בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות ערב פסח
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • פסח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

undefined
20 דק' קריאה
אכילת חמץ ומצה
א. אכילת חמץ - בערב פסח מותר לאכול חמץ רק עד שליש היום, (והיום נחשב מעלות השחר עד צאת הכוכבים שהוא י"ח דקות אחרי השקיעה), ומותר בהנאה עוד שעה זמנית אחת. (שו"ע תמג סע' א).
ב. אכילת מצה - אסור לאכול מצה בערב פסח. וכתב הרמב"ם: "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח, מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו". (יש שאינם גורסים "עד שתצא נפשו"). מכיוון שלדעת הרמב"ם הלכה זו חמורה ביותר, צריך להתרחק מכל האופנים של אכילת מצה בערב פסח. ולכן אין לאכול מצה מבושלת בערב פסח, אם ניכרת צורת המצה. (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ו יב. ועיי"ש משנה למלך. שו"ע תעא סע' א).
ג. מצה מבושלת שצורתה אינה נכרת כגון לביבות או תבשיל אחר מקמח מצה - מותר לאוכלה. וכן עושים בערב פסח שחל בשבת. (ועיין כה"ח תמ"ד ס"ק י"ט שלדעת מהרי"ל לא נהגו לאוכלה ולדעת חיי"א מותר ועיין ר"פ ה"ג סי' כ"ז שגם בליל י"ד יש להחמיר באכילת מצה, ולדעתו יש לפורר ולבשל את המצה מערב דערב פסח, ועיין לבא"ח ש"ר צו אות כ"ו, ועיין במ"ב שם אות כ' מה נקראת מצה מבושלת שבה לא דיבר הרמ"א לאסור, ובשעה"צ שם. וע"ע להגאון, מ"ב שעה"צ שלדעת הרמב"ם אפילו מצה מבושלת ממש, אין לאוכלה בערב פסח).
ד. כשרוצים לאכול תבשילין העשוים מקמח מצה יש מקפידים לטוחנם לפני ליל ערב פסח, שלא היה עליהם שם "מצה" בערב פסח. וטוב לבשלם לפני ערב פסח. (בא"ח צו כו).
ה. יש נוהגים לא לאכול מצה ל' יום קודם הפסח, (מנהגים). ויש הנוהגים מר"ח ניסן. (כה"ח תעא ס"ק כב. מ"ב שם ס"ק יב). אך מהדין האיסור לאכול מצה הוא רק בערב פסח ביום, ונוהגים לאסור אכילת מצה מהלילה, מזמן בדיקת חמץ. (כה"ח שם ס"ק כב. מ"ב שם ס"ק יב. שו"ת רב פעלים ג או"ח סי' כז).
ו. אסור לתת לילדים וילדות שמבינים את סיפור יציאת מצרים לאכול מצה בערב פסח. (רמ"א תעא סע' ב. מ"ב ס"ק יג).
ז. אכילה בכלל - "שלוש שעות זמניות" לפני השקיעה בערב פסח אסור לאכול אפילו תבשילין מקמח מצה וכד' כדי שיאכל בלילה מצה לתיאבון. אם האדם רעב - יאכל מעט פירות או בשר ודגים. ויזהר שלא ימלא כרסו מהם. (שו"ע תעא סע' א).
ח. ניקוי שינים - יש לנקות את השיניים ולהדיחם היטב בערב פסח אחרי שגמר לאכול חמץ. ומי שיש לו שיניים תותבות, צריך לרוחצם היטב במים חמים אבל לא רותחים בחום כזה שלא יתקלקלו בו. וינקה היטב שלא ישאר בהם חמץ אפילו בחורים ובסדקים. ואחר כך יערה עליהם מים חמים לפחות מכלי שני. (בא"ח צו ח).
ט. המנקה שיניו בקסמי עץ יבדוק אם משוחים בשמן. ואם הם משוחים - יש לבדוק האם השמן כשר לפסח.

עשיית מלאכה
י. יש מקומות שנוהגים לא לעשות מלאכה בערב פסח אפילו לא לפני חצות היום. (שו"ע תסח סע' ג).
יא. מחצות היום ואילך אסור בעשיית מלאכה. ואינו מותר לעשות רק מה שמותר לעשות בחול המועד. כגון דבר האבד, או מלאכה שאינה מעשה אומן ויש בה צורך הפסח, וכן פועל עני שאין לו מה לאכול, יכול לעבוד אחר חצות. וכן מותר למכור ולקנות אחר חצות. וטוב להחמיר גם בדברים אלו סמוך לכניסת החג משעת מנחה קטנה ולמעלה. (כשלוש שעות לפני צאת הכוכבים - עיין שו"ע תסח סע' א ונו"כ).
יב. נוהגים לא להתגלח אחר חצות ערב שבת או חג במכונת גילוח הפועלת על חשמל שמא תהיה הפסקת חשמל וישאר מגולח רק בחציו. ואם המכונה פועלת על סוללות - מותר. ונוהגים להקל בדוחק גם בחשמל ועל כן טוב להתרגל גם בערב שבת וגם בערב חג להתגלח קודם חצות. (עיין שו"ע רנא סע' ב ונו"כ).
יג. צריך להסתפר ולקצוץ הצפרנים קודם חצות היום. ואם שכח - יכול לקצוץ צפרניו גם לאחר חצות. אבל אסור להסתפר אחר חצות היום כי אם על ידי גוי. (שם).
יד. מותר לצחצח נעלים בערב פסח אחר חצות, מותר לגהץ או לתקן בגד שנקרע קצת לצורך החג. (שם).
טו. נהגו להתיר לעשות את כל המלאכות בערב פסח אחר חצות על ידי גוי.
טז. אם יחול ערב פסח בשבת, מותר לעשות מלאכה בערב שבת אחר חצות, (ביה"ל תסח סע' א ד"ה מחצות) אך לא אחר זמן מנחה קטנה (כשלוש שעות לפני צאת הכוכבים).

