ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק א סעיף ז ;">

בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק א Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

איר תשס"ח

פרק א סעיף ז


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב

בסעיפים הבאים הרב מעמיק בדברים שהוא כתב בסעיפים ד' וה'. בסעיף ד' דיבר הרב על הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל, ובסעיף ה' על כך שכנסת ישראל חיה רק מפני התכלית המוסרית. הרב מסדר את ההארות השונות שיש בעולם. דברי הרב (בעיקר בסעיפים ז', ט וי') מבוססים על דברי הזוהר "אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא חד הוא". הרב מתרגם את הדברים בדרך המיוחדת שלו, ואומר שבסופו של דבר הגאולה של העולם תלויה באחדות הגמורה בין האורות השונים, וזהו אורו של משיח.

פרק א, פסקה ז
שני דברים מאירים בישראל: המוסר הטהור בכל שאיפותיו בכללות העולם, באדם ובכל חי ובכל ההויה כולה, והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שיצא שם הנכתב והנקרא, והיוצאים בדרך תולדות של כינויים והרגשות, שהם כולם אותות של מציאות עליונה בעושר הויתה. המוסר בלא מקורו הוא אור פנימי, מרכזי, שאין לו הקף, סביבה מקורית, סופו להתדלדל, וערכו בעמידתו גם כן ממועט הוא. ההופעה הנפשית לקישור האלהי, כשאין המוסר וערכו מאירים כראוי, היא תוכן מקיף חסר מרכזיות. ישראל וישורון כוללים ההיקף והפנים, המוסר ומקורו האלהי, שהוא ינצח ויכריע את כל העולם כולו ויזריח אורו של משיח.

מוסריות ואחדות
שני דברים מאירים בישראל: המוסר הטהור בכל שאיפותיו בכללות העולם, באדם ובכל חי ובכל ההויה כולה, והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שימצא שם הנכתב והנקרא, והיוצאים בדרך תולדות של כינויים הרגשות, שהם כולם אותות של מציאות עליונה בעושר הויתה.

בסעיפים ג' וד' דיבר הרב על שני אורות שישנן בכנסת ישראל: א. קישור כל הבריאה אל האלוקות, שכן כנסת ישראל כוללת את הכל. ב. עצמות החפץ של היות טוב לכל. בסעיף ה' הגדרנו זאת כתכלית המוסרית.

המוסר הטהור בכל שאיפותיו - יש אור כללי אלוקי, שהוא היסוד של המוסר הטהור ששורר בעולם.
בכללות העולם - הדגשנו בפעמים עברו, שהאור הזה נמצא רק בכללות ההויה, כלומר רק כשתופסים את ההויה בצורה כוללת ולא בצורה חלקית. כשמסתכלים על העולם באופן שכל כוח עומד לעצמו, האחדות אינה מתגלית, ונראה שכל אחד אינו מנסה להיטיב עם האחר, אלא דוקא להעצים את עצמו ולחיות על חשבון האחר. אולם, כשמסתכלים באופן כללי רואים שיש בעולם התאמה מופלאה בין הכוחות השונים. כך למשל השמש נמצאת במרחק מדויק מכדור הארץ שמאפשר את החיים בו, ויושביו אינם נשרפים ואינם קופאים. התכונה הבסיסית שיש לעם ישראל היא היכולת לחוש באור הכללי הקיים בהויה.
הדבר היחיד שיכול לגרום להרס ההתאמה הזו הוא הבחירה החופשית, שיוצרת את האפשרות לקיומה של הרשעה. אולם, כפי שנראה מהתבוננות במזמור צ"ב בתהלים "מזמור שיר ליום השבת", המבט העליון מסוגל לכלול גם את הרשעה כחלק מהסדר העליון הזה.
באדם - כיון שהאדם הוא מרכז העולם, כלל בני האדם נחשבים כמציאות הכוללת את הכל, ועל כן קיים בהם המוסר הזה. ובכל חי ובכל ההוויה כולה - וכל שכן שהאור הכללי נמצא בבסיס כל החי וכל ההויה כולה.
מכיון שבסופו של דבר האדם הוא רק חלק מהבריאה, קשה לאדם הפרטי לתרגם את האור הזה למדרגה בפועל. ככל שיש מציאות כללית יותר, כגון חברה או אומה, יכול לחול בה יותר האור המוסרי הכללי, ואילו אצל האדם הפרטי – גם אם הוא יתאמץ מאוד יקשה עליו להאיר ולגלות את האור המוסרי הזה.

והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ה', והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שימצא שם הנכתב והנקרא: כל ההתאמה הזו נובעת מכך שהמקור לעולם הזה הוא אור אינסוף, שמתגלה באופן אחדותי בעולם. כיון שיש בורא אחד לעולם לא יתכן לומר שבריאת העולם התחילה בפירוד כוחות שלאחריו היה נסיון לאחד ביניהם, אלא להיפך - יש מקור אור אינסופי ששם האחדות שורה במלוא עוצמתה, וממנו מתגלים ומתפשטים עוד ועוד אורות. אנחנו נפגשים עם האחדות שהיא טרם העולם הזה.
המקור של הבריאה כולה אינו מתגלה בעולם הממשי שלנו באופן ישיר. אחד הביטויים הגדולים ביותר לכך הוא אי היכולת שלנו לקרוא בשם ה' כפי שהוא נכתב. הכתיבה היא עצם המציאות, לעומת הקריאה שהיא התיחסות אותה מציאות למישהו אחר. באותו אופן אנו רואים שהתורה שבעל פה היא גילוי שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא גם מאיר ומדריך את כל העולם כולו על ידה, ואילו התורה שבכתב היא עצם האלוקות, היא מציאות של אור 1 . קיים פער בין המציאות הסגולית העליונה (הכתיבה) לבין ההתגלות שלה במציאות כפי הוראתה לנו (הקריאה).

שמות ה'

והיוצאים בדרך תולדות של כינויים הרגשות : אנחנו יכולים להיפגש עם השם המפורש על ידי פגישה עם השמות הנמוכים יותר, עם לבושי הלבושים של האור, כדי שבסופו של דבר יהיה אפשר להיפגש עם השם הכולל את הכל. גם בשמות הקדוש ברוך הוא יש מדרגות - שבעה שמות, כינויים, שהם הופעות יותר נמוכות ומוגבלות, והרגשות. נראה שהכוונה במילה " הרגשות " היא הליכה והתדבקות בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. גילוי מקור העולם הוא הגעה למצב של יכולת לקרוא בשם הנכתב, והדבר נעשה בראש ובראשונה על ידי התדבקות במידות הקדוש ברוך הוא. זו המדרגה הקרובה ביותר אלינו. מדרגה למעלה מההרגשות היא הכינויים , כ"רחום" ו"חנון", לאחריה מדרגת השמות , ומעל הכל ניצב השם המפורש . סך הכל הוא המקור האחדותי של מציאות העולם בכללו. האפשרות היחידה שאפשרה את מציאות המוסר טהור בכללות העולם היא המציאות של שמות ה', ועל כן רק דרך קריאה בהם יהיה אפשר לגלות את המוסר הכללי.

ב'מוסר הקודש' מרבה הרב לדבר על היחס בין קיום תורה ומצוות לבין התכונה המוסרית של היות טוב לכל. אין כמעט יכולת לתרגם את התכונה הבסיסית הזו ללא שייכות למקור האלוקי, שבאה על ידי תורה ומצוות. אחרי הכל, גם התורה היא גילוי שמו של הקדוש ברוך הוא, ורק האמונה בכך שהיא קדמה לעולם, ושהיתה מציאות אחדותית שקדמה לעולם והיא עומדת בבסיסו, יכולה להביא לגילוי המוסר הטבעי, גילוי האחדות הזו בעולם המעשה.

אור פנימי ואור מקיף
המוסר בלא מקורו הוא אור פנימי, מרכזי, שאין לו הקף, סביבה מקורית, סופו להתדלדל, וערכו בעמידתו גם כן ממועט הוא. ההופעה הנפשית לקישור האלהי, כשאין המוסר וערכו מאירים כראוי, היא תוכן מקיף חסר מרכזיות. ישראל וישורון כוללים ההיקף והפנים, המוסר ומקורו האלהי, שהוא ינצח ויכריע את כל העולם כולו ויזריח אורו של משיח.


