בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הכוונה בתפילה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

undefined
18 דק' קריאה
החובה להתפלל על תלמיד חכם
הרמב"ם בהלכות תענית (פרק א' הלכה ט') אומר כי לא רק ציבור צריכים להתפלל ולזעוק על צרותיהם אלא גם יחיד.
"וכשם שהציבור זועק ומתפלל כך כל יחיד ויחיד צריך להתפלל על כל צרה שלא תבוא לו". וכך פוסק גם השו"ע בשני מקומות (סי' תקס"ט, וסי' תקע"ח), "כשם שציבור מתענין ומתפללין על צרתן, כך כל יחיד ויחיד מתפלל ומתענה על צרתו. כיצד? היה לו חולה או תועה במדבר או חבוש בבית האסורין צריך להתענות ולבקש רחמים בתעניתו".

הגמרא במסכת ברכות דף יב/ב אומרת "ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא "חוטא" שנאמר (שמואל א יב) "גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה". שם מוכיח שמואל הנביא את עם ישראל שביקשו מלך ככל הגויים. אמר להם שמואל: גם במצב הזה, אם אני לא מתפלל עבורכם - אני אהיה "חוטא" חלילה. כי אני צריך לדרוש בטובתם של ישראל כמו שעשה משה, דרישה זו אינה השלמה עם מעשיהם, כי אחר כך צריך לתקן אותם ולהדריכם בדרך טובה וישרה.
"אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא - צריך שיחלה עצמו עליו" דהיינו שיעשה את אדם עצמו חולה למענו, ומביאה הגמרא מקור לכך מהפסוק שאומר דוד על אותם אנשים שהיו תלמידי חכמים, אם כי היו רודפיו: "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב" (תהילים לה יג). רואים שדוד המלך התפלל עליהם, לבש שק שיתרפאו. עינה את עצמו בצום. וכך רואה הגמרא את החובה של כל אדם כלפי תלמיד חכם שחולה. ל"ע. כל זה הוא מחמת המעלה של התפילה והערך הגדול שלה כפי שיבוא לקמן.
יש שואלים האם חובה להתאסף בכותל או במקום אחר להתפלל ברוב עם בהתעוררות גדולה, או שמה יכול אדם להתפלל ביחיד בביתו. וכך לא יבטל תורה?

מעלת התפילה יותר ממעשים טובים וקרבנות
ראוי לראות את מעלת התפילה ובאיזה המקרים היא מועילה. כתוב בגמרא ברכות (לב:).
"אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵין לְךָ גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, אַף עַל פִּי כֵן, לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי" וְגוֹ', וְסָמִיךְ לֵיהּ, "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה".

והסביר גאון עוזנו ותפארתינו בעל הבן איש חי, כי המעשים הטובים של משה נובעים מכך שהוא לימד את ישראל והכשיר אותם למעשים טובים. וכיון שזכות הרבים תלויה בו, כל זכויותיהם של ישראל נמנות גם עליו. לפי זה מעשיו הטובים של משה מתרבים בכל רגע ורגע. אם המעשים הטובים היו מועילים למשה להיכנס לארץ ישראל, מה יועיל שמשה יפסיק להתפלל? הרי המעשים הטובים שלו לא מפסיקים להתאסף? ולמה לא עזרו מעשיו הטובים להיכנס לארץ? לפחות לראות את הארץ מראש הפסגה?
מכאן אתה למד שהתפילה של משה יותר מועילה מהמעשים הטובים שלו. עם זאת, אם יש חובה על אדם להציל מישהו או לתת צדקה או לעשות מעשה טוב אחר, לא יאמר אתפלל עבורו ולא אתן צדקה והלה ימות ברעב. כי מי שמעלים עיניו מן הצדקה, גם התפילה שלו לא מתקבלת.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה א) "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם", וּכְתִיב, (ישעיה א) "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם". כיצד רבי אלעזר לומד זאת מהפסוק? ומסביר רש"י כי אחרי שישעיהו אומר שהקרבנות לא מועילים, הוא מוסיף ואומר שאפילו התפילה לא מועילה. ולמה? כיון שידיהם מלאות גזל. זה שאמר הפסוק: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי טו).

