ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- עניני החג
- ספריה
- מועדי יהודה וישראל
- פסח ושבועות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
שלושה דברים כינתה התורה "ביכורים":
קרבן העומר:
"ואם תקריב מנחת בִּכורים לה', אביב קלוי באש גרשׂ כרמל תקריב את מנחת בֲּכוריך" (ויקרא ב, יד).
קרבן שתי הלחם:
"ממושבֹתיכם תביאו לחם תנופה, שתים שני עשרֹנים, סֹלת תהיינה, חמץ תאפינה, בִּכורים לה' " (ויקרא כג, יז).
הפירות הראשונים מפירות שבעת המינים:
"ראשית בִּכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך" (שמות כג, יט; לד, כו).
קרבן העומר מובא ב-ט"ז בניסן למקדש, והוא מתיר את החדש במדינה (משנה מנחות י, ב-ו). קרבן זה בא מהשעורים המובחרות של ארץ ישראל (שם ח, א).
קרבן שתי הלחם מובא למקדש בחג השבועות, והוא מתיר את החדש במקדש (משנה מנחות י, ו). קרבן זה בא מהחיטים המובחרות של ארץ ישראל (שם ח, א). חג השבועות מכונה "יום הביכורים" בשל קרבן שתי הלחם הקרב בו: "וחג הקציר בִּכורי מעשיך" (שמות כג, טז); " וחג שבֻעּת תעשה לך, בִּכורי קציר חִטים " (שמות לד, כב); " וביום הבִּכורים , בהקריבכם מנחה חדשה לה', בשבֻעּתיכם " (במדבר כח, כו). בכל הפסוקים הללו מציין רש"י, שהכוונה היא לקרבן שתי הלחם.
ביכורי שבעת המינים היו באים מהפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, מעצרת עד חנוכה – תקופה בת חצי שנה, שבמהלכה חלות העונות החקלאיות של פירות אלו: בתקופת חג שבועות מבכירים בשדות החיטים והשעורים; בקיץ מבכירות הגפן, התאנה והרימון; ומתשרי ועד חנוכה – התמר והזית.
קרבנות העומר ושתי הלחם הם מנחות חובה של הציבור, ובשל כך היה העומר נקצר ומובא אף בשבת, וכן שתי הלחם. לאחר הקרבת שתי הלחם ניתן היה להביא קרבנות מתבואה חדשה במקדש (מנחות סב ע"ב). 1
האם בחג השבועות עצמו מביאים ביכורים, לאחר שהקריבו את שתי הלחם?
ב. ביכורי שבעת המינים בשבועות
במשנה בבכורות (ד, א) ובתוספתא בכורות (ג, א) נאמר:
עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור? בדקה – שלשים יום, ובגסה – חמישים יום.
שואלת על כך הגמרא בבכורות (כו ע"ב):
מנא הני מילי? אמר רב כהנא, דאמר קרא: "בכור בניך תתן לי, כן תעשה לשֹרך לצאנך... מלאתך ודִמעך לא תאחר" (שמות כב, כח).
כוונת הגמרא לומר, שישנה הקבלה בפסוק בין "בכור בניך" ו"צאנך", ובין "שורך" ו"מלאתך": כשם שעליך לתת את בכור בניך לאחר יום השלושים – אף בכור צאנך (=בהמה דקה) יינתן לאחר יום השלושים; וכשם שמלאתך, שהיא "חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והם ביכורים" (רש"י על התורה, שם), מובאת ביום החמישים, "שהרי בפסח התבואה מתבשלת, ואין מביאין ביכורים עד שיביאו שתי הלחם בעצרת" (רש"י לבכורות שם) – כך בכור שורך (=בהמה גסה) יינתן לאחר חמישים יום.
מכאן, שלדעת רש"י הביכורים ניתנים לאחר יום החמישים. אולם מדברי התוס' שם, ד"ה מלאתך, בהווא אמינא שלהם, נראה שלא הבינו כך: התוס' מקשים על ההשוואה שבין יום החמישים של הביכורים לדין בכור, שהרי הבכור ניתן לאחר יום השלושים, כפי שאומרת הגמרא בבכורות (מט ע"א וברש"י שם), ואילו ביכורים ניתנים באותו היום , היינו ביום החמישים עצמו. התוס' שלפנינו אינם עונים על שאלה זו, אך בתוס' שאנ"ץ שם 2 (מובא גם בשיטה מקובצת שם) כתוב: "וי"ל דביכורי יחיד לא מייתי עד לאחר עצרת". מכאן שגם התוס' הבינו במסקנת דבריהם, שביכורי יחיד – הם הביכורים המובאים משבעת המינים – אינם מובאים בעצרת, אלא רק ביום שלאחריו. בעצרת עצמה היה מובא קרבן שתי הלחם בלבד.