הכנת אוכל
יז. כשמכינים או קונים בהמה לשחיטה לצורך החג אסור לומר "בשר זה לפסח" שנראה כאילו מקדיש אותו ל"קרבן פסח". ואם אומר משהו - יאמר "בשר זה ליום טוב". ואפילו אינו קונה בהמה שלמה אלא בשר במשקל - אסור, שנראה כאילו הקדישו מחיים.
יח. יש מחמירין שלא לומר כן על כל דבר הצריך שחיטה אע"פ שאין בו קרבן כגון עופות. אמנם בשאר דברים שאין בהם קורבן כמו דגים או מרור וחרוסת וכד' אין חשש. וטוב שירגיל האדם את עצמו לא לומר על מצרכי אוכל שהם "לפסח". (שו"ע תסט סע' א. בא"ח צו כו).
יט. אם אמר אפילו על בשר בהמה "בשר זה לפסח" - מותר בדיעבד, מפני שודאי לנו שלא התכוון לקורבן פסח.
כ. את עלי החסה ועלי הכרפס יש להניחם פחות מדקה בחומץ חזק כדי שהתולעים יופרדו מהם, וישטפם יפה, ואחר כך יבדקם בעין בדיקה טובה. אולם אין להשהות אותם בחומץ זמן רב, ואם שהו בחומץ חזק או במי מלח עזים למעלה מחמש דקות, יעשו שאלת חכם. כמו כן אין לשרותם במים עשרים וארבע שעות שלא יהיו כבושים אלא יניחום עטופים בנילון במקרר, ויש מקילים לעטוף אותם בבד רטוב. וכיום שיש בשוק חסה המוחזקת ללא תולעים- מישובי גוש קטיף - יש חיוב לקנות חסה זו, ולא לסמוך על בדיקת עין. ובפרט בזמן כזה כשיש צורך בכמות גדולה ויש חשש שהבדיקה לא תהיה כל צורכה. ואף על פי שקונה חסה המוחזקת ללא תולעים - ישטוף וירחץ את החסה לפני החג. (שו"ע תעג סע' ה. כה"ח ומ"ב שם).
כא. עיין לקמן דיני עירוב תבשילין ודיני הדלקת נרות והכנתם.

הכנות לחג
כב. מצווה על כל אדם לטהר את עצמו ברגל, ולכן יטבול במקוה בערב חג, וטוב לכוין שתהיה טבילתו אחר חצות היום או כשעה קודם חצות היום.
כג. יסדר שולחנו מבעוד יום וילך מוקדם לבית הכנסת ויקרא שם את סדר קורבן פסח וכן נוסח הבקשה של ר"ש מאוסטרופולי וע"ב מסעות. ויכול לקרוא אותם גם בביתו לפני מנחה. ונהגו לקרוא סדר קורבן פסח אחרי תפילת מנחה. אך אין זה מעכב. ויכול לקרוא לפני מנחה.

תענית בכורות
כד. מי מתענה - נהגו הבנים הבכורים לצום בערב פסח, בין בכור מאב ובין בכור מאם. אמנם בנות בכורות לא נוהגות להתענות. ויש הנוהגים להביא לבת בכורה עוגה מסיום מסכת אך אין די בזה לבכור זכר, כדלקמן (שו"ע תכט סע' ב. תע סע' א, מ"ב ת"ע ס"ק ד', כה"ח ס"ק טו"ב שלא נהגו הנשים לצום).
כה. גם הנולד אחר הנפלים צריך להתענות.
כו. יש אומרים שכל זמן שהבכור קטן האב מתענה במקומו, ואין נוהגים כן. אלא נוהגים לחנך את הקטן שיסיים מסכת משניות או גמרא לפי כוחו או שילך לשמוע סיום מסכת.
כז. עננו - בכור המתענה, אומר בתפילת המנחה "עננו". ואם הם כמה בכורים ומתפללין בצבור, לא ירד בכור לפני התיבה, כי אין לומר "עננו" בחזרת התפילה בקול, כיוון שהוא חודש ניסן. (מ"ב תע ס"ק ב ועיין מ"ב שם ס"ק ג', וכה"ח ס"ק ט').
כח. סעודת מצוה - כיום נהגו להשתתף בסיום לימוד מסכת משניות עם פירוש, וישתדלו השומעים להבין הסיום ולכל הפחות להשתתף בשמחה. ונהגו היום להקל לאכול "כזית" עוגה מסעודת ה"סיום מסכת" כדי להיפטר מהצום ולא עושים סעודה ממש. וגם אלו יקפידו להיות בסיום ולא לקחת מהסעודה לבכור הנמצא בבית (עיין בא"ח צו כה, ר"פ ח"ד סי' ל"ה, כה"ח תע ס"ק י. מ"ב ס"ק י').
כט. טוב שהבכור יסיים בעצמו מסכת אם הוא בן תורה
ל. כל סעודת מצווה שהבכור משתתף בה פוטרת אותו מתענית ולכן אם הבכור משתתף בסעודת ברית, פדיון או שבע ברכות וכד' פטור הוא מהתענית. אמנם לא יאכל עד שיהיה בסעודת המצווה ויאכל שם "כזית".
לא. כשחל ערב פסח בשבת - כשחל ערב פסח בשבת, מקדימים הבכורות להתענות ביום חמישי דהיינו י"ב בניסן. ואם עושים "סיום" יעשוהו ביום חמישי בבקר. (עיין שו"ע תע סע' ב - ועיין כה"ח ס"ק כ"ג וכן פסק בא"ח פרשת צו בדינים אלו אות א' וכן נוהגים).
לב. בכור שצם ביום י"ב ניסן (כגון שחל ערב פסח בשבת), אסור לו לאכול עד שיבדוק החמץ, אולם מותר לו לטעום מיני מזונות או פירות לפני הבדיקה כדי שיבדוק בישוב הדעת. (בא"ח ועיין מג"א שם ס"ק ב').

