בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מהלך הסדר
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • פסח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

undefined
22 דק' קריאה
קדש
כה. כשחוזר מבית הכנסת לביתו יבוא לביתו בשמחה ובמאור פנים יברך את בני הבית: "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות" או "פסח כשר ושמח" ואחר כך יתחיל לשיר "קדש ורחץ וכו'". (עיין סוד ישרים א, סי' ו).
כו. לפני כל קטע מכריז עליו עורך הסדר, למשל: לפני קריאת ההגדה אומר: "מגיד" וכך על זה הסדר. וטוב לחזור מפעם לפעם על כל סדר ה"סדר" מההתחלה "קדש ורחץ" וכו' כי במילים של "קדש ורחץ" נרמזו דברים עצומים. (וראה במפרשים כמה וכמה פירושים וסודות נאמרו על זה. ובאמירת "קדש ורחץ" אנו מכוונים על דעתם.
כז. אם חל ליל פסח בשבת יתחיל ב"שבת שלום" ו"תזכו וכו'". יש שלא אומרים "שלום עליכם וכו'", ולמנהג הספרדים אומרים כמו כל שבת "שלום עליכם", "אשת חיל", "אזמר בשבחין" ו"מזמור לדוד" אך לא יאריכו בניגונים.
כח. מוזגים כוס ראשון לכל אחד מבני הבית, ובעל הבית אומר עליו "קידוש" ומכוין להוציא את כל השומעים ידי חובה. גם השומעים מצידם יכוונו לצאת ידי חובה. ומכיוון שהם יוצאים בברכתו ידי חובה יענו רק "אמן" ולא "ברוך הוא וברוך שמו" ואם ענו "ברוך הוא וברוך שמו" - יצאו ידי חובה.
כט. אע"פ שבכל שבת ויום טוב יכולין לקדש ולאכול מבעוד יום בכדי להוסיף מחול על הקודש, בפסח הדין אינו כן ומתחילים את הסעודה בשעה שכבר לילה ממש כיון שמצות אכילת מצה היא דוקא בלילה כמו קרבן פסח, דכתיב ביה "ואכלו את הבשר בלילה הזה". וכן מצות ארבע כוסות היא דוקא בלילה. וכיוון שגם הכוס של קידוש הוא אחת מהד' כוסות, לכן אין מקדשין עד שהוא ודאי לילה (כה"ח תעב ס"ק ד).
ל. אם לא שומעים היטב את ברכת המקדש, כגון שהמסובים מרובים, או שהמקדש בולע מילים, או שאינו יודע לכוין להוציא ידי חובה. יכול כל אחד מהמסובים לומר את ה"קידוש" לעצמו בלחש. ויזהר שלא יאמר את ה"קידוש" בקול רם שלא יכעס או יעלב זה שמקדש. וכן יעשה בכל הברכות של ליל הסדר (עיין בא"ח ש"ש בראשית טו. ועיין שו"ת רב פעלים א, או"ח סי' י. ב, או"ח סי' מא. ד, או"ח סי' לג).
לא. כמה ישתה? - צריך לשתות לכתחילה את כל הכוס בפעם אחת או בשתים ושלוש לגימות, ואם שתה רוב - יצא ידי חובה. ועל כל פנים לא פחות מרוב רביעית (כ45- גרם). ואם הכוס גדולה - ישתה רוב כוס (בא"ח צו כט). ולא יברך אחריו ברכה אחרונה, אף אם שתה רביעית.
לב. מי שקשה לו לשתות יין, וקשה לו לשתות רוב של כוס גדולה. יקח כוס בינונית שמכילה רביעית יין ממש (אחרונים).
לג. לא ישתה את היין בזמן מרובה. ואם שהה יותר מזמן השתיה הרגיל - יחזור וישתה (אחרונים).
לד. לדעת הר"ח פלאג'י טוב לשתות מכוס הקידוש רביעית יין ולא טעימה בלבד בכדי שיהיה קידוש במקום סעודה (הגדת הר"ח פלאג'י).
לה. חייבים ופטורים - מכינים ד' כוסות לכל אחד ואחד, גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצוות הנוהגות בליל הסדר. גם ילדים או ילדות שמבינים מה שמספרים להם בסיפור יציאת מצרים צריכים לקיים מצות ליל הסדר (עיין שו"ע תעב סע' יד, טו. כה"ח שם).
לו. עני חייב בד' כוסות. ואם אין לו - יחזר על הפתחים או ימכור כליו או ילוה לצורך קניית היין (שו"ע תעב סע' יג).
לז. מי שאין לו אלא רק כוס את של יין - יעשה עליו קידוש. ואת שלוש הכוסות האחרים ישתה ב"חמר מדינה" כגון קולה וכד'. ומי שאין לו יין אפילו לכוס אחת - ישאל שאלת חכם.
לח. מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות בליל הסדר. וכך סיפרו רז"ל על ר' יהודה ב"ר אילעאי שהיה שותה ארבע כוסות של פסח, והיה קשה לו כל כך עד שהיה צריך לחגור צדעיו (צדדי ראשו) עד שבועות. ומכל מקום יכול למוזגו במים כדלהלן, או לשתות מיץ ענבים או יין צמוקין. ואם מכיר בעצמו וחושש שהיין יגרום לו שיתנמנם או יישן בעת קריאת ההגדה כדאי שישתה כוס ראשונה של מיץ ענבים. (שו"ע תעב סע' י. כה"ח שם).
לט. דין הכוסות - הכוסות עצמם יהיו שלימות בלי שום פגימה.
מ. ארבע כוסות אלו צריכות "הדחה" מבפנים ו"שטיפה" מבחוץ אפילו אם הן נקיות. וצריך להדיחן ולשוטפן לפני מזיגת הכוס הראשונה. וטוב לשוטפן לפני מזיגת כל כוס וכוס. אמנם אם הכוס מלוכלכת משיירי אוכל או מאדם אחר ששתה בה יש חיוב לשוטפה (בא"ח צו כט).
מא. כוס ששותים בה צריכה להיות מלאה, ואם נשפך יינו סימן יפה לו.