אמנם מדברי רש"י במקום אחר משמע שמביאים את הביכורים בחג השבועות עצמו. כך נאמר בתוספתא לסנהדרין (ב, ב):
על שלשה סימנין מעברין את השנה: על האביב, ועל פירות האילן ועל התקופה.
תוספתא זו מובאת בגמרא בסנהדרין (יא ע"ב). רש"י שם, ד"ה ועל פירות האילן, כותב:
על פירות האילן: אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת – מעברין, שעצרת זמן הבאת ביכורים, דכתיב: "וביום הבִּכורים", ואם לא יביאם בבואו לרגל, צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת.
רש"י כותב שעצרת היא זמן הבאת הביכורים, כלומר: זהו הזמן שבו מביא האדם את ביכורי היחיד שלו, שאם לא כן יצטרך לטרוח ולבוא פעם נוספת. רש"י גם מצטט את הפסוק מבמדבר (כח, כו): "וביום הבִּכורים, בהקריבכם מנחה חדשה לה', בשבֻעֹתיכם". על פסוק זה מפרש רש"י על התורה: "וביום הביכורים: חג השבועות קרוי 'ביכורי קציר חטים', על שם שתי הלחם , שהם ראשונים למנחת חיטים הבאים מן החדש". 3 מכאן שאין הפסוק עוסק בביכורי היחיד, אלא בביכורי הציבור – הוא קרבן שתי הלחם; והרצון להצמיד להבאת קרבן זה את הבאת ביכורי היחיד הוא הסיבה שבשלה מעברים את השנה.
הרב מאיר הלוי אבולעפיא, יד רמה לסנהדרין שם, מעיר על רש"י, שהפסוק אותו הביא רש"י עוסק בשתי הלחם, ולא בביכורי שבעת המינים. הוא עצמו מסכים לפירושו של ר' יצחק בר אשר, שמעברין את השנה על פירות האילן הכונה היא שהתורה קבעה שזמן עצרת יהיה בזמן שראוי להביא ביכורים משבעת המינים.
נראה להסביר שאף רש"י התכוין לכך. רש"י מסביר שפירות האילן אילו פירות שניתן להביאם בעצרת, אם כי באופן מעשי אין מביאים ביכורים בעצרת. יתכן ורש"י רומז לגמ' בראש השנה טז ע"א האומרת: "..מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות אילן הוא. אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות אילן".
ר' דוד אבודרהם מתייחס להבאת הביכורים בעצרת:
ויש מקשים על הא דאמרינן: "הביאו לפניי שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן" (ר"ה טז ע"א), שכל אותן האחרים הוא הקרבן ממין המתברך, אבל שתי הלחם אינם ממין אילן! ומתרצים כמאן דאמר: חיטה מין אילן הוא (ברכות מ ע"א). ואתיא נמי כמאן דאמר: עץ שאכל ממנו אדם הראשון – חיטה היתה (שם). ויש מתרצים תירוץ אחר, כי שתי הלחם הם ביכורים שעל שמם נקרא עצרת "יום הביכורים", ואמר הקב"ה: הביאו לפניי שתי הלחם הזה, המין המובחר והטוב מכל מיני הצמחים לצורך חיי האדם, כדי שיתברכו לכם שאר כל מיני האילן שהביאו מהם ביכורים
. 4 נראה לומר, שאף רש"י התכוון לדברים שזמן בישולם הוא שבועות, וזה יכול להיות חיטים ושעורים, מאחר שחמשת המינים הנוספים בשלים אחר כך. בחג שבועות ניתן בדרך כלל להביא ביכורים רק מהדגנים- חיטים ושעורים. עיברו את השנה כדי שלא יצטרך לעלות לרגל פעם נוספת. רש"י כותב שעצרת זמן הבאת ביכורים, והדבר נכון באופן מדויק ביחס לשתי הלחם, ונכון באופן כללי גם לביכורי שבעת המינים, אם כי בפועל בדרך כלל רק חיטים ושעורים בשלים בתקופת חג השבועות. רש"י לא התכוין ללמוד מפסוק זה שמביאים ביכורים ביום זה בדוקא. כונתו לומר שמיום זה ואילך ניתן ברמה העקרונית להביא ביכורים.