מחיצת הברזל שמונעת את התפילה
אמנם לגודל מעלתה של התפילה יש מחיצת ברזל שמונעת את התפילה הזאת מלעבור. וכך אומרת הגמרא.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (איכה ג) "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תְּפִלָּתִי". וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִּמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים לט) "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל ד) "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּ אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר".

ומסביר בעל הבן איש חי בספרו בן יהוידע כי מחיצת ברזל מפסקת מהי? והרי הפסוק מדבר על נחושת? ולמה אמר ברזל? אלא שבזמן בית המקדש היו הקרבנות מכפרים. היום צריך תפילה שהיא יותר מקרבנות. אבל בתוך ליבו של אדם יש אל זר. (שבת דף קה/ב) "אמר רבי אבין מאי קראה? "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר" איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע". והוא זה שמבלבל את הכוונה. בלבול הוא אותיות לב אבל הפוך. ברזל הוא אותיות לב זר אבל הפוך. וזה מה שמפסיק בין ישראל לאלוקים.

מה עובר את מחיצת הברזל
ממשיך וכותב הבן איש חי שם:
"ואם היה תפילה ראויה בכוונה שהיא במקום קרבנות היו התפילות מפילות את חומת ברזל הנעשית מן העוונות. כי הקרבנות מכפרים ותפילה במקום קרבנות. אך בחרבן בית המקדש שנפסקו הקרבנות וגם התפילות שהיו במקומם אינם שלמים בלב, לכן נשארה חומת ברזל. הם העוונות הנשארים מן השראת היצר הרע שהוא זר בתוך לב האדם מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים". עכ"ל.

זה מה שכתוב שם בהמשך הגמרא: "אָמַר רַבִּי חַנִין, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם, מְנָא לָן? מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ט) "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה'", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, (שם) "וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא". והסביר התוס' שהמילה מאריך פירושה מכוון בתפילה. והמכוון בה - אין תפילתו חוזרת ריקם למרות מחיצת הברזל. כל זה בגלל שעיקרה של התפילה היא כוונת הלב. וגם התורה קוראת לתפילה - "עבודת הלב" - "ולעבדו בכל לבבכם".
עוד אמרו חכמים שיש מה שמשבר את חומת הברזל מלבד הכוונה. והוא תפילה בציבור. שהיא עוברת את כל המחיצות. על זה נאמר בגמרא (ברכות דף ח/א) "מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון? אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך" רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי".
תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים? שנאמר "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי".
בית המקדש הוא שער השמים של כל התפילה. כשהוא נחרב יש שם מחיצת ברזל. אבל שלושה דברים עוברים את מחיצת הברזל הזו והם, א] תפילה בדמעות. ב] תפילה ברבים. ג] תפילה בכוונה.

במה גדולתו של עם ישראל?
כשהקב"ה יוצר את עם ישראל הוא מסביר לאברהם (בראשית פרק יב ב) שהוא רוצה לעשות ממנו עם גדול: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". מה פירוש "גוי גדול"? בודאי אין הכוונה לעם גדול בכמות שהרי הסינים הם עשרים אחוז מכמות האנשים בעולם, ואילו עם ישראל הוא אפילו לא אחוז אחד. בקושי בקושי שליש אחוז. צריך לומר שה"גדולה" הזאת היא גדולה איכותית ולא גדולה כמותית. במה הגדולה של עם ישראל מול כל משפחות האדמה? מהי אותה "גדולה" שכל משפחות האדמה מתברכים בה?
בספר דברים מסביר משה לעם ישראל ואומר להם דעו לכם שהגדולה של עם ישראל שמשפיעה ברכה על כל האומות היא בשני דברים. כך זה בלשון הכתוב (דברים פרק ד ה) "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". במה אנחנו עם גדול שמשפיעים בו ברכה על משפחות האדמה. א] בכוח התפילה של עם ישראל: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". ב] בתורה שמספרת את סיפור החיים של עם ישראל ומשפיעה בכך על כל התפתחות המוסר והצדק בעולם: "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".