מב. כוס זו צריכה להכיל לפחות רביעית, דהיינו 86 גרם (בא"ח צו כט).
מג. מזיגה במים - יש למזוג את היין ולהוסיף שלוש טיפות מים לפחות לכל כוס וכוס. ויכול להוסיף יותר מים עד שיהא פחות מחצי מים ויותר מחצי יין ובלבד שהיין מספיק חזק ונשאר בו טעם יין (עיין שו"ע תעב סע' ט. כה"ח שם ס"ק חן, נט. בא"ח צו כח) והפוסקים כרמ"א סוברים שגם אם יש עשרים אחוז יין אפשר לברך "הגפן" ובלבד שנשאר בו טעם יין.
מד. מזיגת היין והמים תעשה על ידי אחרים, להדגיש את היותו בן חורין. וטוב שיעשו כן בניו, בנותיו, אשתו או אורחיו, אבל לא תמזוג לו אשה זרה והוא לא ימזוג לאשה זרה (עיין בא"ח צו כח).
מה. יין אדום - טוב להדר לכתחילה לקדש ולשתות כל ארבע כוסות ביין שצבעו אדום, ומי שקשה לו יוצא במיץ ענבים אדום ואין זה מעכב. ואם יש יין אדום טעים וטוב כמו הלבן, וגם הוא כשר כמו הלבן, מצווה בו יותר מבלבן, שנאמר: "אל תרא יין כי יתאדם", משמע שחשיבותו של יין הוא כשהוא אדום (עיין שו"ע תעב סע' יא).
מו. יין שביעית - יוצאים ידי חובה ביין של שביעית, אך יזהר שלא ישפוך מיין זה באמירת "דם ואש ותימרות עשן", עשר המכות, ו"דצ"ך עד"ש באח"ב". משום שנאמר: "לאכלה" ולא להפסד.
מז. זמן ביעור יין של שביעית הוא בערב פסח, חוץ ממה שצריכים הוא ובני ביתו לשתות בפסח.
מח. שהחיינו - כשמברך "שהחיינו" בקידוש יכוין לפטור את המצה ומרור. וגם אם לא כיוון - לא יברך "שהחיינו" על המצה והמרור (עיין כה"ח תעג ס"ק ו).
מט. אשה שעורכת סדר לבדה תברך "שהחיינו" בקידוש אפילו אם כבר ברכה "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות.
נ. מעין שלוש - אין מברכין ברכת "מעין שלוש" אחרי שתית הכוס הראשונה או השניה כיון שמברך אחריהם "ברכת המזון" ואין מברכים ברכה על הכוס השלישית כיוון שמברך "מעין שלוש" אחרי שתית הכוס הרביעית. על כן יש לשתות "רביעית" יין (86 גרם) בפעם אחת בכוס שלישית או רביעית בכדי שיוכלו לברך אחר כך ברכה "מעין שלוש" (בא"ח צו כט).
נא. הבדלה - בשנה שחל ערב פסח להיות בשבת, מברכים במוצאי שבת חמש ברכות וסימנם יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א) יין - בורא פרי הגפן. ב) קידוש - אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים. ג) נר - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה). ד) הבדלה - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש. ה) זמן - שהחיינו.
נב. קליות ואגוזים - מצווה לחלק לתינוקות שקדים ואגוזים וכדומה כדי שיראו שינוי וישאלו, ועל ידי זה יתעוררו לשאול ג"כ על מצה ומרור והסיבה. ומחלקים אותם לאחר הקידוש בכדי שלא יאכלו מהם לפני הקידוש (עיין שו"ע תעב סע' טז).
נג. אכילה קלה למתענים - בכור שהתענה בערב פסח, וכן מי שקשה לו להמתין מלאכול עד אחר אמירת כל ההגדה, רשאי לאכול אחר הקידוש מעט אורז או תפוח אדמה וכדו' ועדיף שיאכל פחות מ"כזית". ויקפיד לאכול לפני אכילת הכרפס. ויברך ברכה אחרונה מספק בלי שם ומלכות (עיין ב"סדר הקערה").

ורחץ
נד. לפני שיטול ידיו לטיבול הכרפס טוב לומר בקשה מ_"לשון חכמים" א, סי' נא.
נה. יטול ידיו וינגבן לצורך אכילת הכרפס. ויטול בכלי כדרך שהוא נוטל לסעודה שלש פעמים על כל יד, אך לא יברך על הנטילה. (ויכוין שנוטל לשם הכרפס ולא לשם המצה), וכן נוהגים בכל השנה כשרוצים לאכול אוכל רטוב, נוטלים ידים ולא מברכים. ואף על פי שאינו מברך.
נו. אין לדבר בין הנטילה לאכילת הכרפס. (שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לא).

כרפס
נז. לצורך טיבול הראשון שהוא כרפס, יקח כרפס ממש רק שינקהו מתולעים. ואם אין לו כרפס יקח ירק שמברכים עליו בורא פרי האדמה. רק שלא יקח ירק שיוצאים בו ידי חובת מרור. (שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לב).
נח. את הכרפס יש לבדוק מערב יום טוב. ואם יש כרפס נקי המגודל ללא תולעים, מצווה לקנות כרפס זה אפילו אם מחירו יקר יותר.
נט. חותך בעל הבית מן הכרפס לעצמו ולכל בני ביתו, לכל אחד פחות מ"כזית". טובלין את הכרפס במי מלח, ויש שמטבילים בחומץ או במים עם לימון. ויש מצריכים שיהיה הרוב מים אך לא יטבל במיץ לימון לבדו כיון שעל "טיבול" זה אין חיוב נטילת ידים. (שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קיב. בא"ח צו לב).
ס. אם טעה ואכל "כזית" - לא יברך אחריו "בורא נפשות רבות". (שו"ע תעג סע' ו. עוי"ח אות ז-ח-ט. ועיין הערה בהגדת אורח חיים עמ' לא).
סא. כל אחד מהמסובין יברך על הכרפס "בורא פרי האדמה", ויכוין לפטור בברכה זו גם את המרור שיבוא אחרי כן (שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קיג).
