ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- הלכות ספירת העומר
- ספריה
- הלכות חגים
- ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
א. "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עמר התנופה, שבע שבתות תמימֹת תהיינה". וקבלו רבותינו ז"ל שהשבת האמורה כאן היא יום טוב שגם נקרא בתורה "שבת". והוא יום טוב הראשון של פסח. לכן במוצאי יום טוב ראשון של פסח, מתחילין לספור ספירת העומר עד גמר שבעה שבועות.
ב. הזוהר הקדוש הפליג מאוד בחשיבות ספירת העומר וז"ל: "כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא (לזכות לטהרה זו) לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא. ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא" (אמור צז ב).
ג. יש אומרים שחצי שעה לפני זמן ספירת העומר, היינו חצי שעה קודם השקיעה, אסור לאכול ארוחה קבועה ורק אכילת עראי של פחות מ"כביצה" פת מותרת. ואם התחיל לאכול, יש אומרים שבהגיע הזמן חייב להפסיק ולברך ולספור, ויש אומרים שאינו חייב להפסיק. וטוב לברך ולספור ואחר כך להמשיך ולאכול (עיין שו"ע תפט סע' ד ונו"כ שם).
ד. מותר לכתחילה לטעום פירות וכד' לפני ספירת העומר.
ה. נוהגים לומר "לשם יחוד" לפני ספירת העומר, וצריך לשים לב ביום האחרון של ספירת העומר שלא לומר את הפסוק "וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימֹת תהיינה", ואם אמר יכול לספור ואין בכך כלום.
ברכה
ו. מצווה על כל אחד ואחד לספור לעצמו כמו שכתוב בתורה "וספרתם לכם". אמנם אם כיוון בדיעבד לצאת בברכה ובספירה של מישהו אחר, והמברך כיוון להוציאו - יצא ידי חובה (עיין שו"ע תפט סע' א ונו"כ).
ז. אין מברכים "שהחיינו" על ספירת העומר (כה"ח תפט ס"ק ג. הגדת אורח חיים עמ' רכו סע' ה).
ח. צריך לברך ולספור מעומד, ובדיעבד אם ספר בישיבה יצא. זקן או חולה שקשה להם לעמוד, יכולים לספור לכתחילה בישיבה (כה"ח תפט ס"ק טו, טז).
ט. לכתחילה קודם שיברך, צריך שידע על מה הוא מברך, דהיינו, שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחבירו - יצא (עיין הגדת אורח חיים עמ' רי סע' יג).
זמן
י. המצווה היא לספור תיכף בתחילת הלילה אחר צאת הכוכבים, ולכן יברך אדם מיד כשיזכור ולא ידחה את הספירה. ובדיעבד יכול לספור עם ברכה כל הלילה עד עלות השחר (עיין כה"ח תפט ס"ק יב).
יא. אפשר לספור גם לפני תפילת ערבית, ובלבד שיהיה אחרי "צאת הכוכבים" ויש מקפידים לספור אחרי התפילה, ואם חושש שישכח יכול לספור גם לפניה (עיין כה"ח שם ס"ק מג).
יב. יש הנוהגים לספור אחרי קדיש תתקבל שלאחר עמידה של ערבית, ומנהג ירושלים לספור אחרי "עלינו לשבח" (כה"ח שם ס"ק קב).
יג. במוצאי שבת ויום טוב סופרים ספירת העומר קודם הבדלה, כדי לאחר את יציאת שבת (שו"ע תפט סע' ט. כה"ח שם).
יד. צאת הכוכבים הוא שלוש עשרה וחצי דקות אחר השקיעה. אך ראוי להחמיר ולספור בצאת הכוכבים ממש שהוא ודאי לילה, וזה כעשרים וחמש דקות אחר השקיעה (כה"ח תפט ס"ק מד).
טו. מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספור במשך היום לפני השקיעה בלי ברכה, (אפילו אם התפלל כבר ערבית) ובלילות שאחר כך יספור בברכה. ואם שכח גם כל היום, יספור אחר כך בכל הלילות בלא ברכה (שו"ע תפט סע' ז, ח).
טז. אם נזכר אחרי השקיעה לפני "צאת הכוכבים" (לענין זה צאת הכוכבים נמשך שלוש עשרה וחצי דקות אחרי השקיעה) יספור מיד בלי ברכה, ויש מחלוקת אם יכול לספור בשאר הימים עם ברכה, ונוהגים להקל בזה ויכול לספור בשאר הימים עם ברכה (עיין כה"ח שם ס"ק פג).
יז. נוהגים לספור בשחרית את ספירת העומר בלי ברכה (נהר מצרים).
ספירת הש"ץ
יח. נהגו שהש"ץ מברך תחילה וסופר ואחר כך יברכו הקהל. וצריך שיכוונו הקהל שלא לצאת ידי חובה בברכת הש"ץ (עיין כה"ח תפט ס"ק יד).