כח התורה על אומות העולם
במתן תורה. עם ישראל קיבל את התורה לא רק לעצמו. שם נאמר להם שקיום העולם תלוי בקבלת התורה. אם ישראל לא יקבלו את התורה - כל העולם כולו יחזור לתוהו ובוהו!!. מה הקשר בין קבלת התורה על ידי ישראל לקיום העולם? צריך לומר כי קבלת התורה כבר קובעת את העתיד הרוחני של כל העולם כולו. התורה עתידה להשפיע על הרוחנית של כולם. וזה מה שנאמר כבר לאברהם אבינו בתחילת דרכו "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
הדבר הזה מתבטא היום בזה שהתורה דברי הנביאים והכתובים נפוצים בכל העולם ביותר משלוש מיליארדים של עותקים. התורה תורגמה ליותר מאלפיים תרגומים וזה הספר שהשפיע על האמונה והמעשה של בני האדם יותר מכל דבר אחר. זה מה שלימד את אומות העולם להאמין באל אחד ולא בריבוי אלילים. הוא זה שלימד אותם כי אדם נברא בצלם אלוקים ויש חובה לתת לו צדק ומשפט. ואלו הן רק שתיים מתוך שבעת המצוות של בני נח שתורה מלמדת לעולם כולו.
אמונה בעולם אחד לא הולכת עם "בית עבדים". לא הולכת עם מערכות משפט שמחייבות מוות בשמן רותח למי שמזייף מטבעות. לא מחייבת תליה למי שגונב שני ככרות לחם כמו שהיה פעם באנגליה. אמונה אמיתית בצלם אלוקים לא מאפשרת לאנשים לקצוץ ידיים או רגלים לעבד שבורח כמה פעמים כמו שהיה באמריקה עד לפני קצת יותר ממאה שנים.
אני מביא את כל הדוגמאות הללו ויש עוד הרבה אחרות כדי להבין שאסור לעם ישראל לאמץ את המוסר של אומות העולם. בודאי לא של אירופה כולה והתנהגותה בעת השואה. ועכשיו יש כאלו שרוצים לאמץ את מערכות משפט והצדק של אירופה ואנגליה? אומר משה רבינו לעם ישראל אם תאמצו את התורה אל ליבכם, כל אומות העולם יכירו בגדלות ישראל ויקיימו בכם "אפיים ארץ ישתחוו לך". הכל מחמת ערכה הגדול של התורה, גם בעיניהם. "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים".

כח התפילה גם על אומות העולם
המעלה השנית שבפסוק, היא היכולת של עם ישראל להתפלל אל ה' ולזכות שיענו לו מהשמים. מעלה כל כך ניכרת שאפילו הגויים מכירים בה ויודעים את השפעתה. ובאמת אנחנו יודעים במשך הדורות על כך שגויים רבים היו באים לחכמי ישראל להתברך מפיהם.
ידוע הסיפור שמביא רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי ז"ל בספרו "נפלאים מעשיך". על מהר"ם גאלנטי ז"ל שהיה אב"ד בירושלים, חיבר כמה ספרי הלכה. והיו קוראים אותו הרב המג"ן. (והוא היה נכדו של הרב המוסמך מהר"ם גאלנטי הזקן שהיה תלמיד רבינו האר"י ז"ל. אחיו של רבי אברהם גאלנטי שהיה עשיר גדול ו"קדוש מופלג בקדושה". וקבלה בידינו שהוא בנה מממונו את החצר על ציון הרשב"י ורבי אלעזר בנו. זכותם תגן עלינו, אמן).
המעשה שמובא שם הוא כי בשנות כהונתו של מהר"ם גלאנטי ז"ל כאב"ד ירושלים הייתה בצורת קשה שלוש שנים שסבלו ממנו קשות גם היהודים וגם המוסלמים. כל המעיינות וכל בורות המים לא הספיקו לתצרוכת אנשי ירושלים, והאנשים התייבשו והייתה מצוקה גדולה. קרא המושל למהר"ם גאלנטי ואמר לו שאם לו ירד גשם תוך שלושה ימים הוא יגרש את כל תושביה היהודים של ירושלים. הרב גזר תענית שלושה ימים ובסוף היום השלישי אמר הרב לכל הקהילה ללכת לקבר שמעון הצדיק עם מעילים להתפלל.
בדרכם לשם ראה אותם האימם, ביזה את הרב ז"ל ואף נתן לו סטירה לעיני כל הקהל. הוא צחק;עליו שהוא מלביש את כל הקהילה במעילים ביום כל כך חם אחרי שלא ירד גשם שלוש שנים. הרב קיבל את בושתו ושתק וכך הלכו כולם להתפלל בבכיות בקברו של שמעון הצדיק.
לא סיימו את תפילתם וגשמי ברכה החלו לרדת עד שכל הדרכים היו מלאות מים. מיד זירז הרב את כל אנשי הקהילה שירוצו לביתם שלא ירטבו במים. והאימם שנתן לרב את הסטירה הבין כי איש אלוקים קדוש הוא וחש לנפשו. רץ בכל כוחו לקבר שמעון הצדיק ולקח את הרב על כתפיו עד לביתו שלא יתלכלכו רגליו בבוץ הכבד שהצטבר בעקבות הגשם הרב שירד.