סב. את הכרפס אין צורך לאכול בהסבה היות והוא מורה על צער השיעבוד, וההסבה היא דרך חירות (בא"ח צו לב).
סג. את מי המלח או מיץ הלימון יש להכין מערב יום טוב. מי ששכח - יכול להכינם ביום טוב. ואם חל פסח בשבת ושכח להכינם מערב שבת - יכין מי מלח בשבת בשינוי ממה שרגיל להכין ביום חול, אך לא יכין הרבה. ואין לסחוט לימון בשבת לצורך הכרפס (כה"ח תעג ס"ק נ).

יחץ
סד. אחר כך נוטל את המצה האמצעית מהשלוש שלפניו וחולקה לשני חלקים, אחד גדול בצורת ו' ויותר קטן בצורת ד'. את החלק הקטן מחזיר לקערה למקומו בין שתי המצות השלמות. את החלק הגדול מניח ליד מושבו לצורך האפיקומן. ונוהגים לכורכו במפה זכר למה שכתוב "משארתם צררת בשמלתם". ויש שמניחים אותו כרוך על שכמם זכר ליציאת מצרים. ולפי שהאפיקומן הוא במקום הפסח, לכן הוא חשוב ויהיה החלק הגדול. (בא"ח צו לג. כה"ח תעג ס"ק קכב).
סה. אם המצות יבשות או קשות, שאי אפשר לחלקן בצורת ו' וד' יחלקן לשני חלקים לא שווים, גדול וקטן, הגדול לאפיקומן, ואת הקטן יניח בין שתי המצות. וקודם שיחצה המצה טוב לומר בקשה מ"לשון חכמים" א, סי' נא.
סו. יש מקומות שנהגו לקשור על כתפי הילדים חלק מהמצה של האפיקומן או מצה אחרת, ולפני "מה נשתנה" יוצאים הילדים מחוץ לבית וחוזרים הילדים ומראים את עצמם במילים או במלבושים כאילו הם יצאו ממצרים ובאים לירושלים ובזה מראים את עצמם כאילו יצאו ממצרים. ובכדי להשאירם ערים עד סוף הלילה, מחלקים להם מתנות אם הם שומרים על האפיקומן ולא נרדמים. (כה"ח תעג ס"ק קכג).

מגיד
סז. יקרא את ההגדה בקול רם ובשמחה רבה, ויבאר וירחיב הענינים כיד ה' הטובה עליו, ויקיים בכך מצות עשה מן התורה. וצריך לומר בקול רם "בסוד קול ודיבור". (קודם שיתחיל טוב לומר לשון הזוהר מרעיא מהי'מנא פרשת בא מ ב. כה"ח תעג ס"ק קנב).
סח. בתחילת "מגיד" מגלים את המצות, ומגביה את המצה האמצעית בידו ואומרים ג' פעמים "הא לחמא עניא די אכלו וכו"', עד "לשנה הבאה בני חורין" (עיין שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קכו, קכט. בא"ח צו לג). יש אומרים "כהא לחמא עניא" והם לא יאמרו תיבת "די". יש נוהגים לומר "הֵא (בצירה) " (כן דעת הבא"ח צו לג). ויש אומרים "הַא" (בפתח). וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו, העיקר שהילדים והמסובים יבינו את כוונתו. ולכן יש להסביר להם אחר כך את הדברים בשפה ובסגנון שהם מבינים (__שו"ע תעג סע' ו הגה).
סט. שאלות ותשובות - עושים מעשים מיוחדים ושונים מכל סעודה בכדי שהילד ישאל; למה עושין כך? או, מה נשתנה?
א) שותים כוס יין בהסיבה.
ב) מחלקים לילדים אגוזים אחרי הקידוש לפני האוכל.
ג) מוציאים את קערת הסדר מלפני עורך הסדר או מהשולחן ומחזירים אותה כשמתחילים "עבדים היינו".
ד) מוזגים את הכוס השני ולא שותים ממנו.
ע. כשהילדים הקטנים שואלים "מה נשתנה?" או כל שאלה אחרת על ליל הסדר - מצוה לענות להם מיד ולא ימתין אחר כך כי זו היא עיקר המצוה.
עא. אם אין ילדים קטנים, ישאלו הבנים או הבנות היותר גדולים. ואם אין בנים תשאל אשתו או שאר המסובים אע"פ שכולם חכמים ונבונים. אם עורך את הסדר לבדו - ישאל את עצמו ויענה. (שו"ע תעג סע' ז).
עב. יעורר את הילדים לשאול ולספר על ענין יציאת מצרים וכל מה שקודם לה ואחריה. אך יקפיד לא להאריך יותר מידי שלא ירדמו הילדים לפני אכילת המצה והמרור, ושלא יאכל את האפיקומן אחרי חצות.
עג. סיפור ההגדה - "עבדים היינו" זו תחילת ההגדה, וזו התשובה לשאלה "מה נשתנה", והיא מצות "והגדת לבנך". ולכן יספר את ההגדה בנחת וירבה במשלים ובמדרשי חז"ל, במעשים ובסיפורים המושכים את הלב. ויסביר את ההגדה לכל המסובים בסגנון שהם מבינים. וביותר יש להסביר את מאמר רבן גמליאל "כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח מצה ומרור". שצריך להסביר להם ולהבין בעצמו את הטעם של פסח מצה ומרור (עיין שו"ע תעג סע' ו הגה).
עד. טוב שכולם יאמרו בפיהם "פסח מצה ומרור". וכן "פסח על שום מה וכו'" (משנה, פסחים י ה).
עה. כשמתחילין "עבדים היינו" מחזירים את הקערה למקומה (שו"ע תעג סע' ז).
עו. ראוי שלא להפסיק בדיבור בקריאת ההגדה אלא רק בענינים הקשורים לסיפור ההגדה או לסדר הפסח (כה"ח תעג ס"ק קלג).
עז. נכון להחמיר שלא לעשן באמצע קריאת ההגדה.
עח. מצות מגולות - כשאומרים את ההגדה יהיו המצות מגולות. שהרי המצה נקראת לחמא עניא - לחם עוני, דהיינו לחם שעונים עליו תשובות. גם התורה אומרת שצריך לומר לבן השואל "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וכו'", ודרשו חז"ל "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". (כה"ח תעג ס"ק קמט, קסט).