מצת מצווה
לג. "מצת מצווה" שהיא המצה שיוצאים בה ידי חובה בלילה הראשון של פסח, צריכה להיות מצה שמורה משעת קצירה, והמחמיר לאכול "מצה שמורה" במשך כל החג תבוא עליו ברכה.
לד. הקמח שעושים ממנו מצות רגילות הוא "שמור" רק משעת טחינה ובשעת דחק מותר לאכול מצות מצוה ממצות "שמורות" כאלה.
לה. כדאי לאכול "מצת מצווה" בלילה הראשון העשויה ביד. ואם אין לו מצה עבודת יד - יקח מצת מכונה שמורה. ואם אין לו - יקח מצה רגילה.
לו. אין לאפות "מצת מצוה" על ידי גוי, ויש אומרים שאפילו אם ישראל עומד על גביו ומזהירו שיכוין לשם מצות מצוה - אינו מועיל.
לז. מצווה מן המובחר לאפות "מצת מצווה" בערב פסח אחר חצות שהוא זמן הקרבת קרבן פסח, ומכל מקום אין זה מעכב. נוהגים לקרוא את ההלל בעת אפיית "מצת מצווה" בערב פסח כדרך שהיו קוראים את ההלל בעת הקרבת קרבן פסח.
לח. כשאופין "מצת מצווה" בערב פסח אחר חצות, טוב לבטל לפני הלישה בפירוש את הפירורים שיפלו שהם נעשים חמץ. ויאמר "אני מבטל ומפקיר את כל הפירורים שיפלו ואת כל הבצק שידבק בכלים".

עירוב חצרות
א. עושים "עירוב חצרות" מדי שנה בשנה ורגילים לעשות את העירוב עם מצה בשיעור חצי קילו בערך, ובדרך כלל עושים זאת בערב פסח. כשחל ערב פסח בשבת יעשו "עירוב חצרות" בערב שבת. ויש שנהגו לעשות "עירוב חצרות" בשבת חול המועד. ויעשו את העירוב אחרי מנחה לפני השקיעה ולפני כניסת שבת. אם אין שהות לכך - יעשו עירובי חצרות לפני מנחה.
ב. העירוב צריך להעשות על ידי חכם המכיר את ההלכות, וכן יעשה:
יקנה הרב את המצות ויגבהן טפח, אחר כך יתן את המצות שלו לאדם אחר ויאמר לו: "זכה בעירוב זה לאחינו בני ישראל הדרים פה עמנו ושיבואו לדור בעיר הזאת שיסמכו לטלטל על ידו מרשות לרשות בשבת וביום טוב". (אם המצוות שייכות לאדם אחר - אותו אדם יתן את המצוות לרב והוא יתן אותם למישהו שיזכה בהם לכל הקהל).
יגביה הזוכה את המצות טפח, ואחר כך יקח הרב את המצות ויברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב" ויאמר:
בְּדֵין עֵירוּבָא. יְהֵא שָׁרֵי לָנָא לַאֲפוֹקֵי וּלְעַיּוּלֵי וּלְטִלְטוּלֵי מִבַּיִת לְבַיִת וּמִבַּיִת לֶחָצֵר וּמֵחָצֵר לְבַיִת וּמִבַּיִת לְבוֹר וּמִבּוֹר לְבַיִת וּמִגָּג לְגָג וּמֵעֲלִיָּה לְתַחְתִּית וּמִתַּחְתִּית לַעֲלִיָּה וּמִזָּוִית לְזָוִית וּמֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כָּל מַאי דְּצָרִיךְ לָן בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה וְיָמִים טוֹבִים לָנוּ וּלְכָל הַמִּסְתּוֹפְפִים עִמָּנוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא מִפֶּסַח זֶה עַד פֶּסַח שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם בְּעֶזְרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד.
ג. צריך שיבין מה שאומר, וטוב שיחזור לומר בלשון הקודש: "בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ להוציא ולהכניס ולטלטל מִבַּיִת לְבַיִת וּמִבַּיִת לֶחָצֵר וּמֵחָצֵר לְבַיִת וּמִבַּיִת לְבוֹר וּמִבּוֹר לְבַיִת וּמִגָּג לְגָג וּמֵעֲלִיָּה לְתַחְתִּית וּמִתַּחְתִּית לַעֲלִיָּה וּמִזָּוִית לְזָוִית וּמֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כָּל מַאי דְּצָרִיךְ לנו בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה וְיָמִים טוֹבִים לָנוּ וּלְכָל הַמִּסְתּוֹפְפִים עִמָּנוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא מִפֶּסַח זֶה עַד פֶּסַח שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם בְּעֶזְרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד.
ד. נהגו להניח את מצות העירוב בבית הכנסת, במקום בולט, ויש שעושים קופסה נאה ועליה כותבים: "עירוב חצרות", ובתוכה מניחים את המצות. אך אין לתלות את המצות על וו שבקיר.

ערב פסח שחל בשבת
שבת הגדול
א. כשחל ערב פסח בשבת, נהגו החכמים לדרוש בהלכות בשבת שקודם השבת של ערב פסח כדי שהציבור ידע מה עליו לעשות קודם הפסח.

תענית בכורות
ב. הבכורות מקדימים להתענות ביום חמישי דהיינו י"ב בניסן. כיום נהגו הבכורות להשתתף בסעודת מצווה של סיום מסכת על כן ביום חמישי בבוקר יעשו את ה"סיום" (עיין שו"ע ורמ"א סי' ת"ע ס"ק ב').
ג. בכור שצם ביום חמישי י"ב בניסן, אסור לו לאכול עד שיבדוק החמץ, אולם מותר לו לטעום מיני מזונות או פירות כדי שיבדוק בישוב הדעת.

