בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של יום
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

undefined
5 דק' קריאה
איש חכם אחד אמר לי פעם:
"שים לב! בכל שנה יש דיונים מחדש - כיצד לחגוג את יום העצמאות, וכיצד להתפלל?
הדבר מעיד על כך, שדמותו המדויקת של היום עדיין לא התייצבה, מפני שהוא צעיר".
אף אנו ניטול את חלקנו בדיונים ובוויכוחים, ונשאל - כיצד נציין את יום העצמאות?


הקץ לפטישי הפלסטיק!
הרב אריה הנדלר שליט"א - סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים
בטרם נפנה אל הדרכים הנכונות לציון יום זה, נקדיש מספר מילים לבירור ולהדגשה של מה שאין לעשותו: אין אנו חפצים בצורת חגיגה של לאומיות נטולת ערכים יהודיים - פטישי פלסטיק, קצף, ספריי חוטים ושאר אביזרי "שמחה", שאינם משקפים במאומה את המשמעות העמוקה שאנו רוחשים ליום חשוב זה בתולדות העם היהודי. הכאב אותו שבענו מיָדה של לאומיות נטולת ערכים יהודיים עדיין מדמם בקרבנו, ומן הראוי שנדע להינזר מצורת חגיגה שיסודה בלאומיות גרידא. לכן, בבואנו לציין יום זה נפנה אל העקרונות והערכים היהודיים העשויים להיות התוכן האמיתי של שמחת היום. כמובן שסגנון הציון של יום זה משתנה על פי הגילים והמגזרים השונים, והדברים שלפנינו אינם אלא בבחינת פתיחת פתח.
שואלים ודורשים בהלכות החג: רבות אנו מדברים על הצורך להעניק למדינה את האופי והצביון היהודי, באותן נקודות שעדיין חסרות לה. שיעורי תורה שיעסקו בהלכות המדינה, עשויים לחבר את עניינה של המדינה אל העקרונות ההלכתיים הקבועים לנו על ידי חז"ל. בירורים כגון - מעמדה של ממשלה נבחרת, מעמדם של חוקי המדינה, מעמדן של מלחמות ישראל, הם חלק מן הבירורים שיש לקבוע להם מקום דווקא ביום זה, מתוך רצון לקרוא שם של קודש על מערכות המדינה. בנוסף, ראוי שנקבע ביום זה שיעורים שיעסקו בתהליך החשוב של גאולת עם ישראל, הקמת מדינת ישראל ובהובלה לקראת ביאת משיח צדקנו.
בהלל והודאה: ידועה ומקובלת היא קביעת הרבנות הראשית לישראל לומר הלל ביום זה. נראה כי מעבר לאמירת ההלל יש צורך לקיים בעצמנו "והגדת לבנך" ולספר לבנינו ולבני בנינו את גודל הנס אשר עשה ה' עמנו. בנוסף - עלינו לקבוע סעודות הודיה, שבמסגרתן נודה לה' על חסדו ונפלאותיו לבני אדם.
כוח לעשות חיל: מן הראוי כי ביום זה נצא לראות בעינינו את החיל הגדול שה' נתן לנו כוח לעשותו. נפקוד את מרחבי ארץ ישראל שזכינו להם בחסדו של הקב"ה במלחמת ששת הימים. נתוודע אל העוצמה הצבאית שהלכה והתעצמה במהלך שנות קיומה של המדינה. נכיר בפועל ממש את כל הטוב שמושג המדינה היהודית מקפל בחובו.
הבה וניטול אנו את היוזמה לקביעת צביונו של היום ומתוך כך נזכה גם לקביעת צביונה של המדינה.


שימו לב: ה' איתנו.
הרב שמואל אליהו שליט"א - רב העיר צפת
ביום העצמאות אנו מודים בראש ובראשונה על כך, שמיום שהורינו עלו לארץ ישראל - עלה ביחד איתם הקב"ה.
הדבר הזה נשמע מוזר כיון שאנו יודעים כי הקב"ה נמצא בכל מקום - "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". אבל כל מי שקורא את פסוקי התורה המפורשים רואה כי כך היה גם כשירד יעקב למצרים, שהרי ה' אמר לו במפורש: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מ"ו), וכך גם קרה כשיצאנו ממצרים: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן" (שמות י"ג).
מה פרוש שה' יורד עם יעקב והולך לפני ישראל בצאתם ממצרים, הרי ה' נמצא בכל מקום?
על כך מלמדת אותנו הגמרא (מגילה כ"ט): "תניא רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שגלו - שכינה עימהן. גלו למצרים - שכינה עימהן... גלו לבבל - שכינה עימהן, שנאמר: "למענכם שלחתי בבלה". ואף כשהן עתידין ליגאל - שכינה עימהן, שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך". "והשיב" - לא נאמר, אלא "ושב". מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עימהן מבין הגליות".
משמעות הדברים היא שבאמת הקב"ה מחיה את הכל, אבל הוא אינו שוכן ואינו מתגלה בכל מקום. לפעמים הוא "נמצא" במקום אחד, וכשהוא שם - הוא לא מתגלה במקום אחר.
לפני אלף ותשע מאות ושלושים שנה "ירדה השכינה" איתנו לגלות. היא שמרה עלינו באופן פלאי - "כבשה אחת בין שבעים זאבים" אכזרים, מורעבים. ירידת השכינה לגלות הצילה אותנו אבל שילמנו על כך מחיר כבד. בית המקדש התרוקן מהשכינה והארץ נחרבה ושממה.
מאז עליית היהודים לארץ בדורנו עבר מרכז הכובד של עם ישראל לארץ ישראל, וגם השכינה עלתה יחד עמנו לארץ ישראל וכוחה עולה עם כל גל עליה. אולי זה ההסבר לניסים שאנו רואים עין בעין מאז קום המדינה - בתש"ח, בששת הימים, ביום כיפור, במלחמת המפרץ, "בכל יום עימנו". נסים צבאיים, כלכליים, חברתיים ורוחניים.
מיום ששבנו - שכינת ה' מלווה אותנו כל הזמן. אנחנו ביחד עם ה', וה' ביחד עימנו. אולם, בשנים האחרונות התנהגה המדינה כמו אותו בן מפורסם מהמשל המובא ברש"י (שמות י"ז) - "משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: אבא, טול חפץ זה ותן לי והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: ראית את אבא? אמר לו אביו: אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".
נשיכות כואבות קיבלנו בשנים האחרונות - מאות הרוגים ופצועים, מפני שבחרנו בדרך של אוסלו ולא בדרך של ה' שאמר לנו: "וירשתם את הארץ", "לא תחנם" "ולא ישבו בארצך".
עכשיו אנחנו אומרים לו: אבינו שבשמים, אנו יודעים שאתה הבאת אותנו לכאן. אתה ירדת איתנו לגלות, שמרת עלינו בין העמים, עלית עימנו לארץ ישראל והצלחת כאן את דרכנו. טעינו ועכשיו אנחנו חוזרים אליך. רוצים ללכת בדרכך. רוצים אותך.