ג. ביכורים ממחרת חג השבועות
מדוע לא הובאו הביכורים בעצרת עצמה, אלא רק למחרת? המהרי"ט אלגאזי לבכורות שם כותב, שלאחר שהביאו את שתי הלחם אפשר היה להביא את הביכורים בו ביום. אלא שייתכן לומר, שהבאה זו אפשרית רק במקרה שמביא הביכורים הגיע למקדש לפני עצרת, שאזי היו מקבלים ממנו את ביכוריו בעצרת, לאחר הקרבת שתי הלחם. הטעם הוא, שעם הביכורים יש להביא קרבן; ואמנם אם לא הביא קרבן – אין מעכבים בעדו מלהביא את ביכוריו, אך מכל מקום כשלא ניתן להביא את הקרבן – אין להביא לכתחילה גם את הביכורים. מכיון שהקרבן המתלווה לביכורים הוא כנדרים ונדבות (משום שאינו מעכב את הביכורים), הרי שקרבן זה אינו קרב ביום טוב (כפי ששלמי השמחה אינם דוחים יום טוב). אם כן, לכתחילה אין להביא ביכורים ביום טוב עצמו, שכן אז לא יוכל להביא עמהם את הקרבן.
מדברי המהרי"ט אלגאזי יוצא, איפוא, שאין מניעה עקרונית להביא ביכורים בעצרת, אלא שלכתחילה אין להביאם. הקושי בכך הוא, שאם נרצה להשוות את דין בכור בהמה גסה לביכורים – כפי שמשווה המשנה במסכת בכורות שם – לא נוכל לעשות זאת, מפני שלגבי בכור בוודאי שיש להביאו לאחר יום החמישים מעיקר הדין.
המנחת חינוך, מצוה יח, ג, חולק על המהרי"ט אלגאזי, ולפיו ניתן להביא את הקרבן המתלווה להבאת הביכורים אף ביום טוב, כיוון שהוא נקרא קרבן שמחה, ויוצא בו ידי שמחת יום טוב. 5 אלא שלדבריו קשה ההשוואה שבין שני חלקי המשנה: בחלק הראשון, שעוסק בהשוואת דין בכור בהמה דקה לבכור אדם, הפדיון הוא לאחר יום השלושים, ואילו בחלק השני, שעוסק בהשוואת דין בכור בהמה גסה לביכורים, הפדיון הוא ביום החמישים עצמו.
מחמת שאלה זו מסביר המנחת חינוך, שההשוואה בין בכור בהמה גסה לביכורים בחלק השני של המשנה, היא במקרה ששבועות חל בשבת, וברור שאין מקריבים את הקרבן הבא עם הביכורים בשבת, מפני שאינו דוחה את השבת. יוצא, שהיום הראשון שבו ניתן להקריב את הביכורים הוא ביום החמישים ואחד, וכך יהיה הדין גם בבכור בהמה גסה. אולם ביחס לחלק הראשון של המשנה, הרי שמדין תורה פדיון בכור אדם נעשה בכל אופן לאחר יום השלושים, שכן מדין תורה אין איסור לפדותו בשבת, ומשום כך דברי המשנה לגבי בכור אדם יהיו נכונים אף במקרה שיום הפדיון חל בשבת.
על פי המנחת חינוך יוצא, שיש במה להשוות את בכור בהמה דקה לגסה, ששניהם מובאים לכהן לאחר יום השלושים או יום החמישים, כשם שבכור אדם מובא לכהן לאחר יום השלושים, אף ביכורים מביאים לאחר יום החמישים.
ר' עובדיה מברטנורא, בפירושו למשנה בכורות (ד, א), מסביר את ההשוואה כך:
וכמו שאתה עושה למלאתך ודמעך, שאינך מביאם אלא לסוף חמישים יום – כן תעשה לשורך, שלא תביאנו עד חמישים יום; וכדרך שאתה עושה לבכור בניך, דכתיב ביה "ופדוּיָו מבן חּדש תפדה" (במדבר יח, טז) – כן תעשה לצאנך, שלא תביאנו עד שלושים יום.
מפשט דבריו משתמע, שההשוואה בין בכור בהמה גסה לביכורים ובין בכור דקה לבכור אדם היא קשה, כי בכור בהמה גסה מובא ביום החמישים, וביכורים – לסוף חמישים; וכמו כן בכור בהמה דקה מובא ביום השלושים, ובכור אדם – לסוף שלושים יום. לא ברורה כל כך מהי כוונתו בדבריו על הביכורים המובאים "לסוף חמישים", ואולי כוונתו לומר: לאחר שהקריבו את שתי הלחם, אך עדיין ביום החמישים, או אף במוצאי יום החמישים- לסוף חמישים יום.
