ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק א, פסקה ג ;">

בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק א Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

איר תשס"ח

פרק א, פסקה ג


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב

אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתוארים מוגבלים. כוללת היא את הכל, והכל מיוסד על כלות נפשה לאלהים, על הרגשתה את המתק ואת הנועם העליון בכל עומק נשמתה, בכל יפעת תענוגיו. והתשוקה להאלהות בהתלהבות נפש אמתית, מתגלה היא בכל פינותיה, מתגלה בתורה ומצות, מתגלה במוסר ומדות, מתגלה בהתעלות נפשית, בשירה פנימית, בקדושת החיים, בצמאון אין חקר, "כלתה נפשי - לאל חיי", מתגלה במסירות נפש תדירית, בנשיאת עול גלות מאהבה, רק שלא לזנח את סדר החיים, המעשיים והרוחניים, שהאורה האלהית מתדבקת על ידם בקרבה. גבורת רעם זו היא המביאה לה באחרית הימים את הישועה המוחלטת. ומזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו.

כנסת ישראל כוללת הכל
אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתוארים מוגבלים.
אי אפשר להגדיר את מהות כנסת ישראל בכלים ובגדרים הגלויים שיש לנו בעולם הזה, כי העולם הזה הוא לא הכל, הוא רק חלק קטן ממציאות ההויה, והרי כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה. מה כן אפשר להגיד על כנסת ישראל?
כוללת היא את הכל.
כנסת ישראל מוצאת בכל דבר את נקודת ההשתוקקות לחזור למקור, לאינסוף ברוך הוא. אין דבר בהויה שאין לו התייחסות אל האלוקות, אלא שבכל הויה נקודת החיבור מתלבשת בהמון כיסויים ולבושים. מהות כנסת ישראל היא שאין לה משהו אחר מלבד הנטייה לגלות את הנקודה הזו, לפנות אל האינסוף. ומכיון שכך הרי היא כוללת את הכל, שכן זהו הבסיס של כל ההויה.
הפגישה עם האלוקות הגורמת לתשוקה
והכל מיוסד על כלות נפשה לאלהים, על הרגשתה את המתק ואת הנעם העליון בכל עומק נשמתה, בכל יפעת תענוגיו.

הרב מדבר כאן על שני כוחות שמתגלים בישראל:
א. נטיית הנפש לאלקים . האדם מרגיש שהוא אינו יכול לחיות בלי נקודת מגע עם המקור, עם האלוקות, והוא כל הזמן מנסה להוציא את החיבור בינו לאלוקים לפועל.
ב. כשנפגשים עם האלוקות חשים בשלמות ובהרמוניה. רק דרך המפגש הזה אפשר להיות בבחינה של תענוג אמיתי. בספר 'אורות הקודש' מדבר הרב הרבה על התענוג. התענוג קשור תמיד לעולם השלם.
הרמח"ל, בתחילת ספרו 'מסילת ישרים', כותב שבעולם הזה לא שייכת תחושת התענוג, אלא דווקא בעולם הבא. צריך לבחון אם גם הרב מעמיד כך את הדברים. בדברי המהר"ל בספרו נצח ישראל ראינו שהוא הסכים להגדרת הרמח"ל, אך מיתן אותה ואמר שמשמעותה של הגאולה בעולם הזה היא המצב הכי קרוב של העולם הזה לעולם הבא. מכל מקום, ודאי שתמיד תישאר נקודה של חיסרון בעולם הזה. כאן הרב אומר שמצד אחד, המפגש עם כל דבר ודבר לא מיישב את נפשה של כנסת ישראל, היא משתוקקת ליותר, ומצד שני, היא שייכת לעולם התענוג, לעולם השלם, ומרגישה את זה. יתכן שהרב מבאר שאופי השלמות בעולם הזה הוא השתלמות.
"מתק" - הרגשה ממשית. "נעם" - הרגשה כללית, כעין אור מקיף, היכולת להיות שייך באופן כללי אל עולם התענוג. "נפשה" - הצד הממשי של כנסת ישראל, שמרגישה תמיד את החיסרון, את כלות הנפש לאלקים. "נשמה" - החלק העליון, תחושת השלמות.

