רעיונות לפרשת אחרי-מות

כפרה וטהרה
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". פסוק זה, קשה הוא למעיין בו מכמה וכמה פנים: (א) הכפילות: "יכפר", "לטהר", "תטהרו". (ב) האם פסוק זה הוא ציווי או הבטחה?
ננסה לעמוד על הדברים מתוך עיון בדבריהם של הפרשנים, ובראשם - תרגום יונתן. לפי התרגום, הרישא של הפסוק - הבטחה היא: ביום הזה יכפר ה' עליכם ויטהר אתכם מכל חטאיכם; ואילו הסיפא - מצוה: ואתם תתוודו בפני ה' ותטהרו את עצמכם מכל אותם חטאים. אם נלך בדרך זו, תעמוד לפנינו בעיה אחרת, והיא: סדר הדברים בפסוק. שהרי האדם נדרש להקדים ולשוב בתשובה, ורק לאחר מכן יכפר לו ה' על עוונותיו. ומדוע הסדר כאן הוא הפוך? ואכן ה"כלי יקר" בא מתוך כך ומפרש בצורה שונה את הביטוי "לפני ה'". לדעתו - "לפני ה'" - אינו קביעה של מקום, דהיינו: לכך שהאדם צריך להתוודות בפניו של הקב"ה. "לפני ה'" הוא קביעה של זמן: עליכם להקדים ולשוב "לפני בוא יום ה'...".

ר' עובדיה ספורנו מעמיק עוד יותר. גם הוא מחלק את הפסוק בין הפעילות הא-להית לבין הפעילות האנושית, אבל ההבחנה ביניהן אינה במימד של הזמן אלא במימד של האיכות. שני חלקים הם בתשובה: כפרה וטהרה. הכפרה - משמעותה בעברית היא: ניקוי, וליתר דיוק: קינוח. הקינוח אינו חודר לעומק. אין הוא יוצר מהפיכה בפנים. אין הוא אלא העברת הלכלוך הבולט על פני השטח. הטהרה, לעומת זאת, יוצרת מהפיכה בגוף עצמו. איכותו הרוחנית משתנה מטומאה לטהרה. בפסוק זה פותח לנו הקב"ה את הפתח. הוא מכפר עלינו, הוא מקנח אותנו מבחוץ, על פני השטח. אך בכך לא די. לכפרה ישנה מטרה נוספת: "יכפר עליכם" כדי "לטהר אתכם". אלא שהטהרה צריכה לבוא מן האדם עצמו, על ידי וידוי ותשובה אישיים. על כן ממשיכה התורה ומצווה: "לפני ה' תטהרו".

לאור זה יובנו דבריו של ר' עקיבא במשנה בסוף מסכת יומא: "אשריכם ישראל: לפני מי אתם מיטהרים (=לפני ה' תטהרו) ומי מטהר אתכם? - אביכם שבשמים (=כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם). ומסדר הדברים, בהם מקדים ר' עקיבא את ההיטהרות האנושית לטהרה הא-להית, למדים אנו כי הוא מפרש את הפסוק דווקא כדעת ה"כלי יקר".