עט. כשאומרים "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" מנהג יפה לאחוז חצי המצה הטמונה לאפיקומן להראות שהיא זכר לפסח (בא"ח צו לג).
פ. הגבהת היין - כשמגביהים את כוס היין יהיו המצות מכוסות, שאין זה ראוי להגביה את היין ולהניח את המצות שכל הזמן עסקנו בהם. לכן מכסים אותן ורק אחר כך מגביהין את היין (עיין בא"ח צו לג)
פא. המקומות שבהם מגביהים את היין הם שלושה. א) "והיא שעמדה" עד "מידם". ב) דם ואש, ועשר המכות. ג) מ"לפיכך" עד "גאל ישראל" (עיין שו"ע תעג סע' ז. כה"ח שם ס"ק קנה, קע-קעב).
פב. דם ואש - כשאומר "דם ואש ותימרות עשן" "דם צפרדע וכו'" ו"דצ"ך עד"ש באח"ב", שופך עורך הסדר מהיין שבכוסו לתוך כוס פשוטה, שבורה, או כוס פלסטיק, שש עשרה פעמים (עיין עוי"ח צו אות יד).
פג. ישפוך את כל היין מהכוס ולא יטיפנו בידו (ויש נוהגים לעשות כן באצבע). ואת היין ששפך לכוס הפשוטה ישפוך לכיור או לשירותים, וטוב לזרוק גם את הכוס ששפך אליה את היין. וישטוף את הכוס ששפך ממנה ואחר כך ימלא אותה יין לצורך כוס שנייה (כה"ח תעג ס"ק קסג, קסה).
פד. מצה זו - כשמגיע למצה זו, נוטל את המצה העליונה שבקערה ומראה לבני ביתו ואומר "מצה זו וכו'". ויש מגביהים את המצה האמצעית ואין אנו נוהגים כך. וכן ב"מרור זה", מגביה את המרור. אבל כשאומר "פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו'", לא יגביה את הזרוע שהוא זכר לפסח, שלא יהא נראה כאילו הקדישו לכך (שו"ע תעג סע' ז. כה"ח שם ס"ק קנח. בא"ח צו לג).
פה. כוס שניה - כשאומר "לפיכך" יכסה את המצות ויגביה את הכוס לפחות טפח וכן יעשו כל המסובים. וישארו עם הכוס בידם עד סיום ברכת "גאל ישראל". ואחר כך ישתו את הכוס בהסיבה. אם לא שתו בהסיבה, ישתו פעם נוספת (שו"ע תעג סע' ז).
פו. לפני ששותים כוס שנייה טוב לומר "לשם יחוד וכו'". ונוהגים שלא לברך בורא פרי הגפן על כוס שנייה ורביעית, והנוהגים כרמב"ם וכרמ"א מברכים עליהם (עיין שו"ע תעד. כה"ח שם ס"ק א). ואחרי שתיית כוס שנייה יש אומרים "אתה גאלת".
פז. מי שאין לו אלא כוס אחת ישתה אותה בקידוש, ויכול לערוך את הסדר ולברך ברכת "גאל ישראל" גם ללא כוס. ויכול לברך ברכת המזון ללא כוס שלישית. ויאמר את ההלל ללא כוס רביעית. אך כל זה הוא בדיעבד דדיעבד, כיוון שלכתחילה חייב למכור אפילו את כסותו לצורך ארבע כוסות יין ואם אין לו יין ישתה חמר מדינה כגון קולה וכד' (עיין שו"ע תפג והחונים עליו). ואם אין לו יין אפילו לכוס אחת - ישאל שאלת חכם.

רחצה
פח. לפני שיטול ידיו לסעודה, עליו לכווין שבא לקיים מצוות עשה מהתורה באכילת המצה, שנאמר: "בערב תאכלו מצֹת" (שמות יב יח - וטוב שיאמר נוסח "לשם יחוד" מספר "לשון חכמים" א, סי' נא או נוסח המובא בהגדת אורח חיים עמ' קסד - עיין שו"ע ס סע' ד. תעה סע' ד בענין מצוות צריכות כוונה).
פט. על המברך להזכיר למסובים לפני נטילת ידיים שיכוונו לצאת ידי חובה בברכת "המוציא" ובברכת "אקב"ו על אכילת מצה" שעומד הוא לברך. כמו כן יזכיר להם שלא יפסיקו בדיבור עד אחר "כורך" (עיין שו"ע תעה סע' ה. בא"ח צו לד).

מוציא מצה
צ. שתי מצות וחצי - את ברכת "המוציא לחם" צריך לברך בדרך כלל על שתי ככרות שלמות כמו בכל יום טוב. ובפסח שאין לחם, מברכים על שתי מצות שלמות, כשביניהם המצה החצויה. והטעם למצה החצויה כיוון שהיא לחם עוני, שדרכו של עני בחצי לחם ולא בלחם שלם (עיין שו"ע תעה סע' א).
צא. בשעה שהוא מברך "המוציא" אוחז את שתי המצות השלמות בידיו והפרוסה ביניהן. אחרי ברכת "המוציא" מניח את המצה התחתונה מידיו, אוחז במצה העליונה ובמצה החצויה ומברך "על אכילת מצה", ובוצע מן המצה העליונה ומן המצה הפרוסה מכל אחת "כזית" (עיין שו"ע תעה סע' א. בא"ח צו לד).
צב. אכילה - יטביל את המצות במלח ג' פעמים ויאכלם בהסיבה. אך לא יטבילם בחומץ או מי מלח וכד' ואם עשה כן יצא ידי חובה (עיין שו"ע תעה סע' א. בא"ח צו לד).
צג. יטעם מהמצה לפני שמחלק לאחרים (עיין עוי"ח אות יג, שהמנהג לנשק שתי "כזיתות" המצה אחרי שיטעם מהם מעט).