ההלל והתפילה
הרב אברהם וסרמן שליט"א- ר"מ בישיבת ההסדר רמת-גן
אחת העקיצות הידועות על מתנגדי יום העצמאות היא - שבכל ימות השנה הם מבטלים תחנון מסיבות קלות (יארצייט וכדומה), ואילו ביום העצמאות הם מקפידים במיוחד ואומרים תחנון עם ברכה...
אני נזקק לעקיצה זו, מפני שהאווירה השוררת בשנים הרבות ביום העצמאות בקרב אומרי הלל רבים, דומה יותר לתחנון מאשר לשמחה והודאה. הסיבות למצב זה ידועות - חורבן גוש קטיף וצפון השומרון, פרעות עמונה, מלחמת לבנון השניה ועוד.
אווירה זו נובעת מהכרסום שחל בשני הבסיסים עליהם מושתתת שמחת יום העצמאות:
האחד - מצוות כיבוש הארץ הכוללת גם הפרחת השממה וקיבוץ גלויות , אלא שחלקנו במצוה זו משתנה עם הזמנים כפי שהגדיר הרב צבי יהודה הכהן קוק עוד בשנת תשי"א: "אמנם עוד לא נכבשה לנו כל הארץ. גם ירושלים מקדש מלכותנו עוד איננה כולה בידנו, גם הכמות וגם האיכות של שלטוננו על ארצנו טעונות עוד השלמה ושכלול " ('לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו', לנתיבות-ישראל א'). אמנם בהמשך זכינו לכבוש חבלי ארץ נוספים, אולם מחלקם הגדול נסוגונו שוב. ירושלים כולה נכבשה בידינו אלא שאחיזתנו בה נשמטת והולכת. גם חלקים ממדינת ישראל של גבולות תש"ח הולכים ונשמטים מאתנו, בהשתלטות הערבים והבדואים עליהם. אויבינו יורים לתוך מדינת ישראל הקטנה, מה שלא קרה מאז מלחמת ששת הימים, ואין מענה הולם.
הבסיס השני עליו הושתת יום העצמאות היה - 'רוח הגבורה והדעת להילחם' (כלשון התוספות בבא מציעא ק"ו), שהם הארה ממרום וסוג של נס. זו, כפי שכתב הרצי"ה, הייתה הרוח שהגיעה מתוך החלטת מועצת העם הזמנית להכריז על הקמת המדינה למרות הלחצים והאיומים, ופיעמה בלב הלוחמים בשדה הקרב. אלא שעתה, לצערנו, רוח זו כמעט ולא קיימת אצל מנהיגינו המכריזים שעייפו להילחם ועייפו מלנצח. כיום נותרה רוח זו בלב הלוחמים בלבד, ואף מספרם של אלה מתמעט והולך, והמשתמטים הולכים ורבים.
כל הנימוקים השכליים הנוספים כמו: קיבוץ גלויות, מדינה ריבונית, ריבוי לומדי תורה ועוד, לא ישתיקו את התחושה הקשה הממלאת את ליבנו חרדה, זעם ועלבון על מצבנו. אנו משולים למי שכבר היה על גגו של מגדל גבוה, אבל החל ליפול. הוא עומד עדיין גבוה - אבל החץ מורה כלפי מטה, זאת לעומת מצבנו בקום המדינה שהיה נמוך בהרבה אך עם החץ כלפי מעלה. החרדה לעצם קיומה של מדינת ישראל הולכת ומתגברת. העצב משתלט על הרצון הטבעי לשמוח, עד שכמעט מתקיים בנו: "והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה" (עמוס ח').
לכן השנה ביום העצמאות נאמר הלל בברכה, אך נזכור שהלל מורכב מפסוקי שמחה וצער גם יחד: 'מן המיצר' עם 'זה היום עשה ה'', 'אפפוני חבלי מוות' עם 'כוס ישועות אשא', ועוד. נאמר מן-המצר ועינינו תזיל דמעה, ונאמר גם את פסוקי השמחה על הטוב הקיים, בתודה עמוקה לה' שעשה לנו נסים, מתוך תקווה שלעתיד לבוא ישובו להיות העיקר, ופסוקי תחנון טפלים להם .
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il