בדיקת חמץ
ד. מקדימים לבדוק את החמץ ביום חמישי בערב שהוא ליל שישי, היינו ליל י"ג בניסן. ומתחילים לבדוק בצאת הכוכבים, ומברכים "על ביעור חמץ" כבכל שנה אע"פ שאוכלים חמץ ביום שישי וביום שבת כיון שמשעת הבדיקה כל החמץ שבבית מבוער, חוץ מאותו מקום שם הוא מצניע את חמצו לצורך סעודותיו עד זמן איסורו (רא"ש פ"א סי' י' ועיין ק"נ שם סברת הרמב"ם ורש"י ועיין ר"ן שם פסחים פ"א שמסבירים באופנים אחרים)
ה. הנוהגים לפזר עשרה פתיתים של חמץ עטופים בנייר, יעשו זאת בליל זה, ואחר הבדיקה יאמרו: "כל חמירא וכו'". כמו כל שנה גם בשנה זו אסור לאכול או ללמוד קודם בדיקה זו. מי שקשה עליו, ואינו יכול לבדוק כשהוא רעב - יטעם מיני מזונות או פירות כדי שיבדוק בישוב הדעת.
ו. יזהר להצניע במקום מיוחד את עשרת הפתיתים וכן את כל החמץ שנשאר לו ורוצה לאוכלו בליל שישי, יום שישי, ליל שבת ויום שבת, שאם יתפזר - יצטרך לחזור ולבדוק.
ז. יש להשגיח, כשנותנים פת לקטנים בליל שישי וביום שבת שלא יפוררו ולא יפזרו חמץ בבית.

יום שישי
ח. מתפללים תפילת שחרית כמו בכל יום שישי. ואף שבשנה רגילה יש שאינם אומרים "מזמור לתודה" - בשנה זו אומרים אותו לכל הדעות, וקורא ביום שישי שניים מקרא ואחד תרגום לפרשת השבוע.
ט. בבקר יבער את עשרת הפתיתים וכן כל חמץ שמצא בעת הבדיקה. ומשייר רק חמץ מצומצם לשתי סעודות שבת, וישייר גם כל חמץ שרוצה לאכול ביום שישי.
י. לאחר הביעור לא יאמר את נוסח הבטול "כל חמירא" כי החמץ עוד נשאר בביתו ועדיין אוכל ממנו, ויבטל את החמץ ביום שבת אחרי ארוחת בוקר.
יא. טוב לשרוף את החמץ הנ"ל בשעות המוקדמות לפני הצהריים. אם לא שרף את החמץ בשעות הנ"ל - יכול לשרוף במשך כל יום שישי עד זמן הדלקת הנרות של ערב שבת.
יב. טוב שימכור את החמץ לפני יום שישי. אם לא מכר - יכול למכור חמץ ביום שישי עד זמן הדלקת נרות שבת. וצריכים לברר ברבנות המקומית את סוף זמן מכירת חמץ באותו מקום.
יג. יום שישי מותר בעשיית מלאכה כמו כל יום שישי רגיל.
יד. יבדקו ביום שישי את עלי החסה והכרפס וישטפו וירחצו אותם לפני שבת. אם לא בדק בערב שבת - אסור לבדוק בשבת, ויבדוק היטב במוצאי שבת ליל פסח. ועדיף במקרה זה לקחת את הגזע של החסה או את הקלח ולא את העלים.
טו. טוב להכין את הבשר הצלי או את הזרוע מיום שישי, ומותר להניחם במקרר ואפילו בהקפאה ויוציאם רק במוצאי שבת. אם לא צלה ביום שישי - יש מחלוקת אם מותר לצלותו במוצאי שבת. על כן, אם שכח - יצלה בליל פסח על דעת לאכול ממנו ביום פסח או להאכיל לקטנים.
טז. הנוהגים לאפות מצה בערב פסח - יאפו בשנה זו בערב שבת אחר חצות. הנוהגים להכין תבלינים לחרוסת ודכים במדוכה - יכינו מערב שבת. אם לא הכינו - ירסקו בשינוי במוצאי שבת.
יז. יש להכין מערכת פמוטים כפולה לשבת ויום טוב, מכיוון שאסור להדביק את הנרות בפמוטים ביום טוב. ואם לא הכין, מותר לתקוע את הנרות ולא להדביקם על ידי חימום. וכן יכין נר שדולק 26 שעות - כדי להעביר ממנו אש במוצאי שבת.
יח. יש להדליק נרות שבת במקום שבו אוכלים. אמנם אם אוכלים סעודת ליל שבת במרפסת או במקום שיש שם רוח ויש חשש שיכבו הנרות, לא ידליקו שם ותדליק האשה בברכה בתוך הדירה.
יט. טוב להכין נרות גדולים לליל פסח, כדי שיאירו עד סוף הסעודה. היינו עד אחר ההגדה והסעודה, שזה קרוב לחצות הלילה. ובדיעבד אפשר להדליק נרות רגילים.
כ. טוב שיבשלו לשבת את כל האוכל כשהוא כשר לפסח בכלים כשרים לפסח.
כא. טוב להכין כלי הגשה וסכו"ם לשמוש חד פעמי, וכן רצוי להשתמש במפות נילון חד פעמיות, כדי שלא יכנס למחלוקת אם מותר לשטוף כוסות וצלחות שאכל בהם חמץ.
כב. אין מבשלים לשבת זו דיסת חמץ וכיוצא בזה (שו"ע תמ"ד סעי' ג') מכיון שהיא נדבקת בקערה וניקוי הסירים והצלחות הוא הכנה משבת ליום אחר. ואם בישל - יקנח את הדיסה. ואם אי אפשר לקנחו - יש להדיחו במעט מים להעביר את החמץ (רמ"א שם).
כג. מצווה להתרחץ ביום שישי לכבוד החג. הנוהגים לטבול בערב החג, ירחצו ויטבלו ביום שישי. ורצוי, אם אפשר, לטבול גם ביום שבת.
כד. יש לאחסן את כל כלי החמץ במקום מיוחד ביום שישי. בדיעבד יכול לאחסנם ביום שבת קודם זמן הביעור. וכן יעשה בכלי חמץ שהשתמש בהם בשבת.
כה. יש להגעיל את הכלים שרוצה להשתמש בהם בפסח עד ערב שבת. ואם יש לו צורך גדול להכשיר כלי שהשתמש בו בשבת בשביל ליל הפסח - ישאל שאלת חכם כיצד להכשירו.
כו. מי שיש לו שינים תותבות - ישפשפם היטב ויערה עליהם מים חמים בערב שבת וטוב להניחם בתוך מים עם מלח. ואם יש חשש שמא יתקלקלו, יערה עליהם מכלי שני, והעיקר לנקות טוב.
כז. יש להשאיר לחם מצומצם לסעודת ליל שבת ויום שבת בבוקר, ורצוי לקנות לחמניות קטנות או פיתות אשר אינן משאירות פירורים, וגם כדי שיוכל לקיים בהן לחם משנה.
כח. מי שאופה מצות ביום שישי יקפיד להפריש מהם חלה אחרי האפיה. אם לא הפריש ונזכר בליל פסח - יעשה שאלת חכם, כי יש הבדל בין חלת ארץ־ישראל לחלת חו"ל.
כט. למחמירים - טוב לפתוח את בקבוקי היין וחבילות המצות ביום שישי. אם לא פתח - יפתח בליל פסח. ובכל מקרה טוב לפתוח את החבילות באופן שלא יקרעו האותיות.