צד. יתן לכל אחד מבני ביתו "כזית" מהמצה העליונה ו"כזית" מהאמצעית. יטבילם במלח, ויאכלום בני הבית בהסיבה. אם המצות שלידו אינן מספיקות לכל המסובים - יתן להם ממצות שמורות אחרות (אחרונים).
צה. חייב לאכול משתיהן תוך כדי "אכילת פרס", דהיינו תוך ארבע דקות. ואם אינו יכול לאכול משתיהן, יאכל לפחות מאחת מהן תוך ארבע דקות, וטוב שתהיה ה"כזית" מן המצה העליונה, ואם אכל מהתחתונה - יצא (עיין שו"ע תעה סע' ו. בא"ח צו לד).
צו. זקן או חולה יאכל "כזית" אחד ויכוין גם על אכילת מצה (עיין כה"ח שם ס"ק יט).
צז. שיעור "כזית" הוא 27 גרם. ומקילים לזקן וחולה ומחשבים "כזית" 20 גרם (שו"ע תפו והחונים עליו).
צח. צריך לאכול את המצה כדרך אכילתו, ולא לבלוע אותה וכד'. וטוב שלא יכניס את שתי המצות בבת אחת לתוך פיו שאין זו דרך "אכילה" והתורה ציותה "בערב תאכלו מצֹת". אלא יאחוז את שתי המצות ביד ימין ויכניס לפיו כדרך אכילה לועס ובולע, וכשגומר - אוכל את השאר (עיין כה"ח שם ס"ק חי בסברת המג"א. בא"ח צו לד).
צט. אין להשאיר את המצות על השולחן תוך כדי אכילת ה"כזית" כי דבר זה נחשב "אכילה לחצאין".
ק. מי שאין לו - צריך לברך על מצה שמורה, ומי שאין לו "מצה שמורה" יכול בדיעבד לברך על מצה רגילה (שו"ע תנג סע' ד).
קא. מי שאין לו מצה משומרת אלא "כזית", מברך "על אכילת מרור" ואוכל מרור ואחר כך יאכל שאר תבשילין, וכשגומר סעודתו יטול ידיו ויברך "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה" ואוכל אותו "כזית" בהסיבה, ואינו טועם אחריו כלום.
קב. אם יש לאדם אלא שני "כזיתות" מצה - יאכל את הראשונה בתחילה ויברך עליה "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה", ואת השנייה יאכל באפיקומן.
קג. אם יש לו רק שלוש מצות - יאכל גם ב"כורך". ואם יש לו ארבע ויותר יאכל שתיים אחרי "המוציא". אחת ב"כורך" ואחת באפיקומן. והמחמיר לאכול שתי "כזיתות" מצה באפיקומן תבוא עליו ברכה (שו"ע תפב והחונים עליו).
קד. מי שלא יכול - מי שיכול לאכול רק "כזית" אחד של מצה, יאכל כדרך מי שאין לו אלא "כזית" אחד של מצה. ומי שלא יכול לאכול אפילו "כזית" אחד של 20 גרם, יאכל כיכולתו אך לא יברך "על אכילת מצה".
קה. מי שאינו יכול ללעוס מצה, מותר לשרותה במים לרככה ובלבד שלא תהא נימוחה לגמרי. ומי שהוא זקן או חולה ואינו יכול לאכלה שרויה במים, יכול לשרותה ביין או בשאר משקים, ובלבד שלא ישרה אותה במים חמים, ובוודאי לא באוכל מבושל חם. ועדיף לפורר את המצה מאשר לשרותה (שו"ע תסא סע' ד).
קו. כששורין את המצה לצאת בה צריכין ליזהר שלא לשרותה מעת לעת כי אז נחשבת כמבושל ואין יוצאין בה.
קז. מצה עשירה - בלילה הראשון צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין ידי חובה במצה עשירה. וגם בשאר הימים אין ראוי בימינו להשתמש במצה עשירה. (עיין שו"ע תסב סע' א).
קח. העורך "סדר" באיחור - מי שנתעכב ועשה סדר הפסח אחר חצות יערוך הסדר כרגיל אך לא יברך "על אכילת מצה" ו"על אכילת מרור". וכן לא יברך ברכת "גאל ישראל" שבסוף ההגדה, אלא יאמר אותה בלי שם ומלכות. אמנם את ההלל וברכת "יהללוך" יאמר כרגיל (כה"ח תעז ס"ק י, יד).
קט. ברכה על מצה - האוכל מצה בכל ימות הפסח מברך "המוציא לחם מן הארץ". ובלילה הראשון בלבד מברכים גם "על אכילת מצה" (עיין שו"ע תעה סע' ז. כה"ח שם ס"ק עא).
קי. האוכל מצה שנאפתה עבור פסח, אחרי פסח עד י"ד באייר - פסח שני, מברך "המוציא לחם מן הארץ" ואחרי י"ד אייר יברך "מזונות" עד ערב פסח בשנה הבאה. ואם בירך "המוציא" יצא (עיין מחזיק ברכה קנח ולדעת בא"ח בהגדת אורח חיים עמ' ריג, לא יאכל מצה זו אלא בתוך הסעודה). והפוסקים כרמ"א מברכים כל השנה "המוציא" ו"ברכת המזון" על מצה כשרה לפסח.

מרור
קיא. מרון - אחר כך נוטל "כזית" מרור ונותן "כזית" לכל אחד מבני ביתו, וטובלו בחרוסת, ומנער את החרוסת מעליו שלא יתבטל טעם המרור, ומברך "על אכילת מרור" ואוכלו בלא הסבה (שו"ע תעה סע' א. בא"ח צו לד).
קיב. מנהגנו ליקח חסה שהיא חזרת והיא המובחרת מכל המינים, ויש לנקותה מתולעים היטב היטב, ואם אין יכול לבודקה יקח את הקלח בלבד. וטוב לקחת חסה מיוחדת הגדלה ללא תולעים (שו"ע תעג סע' ה. כה"ח שם ס"ק צ. בא"ח צו כז).
