ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אורות ישראל
- פרק ב'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
על ידי תוספת שפע רוח הקודש באומה, יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל.
ככל שהכלל מצומצם יותר בתוכנו העצמי, קטֵנה יכולתם של הפרטים למצוא את עצמם בתוכו, והם צריכים לפנות לשם כך למקומות אחרים. לעומת זאת, ככל שהפרט מוצא את עצמו במובן חברתי, תרבותי, רוחני ונפשי, מתאים יותר אל הכלל, הקשר ביניהם מתחזק. כאשר הקשר חזק, היחיד מצד אחד ניזון מן הכלל ומקבל ממנו את מה שהוא רוצה, ומצד שני, הוא מסוגל גם לתרום יותר לכלל. שפע רוח הקודש המתווסף לכלל, כלומר, התגברות היכולת להעמיד חזון, מטרות ומגמות, מגבירה את מספר האפשרויות של הפרט למצוא את עצמו בכלל. כשאדם אומר שהוא מחפש תוכן ומשמעות בחייו, הוא בעצם מחפש אופק לשאוף אליו ודרך להתקדם בה. הוא מחפש דרך שבה הוא, עם החזון והכישורים שלו, יוכל לראות לנגד עיניו את דרך ההתפתחות של עצמו, את ההליכה אל עבר משהו גדול יותר, בעל יותר משמעות ועוצמה. הפירוש הפשוט של המשפט, הוא שכאשר החזון והדרך של הכלל גדולים יותר, פרטים רבים יותר יכולים להזדהות עמם, וממילא להתקשר אליו בקשר חזק.
אמנם, נראה שלמשפט ישנה גם משמעות עמוקה יותר, שכן הרב אומר: יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל. הקשר יהיה לא רק יותר חזק, אלא גם יותר גדול. גודל אינו רק מדד לעוצמה, אלא גם עניין איכותי. לעתים יכול להיות קשר מאד חזק, אבל אין בו גדולה רבה. למשל, בין ילד למשפחתו ולחברה שסביבו נוצר קשר חזק, מפני שהוא חש באופן ברור את הקרבה הנפשית וקרבת האופי לאנשים שבקרבם הוא נולד וגדל, ואת הדאגה שלהם כלפיו. אבל עם ההתפתחות והצמיחה של הילד, הדרישה שלו מן האנשים הקרובים אליו תהיה לא רק עוצמת קשר חזקה, אלא גם גודל של קשר. קשר חזק יכול להיווצר על ידי העבר, על ידי רגשות של תודה, הוקרה געגועים וקרבה. הוא יכול להיווצר אפילו על ידי ההווה, כאשר האדם יודע שהמסגרת מוכנה לתת לו גיבוי, לעמוד מאחוריו ולסייע לו בכל מה שהוא צריך. ברם, על אף המשקל הרב שיש לגיבוי, האהבה, החיבה והרצון לסייע, השאלה היא האם ישנו גם עתיד, במובן של אפשרות להתפתחות וצמיחה של היחיד בתוך הכלל, מתוך הזדהות עם המגמה שלו. כאשר מדברים על אנשים רבים ושונים, השאלה הרבה יותר מורכבת. באיזה אופן אפשר להבטיח שהרבה מאד אנשים פרטיים, שלכל אחד יש פוטנציאל של התפתחות, יביטו יחד אל נקודה אחת, אל מסגרת אחת, אל רעיון אחד, וכולם ימצאו בו את המזון, את המזור ואת האופק?
מסגרת העולם הזה, עולם החול, היא אמנם הכרחית, אך איננה מספיקה עבור כל האנשים הפרטיים. וזאת, מפני שהאדם אמנם מורכב מצרכים גשמיים ונפשיים, אבל גם משאיפות שהן תמיד אל מעבר למסגרת הקיימת, מעבר לעולם הזה. עצם המחשבה של האדם בכל מקום ובכל זמן על אלוהים, כלומר על הקודש, מצביעה על כך שהשאיפות עוברות את גבול עולם החול הקיים. רוח הקודש היא מהות רוחנית של הקשר עם היישות האינסופית האלוהית. היא נקראת רוח הקודש, מפני שהיא באה מחוץ לעולם החול, ממקום הקודש. זהו מקום המרכז את המחשבות הגדולות, את השאיפות העמוקות הכמוסות לצאת מהגבולות, מהמוגבלות. מכאן נולדת שאיפת האדם למצוא את האלוהים, וממנה, הניסיון למצוא את הנקודה במציאות, שיכולה אולי להוות את נקודת הקשר אליו, מעין חלון או סדק אל היישות העליונה שאינה חלק מהעולם הזה, כי אם מן העולם העליון. ההיסטוריה האנושית מלאה בניסיונות למצוא את הנקודה הזאת. חיפשו אותה בשמים, בבעלי חיים בעלי עוצמה רבה כמו נשרים, דובים או תנינים, בברקים וברעמים. אנשים תמיד מחפשים איזו תופעה, שייתכן והיא גילוי של משהו המגיע מעבר למסגרת שהאדם מצוי בה. חיפוש זה, הוא האחראי ליצירה הדתית האנושית.
אולם רוח הקודש האמיתית אינה מצויה בשמש, הירח, בעל החיים, העץ, ההר, או כל דבר אחר שעצרו בו והתפשרו עליו רק מפני הרצון למצוא כבר את מה שחיפשו. רוח הקודש האמיתית באה מעמקי התעלומה, היא קול המגיע מאלוהים שלא ניתן לתאר אותו, לא בגוף ולא בדמות הגוף משום סוג וצורה, ולא רק מענה לצורך הנפשי והשאיפה לצאת מן הגבולות. יש בה גם עוצמה רבה של אמת, אמת שאכן משנה את המציאות, העולם והפרטים. האישים הפרטיים בעלי השאיפות יודעים עמוק בתוכם, חלקם גם באופן מודע, שרק היישות האינסופית, שאי אפשר לתאר אותה בשום תואר הלקוח מן העולם המוגבל, היא האופק והמטרה שאליה שואף כל אדם. ורק שם, בנקודה בה מדובר על היישות האינסופית הבלתי מוגבלת, כל השאיפות כולן אכן יכולות לבוא לידי שלמות.