יט. יש עדות שנהגו שהש"ץ מברך וסופר אחרי הציבור בכדי שלא יסתפק להם שמא מוציא הש"ץ את הקהל ידי חובה (כה"ח שם).
כ. מי שאינו יכול לברך בגלל ששכח לספור יום אחד, יכוין לצאת ידי חובתו בברכת הש"ץ. וטוב שתמיד יכוין הש"ץ בפירוש להוציא בברכתו ידי חובה רק את מי שלא יכול לברך.
אחרי הספירה
כא. טוב לכוין אחר הספירה בכל לילה בתיבה אחת ממזמור "למנצח בנגינֹת וכו' אלהים יחֹננו", וכן לכוין לאות אחת מפסוק "ישמחו וירננו", ולאות אחת מתפילת "אנא בכח", גם יכוין לספירה של אותו לילה. ולפי זה יכוין בלילה הראשון: לאות "י" של "ישמחו". לאות "א" של "אנא בכח". לתיבת "אלהים" של המזמור, ולספירת "חסד שבחסד".
בלילה השני יכוין ל: לאות "ש" של "ישמחו". לאות "ב" של "אנא בכח". לתיבת "יחננו" של המזמור, ולספירת "גבורה שבחסד". (הגדת אורח חיים עמ' רז סע' ו. כה"ח תפט ס"ק ח).
כב. לאחר הספירה יאמר "הרחמן הוא יחזיר וכו'", ויאמר "אנא בכח" כולו, וכן "למנצח בנגינֹת" כולו, וטוב לאומרו בצורת המנורה (כה"ח שם).
שכח או טעה
כג. מי ששכח לספור בלילה יכול לספור בלי ברכה כל היום עד השקיעה, ויש אומרים עד אחרי בין השמשות. ולמחרת יכול הוא לספור בברכה.
כד. אם שכח לספור פעם אחת בלילה וביום, שוב אינו יכול לספור בברכה. אמנם בלי ברכה הוא חייב לספור. וטוב יעשה אם ישמע את הברכה מחבירו שיכוין להוציאו ידי חובה או משליח ציבור. אם אין מי שיכוין להוציאו יברך ללא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו (עיין הגדת אורח חיים עמ' רט סע' יא).
כה. אם טעה ומנה בלילה אחד מספר אחר. אם נזכר במשך הלילה יספור כראוי עם ברכה. ואם נזכר במשך היום יספור כראוי בלי ברכה ולמחרת יספור עם כולם בברכה. אמנם אם לא נזכר עד הלילה שאחריו אינו יכול לספור עם ברכה, ודינו כמי שלא ספר (עיין כה"ח תפט ס"ק פז).
כו. הטועה בספירת העומר בספירת השבועות, ואת מספר הימים מנה כראוי, יכול להמשיך לספור מכאן ולהבא בברכה (עיין כה"ח שם ס"ק כב, כג).
כז. מי ששכח לספור את העומר בליל ל"ג בעומר, אך הזכיר בשיחה עם חביריו ש"היום ל"ג בעומר", יוכל לספור אחר כך בברכה על סמך זה (עיין הגדת אורח חיים עמ' רי סע' טו).
כח. יש נוהגים להזכיר את העומר במכתבים וכותבים בראש המכתב "היום כך וכך לעומר". ויש כותבים "יום כך וכך למ"ט מונים". אם כתב כן במכתב ושכח באותו יום לספור, יש אומרים שיוכל להמשיך ולספור בברכה (עיין כה"ח תפט ס"ק פד).
בעיות שונות
כט. אם ספר ולא בירך יצא ידי חובה. לכן אם שואלים אותו בין השמשות או אחר כך כמה מונים היום, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אחר כך על הספירה (שו"ע תפט סע' ה).
ל. אם אמר לשואל ימים או שבועות בלבד כגון שביום השביעי אמר לו "היום שבוע אחד", אינו יכול לחזור ולספור באותו ערב עם ברכה, ויספור בלי ברכה. ויש מחמירים רק מ"בין השמשות", אמנם לכתחילה יש להיזהר מ"פלג המנחה". אך אם אמר לחבירו לפני "פלג המנחה" יכול להמשיך ולספור בברכה (כה"ח שם ס"ק בן, הן. הגדת אורח חיים עמ' רי סע' יח).
לא. יש מקילים שאם לא אמר לו "היום כך וכך" יכול לחזור ולספור בברכה. ויש מקילין עוד שאפילו אמר "היום כך וכך" אך לא התכוין לספור, יכול לספור באותו ערב בברכה (עיין כה"ח שם ס"ק גן, חן).