סיפור התפילה עם השגריר המצרי
הרב סיפר כי פעם הוא טס לונצואלה ובמטוס היה שגריר סעודיה עם שתי נשיו, האחת זקנה והאחת צעירה. במהלך הטיסה הציעו להם אוכל, אבל הרב לא אכל שום דבר רק מים בלבד בכוס חד פעמית. כשהציעו לשגריר סעודיה לאכול, הוא הסכים בשמחה למרות שבאוכל היה בשר של 'דבר אחר' שאסור למוסלמים לאכול אותו. והוא אכל בשמחה ללא שום סייג. אשתו הזקנה העירה לו הכיצד הוא אוכל והרי הדבר אסור על פי דת האיסלאם, ומאידך אשתו הצעירה עודדה אותו להמשיך לאכול. ובאמת הוא אכל בכל פה, והסביר לאשתו הזקנה כי הקב"ה אינו רואה מה מתרחש במטוס בשמים, אלא הוא רק מסתכל למטה בארץ.
השגריר הסעודי לא העלה על דעתו שהרב מבין ערבית ושמע את כל השיחה. כשהרב נחת קבלו את פניו היהודים שבאו לקבל ברכה ונישקו לי את היד. בין העומדים היה גם שגריר מצרים. גם הוא נישק לי את ידי הרב. ובא לעמוד בתור פעם שנייה כדי לקבל שוב ברכה מהרב. הרב שאל אותו מה קרה? והשגריר המצרי אמר שתשע שנים הוא נשוי ואין לו ילדים. אמר הרב לו שאם הוא יתנהג בטוב עם היהודים ויסייע למצוא את חללי צהל הנעדרים הנמצאים במצריים, תתקיים בו הברכה ויהיה לו ילדים. כשיצא, פגש שגריר סעודיה את שגריר מצרים והחל לצעוק עליו איך הוא לא מתבייש לגשת לנשק את ידי הרב היהודי, ועוד פעמיים! שגריר מצרים שחשש למעמדו בגלל שגריר סעודיה, בא פעם שלישית אל הרב לבקש ברכה ששגריר סעודיה לא יעשה לו צרות ולא יגרום לפיטוריו.
מספר הרב, קראתי לשגריר סעודיה ושאלתי אותו: "האם הוא חושב שה' משגיח רק בארץ או גם בשמים? האם מותר במטוס לאכול חזיר?". מששמע כן השגריר הסעודי הוא נבהל כי נגלה סודו וביקש ממני שלא אפרסם את הדבר, פן יבולע לו והוא יפוטר. אמרתי לו שאני מסכים לא לפרסם דבר זה או הוא לא יפרסם ולא יזיק לשגריר מצרים שביקש ברכה. אחרי תשעה חודשים התקשר שגריר מצריים בישראל וסיפר כי השגריר המצרי בונצואלה ביקש להודות לי כי הברכת נתקיימה והוא חובק בן.
כל הסיפור הזה בא ללמד לנו שנדע כי אומות העולם יודעים על כח התפילה שיש לעם ישראל כולו. לא רק לרבנים. אבל לפעמים אנחנו בעצמינו לא מכירים את מעלת הירושה שהעבירו לנו האבות והאמהות הקדושים. מעלה שקיימת בכל אחד ואחד מאיתנו.