צורות ההתגלות של התשוקה לאלוקות
והתשוקה להאלהות בהתלהבות נפש אמתית, מתגלה היא בכל פינותיה.
המהות הזו של כנסת ישראל, התשוקה לאלהות, מתגלה בעולם הזה בצורות רבות של הופעות. כאן הרב עובר לדבר על הנפש שכבר נמצאת בעולם הזה.
מתגלה בתורה ומצות -
התורה והמצוות הן ההופעה הפשוטה של מהות כנסת ישראל. הרב מתחיל בדברים האלקיים יותר, שמובן לכל שהם מגלים את כלות הנפש לאלוקים, את השייכות של העולם לאלוקות, ולאט ולאט כולל חלקים נוספים של המציאות, שהיינו חושבים שבהם כנסת ישראל לא יכולה לגלות את כלות נפשה, אך בסופו של דבר, מגודל תשוקתה של כנסת ישראל, היא מצליחה לגלות את הצד העליון אפילו בגלות. "מצוות" - הנהגות מפורשות, שחל בהם שם ה'. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, וגילה איך בכל מעשה של מצוה אנו מגלים את נקודת האלוקות שבמעשה.
מתגלה במוסר ומדות -
בסעיף ה' נרחיב על התכלית המוסרית שבהויה. כאן הכונה היא לנטייה להתדבק בדרכי ה'. מוסר היא נטייה כללית לסור מרע ולהיות שייך לטוב, ומדות הן ההתפרטות של הטוב הזה. תחילה הגילוי של הנשמה ולאחר מכן הרוח.
מתגלה בהתעלות נפשית -
לנפש אין שום מעשים לכשעצמה, אך קיים בה עצם ההשתוקקות, הרצון לתקן את הנפש. ישנם שלוש דרכים שבהן נפגש האדם עם החיים:
א. בשירה פנימית - ראיית הסדר בחיים, ההתאמה והאחדות בחיים המולידות את השירה הפנימית.


ב. בקדושת החיים - עצם הרצון הגדול שלא לחיות חיים גשמיים-גסים, שלא להשתעבד לחומר. זוהי מדרגה נמוכה מראיית השירה הפנימית.
ג. בצמאון אין חקר - תכונה שאנו יכולים לחוש בה הרבה פעמים, שלא טוב לנו. אנו מרגישים רע עם עצמנו, וצמאים לתחושה חדשה, לבשורה חדשה. בספרו אורות התשובה הרב עוסק רבות בתופעה שבה האדם מרגיש שרע לו, הוא לא מסתפק בחיים כמות שהם, הוא מחפש משהו לא מוגדר – וסיבה מרכזית לכך היא אי הנוחות ואי האפשרות לשקוע בחיים כמו שהם.
"כלתה נפשי - לאל חי" - מתגלה במסירות נפש תדירית.
כוח זה מתגלה בכך שכאשר האדם לא מצליח לגלות את האלוקות בחיים, הוא מוכן למסור את הנפש ולומר "החיים הללו לא שווים". זו היתה צורת הופעת הקדוש ברוך הוא, כאשר לא היה אפשר לקדש את החיים בצורה החיובית. זהו ביטוי גדול של רצון לוותר על החיים, על המון דברים, בשביל ה'.
בנשיאת עול הגלות מאהבה, רק שלא לזנוח את סדר החיים, המעשיים והרוחניים, שהאורה האלהית מתדבקת על ידם בקרבה.
ודאי שבמצב של הגלות עם ישראל לא יכל לגלות את נקודת הקודש בצורה רגילה, כיון שהכל טמא. אולם, עצם ההרגשה שאלו אינם חיים - היא היא גילוי נקודת הקודש. למרות התחושה העמוקה של אי היכולת להביא לידי גילוי את הקודש, בכל אופן הדבר לא גרר את האומה להתייאש מעצמה, מה שהביא לכך שבבוא עידן הגאולה האומה תוכל לקום ולהגאל. למרות שהתורה והמצוות לא היו בשיא חיוניותן, האומה שמרה על סדר חיים מעשי וגם רוחני, כשהחיים בגלות היו רק בבחינה של שמירת המסגרת, בחינת "הציבי לך ציונים". עם ישראל הצליח לשמור על כבודו ועל תורתו בין הגויים, הוקמו קהילות מפוארות, קהילות שהיו בהן מסגרות צדקה וחסד, קהילות שיש בהם הנהגה מתוך אמת של תורה. הרב מדבר באינספור מקומות על ההבדל בין החיים הרוחניים בארץ ישראל לבין החיים הרוחניים בגלות, ששם אין שום דבר מקורי, הכל יונק מצילה של ארץ ישראל. עם ישראל לא זנח את סדרי החיים הללו גם כשהוא בגלות.
גבורת-רעם זו היא המביאה לה באחרית הימים את הישועה המוחלטת.
בכל רצף הדורות עם ישראל הופיע כפי שהוא יכל, אך באחרית הימים יופיע הסך של הכל, שיוכל להביא את העולם הזה לגלות את האלוקות בצורה השלמה.
ומזרה ישראל יקבצנו.
שום דבר לא הולך לריק. הכל יתקבץ ויהפך לעוצמה אחת ענקית שלמה.
ושמרו כרועה עדרו –
אף על פי שאנו כעדר מפוזר, ישנו כוח המשמר הכל ומקבץ הכל לעתיד לבוא, ומביא את העולם לישועה המוחלטת.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il