חג השבועות נקרא, אם כן, "יום הביכורים" – לא בשל ביכורי שבעת המינים, אלא בעיקר בשל קרבן שתי הלחם הקרב ביום זה, אם כי יש מי שסבור שניתן גם להביא ביכורי שבעת המינים. 6
מתוך:
מועדי יהודה וישראל
הוצאת המרכז התורני אור עציון, מרכז שפירא, תשס"ד,
עמ' 506-501
^ 1. האם שתי הלחם באים בכדי להתיר הבאת קרבנות מהתבואה החדשה במקדש, כפי שהקרבת העומר מתירה במקדש, או שזו מצוה בפני עצמה? ראה על כך: במיוחס לרשב"א למנחות שם; שפת אמת שם; מנחת חינוך מצוה שז, א; צפנת פענח, הלכות מתנות עניים, ג.
2. מקובל שהתוס' למסכת בכורות הם משל הר"ש משאנץ.
^ 2. וכך ברש"י לפסחים לו ע"ב, ד"ה מעצרת; מנחות סח ע"ב, ד"ה אין.
^ 3. ספר אבודרהם, תפילות הפסח, ד"ה והטעם שציווה.
^ 4. ראה עוד בדבריו במצוה צא, י; שז, יז.
^ 5. מרדכי טרופר, תגובות והערות, שמעתין, 96 (תשמ"ט), עמ' 83 (וכן: הצופה, ה' בסיון תשמ"ז; הצופה, כ"ב באייר תשמ"ח), כותב שגם מתיאור הבאת הביכורים לירושלים ניתן ללמוד שלא היו מביאים ביכורים בחג השבועות עצמו. במשנה בביכורים ג, ב-ד נאמר: "שהחליל מכה לפניהם", וכן: "בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם" – "בשעה שעוסקים במלאכתם" (קידושין לג ע"א). מאחר שפעולות אילו אסורות בשבת וביו"ט, הרי שהביכורים מובאים בימות החול בלבד, בין עצרת לחנוכה. אך נראה שהוכחות אלו לבדן אינן מספיקות. ברי שפעולות אלו אינן חלק מהותי ממצוות הביכורים, אלא מנהג יפה שנהגו בו אנשי ירושלים ומביאי הביכורים (על כך ראה: הרב שלמה רוזנפלד, "ייחודה הציבורי של העלאת הביכורים", ביכורי הארץ, כפר דרום: מכון התורה והארץ, תשס"ג, עמ' 143-149), ויתכן שבשבת וביו"ט לא היו נוהגים כך. אך מלבד זאת, תיאורים אלה מתייחסים לאופן העלאת הביכורים מלפני העיר ירושלים ועד הכניסה להר הבית: "החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים – שלחו לפניהם, ועיטרו את בכוריהם. הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם"; "החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית" (משנה ביכורים ג, ג-ד). הדיון שלנו הוא בשאלה אם לבית המקדש עצמו היו מביאים את הביכורים בשבת וביו"ט. ממשניות אילו לא ניתן להסיק דבר, מפני שהן עוסקות בשלב מקדמי.
2. מקובל שהתוס' למסכת בכורות הם משל הר"ש משאנץ.
^ 2. וכך ברש"י לפסחים לו ע"ב, ד"ה מעצרת; מנחות סח ע"ב, ד"ה אין.
^ 3. ספר אבודרהם, תפילות הפסח, ד"ה והטעם שציווה.
^ 4. ראה עוד בדבריו במצוה צא, י; שז, יז.