ליל שבת
ל. רגילים לעשות עירובי חצרות עם מצה, ובדרך כלל עושים זאת בערב פסח. ויש שנהגו לעשות עירוב חצרות בערב שבת חול המועד. בשנה שחל ערב פסח בשבת, יעשו כולם עירוב חצרות בערב שבת אחרי מנחה אך לפני קבלת שבת, ואם יש חשש שיגמרו את תפילת המנחה בין השמשות - יעשו את העירוב לפני מנחה.
לא. אומרים במה מדליקין בקבלת־שבת.
לב. טוב לאכול סעודות השבת במקום מיוחד, בחצר או במרפסת מרוצפות, ויפרוס על השולחן מפת ניילון, ויכסה את הלחם במפת נייר, משום חשש שידבקו פירורי חמץ במפת בד, ויזהר שלא יפלו פירורים ברצפה, וכן לא יאכל במקום שיש שטיח.
לג. יש הנוהגים לא לאכול מצה שלושים יום קודם הפסח, ויש הנוהגים מר"ח ניסן. אמנם מהדין האיסור הוא רק מהבוקר של ערב פסח ונוהגים להחמיר גם מהלילה. על כן לא נהגו לעשות סעודת שבת בליל שבת במצה. (כל זאת בנוסף לטעם של ספק ברכות על מצה שבדרך כלל מברכים עליה "מזונות" לפני פסח).
לד. יזהר שלא יערה מכלי ראשון של פסח לתוך צלחת של חמץ אפילו ריקה. ובדיעבד אם עירה תבשיל לצלחת חמץ ולא היה בצלחת חמץ - אין לאסור. ועדיף להשתמש בכלים חד פעמיים.
לה. יש הנוהגין לפרוס מפת נילון מתחת לשולחן, כך שאם יפלו פירורים, יפלו על המפה.
לו. אחר גמר האכילה ינער בגדיו ויכנס לדירה. ולא יגע בכלים של פסח אלא אם כן רחץ ידיו.
לז. יש אומרים שיטאטא את הרצפה על ידי שינוי בבגד כיון שאסרו לטאטא במטאטא רגיל שמא יישר את העפר שעל הרצפה. ובימינו שכל הדירות מרוצפות ואין בהן עפר - מקילים לטאטא בשבת עם מטאטא רגיל ובלבד שהמקום יהיה מרוצף. ובכל מקרה עדיף לטאטא במטאטא עם שערות רכות. ובפרט בשבת זו.
לח. מי שיש לו מקום לאכול בחצר שאינה מרוצפת או במקום מרוצף, יאכל במקום המרוצף כדי שיוכל לטאטא אותו. ובמקום שמותר לטאטא, טוב לטאטא במטאטא ישן ולזרוק אותו עם החמץ. (רק שלא יפרק ולא ירכיב את מקל המטאטא בשבת). ואם אינו עושה כן, יש לנער את המטאטא חזק מהפירורים בפח האשפה שברחוב או בשירותים ומותר גם לשוטפו במים. ויבדק שלא נשאר בו חמץ בין שערות המטאטא.
לט. אם אין לאדם מקום לאכול בו בשבת זו אלא בחצר שאינה מרוצפת וכן חיילים הגרים באהלים שאינם מרוצפים - לא יטאטאו את מקום האכילה במטאטא עם שערות רכות ולא על ידי בגד שפעולה זו מיישרת את הקרקע והיא פעולה הדומה ל"חרישה" - "אשוויי גומות". על כן יכסה את פרורי החמץ בחול אחרי הארוחה. ויזכרו להכין דלי מלא חול מערב שבת על דעת להשתמש בו בשבת ואז אין בחול זה איסור "מוקצה".
מ. אין לשטוף את הרצפה בשבת מחששות שונים. אין להחמיר לומר לגוי לטאטא בשבת זו, ויש חשש שהנכרים לא יטאטאו כראוי כיוון שאינם מבינים חומרת איסור חמץ. (רמב"ם שבת פכ"א הלכ' ג' שמדקדוק לשונו משמע כבי' שמותר לטאטא במטאטא ואין צריך בגד דוקא. שו"ע של"ז מ"ב שם ס"ק ט"ו ועיין ביאור הלכה שם מש"כ בדעת הגאון ושאר פוסקים, כה"ח ס"ק ט"ז ל"ב, עיין בא"ח אות ג').