כלל ישראל, כנסת ישראל, זהו החלון, הסדק, חוליית הקשר שבין האלוהות העליונה האינסופית, לבין האדם הפרטי המסוים. ואף שהאדם נמצא במקום ובזמן מסוים, אף שיש לו מספר מוגבל של אפשרויות, שאיפתו תמיד גדולה יותר. התורה, המקדש, הקדושה, הנבואה והחזון, שאינם נחלת יחידים מסוימים אלא נחלת הכלל, הם המענה לשאיפותיו הכמוסות של כל יחיד ויחיד. רוח הקודש שבכלל מקרינה אל היחיד, מסמנת לו את דרכו, את מגמתו, את המשמעות והערך של קיומו. ולא זו בלבד, אלא כפי שנראה בפסקה ח', בקיומו, בחיים-חיותו, הוא זה שמגדל בפועל את הערך הזה על ידי עבודתו העצמית. על ידי ביטוי אישיותו, הוא מוסיף על רוח הקודש הזאת, הוא מראה בפועל כיצד הגדולה הזאת מתממשת במציאות, בחיים. מצד אחד, בלעדי העוצמה האינטלקטואלית הבלתי ניתנת לשיעור של התורה, לא היו יכולים לגדול גאונים וצדיקים נפלאים. ומצד שני, אנחנו לא היינו יודעים שיש עוצמה כזאת בתורה אלמלי עבודתם וגילויים את התורה הזאת, התורה שלהם, מתוך נפשם. יש כאן עבודה משולבת: הפרט בגדלותו מגלה את גדולת שפע רוח הקודש, וכל תוספת של רוח הקודש מגדלת אותו.
רוח הקודש כוללת לא רק את עצם קיום האומה, ואף לא רק את גילוי רוח הקודש אשר יצר את האומה בתחילת הופעתה על ידי האבות, גאולת מצרים ומתן תורה. היא כוללת גם אלף שנות נבואה - תוספת רוח הקודש במישרין, על ידי הנביאים שדבר ד' בפיהם. היא כוללת גם את שנות המקדש, מקום השראת השכינה. היא כוללת גם את שנות קיום הסנהדרין, שהיתה להם רוח הקודש בדמות סייעתא דשמייא ששום דין תורה לא יכול להתקיים בלעדיה. כידוע, שלושה מרכיבים צריכים להיות בדין: שניים מהם בדיין, שצריך להיות 'גמיר' - שלמד תורה, ו'סביר'- בעל כישרון וניתוח. כאשר אדם כזה בא ועוסק בדין ביראת שמים, יש סייעתא דשמייא. כשהקב"ה עוזר לו, בתוך הסברות השונות להכריע בעד הסברא המתאימה ביותר, וגם זו סוג של תוספת רוח הקודש. רוח הקודש באה לידי ביטוי גם במנהג, האינטואיציות הפנימיות שיש בקהל - "אם אין נביאים הן, בני נביאים הן" (פסחים סו.), ובניסים הגלויים והנסתרים. גם פלא מסירות הנפש של היחידים המתעלים אל דרגת הכלל במשך הדורות, אל מול הניסיונות הקשים והנוראים ביותר, הוא תוספת רוח הקודש של גבורה, אומץ לב ומסירות. 1
יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל, כשהפרט מוצא את עצמו בכלל פעם אחר פעם. כמובן שקיבוץ גלויות וחזרה לארץ ישראל זו תוספת של רוח הקודש. שכן, זו תוספת של רוח הגבורה, רוח השיבה והגעגועים אל המקור הקדום. החייאת הארץ, זוהי תוספת רוח הקודש על הכלל, והיא גם מחזקת באופנים שונים את הקשר שבין היחידים והכלל, מאחר ויותר יחידים מוצאים את עצמם, את עתידם ואת חייהם בתוכו. ישנן, אם כן, שתי רמות במשפט הזה: האחת - העצמה וחיזוק הקשר, והשנייה - התגדלות הקשר בקנה מידה איכותי, ליחיד וממילא גם לכלל.
^ 1. יש אמירה (שנכנסה גם לאחד השירים של אצ"ג) המבטאת את העניין הזה: היכולת להביט, על סף הגרדום, אל פני הדורות הבאים. מקורה בסיפורו של התליין שהוציא להורג את 'שני אליהו' - חכים ובן צורי, שהוציאו לפועל את גזר דין המוות על הלורד מוין הצורר ב-44' בקהיר, נתפסו ונידונו למוות. התליין סיפר, שכשהגיע להוציא אותם מתא הנידונים למוות, והם עמדו להיכנס לגרדום התלייה אחד אחרי השני, הם חייכו. הוא חשב שנטרפה דעתם, ושאל אותם "מה אתם מחייכים?!", והם ענו לו "אנחנו לא מחייכים אליך, אלא אל הדורות הבאים". אומץ כזה, גבורה כזאת, שלווה כזאת המתגלה אצל אנשים צעירים, נובע מפן של רוח הקודש, המעודדת ומסוגלת לתת עוצמה. כל התופעות האלה כולן - במשך כל הדורות, בתורה, בצדקות, בגבורה ובחסד, הן תוספת רוח הקודש על הכלל.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הנאה ממעשה שבת
איך יוצרים את השבת ?
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה ללמוד גמרא?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