לב. אם לאחר שבירך ספר בראשי תיבות "היום ג' ימים" ולא "היום שלשה ימים" אינו צריך לחזור ולברך. אמנם יחזור וימנה בלא ברכה. ואם לא חזר ומנה, אף על פי כן יכול לספור בשאר הימים בברכה. לכן יש להזהר במיוחד בערב ל"ג בעומר שלא יזכיר ל"ג בעומר עד שיברך ויספור (עיין כה"ח שם ס"ק כד. הגדת אורח חיים עמ' רי סע' יד).
לג. אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, - סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר "ששה ימים" ואמר "חמשה ימים", אם נזכר מיד - סופר כראוי ואין צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק יותר מכדי דיבור - צריך לברך שנית (עיין כה"ח שם ס"ק עה-עז. הגדת אורח חיים עמ' רי סע' טז).
לד. אם בעת הברכה ידע את היום הנכון ורק בספירה טעה, יש אומרים שאינו חוזר ומברך. ויש חולקים, ולכן יברך ללא שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות בליבו ואחר כך יספור (שו"ע שם סע' ו. כה"ח שם ס"ק עה. שו"ת רב פעלים ד, או"ח סי' ו. הגדת אורח חיים עמ' רי סע' יז).
לה. מי שמסופק מהו יום הספירה הנכון ואין לו אפשרות לברר, לא יברך ויספור מספק, כיוון שאין שום משמעות לספירה מספק. ואם ספר בלא ברכה, ונתברר לו למחרת שנכון ספר, יכול להמשיך ולספור בברכה (אחרונים).
חייבים ופטורים
לו. נשים - פטורות מספירת העומר, וע"פ הסוד אין להן לספור כלל (עיין כה"ח תפט ס"ק ט. שער הכוונות פה ג. שו"ת רב פעלים א, או"ח סוד ישרים, סי' יב וכ"כ המשנ"ב ס"ק ג).
לז. ילדים - מצווה לחנך את הילדים הקטנים לספור ספירת העומר. ויספרו בברכה. ואם שכחו מלספור יום אחד ימשיכו לספור בלי ברכה כמו גדולים (אחרונים).
לח. קטן שהגדיל - בתוך ימי הספירה, ונעשה ל"בר מצווה", והקפיד לספור ספירת העומר לפני היותו בר מצווה מידי יום ביומו, ימשיך לספור בברכה גם אחרי היותו בר מצווה (עיין כה"ח תפט ס"ק צד).
לט. אונן - שמתו מוטל לפניו, פטור מכל המצות שבתורה. מי שהיה אונן בלילה - לא יספור בלילה אלא יספור בלא ברכה ביום לאחר הקבורה, בשאר הימים יספור בברכה. אם הוא יודע שגם במשך היום ישאר אונן - יספור בלילה בלא ברכה ובשאר הלילות יספור בברכה. וישתדל לספור אחרי שמסר את מתו לאנשי החברא קדישא (עיין כה"ח שם ס"ק פה, פו) ועיין למשנה ברורה (בביאור הלכה עמוד 291 ד"ה בלא ברכה) שפסק כן והוסיף שאם לא ספר לילה ויום - יספור מאותו יום בלי ברכה אף על פי שכשהיה אונן היה פטור מספירת העומר.
מנהגי אבלות בספירה
מ. בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא ל"ג יום, ולכן נוהגין בחלק מימים אלו קצת אבלות שאין נושאין נשים ואין מסתפרים. אמנם לא כל ימי הספירה כפי שיפורט להלן.
מא. הספרדים - הנוהגים כב"י נוהגים לא להסתפר או לישא אשה עד ל"ד בעומר בבוקר. כמו כן לא שומעים בימים אלו שירים בכלי נגינה או ברדיו (שו"ע תצג סע' א, ב).
מב. רבינו האר"י ז"ל - נהג שלא לגלח ראשו כל ימי הספירה עד ערב חג השבועות. ולפי מנהג האר"י זה אפילו חתן ביום חתונתו לא יגלח בכל ימי העומר (כה"ח שם ס"ק יג).
מג. מנהג האשכנזים בארץ ישראל - לישא אשה ולהסתפר ביום ל"ג בעומר עצמו ומר"ח סיון והלאה. לא קודם ר"ח אייר, לא בר"ח אייר עצמו, ולא בין ל"ג בעומר לר"ח סיון. רובם נהגו להסתפר ביום ל"ג עצמו ולא בליל ל"ג בעומר וגם נישואין עושין ביום ל"ג ולא בליל ל"ג. אבל אם השעה דחוקה עושים תספורת וגם חתונה בליל ל"ג בעומר. וכיום רבים מקילים להנשא בליל ל"ג בעומר אבל כאמור לדעת הב"י אין להנשא אלא ביום ל"ד עצמו ולא בלילה שלפניו. (מנהג האר"י המובא בספר ארץ ישראל עמודים סד סה סעיף ב)
מד. יש אשכנזים שנהגו בזה להתיר תספורת ונישואין עד ר"ח אייר ומשם ועד שבועות אוסרים מלבד מיום ל"ג בעומר עצמו. ויש מחמירים בשני ימי ר"ח אייר שהם בכלל האיסור עד ג' ימי הגבלה. (עיין משנ"ב ס"ק יד טו עכ"ל.