שבת - ערב פסח
מא. שחרית - ישכימו להתפלל, ורצוי להתפלל כותיקין עם הנץ החמה על מנת שיספיקו לאכול סעודת שבת בפת קודם זמן איסור חמץ.
מב. המתפללים אחר הנץ החמה לא יאריכו בניגונים ועליות כדי שיספיקו לקיים את סעודת השבת בניחותא ולא בחיפזון.
מג. הפטרה - גם אלה שלא נוהגים להפטיר "וערבה לה'" בשבת הגדול רגילה, נוהגים בשבת ערב פסח להפטיר "וערבה לה'" (מלאכי ג ד). ולדעת הגאון מפטירין בפרשת השבוע.
מד. סעודות שבת - הדרך הטובה ביותר לנהוג בשבת זו, היא לבשל אוכל כשר לפסח, ולאכול אותו עם פיתות שאינם מתפוררות על מפת ניילון ולהשתמש בכלים חד פעמיים.
מה. יש פורסים מפת נילון תחת השולחן ובסביבותיו וזורקים אותם אחר האוכל על מנת שלא לשטוף כלים משאריות חמץ משבת לצורך יום חול. ויזרקם בפח ברשות הרבים שלא יהא ברשותו חמץ, ומי שאינו מטלטל - יתנם למי שמטלטל שיזרק באשפה.
מו. אם יש לו סיר על האש והאוכל מבושל כל צרכו ורוצה להוציא ממנו חלק עבור סעודת שחרית - מותר. ואף שיש מחמירים בכך מחשש למגיס - במקום מצווה מותר. ולדעת חכמי אשכנז יש להחמיר גם באופן זה כל זמן שמונח על האש.
מז. אחרי האוכל - לאחר סיום סעודת שחרית, ירחץ את ידיו וינער את בגדיו. וטוב להחליף את המגבות. וטוב שהמבוגרים, וכל שכן הילדים, יחליפו את בגדיהם, שיש בהם חשש לפירורי חמץ. ואם נמצאו בבגדים פירורי חמץ - ינערם ויניחם עם החמץ לפי שיגיע זמן הביעור. ואחר כל זה ינקה את הרצפה כאמור לעיל בערב שבת.
מח. אחר שאכל בשבת זו סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה ויקנח את הקערות באצבעו, ויטמנם מן העין עם שאר כלי חמץ.
מט. יאסוף כל החמץ שבבית, יניחם בתוך נילון ונייר ויזרקם לאשפה הציבורית. מי שמחמיר בטלטול בשבת, יפורר את החמץ ויזרקם לשירותים, ויעשה זאת לפני שעה רביעית, ובדיעבד עד סוף שעה חמישית. לאחר שעה חמישית אין לטלטלו, אלא יכפה עליו כלי וישרוף אותו במוצאי יום טוב, או יתן אותו בזמן שמותר בהנאה לגוי.
נ. בשבת בבוקר, אחרי האוכל, חייב לבטל את החמץ ויאמר: "דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה" ויאמר זאת, לפני סוף זמן ביעור חמץ (שהוא ארבע שעות זמניות מעלות השחר).
נא. טוב שיאמר שאין הוא רוצה שכלי של פח האשפה שלו או המשותף לו ולאחרים, יזכה בחמץ שמכניסים בתוכו.
נב. המשתמש בצלחות חמץ - אם יכול לנקותם ביד, הנה מה טוב. ואם לאו- ידיחם במי סבון ולא במטלית, וישתדל להניחם במקומות המיועדים לכלי חמץ, לפני זמן הביעור.
נג. שטיפת פה וניקוי שינים - ישטוף פיו וינקה שיניו במברשת ששערותיה רכות או עשויות מנילון וישתמש במשחת שיניים נוזלית. ואולם אם יוצא לו דם מהחניכיים - לא ישתמש במברשת, אלא ינקה שיניו בקסמים דקים ובזהירות גדולה. (אותם הקסמין העשויים מעץ יבדוק שמא משוחין בשמן שאינו כשר לפסח).
נד. אף אדם שנהג בכל שבתות השנה שלא להשתמש במברשת שיניים כלל - בשבת זו מותר לצחצח ואין צריך "התרת נדרים" למרות שלא אמר שעושה כן בלי נדר. והסיבה לכך היא בגלל שאין כונתו לבטל מנהגו שלא לצחצח במברשת אלא נוהג כמתירים על מנת להנצל בפעם זו מאיסור חמץ. ויש עוד סיבה שאין לחשוש למנהגו כיוון שכשקיבל את המנהג עליו אנו עדים בו שלא התכוון לקבל מנהג זה גם לערב פסח שחל בשבת.
נה. המשתמש במברשת בשבת יזהר תמיד שלא לשוטפה לאחר השימוש שהרי זה "מכין משבת לחול". אולם בשבת זו אם רואה שהמברשת מלוכלכת בפירורים, יכול לשוטפה ויתכוין להשתמש בה במשך היום. ואפילו אם אינו מתכון להשתמש בה אחר כך - אפשר להקל לשוטפה ועדיף להשתמש במברשת שהשתמש בה כל השנה ולזורקה לאחר השימוש.
נו. מי שיש לו שיניים תותבות יכשירם ביום שישי, וישתדל לא לאכול דבר חם ביותר או חריף בליל שישי וביום שבת בבוקר. אחר סעודת שבת ינקם וישפוך עליהם מים חמים מכלי שני ויתכוין לנקות אותם ולא להגעילם.
נז. בעלי שניים תותבות, וכן מי שיש לו חורים בשיניו, טוב שיאכל "כזית" חמץ בליל שבת וביום שבת טבולים במים, ויבלע ולא ילעס.