קיג. חרוסת - יש לעשות את החרוסת מפירות שנמשלו אליהם עם ישראל, כגון תאנים שנאמר: "התאנה חנטה פגיה", ואגוזים שנאמר: "אל גנת אגוז", ותמרים שנאמר: "אעלה בתמר", ורמונים שנאמר: "כפלח הרמון", ותפוחים זכר למה שכתוב "תחת התפוח עוררתיך", שהיו הנשים יולדות שם בניהן בלא עצב, ושקדים על שם ששקד הקב"ה על הקץ לגאול את עם ישראל (שו"ע תעג סע' ה הגה).
קיד. אין להשתמש בתאנים מיובשות שבדרך כלל מיבשים אותם עם קמח, והם חמץ וכמובן אסורים כל הפסח. ויש מחמירים לא לאכול שום סוג של פירות יבשים כל הפסח (עיין שו"ע תסז סע' ח הגה).
קטו. יש שנהגו ליקח לחרוסת משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
קטז. יש נוהגים ליקח תמרים ולבשלם ולהוסיף עליהם אגוזים ושקדים מרוסקים כדי שהחרוסת תהיה סמיכה. ויש מנהגים אחרים וכל אחד יעשה כמנהגו. אמנם בכל המנהגים יש להוסיף דבר חמוץ בתוך החרוסת.
קיז. כשפסח חל בשבת יש להכין חרוסת מערב שבת, ואם לא הכינו, ירסקו את המצרכים לחרוסת בשינוי בליל פסח שהוא ליל שבת.

כורך
קיח. אחר כך נוטל "כזית" מן המצה התחתונה ומניח בתוכה "כזית" מרור, וטובל בחרוסת ואומר "זכר למקדש כהלל וכו'" ואוכל בהסיבה. ואם אין מספיק מהמצה התחתונה לכל המסובים, יכול לתת להם ממצות שמורות אחרות, ויש מוסיפים למסובים חתיכה קטנה מהמצה התחתונה (שו"ע תעה סע' א. בא"ח צו לד).
קיט. לא ידבר מנטילת ידים שנוטלים למצה עד אחרי אכילת ה"כורך", ובדיעבד אם דיבר אחרי שטעם מהמצה - אינו צריך לברך שנית.

שולחן עורך
קכ. יאכל סעודתו בשמחה ובטוב לבב, אך לא ירבה באכילה יתר על המידה כיוון שעליו לאכול את האפיקומן בסוף הסעודה לתיאבון, והחכם עיניו בראשו. ויש נוהגים לאכול כאן את הביצה ואומרים "זכר לקרבן חגיגה".
קכא. טוב לערוך את השולחן בצלחות נאות וכלים נאים כפי יכולתו זכר לחירות. גם האוכל יהיה טוב וטעים כדרכם של בני מלכים, ואם אירע והאוכל אינו לפי טעמו לא יכעס או יקפיד על אשתו או בני ביתו, כי קדוש היום לה'. (עיין שו"ע תעב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י, יא).
קכב. אם נוח לבעלת הבית לערוך את השולחן בכלים חד פעמיים, תשתדל לקנות כלים יפים במיוחד לכבוד ליל הסדר.
קכג. טוב לאכול את כל הסעודה בהסיבה (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ז ח).
קכד. מותר להטביל מצה או שאר ירקות במי מלח או בחרוסת באמצע הארוחה (אחרונים). ויש נוהגים לא לאכול מצה שרויה בפסח, וכל הספרדים וחלק מהאשכנזים לא נהגו בחומרה זו.
קכה. את הסעודה יעשו במטעמים ובמאכלי חג, כי מצווה לשמוח בחג ובמיוחד בחג זה שבו יצאנו ממצרים. והחכם עיניו בראשו שלא למלאות כריסו, למען יוכל לאכול את האפיקומן בתיאבון כמצותו ולא באכילה גסה. (שו"ע תעו סע' א הגה. בא"ח צו לד, לה).
קכו. אין אוכלין בשר צלי אפילו של עוף. ואפילו בישלו אותו ואחר כך צלו אותו בקדרה, אין אוכלין אותו. והמנהג לא לאכול צלי גם ביום הפסח. (שו"ע תעו סע' א, ב. בא"ח צו ל).

צפון - אפיקומן
קכז. לאחר סיום הסעודה יקח את המצה החצויה שהצפין לאפיקומן ויחלק לכל אחד מהמסובין "כזית" זכר לקרבן פסח שהיה נאכל בסוף הסעודה "על השבע" (שו"ע תעז סע' א. בא"ח צו לה).
קכח. יש נוהגין ללמד את הקטנים לחטוף את האפיקומן ולתת להם פרס אם שמרו אותו עד אכילת "אפיקומן". ועושין כן כדי שהילדים לא ישנו.
קכט. יזהר לאכול אפיקומן קודם חצות. (בליל הסדר, חצות הוא בדרך כלל אחרי 11:30 בלילה.).
קל. יתן לכל אחד מהמסובים "כזית" ממצה השמורה לאפיקומן. ואם לא מספיק יקח ממצה שמורה אחרת.
קלא. האכילה - לפני האכילה יאמר: "זכר לקרבן פסח הנאכל על השבע".
קלב. מאחר וחצי מצה זו ששמרו מתחילת ה"סדר" לא תספיק ל"כזית" לכל בני הבית, לכן ישלים ממצות נוספות המוכנות בבית וידקדק שתהיינה שמורות.
קלג. עיקר מצות אפיקומן הוא ב"כזית" אחד. ויש מחמירים לאכול עוד "כזית" מצה זכר למצה שהיתה נאכלת עם קרבן הפסח, והמחמיר תבוא עליו ברכה (בא"ח צו לה).
קלד. את האפיקומן יש לאכול בהסבה וללא ברכה, ויאכלנו בתוך ארבע דקות (שו"ע תעז סע' א).
קלה. לא יאכל אדם אחד את האפיקומן בשני חדרים ואפילו בחדר אחד לא יאכלנו בשני שולחנות מרוחקים. (שו"ע תעח סע' א הגה. בא"ח צו לה).
קלו. מי שישן באמצע סעודה לפני אכילת אפיקומן אינו צריך ברכה נוספת, ומכל מקום צריך נטילת ידים בלא ברכה. (שו"ע תעח סע' ב. כה"ח שם ס"ק יד).
