רע
"קול צופייך" גיליון מספר 308
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | ניסן תשס"ה
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
איך נראית נקמה יהודית?
חידוש כוחות העולם
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך ניתן לברור מרק בשבת?
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא?
מתוך גיליון 392 של "קול צופייך"
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | שבט תשס"ז

"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"
הרב יוסף כרמל | תשע"א
הפסקת הריון
הרב אליעזר מלמד | אב ה'תשס"א