תפילה של האבות והאימהות
באמת אע"פ שהתפילה לא מוזכרת בתורה כמצווה מפורשת, היא מוזכרת כסיפור דברים על כל האבות והאמהות כמה וכמה פעמים. פעם אצל אברהם כשהוא מבקש על אנשי סדום. שם זה נשמע כמו דין ודברים ולא כמו תפילה, אבל זה גם סוג של תפילה. חכמינו קראו לסווג הזה של התפילה - "פלילים". כמו שנאמר על פינחס: "ויפלל ותעצר המגפה" "ואמר רבי אלעזר 'ויתפלל' לא נאמר אלא 'ויפלל'. מלמד שעשה פלילות עם קונו. בא וחבטן לפני המקום. אמר לפניו: רבונו של עולם על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? ומסביר רש"י שזו תפילה שהיא כמו דין ודברים עם הקב"ה.
אברהם מתפלל פעם נוספת כשהוא מבקש על חייו של ישמעאל. "לו ישמעאל יחיה לפניך". והזוהר הקדוש אומר שכל הגדולה שיש היום לישמעאל בעולם זה בזכות המשפט הזה של אברהם שהתפלל על ישמעאל. ולכן הוא גם נקרא בשם של תפילה "ישמע אל", כי כל כוחו וחייו באים מהתפילה של אברהם עליו, שאלוקים שמע אליה.
גם אצל יצחק רמוזה התפילה, כשהכתוב אומר עליו "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". מהי אותה שיחה? זה סוג של שיחה בהתבודדות עם הקב"ה. כמו שכתוב בתהילים "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו". זה סוג אחר של מהתפילה של אברהם והסוג הזה של התפילה הוא החידוש של יצחק, תחנונים והשתפכות הנפש. הסוג הזה של התפילה יותר מתאים לנו, כי רק מיוחדים במינם יכולים להתפלל בסגנון של פלילים. וכמו שהגמרא אומרת שחנה ואליהו הנביא התפללו בנוסח של פלילים. אבל זה נוסח שרק מי שנקי לגמרי ואוהב את ישראל בכל ליבו.
הגמרא במסכת סוכה (נג/א). אומרת: "אמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע (נהיה צולע) ומנו? לוי". שלוי גזר תענית ולא בא גשם ואמר "רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך" התקבלה תפילתו, בא גשם לעם ישראל אבל לוי בעצמו נהיה צולע בעקבות אותה תפילה. למה? בגלל שהתפלל בצורה לא ראויה. לעומתו הגמרא אומרת על אליהו הנביא וחנה שהתפללו גם הם בנוסח תקיף כלפי מעלה והקב"ה ראה את תקיפותם כמו שראה את התקיפות של משה ושל אברהם. שהיא מרוב אהבת ישראל גדולה. ובכל מקרה הגמרא אומרת שהנוסח הזה של התפילה לא מתאים לנו, והוא אפילו מסוכן.
גם אצל יעקב אנחנו מוצאים שהוא מתפלל ובקש לשמור אותו בדרכו לבית לבן. בדרכו להקים את עם ישראל כמו שהבטיח ה' לאברהם. והגמרא שואלת למה יעקב מתפלל אחרי שאלוקים הבטיח לו. ומסבירה שהוא חשש שמא יגרום החטא. (ברכות ד.) הרי שתפילה של אדם יכולה לתקן את מה שקלקל החטא.

התפילה במצרים שהביאה את הגאולה
האמת היא שתפילה מפורשת בתורה הרבה מאוד פעמים. כשבני ישראל נמצאים במצרים ומובטחים לצאת בברית בין הבתרים לאברהם. כתוב עליהם (שמות פרק ב כג)
"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ - וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים".

ועל זה שואלים. וכי בשביל מה צריך זעקה ותפילה על גאולה? הלא יש הבטחה מפורשת על הגאולה לאברהם אבינו. "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". למה הגאולה של ישראל ממצרים לא מתחילה לפני שבני ישראל צועקים אל ה'?
ועונים על כך כי כנראה שהקב"ה רוצה אותנו שותפים בתהליך הגאולה, לא רק חפצים דוממים שלוקחים אותם וגואלים אותם. הוא רוצה אותנו שותפים בגאולה גם במעשה ובמיוחד ברצון. כעין מה שנאמר על מי שרואה את חמור חברו רובץ תחת משאו, שהתורה מצווה "עזוב תעזוב עימו". תעזור לו לפרוק את החמור ולהקים אותו על רגליו ובלבד שהבעלים של החמור גם הוא יסייע ויעמיד איתך את החמור. "עימו".
כך גם כאן הקב"ה אומר אני מוכן לגאול אותם אם הם רוצים. אבל אם הם רוצים להשאר במצרים. נוח להם שם על סיר הבשר לאכול קישואים בצלים ושומים, למה שאני אזרז את גאולתם? אפילו אם אני אתם למצריים מאה מכות לא תבוא מזה גאולה. אבל כשהם באמת צועקים אל ה' ומבקשים גאולה. אני יכול לגאול אותם.