קלז. אכילה אחר אפיקומן - אחר האפיקומן אין אוכלים ושותים כלום חוץ משני כוסות יין אחרונות ומים. כדי שיישן כשטעם האפיקומן בפיו (שו"ע תעח סע' א. בא"ח צו לה).
קלח. יש מקילים בשתיית תה או קפה ובמיוחד אם כוונתו להתעורר ולהמשיך בסיפור יציאת מצרים. ויש מחמירים במיוחד בקפה (בא"ח צו לה).
קלט. איבד או שכח אפיקומן - אם נאבד האפיקומן, אם יש לו עוד מצה מאלו השמורות שנעשו לשם מצת מצווה, יאכל ממנה "כזית". ואם לאו - יאכל ממצה אחרת "כזית" (עיין שו"ע תעז סע' ב הגה).
קמ. אם שכח לאכול אפיקומן, ואפילו התכוון לגמור סעודתו כגון שאמר "מים אחרונים חובה" או "הב לן ונבריך", או שנטל "מים אחרונים" אך עדיין לא ברך ברכת המזון, יאכל אפיקומן בלי נטילה ובלי "המוציא" (שו"ע שם. בא"ח צו לו).
קמא. אם נזכר אחרי שבירך ברכת המזון וטרם בירך "בורא פרי הגפן" על כוס שלישי, יטול ידיו בלי ברכה (כי אוכל רק "כזית") ויברך "המוציא", יאכל "כזית" אפיקומן ויברך ברכת המזון באותה כוס שלישי (שו"ע שם. בא"ח שם).
קמב. אם נזכר אחרי ברכת המזון וכוס שלישי ואכל "כזית" מצה שמורה בתוך הארוחה יסמוך עליה ופטור מלאכול עוד (שו"ע שם. בא"ח שם).
קמג. אם נזכר אחרי ברכת המזון ושתה כבר כוס שלישי, והוא לא אכל באמצע הארוחה "כזית" ממצה שמורה, יטול ידיו בלי ברכה, (כיוון שאוכל רק "כזית") יברך "המוציא", יאכל "כזית" לאפיקומן, יברך ברכת המזון, יברך "הגפן", וישתה שוב כוס שלישי (שו"ע שם. בא"ח שם).
קמד. אם נזכר באמצע ההלל, יטול ידיו בלי ברכה ויברך "המוציא" ויאכל "כזית", ויברך ברכת המזון על כוס, ויברך "הגפן" וישתה כוס שלישי, ויאמר הלל וישתה כוס רביעי (שו"ע שם. בא"ח שם).
קמה. אם נזכר אחרי שתיית כוס רביעי יטול ידיו בלי ברכה ויברך "המוציא" ויאכל "כזית", ויברך ברכת המזון על כוס ויברך "הגפן" וישתה. אמנם אין צריך לחזור שנית על ההלל ועל הכוס הרביעי (שו"ע שם והחונים עליו. בא"ח צו לו).

ברכת המזון וכוס שלישי
קמו. יטול ידיו במעט מים ל"מים אחרונים" ויסלק את המים מהשולחן.
קמז. מוזגין כוס שלישי לברכת המזון. וצריך לבדוק שיהיה נקי אחרי הארוחה מבחוץ ומבפנים, וטוב לשוטפו ולהדיחו שנית (שו"ע תעט סע' א. כה"ח שם ס"ק א).
קמח. יברך ברכת המזון מתוך ההגדה כדי שלא ישכח לומר "יעלה ויבא". ואם חל בשבת יאמר גם "רצה".
קמט. אין להסב בשעה שמברכים ברכת המזון.
קנ. זימון וברכה - מצווה להדר שיהיה זימון בסעודה זו, אבל לא יביאו אנשים מבית אחר לצורך זימון כי כל אחד צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל.
קנא. בדרך כלל אורח מזמן ומברך ברכת המזון, אך בליל הסדר נוהגין שבעל הבית מברך בזימון, שנאמר: "טוב עין הוא יבורך" ואמרו חז"ל: אל תקרי "יבורך" אלא "יברך", ובעל הבית נקרא "טוב עין" שאמר "כל דכפין ייתי ויכול". אמנם אם יש אורח - יאמר האורח את "ברכת האורח" בקול (שו"ע תעט סע' א הגה).
קנב. שכח יעלה ויבא - בגלל שחייבים לאכול מצה בלילה זה מן התורה שנאמר: "בערב תאכלו מצֹת" דיני "יעלה ויבא" בליל הסדר כמו דין "רצה" בשבת. ומי ששכח לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון בליל הסדר ונזכר אחרי שסיים את ברכת המזון, - חוזר כדלקמן:.
אם אמר: "ברוך אתה" ונזכר שלא אמר "יעלה ויבא" לפני שאמר ה' של ברכת בונה ירושלים - יאמר מיד "יעלה ויבא".
אם אמר "ברוך אתה ה'" - ימשיך "למדני חוקיך" ויאמר "יעלה ויבא" וימשיך אחר כך ותבנה וכו' (בא"ח חוקת כ).
אם אמר "ברוך אתה ה' בונה" - ימשיך ויאמר "ירושלים" (אמן בלחש). ויאמר ברכת "שנתן" בנוסח דלקמן.
אם נזכר שלא אמר "יעלה ויבא" אחר ברכת בונה ירושלים, ועדיין לא התחיל ברכת "הטוב והמטיב" - יאמר שם נוסח זה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה, את יום חג המצות הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים" וכן הדין אם מסתפק.
אם התחיל בברכת "הטוב והמטיב", אפילו אמר מילת "ברוך" בלבד - אין לו תקנה, וצריך לחזור לראש ברכת המזון.
קנג. כשיש ספק אם אמר "יעלה ויבא" מן הסתם שכח לומר וחוזר. אמנם אם אותו המסתפק ברך מתוך ההגדה - אינו חוזר, כי מן הסתם אמר "יעלה ויבא".