מה. נישואין - גם אלמן הנושא אלמנה דינו כנ"ל אמנם מותר להחזיר גרושתו אפילו לפני ל"ג בעומר (כה"ח שם ס"ק ב, ג).
מו. שידוכים - מותר לעשות שידוכים (אירוסין) ולעשות סעודה. רק שלא ינגן בכלי נגינה ולא ירבה בריקודים ומחולות (כה"ח שם ס"ק ט). ולדעת המשנ"ב לא יעשו ריקודים ומחולות כלל. (ס"ק ג)
מז. בר מצוה - מי שהגיע למצוות בימי הספירה עולה לתורה ויכולים לעשות לו גם סעודת בר מצווה ולשיר לכבודו בפה אך לא בכלי נגינה (אחרונים).
מח. שירים - יש להזהר עד ל"ג בעומר שלא לשמוע שירים מהרדיו או מטייפ אף שהם שירי קודש.
מט. תספורת - הספרדים נוהגים שלא להסתפר עד יום ל"ד בעומר בבוקר שאז פסקו מלמות. ויכולים להסתפר מיום ל"ד בבוקר עד שבועות. (שו"ע תצג סע' ב).
נ. מנהג האר"י ז"ל לא להסתפר על ערב שבועות. לדעת הרמ"א מותר להסתפר רק ביום ל"ג עצמו ולא בליל ל"ג. והמשנ"ב (ס"ק י"א) הביא מי שמקל להסתפר בליל ל"ג.
נא. אם חל יום ל"ג בעומר ביום שישי, מסתפרים בו מפני כבוד השבת.
נב. אם חל ל"ג בעומר במוצאי שבת לדעת הב"י אין להקל ולהסתפר ביום ו' ולדעת הרמ"א - מותר. (שם ס"ע ב)
נג. אף על פי שלפי האר"י אין להסתפר עד ערב שבועות, אם חל שבועות ביום א' - יסתפרו ביום ו' שלפניו (עיין כה"ח תצג ס"ק יג).
נד. ברית מילה - - הסנדק, הוא התופס את התינוק בשעת מילה, המוהל ואבי הבן מותרין על פי ההלכה להסתפר ולהתגלח ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת. אמנם מנהג האריז"ל שלא להסתפר כלל. (עיין משנ"ב ס"ק יב יג וכה"ח שם ס"ק יג לז).
נה. צפרניים - נטילת הצפרניים מותרת בכל ימי העומר (כה"ח שם ס"ק טז. הגדת אורח חיים עמ' רמא סע' א).
נו. שהחיינו" - בימים אלו שממעטים בהם בשמחה, יש נוהגים שאין מברכים "שהחיינו" לא על בגדים ולא על פירות, ויש נוהגים לברך רק על פירות. ולמנהגים אלו מותר לקנות בגדים חדשים וללובשם אחר כך. ויש שאין נוהגים בחומרא זו כלל ומברכים "שהחיינו" על כל דבר וכן נוהגים (עיין הגדת אורח חיים עמ' רטז סע' כח. משנ"ב ס"ק ב וכה"ח ס"ק ד).
נז. מלאכה - נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר שזו השעה שבה מתו תלמידי ר"ע, ורמז לזה שנאמר: "שבע שבתות", מלשון "שבות", שבזמן הספירה דהיינו משקיעה החמה ואילך יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה. (ויש טעמים נוספים לכך). ויש נוהגים לאסור מלאכה כל הלילה ולדעת הבא"ח טוב גם לגברים להזהר בכך. אמנם אין להזהר בזה אלא עד אחרי ל"ג בעומר בלבד (שו"ע תצג סע' ד. כה"ח שם ס"ק בן ומשנ"ב ס"ק ט ועיין בהגדת אוה"ח עמוד שטז ס"ע ל שטוב גם לאנשים להזהר בכך ויש להזהר בזה עד לג בעומר).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף
הלכה למעשה
השיעור סוקר את סדר ההלכות והמנהגים מליל ערב ראש השנה, תוך התמקדות בדינים הייחודיים לשנה שבה החג חל בשבת וביום ראשון. הדברים כוללים דגשים מעשיים לגבי התרת נדרים, הכנות מראש, שבת ויום טוב, תפילות, קידוש וסדר הסימנים.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