^ 5. מרדכי טרופר, תגובות והערות, שמעתין, 96 (תשמ"ט), עמ' 83 (וכן: הצופה, ה' בסיון תשמ"ז; הצופה, כ"ב באייר תשמ"ח), כותב שגם מתיאור הבאת הביכורים לירושלים ניתן ללמוד שלא היו מביאים ביכורים בחג השבועות עצמו. במשנה בביכורים ג, ב-ד נאמר: "שהחליל מכה לפניהם", וכן: "בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם" – "בשעה שעוסקים במלאכתם" (קידושין לג ע"א). מאחר שפעולות אילו אסורות בשבת וביו"ט, הרי שהביכורים מובאים בימות החול בלבד, בין עצרת לחנוכה. אך נראה שהוכחות אלו לבדן אינן מספיקות. ברי שפעולות אלו אינן חלק מהותי ממצוות הביכורים, אלא מנהג יפה שנהגו בו אנשי ירושלים ומביאי הביכורים (על כך ראה: הרב שלמה רוזנפלד, "ייחודה הציבורי של העלאת הביכורים", ביכורי הארץ, כפר דרום: מכון התורה והארץ, תשס"ג, עמ' 143-149), ויתכן שבשבת וביו"ט לא היו נוהגים כך. אך מלבד זאת, תיאורים אלה מתייחסים לאופן העלאת הביכורים מלפני העיר ירושלים ועד הכניסה להר הבית: "החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים – שלחו לפניהם, ועיטרו את בכוריהם. הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם"; "החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית" (משנה ביכורים ג, ג-ד). הדיון שלנו הוא בשאלה אם לבית המקדש עצמו היו מביאים את הביכורים בשבת וביו"ט. ממשניות אילו לא ניתן להסיק דבר, מפני שהן עוסקות בשלב מקדמי.
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד אמונה?
למה תמיד יש מחלוקת??
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
למה יש כל כך הרבה מצוות?
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
בדיקת קורונה בשבת
איך המזוזה שומרת עלינו?
מה המשמעות הנחת תפילין?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
פריחת הגאולה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
לקראת הנישואין הכנה לפגישות
בבסיס הכל - התפילה | גיל החתונה בזמננו | למה להתחתן? | שלב החיפושים | מתי להתחיל? | איך יודעים שזה מתאים? |ההבדלים בין איש לאישה | שלבי התפתחות הקשר | דגשים כלליים לפגישות.
תפילה מהות התפילה: חיבור עמוק לבורא
הרב מסביר כי התפילה אינה רק פעולה טכנית שאנו חייבים לצאת בה ידי חובה, אלא "עבודה שבלב" שנועדה לבטא התבטלות, עבדות ורצון אמיתי לקרבה ולדבקות עם בורא עולם. בנוסף, מודגש כי ההלכות השונות והמבנה הקבוע של התפילות נועדו לרומם את שאיפותינו הרוחניות ולחזק בנו את ההכרה התמידית שכל השפע בחיינו מגיע אך ורק מאת השם.
רביבים חטא המרגלים כמבחן אמונה לדורות
כשם שצום תשעה באב חמור מצום י"ז בתמוז, כך מכמה בחינות חטא המרגלים חמור מחטא העגל | שני החטאים היסודיים של דור המדבר מלווים את ישראל בכל הדורות | המרגלים חטאו בכך שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה | מי שכופר בערכה של ארץ ישראל, כופר ביכולת לגלות את דבר ה' בארץ | רוב מי שמבינים את ערכה של ארץ ישראל, מוצאים דרכים מעשיות כיצד להחזיק בארץ וליישבה תוך התמודדות עם האתגרים הקשים נדמה שהוויכוח על ארץ ישראל מבוסס על טענות ריאליות, האם ויתור על שטחים ימנע מלחמה או יקרב מלחמה? האם ניתן להחיל את הריבונות על יהודה ושומרון בלא לתת אזרחות לנוכרים שאינם מזדהים עם המדינה היהודית? אולם בפועל אנו מוצאים עובדה מעניינת. הרוב המוחלט של מי שאינם מבינים את ערכה המקודש של הארץ, מוצאים שיש קושי ליישבה ורוצים לסגת מחלקים ממנה, ולימים מתברר שהביאו אסונות על עם ישראל
אורות ישראל ותחייתו הורדת הרעיונות למעשה
השיעור מדגיש כי רוח ההלכה המעשית, באמצעות התורה שבעל פה, מספקת הדרכה מסודרת המהווה בסיס יציב וחיוני לבניית חיי רוח שלמים וקבועים ללא דילוג על שלבים. לעומת זאת, "רוח סער" המחפשת אידיאלים גבוהים ללא עיגון מעשי בסדרי החיים, כפי שבא לידי ביטוי בנצרות או בגישות קיצוניות, מנותקת מן המציאות ואינה מסוגלת להתקיים לאורך זמן.
כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש אב
אבלות בתשעה באב בשגרת החיים | רמת ההחמרה בכשרות (בדיקת תולעים וחרקים) | קריאת שם לתינוק על שם קרוב משפחה שנפטר | מפגשים ושיח עם הציבור החילוני | אחדות ישראל ושילוב כלל העם (משל החלבנה) | כוונה בתפילה.