מנחה וסעודה שלישית
נח. תפילה - מתפללים מנחה גדולה ואין אומרים "צדקתך", ואחרי תפילת מנחה יאמרו סדר "קרבן־פסח", ככתוב במחזורים, מדין "ונשלמה פרים שפתינו" ורק אחר כך סעודה שלישית.
נט. סעודה שלישית - יש בעיה כיצד לערוך סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת, לחם אינו יכול לאכול אחרי הצהרים, ולפני הצהרים אי אפשר לערוך סעודה שלישית. גם מצה אסור לאכול בערב פסח, ובפירות ובבשר יוצא אדם ידי חובה רק בדיעבד.
ס. יש מתירים לאכול אחר חצות היום מצה מבושלת אך אנו לא נהגנו כן בגלל לשון הרמב"ם שכתב: "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח, מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו". (יש שאינם גורסים "עד שתצא נפשו" - רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ו יב). ויש אומרים שלדעת הרמב"ם, אין לאכול אפילו מצה מבושלת כל היום. מכיוון שהלכה זו חמורה ביותר, אנו מתרחקים מכל האופנים של אכילת מצה בערב פסח, אלא אם כן היא טחונה מערב שבת ומבושלת.
סא. בגלל הבעיות הנ"ל נמצאו דרכים שונות לקיים מצוות סעודה שלישית. יש נוהגים לפצל בבוקר את הארוחה לשניים: נוטלים ידיים, אוכלים פת חמץ "כביצה" ומברכים ברכת המזון, ועושים הפסקה ואחר כך שוב נוטלים ידיים ואוכלים שוב "כביצה" פת חמץ. וכל זאת כדי שהארוחה השניה תחשב להם כסעודה שלישית. ועל דרך זו יש חולקים רבים כיון שלדעת השו"ע והבא"ח לא יוצאים ידי חובת סעודה שלישית בארוחה הנאכלת קודם חצות וקודם תפילת מנחה ומלבד זאת אין להרבות בברכות. (שו"ע רצא סע' ב. ה', מ"ב כ"ב, כה"ח ל"ד בא"ח חיי שרה יד).
סב. יש נוהגים לאכול בסעודה שלישית תבשילים כשרים לפסח. ואף על פי שעל פי הזהר הקדוש אין בשבת זו חובת סעודה שלישית, מהיות טוב נוהגים לעשות סעודה בעוגות קמח מצה או במצה כתושה ומבושלת בחמין. ומוסיפים עם המצה הזו בשר או עוף, ביצה, או תפו"א וכדו'. והחכם עיניו בראשו לאכל מעט ולאכול בשעה מוקדמת על מנת שיאכל בלילה מצה בתאבון. (ועיין כה"ח תמ"ד ס"ק ח"י. ובשו"ע שם בסעי' א' וברמ"א שם תוס' פסחים צ"ט ע"ב מ"ב ס"ק ח', מג"א שיש חוצים את סעודת הבוקר לשתי סעודות, ויש מפקפקים, ועיין בא"ח אות ה', הגאון שם ס"ק ז' שעיקר סעודה שלישית לפי הזהר היא רק בפת).
סג. על כן רצוי להכין מערב שבת "קציצות" או "קנידלך" העשויים מצה טחונה מעורבת עם ביצה ויבשל אותה תוך החמין, ויאכל ממנה סעודה שלישית ביחד עם עוף או בשר או בלעדיו, ויברך עליה "מזונות" ואחר כך "על המחיה". ואם לא הכין כן - יקיים סעודה שלישית בבשר ודגים. ואם גם זה לא הכין, יקיים סעודה שלישית בפירות, ורצוי משבעת המינים.
סד. מהדין מותר לאכול בסעודה שלישית בערב פסח עוגיות שנאפו מקמח מצה. ויש אוסרים וראוי לנהוג כמותם, כדי לא להכנס לספק ברכות ומעוד כמה טעמים.
סה. טוב לעשות סעודה שלישית לפני השעה העשירית (זמנית - שהיא כשלוש שעות קודם השקיעה). ואם איחר - לא יאכל בה מזונות אלא בשר, פירות או ירקות. וגם מאלה לא יאכל הרבה כדי שיאכל בלילה בתיאבון.
סו. מותר לאכול פירות לאחר שעה עשירית, אולם אמרו חז"ל, מצווה על האדם להרעיב עצמו ערב הפסח, כדי שיאכל מצה לתיאבון. ובערב פסח שחל להיות בשבת, אם אדם מרגיש רעב לאחר שעה עשירית - מותר לו לאכול מעט פירות או ירקות. אבל לא ימלא כרסו מהם. (שו"ע תעא סע' א).
סז. הנוהגים לקבוע סעודה שלישית על היין - לא ישתו בשבת זו יין כדי לא לבד את התיאבון לקראת הלילה.

