בין יום העצמאות ליום ירושלים

אנו נמצאים בימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים. ימי ההודאה לד' שהחיינו והגענו לזמן הזה, לשחרור הארץ מעול גויים, להקמת המדינה ולקיבוץ גלויות מי שמתבונן יודע שישועת ישראל היא ישועת ד', ובריבוי כבודם של ישראל מתרבה כבוד ד' ית', כדברי בעל מסילת ישרים במידת החסידות. הרי השמחה בימים אלו כפולה ומכופלת, שמחה על שכבוד שמים מתגדל. כאשר ישראל בגלות שם ד' מתחלל, וכאשר ישראל יוצאים מהגלות ומהשעבוד לעול גויים, מתקדש שמו יתברך כדברי הנביא יחזקאל (פרק ל"ו).

ובמצות קידוש ד' ואיסור חילול ד' יש הלכה מיוחדת - "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ד'". שוגג חייב כמו מזיד. זה דומה לחיובי נזיקין שגם בהם שוגג חייב כמזיד, כי לא הכוונה מחייבת אלא התוצאה. אם אדם הזיק בשוגג אינו יכול להיפטר בטענה "לא התכוונתי... שוגג הייתי", שכן טענה זו לא מתקנת את הנזק, ועליו לתקן מה שקלקל. כן הדבר בחילול ד' - ההתנצלות לא התכוונתי אינה מועילה, כיון ששם ד' התחלל והוא חייב. וכך יש גם לומר בקידוש ד'. גם בקידוש ד' אחד שוגג ואחד מזיד שווים. ואם אדם קידש את שם שמים בשוגג, שמו של הקב"ה מתקדש. ושכרו של המקדש רב.
וכיון שחזרת עם ישראל לארץ ישראל היא קידוש ד', כדברי הנביא יחזקאל, נמצא כי כל מי שפעל למען הקמת המדינה ולמען קבוץ גלויות ולמען ישוב הארץ קידש שם שמים. ואין זה משנה אם עשה זאת מתוך כוונה לשם שמים או שלא בכוונה - ושכרו רב.
לפעמים אדם מקולקל עושה מעשה טוב, ורבש"ע נותן לו שכר, נותן לו כוחות, ואותו אדם מקולקל משתמש לרעה בכוח שקבל על המעשה הטוב. כך אומר המדרש על גוליית הפלשתי. באיזה כוח יכול היה גוליית לעמוד ולחרף ולגדף מערכות אלוקים חיים במשך ארבעים יום?! בכוח שניתן לו בזכות אמו ערפה, שהלכה אחרי נעמי, כששבה לישראל ארבעים צעדים.
דברי המדרש הללו מסבירים לנו כמה תופעות שאנו רואים בימים אלו לנגד עינינו.
אוי לו למי שמשתמש בכוח שהקב"ה נתן לו על זכויותיו בבנין הארץ לרעה. ואשרי מי שיודע להשתמש בכוח שקבל על בנין הארץ לטובה.