קנד. כשהתעורר לאדם ספק אם אמר "יעלה ויבא" אחרי ברכת "הטוב והמטיב" יש מקרים שחוזר ומברך מתחילת ברכת המזון כאמור לעיל. והסיבה היא כיון ש"ברכת המזון - דאורייתא" וספק דאורייתא - לחומרא". אך לגבי ברכת "הטוב והמטיב" יש דעות חלוקות כיון שחיובה הוא מדרבנן. לדעת משנה ברורה מברכים גם אותה כיון שהיא יחד עם כל ברכת המזון. ולדעת הבא"ח לא יברכו אותה. אמנם אם התעורר לו הספק בתחילת ברכת "הטוב והמטיב" כשחוזר - אומר גם "הטוב והמטיב".
קנה. כל הדינים הנ"ל נכונים גם למי שלא הזכיר בשבת "רצה והחליצנו" שהוא חייב לומר "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת".
קנו. בשבת שהיא יום טוב אם לא הזכיר לא "רצה" ולא "יעלה ויבא" חייב לומר "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ןלברית, וימים טובים לששון ולשמחה, את יום חג המצות הזה ברוך אתה ה' מקדש השבת ישראל והזמנים".
קנז. דינים אלו אמורים לגבי ליל הסדר בלבד, ולא לגבי שאר סעודות של יום טוב וימי החג שאינו חוזר, אלא שאם נזכר אחר בונה ירושלים מברך הברכה הנ"ל בלי שם ומלכות (שו"ע קפח סע' ז והחונים עליו. בא"ח חוקת כא). ויש חולקים על כך ואומרים שחוזר על "ברכת המזון" בכל סעודות יום טוב (משנ"ב שם) - ואנו לא נהגנו כן. אך יזהר אדם לא להכנס לספק זה ויברך לכתחילה מתוך סידור שלא ישכח.
קנח. כוס שלישי - אחרי ברכת המזון יברך: "בורא פרי הגפן" על כוס שלישי ויכוין לפטור בברכתו את הכוס הרביעי שעומד לשתות, וישתה בהסבה, ואינו מברך אחריו ברכה אחרונה, אלא אחר כוס רביעי (עיין שו"ע תעד והגה שם). והפוסקים כרמ"א מברכים על כל כוס וכוס מארבע כוסות.
קנט. ישתה בכוס שלישי או בכוס רביעי רביעית שלימה (86 גרם) (עיין שו"ע תעד. בא"ח צו כט). ואין לשתות כלום בין כוס שלישי לכוס רביעי (שו"ע תעט).
קס. כוס של אליהו - נוהגין למזוג כוס אחד יותר מן המסובין, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא. ומוזגים אותו רק אחרי הכוס השלישי (עיין כה"ח תפ ס"ק טוב).

הלל וכוס רביעי
קסא. שפוך חמתך - אחר ברכת המזון מוזגין כוס רביעי. ונוהגין לפתוח את הדלת להראות שהלילה הוא "ליל שמורים" ואין אנו מתייראין משום דבר. ובזכות האמונה יבוא משיח צדקנו, והקב"ה ישפוך חמתו על הגוים ולכן אומרים "שפוך חמתך וכו'" (שו"ע תפ והגה שם).
קסב. הלל - יאמר את ההלל בשמחה כאילו הוא יצא ממצרים. ומעלה גדולה יש בזה, כיוון שרק בליל הסדר פעם יחידה בשנה, אומרים הלל בלילה כמו ביום. שהלילה הזה שונה מכל הלילות ועליו נאמר: "ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה" (שו"ע תפ).
קסג. מתחילין "לא לנו". וכשמגיע ל"הודו", אם הם שלשה או יותר אחד יאמר "הודו" והשנים יענו "כי לעולם חסדו". ואם הם פחות יאמרוהו כרגיל. ויש נוהגים שאחד קורא פסוק כגון "הללו עבדי" ואחרים עונים רק את שם ה'. ואין זה מנהג טוב, אלא יקראו כולם את כל הפסוק. (עיין עוי"ח צו אות טו).
קסד. אומרים "נשמת" ו"ישתבח" עד "אתה אל" ואומרים "יהללוך" וחותמים "ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות" אך אינו אומר "אמן" אחרי עצמו כמו שעונים בכל השנה (עיין שו"ע תפ). ויש מסדרים בסדר אחר הכתוב ב"הגדה".
קסה. כוס רביעי - שותים כוס רביעי בהסבה בלי ברכה ראשונה, וישתה רביעית שלימה בכוס זו או בכוס השלישי בכדי שיוכל לברך ברכה אחרונה ללא ספקות. ומברכים ברכה אחרונה וגומרין כסדר ההגדה. והפוסקים כרמ"א מברכים "הגפן" לפני כוס רביעית.
קסו. יברך ברכה אחרונה "על הגפן" מתוך המחזור, שלא ישכח מעין המאורע ואם שכח, אינו מעכב. ויכוין בברכה אחרונה של כוס רביעי גם על כוס שלישי.
קסז. אחר הארבע כוסות אסור לשתות שום משקה רק מים (שו"ע תפא סע' א. בא"ח צו לה).
קסח. חד גדיא - נהגו ישראל לשיר אחרי ההגדה "חד גדיא" ו"אחד מי יודע" ושיר השירים (כה"ח תפ ס"ק יב).

נרצה
קסט. נהגו לומר שיר השירים אחר ההגדה. וחייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה (שו"ע תפא סע' ב). וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, והקב"ה משתבח בו, כדכתיב "ישראל אשר בך אתפאר". אמנם אינו צריך לצער את עצמו ביום טוב בשביל כך (עיין בזוהר לקמן - בא"ח צו לז).
קע. קריאת שמע קוראין כמו כל לילה, וטוב לאומרה קודם חצות למרות שהוא לא הולך לישון ואומר ברכת המפיל בלי שם ומלכות (כה"ח תפא ס"ק יג, יד. בא"ח צו לח).
קעא. אם עשה כל הסדר כתקנו, מובטח לו שרצוי הוא לפני ה' יתברך, ויזכה בעזרת ה' לבנין בית המקדש ולזכות לאכול מהזבחים והפסחים. ויזכה לשנים רבות נעימות וטובות, בגאולה שלמה. אמן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il