התפילה של משה על מרים אחותו
כעין זה אנו מוצאים אצל משה רבינו. שהוא התפלל וצעק את ה' על אחותו מרים "אל נא רפא נא לה". והקב"ה ריפא אותה. למה הוא ריפא את מרים רק אחרי התפילה. אם היא זכאית לרפואה - תתרפא גם בלי תפילת משה. ואם היא לא זכאית - האם משה יכול לבטל גזירה של מעלה? צריך לומר שכשהקב"ה רואה את משה מתפלל על אחותו למרות כל מה שדובר עליו, הוא יודע שיש בינהם אחדות של אחים. וכשיש אחדות - יש רפואה.
את האחדות הזו יכול לעשות רק משה, ובמיוחד הוא שאמור להיפגע מהדברים שנאמרו עליו על ידי אחותו הכל כך קרובה וצדקת. גם ללמד שאנו צריכים להעביר על מדתנו ולהתפלל גם על מי שיש בליבנו עליו. לא כך אמרו חז"ל על אברהם אבינו שהתפלל על אבימלך שנעצרו כל אנשי ביתו והתרפאו. ואחר כך נפקד אברהם עצמו ביצחק. מזה למדו כי כל המתפלל על חברו והוא זקוק לאותו דבר - הוא נענה תחילה. ובאותה שעה שנפקדה שרה - נפקדו עקרות רבות יחד איתה. כי התפילה פותחת שערים להרבה אנשים בבת אחת.

האם התפילה היא חובה מהתורה?
ובאמת התפילה היא כל כך מרכזית בתורה לא רק על האבות והאמהות הקדושות. בכל התנ"ך אין דבר מצוי כל כך כמו התפילה. משה התפלל פעמים רבות כמובאר בכל התורה כולה, יהושע בכיבוש הארץ, חנה על שמואל, שמואל הנביא על עם ישראל, דוד בכל ספר תהלים, שלמה בחנוכת בית המקדש, חזקיה בחלותו, אליהו בהר הכרמל, אלישע ועוד ועוד. אבל אין מצווה מפורשת בתורה להתפלל.
לדעת הרמב"ם מצוות התפילה היא מצוות עשה מהתורה [פרק א' מהלכות תפילה הלכה א]. ולדעת הרמב"ן [מובא בכסף משנה שם] היא מצווה מדרבנן. גם הרמב"ם שאומר שמצוות התפילה היא מצווה מהתורה - הוא אומר שחיוב זה נלמד רק ברמז ולא במפורש. וכך לשונו של הרמב"ם "חיוב מצוה זו כך הוא, שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה. ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו". "והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה".
אמנם התקנה להתפלל שלוש תפילות ביום היא בגלל דניאל. כך אומרת הגמרא (ברכות דף לא/א) "יכול יתפלל אדם כל היום כלו? כבר מפורש על ידי דניאל (ו) "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ". שלוש פעמים ביום הוא היה מתפלל כמו שהיה מתפלל לפני כן בירושלים. והתקנה להתפלל ח"י ברכות היא תקנת אנשי כנסת הגדולה. וזה בודאי לא מהתורה, רק מדרבנן. בודאי הברכה הנוספת שהוסיפו על המינים ועל המלשינים היא תוספת מאוחרת. בודאי פסוקי דזמרא או התחינות שאומרים אחרי התפילה.

איזה חלקים בתפילה הם מהתורה?
החלקים בתפילה שהם חיוב מהתורה, הם לבישת ציצית והנחת תפילין, קריאת קריאת שמע, אמירת קדושה, ולברך ברכת כהנים. אלה חיובים מהתורה. גם וידוי יכול להיות חיוב מהתורה אם אדם חטא. במקרה כזה כשהוא מתוודה על חטאיו - הוא מקיים מצוות עשה מהתורה. יש דעות שאומרות שגם ברכות התורה הם חיוב מהתורה, (שאגת אריה) אבל הרמב"ם שכתב "כל הברכות כולם מדרבנן חוץ מברכת המזון שהיא משל תורה" (וכן הביא השו"ע בסימן רט סעיף ג). משמע שברכת התורה מדרבנן ואם אדם מסתפק אם ברך ברכות התורה - אינו חוזר לברך. בכל מקרה ודאי ברור שעיקר תפילת י"ח והברכה הי"ט שהוסיפו אחר כך בודאי אינם מהתורה.

