ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדימה, המפתחות בפנים ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קוממיות אדני הבית חינוך ילדים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ר"ח אייר תשס"ח

קדימה, המפתחות בפנים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

שאלה:
יש לנו ילדים בוגרים. לאחד כבר מלאו 18, ולאחרונה עבר טסט. מהיום בו קיבל את רשיון הנהיגה אני דואגת ולא יודעת, האם להרשות לו לנהוג ברכב, עם מלווה כמובן, או לא. כשבעלי מלווה אותו, אני שקטה, אבל כשהוא מבקש לנהוג עם חבר מבוגר יותר או משהו דומה, אם אני מרשה לו, יש לי כאבי בטן עד שהוא חוזר. ואם אני לא מרשה לו, נוצר מתח וכעס בינינו. אני חייבת עזרה.

תשובה:
הקשר בין הורים וילדים הולך ומשתנה עם השנים. תינוק קטן, קשור לאימו ותלוי בה לחלוטין. אין לו כל עצמאות באוכל, בלבוש וכו'. עם השנים, הוא הולך ונעשה עצמאי, הולך, מתלבש, אוכל ללא עזרת ההורים. חכמים קובעים שאב חייב לפרנס את בנו עד גיל 6. לאחר גיל 6, נחשבות ההוצאות על הבן כצדקה להורים (יו"ד רנ"א, ג'. ש"ך ד'). זאת מפני שהילד נחשב לעומד ברשות עצמו, היכול לקחת אחריות על פרנסתו, על ידי שייחזר על הפתחים. כמובן שבדרך כלל הורים לא נוהגים כך עם ילדיהם, וממשיכים לתמוך בהם, לדאוג ללימודיהם ולכל צרכיהם עד גיל מבוגר הרבה יותר, אך הכיוון הנלמד מדברי חכמים הוא, שיש לתת לילדים אופציה ליטול אחריות. כמובן בגיל 18, אנו חייבים כבר לקצור את פירות החינוך הטוב ולסמוך על הילדים, שגדלו והיו לנערים, ושוב הפכו כבר לבחורים. וכי יעלה על הדעת שבחור או בחורה שנישאו והקימו בית, יישארו תחת פיקוח ההורים?
אם כן, כאמא טובה, תפקידך לנשום עמוק ולראות את בנכם הבוגר כאישיות עצמאית. להזכירך, שבחורים בני 18 כבר מתחילים לשרת כחיילים והם מגינים עלינו, אזרחי המדינה. ודאי שנסמוך עליהם ונמסור בידם את הגה המכונית. מניסיון משפחתי-אישי יכול אני להעיד, שגם בביתנו עלתה השאלה כיצד לנהוג בבנינו ובבנותינו, המקבלים רשיון נהיגה. קבלנו יחדיו החלטה ברורה, לתת בהם אמון מלא - ביום קבלת הרשיון, עמדנו אנו, ההורים, בפני הבן או הבת, הושטנו להם את מפתחות הרכב, ואמרנו להם מילים חמות על הצלחתם בטסט, ועל הביטחון שיש לנו בהם שינהגו ברצינות ובאחריות, ללא קלות ראש וללא משחקים. בדרך כלל, ביום קבלת הרשיון היה הנהג הצעיר נוסע נסיעה בינעירונית ארוכה, כמובן עם מלווה, כנדרש בחוק, ולמשך כמה שעות עבר הרכב לרשותו ולאחריותו. ב"ה שיחס זה לא איכזב, הנהיגה התבצעה בבטחה ובמקצועיות. מידי פעם, כאשר ראינו נקודה הזקוקה לתיקון, הרגשנו את מלוא הזכות והיכולת לומר הערה בונה, וחשנו שילדינו מטים אוזן קשבת להערות, מתוך הידיעה וההרגשה שאנו נותנים בהם אמון.
אם כן למעשה, כיצד את כאמא צריכה לנהוג: בראש ובראשונה לבטוח בקב"ה שיוביל אתכם ואת בנכם בדרך טובה. ובנוסף, להתרגל לרעיון שהגדיים נעשו כבר תיישים בעלי קרניים, ואי אפשר עוד לשמרם תחת הסינר של אמא. מתוך כך, בנוסף על הביטחון בקב"ה, עלייך לתת אמון בבנכם, לומר לו זאת בפה מלא, ומיד להוסיף גם כמה נקודות זהירות שאת מצפה שיקח אותם לתשומת ליבו בעת הנהיגה. מעבר לזה, הכל הוא בידו של הקב"ה, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il