מניין עם ישראל

מעניין לציין שהספירה של בני ישראל במדבר שמופיעה בפרשת השבוע היא ספירה של כל אחד משבטי ישראל בנפרד. יותר מזה, כלל האוכלוסייה של העם היהודי התחלק לארבע קבוצות נפרדות, כשהכהנים והלויים יוצרים עוד קבוצה נפרדת לגמרי.
למה כל הפירוט הזה? למה התורה לא מסתפקת במספר אחד של כל העם היהודי? אני מאמין שהמסר כאן מחזק את ההשקפה של התורה על העם היהודי, ולמעשה על האנושות כולה, כמשהו שמורכב מאנשים רבים ושונים ולא מגוש אחיד אחד.
למעשה, זה המקור של דעת התורה האוסרת לספור אנשים ישירות, באופן אישי. אין שני אנשים דומים ואין שני אנשים שיש להם דעות זהות. יש קבוצות ושבטים שמרכיבים את העם היהודי היום ולכל אורך ההיסטוריה היהודית. ההבנה הזאת צריכה לסייע ליצירת חברה יהודית סובלנית יותר ומפולגת פחות. מסיבה זו התורה נחושה בדעתה להתייחס לספירה של העם היהודי כספירה של יחידים ולא כספירה של קבוצה גדולה או של אומה שלמה. התורה מבקשת מאתנו להבין שהעם היהודי מורכב בעצם ממרכיבים רבים ושונים ומאנשים נפרדים ותובעת מאתנו את הבגרות הנדרשת להתמודד עם המצב הקבוע הזה של האנושות.
עוד נקודה שעלתה בדעתי בעניין פרשת השבוע היא המספר הקטן יחסית של האוכלוסייה היהודית היום לעומת המספר הכולל שמופיע בפרשת השבוע. המספרים שמופיעים בפרשה מצביעים על אוכלוסייה של כשלושה מיליון איש, זקנים, צעירים, גברים ונשים. שלושת אלפים שנה חלפו מאז והעם היהודי בכל העולם מונה כ-15 מיליון איש. רק הגידול הטבעי בפרק זמן ארוך כל כך היה צריך להניב מספר הרבה יותר גדול של יהודים. אך התורה עצמה חזתה שהעם היהודי תמיד יהיה "המעט מכל העמים". הגלות, הפוגרומים, ההתבוללות ובאחרונה גם השואה גבו מחיר גבוה מדכא ממספרנו.
אך למרות מספרו הקטן לא איבד העם היהודי את השפעתו ואת חותמו על החברה הכללית ועל תרבותה. התורה מלמדת אותנו שהמספרים חיוניים - בלי יהודים לא תוכל להיות יהדות- אבל המספרים אינם חזות הכול.
יש לציין שהתורה כבר במדבר הבהירה שגידול האוכלוסייה הוא עניין בעייתי לעם היהודי. בארבעים השנים במדבר האוכלוסייה היהודית לא גדלה. מספרה בסוף 40 השנים האלה נשאר, באופן מוזר ומצמרר, קרוב מאוד למספרה בפרשת השבוע הזאת. הפרט, היחיד, חשוב מאוד - זאת רק אחת מן התרומות הרבות של העם היהודי לסיפור האנושי