למה אין חיוב תפילה מפורש בתורה?
אם מעלת התפילה היא כל כך גדולה וכל כך יסודית בעם ישראל, למה התפילה לא מוזכרת בתורה במפורש כמצווה. עד כדי כך שיש מחלוקת בין הפוסקים האם תפילה היא מצווה מהתורה? והלא היא חלק כל כך מרכזי מחיינו עד שרבי יוחנן אומר "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (ברכות כא.). למה התורה לא מצווה בפירוש להתפלל כל יום או שלוש פעמים ביום אם זה כל כך חשוב שבגלל זה עם ישראל נקרא "גוי גדול". ובמיוחד שהתפילה ממלאת חלק כל כך גדול מחיינו?
כנראה שהתשובה היא שעל תפילה אי אפשר לצוות. כמו שאי אפשר לומר לאדם "קיבלת משהו - תאמר תודה", ואם מצווים עליו, והוא באמת אומר: "תודה" - ההודאה שלו לא שווה הרבה. כך אי אפשר לומר לאדם להתפלל. עיקר התפילה שהיא תנבע מהלב של האדם ולא מציווי של אלוקים. לכן אין על זה ציווי מפורש בתורה, רק רמז שנאמר "ועבדתם את ה' אלהיכם". מפי השמועה למדו ש"עבודה" - זו היא תפלה. שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם". אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב? זו תפלה. (רמב"ם הלכות תפילה א א). התורה מספרת לנו על האבות והאמהות שהתפללו ונענו, כך הנביאים והכתובים מספרים על תפילות והודאות, דוד המלך כותב את ספר התהלים. אבל אי אפשר לכתוב לנו תתפללו. תבקשו. תגידו תודה. ולמה? כי העיקר של התפילה היא הכוונה שבאה מתוך הלב. ולא מתוך הציווי.

חשיבות הכוונה בתפילה
הגמרא במסכת ראש השנה (יח/א) מביאה ברייתא: "דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שווה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שווה. זה ירד וזה לא ירד. זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד? זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה - נענה. וזה לא התפלל תפלה שלימה - לא נענה" והסביר רש"י מהי תפילה שלימה? תפילה עם כוונה.
האמת היא שאנשים חושבים שזה דבר בלתי אפשרי לשלוט על המחשבה. ובאמת זה קשה מאוד לשלוט עליה, זאת הסיבה שבגללה לא נותנים לילד עד גיל בר מצווה להניח תפילין. מכל מקום אחרי גיל בר מצווה זה ביכולתו של האדם. יש לו שליטה על המחשבה שלו. בשביל זה צריך הכנה.
וכך כתב השו"ע (אורח חיים סימן צח א) המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפילתו. ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר המחשבות.
וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי. עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבוא מחשבה אחרת בתוך התפילה ישתוק עד שתתבטל המחשבה [או"ח צח סעיף א] והוסיף הרמ"א: ויחשוב קודם התפילה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מליבו. עכ"ל". וכן הוסיף שולחן ערוך ופסק שם [בסעיף ד']: "התפילה היא במקום הקרבן ולכן צריך להזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים".
לימד אותנו בעל השולחן ערוך כוחה של תפילה. שיכול אדם להגיע בכוונה נכונה: "להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי. עד קרוב למעלת הנבואה".