בספרי הפנימיות עוסקים ב'אור פנימי' וב'אור מקיף'. אלו הם מושגים מעולם הנסתר, אך מעיון בסעיפים אחרים של הרב ניתן להסביר זאת כך: יש אור מאוד גדול, אינסופי, מתפשט, אך בעולם המוגבל אין כלים המסוגלים להכיל אותו. זהו אור עליון הרבה יותר מהעולם, והוא המקור של האור הפנימי. האור הפנימי כבר נמצא בתוך המציאות, כולל את כל המציאות ועומד במרכזה. יש יתרון באור המקיף בכך שהוא כולל יותר, רואה הכל מבחוץ בהארה אינסופית. האור הפנימי הוא המציאות כשלעצמה, והוא צריך כל הזמן הזרמה של חיים ממקורו. העולמות בנויים תמיד בצורה כזו שהאור הכולל יותר הוא מקור האור המצומצם יותר, אך לנו יש נקודת מגע רק עם האור הפנימי.

במשל הזה משתמש כאן הרב. מדרגת האור שישנה בעולם הזה היא המוסר הטהור, המציאות שבה העולם מגובש בצורה כזו ששורים בו טוב ואחדות. כל עניינו של העולם וענייננו אנו הוא להופיע את הטוב הכללי הזה, כפי שאמרנו בסעיף ד' שזהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל, אולם היכולת לחשוף את האור הפנימי ולהוציא את האחדות שבהויה אל הפועל חייבת לבוא מהמקור הכולל יותר. ללא חיבור למקור לא יהיה אפשר לסדר את העולם.
דברי הרב כאן מופיעים גם באורות הקדש 2 , ושם הדברים מפורשים יותר, כפי שהסברנו:
המוסר לא יעמוד בלא מקורו. והמקור מוכרח הוא להיות אור אינסוף, אחרי תיקוניו בהופעות העולמות. וכשיהיה נשגר בלב בני אדם מוסר בלא מקורו האלהי יפחת ויבול. כשם שבא המוסר על ידי הצינורות האלהיים, כן תמיד יפרה ממנו.

הדרך היחידה לגלות את המוסר הוא הפנייה אל המקור. מוסר שאינו קשור למקור יוכל להתגלות רק בצורה מוגבלת. קיום תורה ומצוות ללא פנייה אל המקור, אל תכונת הטוב הכללי, חסר את הציר המרכזי של העולם, את התכלית של בניין העולם.

ישראל וישורון
שני שמות יש לעם ישראל - "ישראל" ו"ישורון". המוסר הוא "ישורון", שהוא עצמו ישר, ו"ישראל" הוא הקישור והפנייה לה'. רק החיבור בין שני האורות האלה ינצח ויכריע את כל העולם כולו ויזריח אורו של משיח, כי הכלים של העולם הזה עדיין לא בנויים בצורה כזו שאור האינסוף יופיע בהם.
האור המוסרי הכללי השורה במציאות נובע מכך שהמקור לכל הוא הקב"ה, אולם היכולת להופיע אותו היא רק דרך שמו של הקב"ה, שהוא הגילוי של הקב"ה בתורה. הרב מחדש בסעיף זה שבסופו של דבר, האור הכללי ביותר נהיה האור הפנימי, שצריך להתגלות בפועל במציאות. דברים אלו נראים מקבילים לדברים העמוקים של הרב בתחילת 'אורות התורה', אודות התורה שבעל פה שבשורשה היא אור עליון יותר מאור תורה שבכתב, אולם בפועל היא זו שיכולה להתגלות יותר בארץ. היא בגלוי מהארץ, ו'בגניזו' היא מן השמים.


^ 1 ניתן לומר שעניינה של הגבהת התורה הוא פגישה עם מקור האור, עם כתב התורה, שהיא עלייה במדרגה לאחר שמיעת התורה, שהיא בבחינת תורה שבעל פה.
^ 2 חלק ג, עמוד טו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il