הכנה בשבת למוצאי שבת
סח. הכנות - אין לעשות שום הכנות לסדר ליל פסח, אפילו לא סידור השולחן, מכיון שאסור להכין משבת ליום טוב.
סט. שינה בשבת תענוג, ובפרט בשבת זו, אך כיון שאין מכינים משבת מכין ליום טוב לא יאמר אדם "אני ישן בשבת בכדי שאוכל להיות ער בליל הסדר", אולם מותר לחשוב כך. (עיין ספר חסידים סי' רס"ו, מש"ב סי' ר"צ ס"ק ד' ועיין בא"ח צו אות ז').
ע. טוב להרבות ביום זה בלימוד תורה ובפרט בהלכות פסח והסדר.
עא. טילטול מצה - אין לטלטל בשבת זו מצה שמורה מלאכת יד שהיא "מוקצה" כיון שהיא דבר חשוב ויקר שאי אפשר להשתמש בו בשבת. ודבר זה אסור בין בבית בין בעיר בין אם יש בה עירוב ובודאי אם אין. אולם מצת מכונה אפילו שהיא שמורה מותר לטלטל כיון שאין אדם מקפיד שלא להאכילה לקטנים, וכל שכן שמצה רגילה מותר לטלטל.
עב. מי ששוהים בשבת זו בביתם ובליל הסדר מתארחים מחוץ לביתם, ורוצים לאכול ממצה שמורה שלהם - יעבירו את המצות למקום ה"סדר" ביום שישי או במוצאי שבת. אם לא העבירו - יש לסמוך על המקילים לטלטל מצה שמורה בשבת, אם הכין אותה על מנת לתת ממנה גם לילדים קטנים.

מוצ"ש - ליל הסדר
עג. תפילה - מקדימים להתפלל ערבית של יום טוב כעשר דקות לפני זמן יציאת השבת שבלוח. התפילה ככל ליל פסח, ואחרי "אתה בחרתנו" לפני "ותתן לנו", אומרים "ותודיענו". ואם שכח לומר אינו חוזר. אולם אסור לו לעשות שום מלאכה.
עד. אשה שלא התפללה ערבית, או איש ששכח לומר "ותודיענו" בתפילה, אסור להם לעשות שום מלאכה שאסורה בשבת ומותרת ביום טוב עד שיאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
עה. מאחר ומתפללים ערבית מאוחר, ונוהגים לומר הלל בבית כנסת, יש למהר וללכת לבית לקדש. וכן יש למהר לגמור את הסעודה לפני חצות לילה כדי שיאכל אפיקומן לפני חצות. ובמיוחד לאלה שמחמירים לגמור את ההלל של ההגדה לפני חצות.
עו. הדלקת נרות - אחרי זמן "צאת השבת" על פי הלוח, טוב שהאשה תדליק מיד נרות של יום טוב וצריכה להיזהר להעביר מאש דולקת, וכן שלא תכבה את הגפרור או הנר שבידה. ונהוג לברך לפני ההדלקה, "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו".
עז. קידוש- הבדלה - בשנה שחל ערב פסח להיות בשבת, מברכים בקידוש במוצאי שבת חמש ברכות וסימנם יקנה"ז: י ין, ק ידוש, נ ר, ה בדלה, ז מן: א) יין - "בורא פרי הגפן". ב) קידוש - "אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים". ג) נר - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש" (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה). ד) הבדלה - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש". ה) זמן - "שהחיינו".
עח. קידוש של ליל פסח, יש הנוהגים לאומרו בישיבה, ולפיכך נוהגים הם גם את ההבדלה לומר מיושב. הנוהגים כדעת האר"י, וכן נוהגים הספרדים, עומדים הן בקידוש והן בהבדלה.
עט. לדעת מרן השולחן ערוך - שכח לומר הבדלה בקידוש ונזכר לפני אכילת כרפס, יקח כוס של יין ולא יברך הגפן, יברך על הנר ויאמר הבדלה עם ברכה וישתה מן היין.
התחיל את ההגדה ונזכר שלא הבדיל לפני ששותה כוס שני - יברך על הנר ויבדיל וישתה בלא ברכת הגפן. ויזהר שלא ישתה באמצע אמירת ההגדה מים אפילו פחות מהשיעור.
נזכר תוך הסעודה - מפסיק ולוקח כוס יין, אם נוהג לשתות תוך הסעודה, יברך על הנר ויבדיל. ואם אינו נוהג לשתות יין - יברך גם הגפן.
אם נזכר אחר ברכת המזון - יברך על כוס שלישי "הגפן", אחר כך "נר" ו"הבדלה".
אם נזכר אחר כוס שלישי, - יגמור את ההלל, יקח כוס רביעי ויברך ברכת הנר וברכת הבדלה.
אם נזכר אחר כוס רביעי - יקח כוס יין ויברך הגפן, נר והבדלה. (שו"ע תעג סע' א. מ"ב ס"ק ד, ה).
פ. לנוהגים כדעת רמ"א - שכח לומר הבדלה בקידוש ונזכר לפני אכילת כרפס, שיש לברך הגפן על כל כוס וכוס, יאכל כרפס ללא הבדלה, ויאמר הבדלה על כוס שני ויברך הגפן, נר והבדלה (שו"ע ר"ז שם סע' ז), ויש מסופקים אם מותר לאכול כרפס ללא הבדלה (ביאור הלכה סי' תע"ג צה "עד שהתחיל").
נזכר אחר שהתחיל הגדה - יקח כוס שני ויברך הגפן, נר והבדלה.
נזכר תוך כדי הסעודה - יקח כוס שני ויברך הגפן, נר והבדלה.
נזכר מיד אחר ברהמ"ז - יקח כוס שני ויברך הגפן, נר והבדלה.
נזכר אחר ברהמ"ז, תוך אמירת ההלל, יגמור את ההלל, יקח כוס רביעי ויברך הגפן, נר והבדלה.
נזכר אחר שתית כוס רביעי, יברך על כוס יין הגפן, נר והבדלה.
פא. הגדה - בנוסח ההגדה אין שום שינוי. אולם בסוף ההגדה, בברכת "גאל ישראל", יש אומרים שיאמר: "מן הפסחים ומן הזבחים", ויש אומרים שלא ישנה, אלא יאמר כרגיל: "מן הזבחים ומן הפסחים", ככל שנה והכוונה על פסח הבא.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il