התפילה של הרה"ג בן ציון פרדס
מסופר על הרב בן ציון פרדס זצ"ל שהיה ידוע עליו שהוא מכוון בתפילה מתחילתה ועד סופה ולא רק מכוון, אלא גם נזהר שלא לחשוב שום מחשבה זרה בעת התפילה. יום אחד הגיע אליו עשיר גדול שהתפעל מהעניין. הוא לא היה יכול לסיים ברכה אחת בלי מחשבה זרה והנה עומד מולו בשר ודם בן אדם שמתפלל באורח קבע את כל התפילה בלי שום מחשבה זרה, דיבר העשיר בשפה של עשירים ואמר לרב בן ציון פרדס זצ"ל: אם תתפלל בכוונה ללא מחשבה זרה כלל, אתן לך גלימה חדשה. הרב ז"ל למרות שהיה עני וללא אמצעים בודאי לא יתפלל בשביל איזה גלימה כמה שתהיה מכובדת. אבל כך דרכו של עולם החומר שהוא נכנס למחשבות אפילו אם אדם לא רוצה בהם.
עמד העשיר בבית הכנסת והסתכל על הרב בתפילתו כאילו הוא יכול לראות את הרב מכוון או משנה בכוונתו לרגע. בכל מקרה בסיום התפילה ניגש אליו העשיר ושאל את הרב: האם הצלחת לכוון את כל התפילה בלי שום מחשבה זרה? אמר לו הרב: ראה, בכל יום אין לי מחשבות זרות בתפילה. אבל דווקא היום שבאת אלי עם הדיבורים על גלימות וכוונות, נכנסה בי מחשבת פיגול בתפילה על הגלימה שלך. שאל העשיר איפה נכנסה המחשבה? מה חשבת? אמר לו: כשהגעתי לאלוקי נצור השני, פתאום בא אלי היצר הרע עם מחשבה שהנה מגיע לי גלימה חדשה במקום הגלימה הישנה שיש לי. והכניס לי מחשבות בראש על הגלימה האם תתן לי גלימה לשבת או ליום חול. אם היא תהיה לבנה או שחורה. בקיצור אומר הרב. אם חשבת שלפניך עומד אדם שיכול לכוון את כל התפילה בלי מחשבה זרה- טעית!!
אמר לו העשיר: ועד אלוקי נצור השני לא חשבת שום מחשבה זרה? אמר לו הרב: כן. אמר לו העשיר: אם כך מגיע לך שתי גלימות גם ליום חול וגם ליום שבת.

האם זה אפשרי?
אחרי ששמעתי את הסיפור הזה מהרב סיפרתי אותו כמה וכמה פעמים לפני תלמידים ושאלתי אותם כמה פעמים הם יכולים לספר לי שהתפללו תפילה אחת שלימה בכוונה שלימה. או כמה פעמים הם התפללו בכוונה וגם בלי שום מחשבה זרה בין הברכות. בדרך כלל הייתי שואל כיתה שלימה ולא היה אחד שהיה אומר לי אני זוכר איזה תפילה בימי חיי שהתפללתי בלי שום מחשבה זרה. למרות שמדובר בתלמידים שהתפללו בימי חייהם איזה חמשת אלפים או עשרת אלפים פעמים תפילת י"ח.
מסתבר שאחרי שמדברים על זה ומשתדלים בזה זה עובד. מצליחים להתפלל תפילה בכוונה שלימה אחרי שבוע או אחרי חודש של מאמץ מתמשך.
איך עושים זאת? אומר השו"ע שם: "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו" ועוד כותב השו"ע: "יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה". "וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה. ומכל מקום טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות".
בקיצור סוד העניין הוא ההכנה. דהיינו כמה זמן הכנה יש לתפילה. מה עושים קודם לכן. איזה מראות אדם רואה קודם התפילה. איזה מחשבות. האם הוא הולך להטהר במקווה? וכן האם הוא נזהר מכעס. מתחזק באהבת ישראל כמו שהיה אומר האר"י ז"ל שצריך לקבל על עצמו אהבת ישראל קודם התפילה.

תפילה ברוב עם היא יותר בכוונה
מכאן תשובה לגבי אלה ששואלים האם מותר לבטל תורה בשביל להתפלל ברוב עם? והתשובה היא ש תפילה על חולה מועילה דווקא כשהיא נאמרת בציבור בהתעוררות גדולה, בכוונה או אפילו בבכייה בזה אדם מקיים מצוות התפילה. ואדם חייב לעורר את עצמו להתפלל בכוונה ובבכייה רבה כדי לשבר את מחיצות הברזל המפסיקות בין ישראל לאביהם שבשמים.
זו הסיבה שבשעת צרה היו קוראים את העם לתפילה בחצוצרות, כי החצוצרות היו מכנסים את העם וגם מעוררים אותו לתפילה בכוונה. זהו שאמר הכתוב: "כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויבכם".
ויהי רצון שהתפילה על הרב תתקבל בתוך כל שאר חולי עמו ישראל. ויתרפא לגמרי מחוליו אמן כן יהי רצון.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il