ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ההתדבקות וההתקשרות בכללות ישראל פסקה א ;">

דף הבית ספריה אמונה כתבי הראי"ה אורות ישראל פרק ג' Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיון תשס"ח

ההתדבקות וההתקשרות בכללות ישראל פסקה א


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב

כשהאדם משים את לבו ודעתו להתדבק באור האלוהי, המאיר בכנסת ישראל בכללה, בכל הנשמות ובכל הדורות מראשית ועד אחרית, מתדבק הוא על ידי זה ממילא באור האלוהות השורה בכללות שיעור הקומה של כלל האדם, שכנסת ישראל היא מרכזה ותמציתה, ועל ידי זה הוא מתדבק גם כן בכללות האור של האלוהות המתגלה בכל ההויה, שבצד העליון של נשמת האדם משתקפת כל תמציתה, וממילא מקשר הוא בזה את דעתו לדבקות באלוהות העליונה שלמעלה מכל ההויה, ונפשו מתמלאה חיות מלא קודש ותפארת גדולה וגבורה, ובתוספות כחו מוסיף הוא כח בכללות כנסת ישראל, מפני שהוא חלק ממנה, וממילא מוסיף הוא כח בקומת האדם ובכל העולמות, שנאמר תנו עז לאלוהים, על ישראל גאותו ועזו בשחקים, נורא אלוהים ממקדשיך, אל ישראל הוא נותן עז ותעצמות לעם, ברוך אלוהים.


בדברים אלה, מתאר הרב את המסלול המתרחב והמתעמק, בו היחיד נחשף ונקשר לאלוהות העליונה שלמעלה מכל ההויה ומתדבק בה. אבל אי אפשר לאדם לבצע את ההתקשרות הזאת על ידי דילוג על המדרגות שבינו לבין האלוהות, אלא באופן של התקשרות נכונה אליה, מדרגה אחר מדרגה. ראשית, הוא בעל דעה, המסוגל ל שים את לבו ולתת את דעתו לאור האלוהי, המאיר בכנסת ישראל בכל הדורות , בכל המכלול הדתי והתרבותי שלה. על ידי כך, הוא מבין את התמציתיות של כנסת ישראל ביחס לכלל האדם - האנושות כולה. שכן הוא מבין שכדי לפתור את הבעיות שהאנושות מתחבטת בהן ולהיחלץ מן המצר, התרבויות האנושיות השונות צריכות כולן לגילוי המיוחד של כנסת ישראל.

כשנותנים את הדעת על הערך שיש לכנסת ישראל לגבי כל האנושות, נותנים בעצם את הדעת על כלל ההוויה. האנושות קשורה לשאר ההוויה, ניזונה ממנה, משפיעה עליה, מושפעת ממנה וקרובה אליה. ישנה מערכת מסועפת של יחסי גומלין בין האדם בכללותו לבין ההוויה בכללותה, וניתן לראות זאת, למשל, במדע האקולוגיה.
כאשר נותנים את הדעת על כללות ההוויה והערך שבקיומה, נותנים לבסוף את הדעת גם על הבורא שברא את הבריאה - ה אלוהות העליונה שמעבר לאדם, כי אין בריאה ללא בורא. כשמבינים את ההבדל שבין ההוויה לבין מה שקדם לה ונמצא מעבר לה, מתקשרים גם אל האלוהות.

ונפשו מתמלאה חיות מלא קודש ותפארת גדולה וגבורה, ובתוספות כחו מוסיף הוא כח בכללות כנסת ישראל . אדם

שהגיע לעומק וגובה כאלה, שהעלה את עצמו לדרגה כל כך גבוהה, מוסיף כוח לכנסת ישראל בעצם חיותו ועמידתו בדעה העליונה שלו. דרכה הוא מוסיף כוח גם לאנושות ולהוויה כולה, עד שהוא ממלא את רצון ד' - רצון אלוהות העליונה שלמעלה מכל ההויה . זו הכוונה ב" תְּנוּ עֹז לֵאלוֹהִים " (תהלים סח, לה) -במילוי רצון ד', האדם כביכול נותן לו משהו. האדם קיבל מד' את הנטייה האלוהית בנפשו, והוא מחזיר לו לכאורה בדיוק את אותו הדבר, אבל ישנה תוספת מיוחדת - הדעה. בפן מסוים, אין שום משמעות לפעולת האדם - "נוֹרָא אֱלוֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵ-ל יִשְׂרָאֵל", ורק "הוּא" זה ש"נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, בָּרוּךְ אֱלוֹהִים " (שם לו). אבל ישנו פן אחר שבו ישנה משמעות גדולה לפעולת האדם - " תְּנוּ עֹז לֵאלוֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים". ה" עֹז " הוא הברכה שהאדם מברך את ד' כאשר הוא נותן את דעתו על הדבר: "ברוך אתה ד'". "ברוך" זו לשון המבטאת התפרטות והתרבות, כלומר, בברכתנו אנחנו מוסיפים משהו, והוא הדעה. בזכות הברכה, ד' לא רק קיים, אלא גם נודע, והמציאות האלוהית מתברכת, מתווספת ומתרבה. מבחינה זאת, "הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים" (ברכות לג:). יראת השמיים היא התוספת העצמית, העמוקה של האדם היכולת לקשר את השמיים דרך כל המדרגות עד לחיים הפרטיים. השפע מגיע מן האלוהות העליונה אל הבריאה, מן הבריאה אל האנושות, מן האנושות אל כללות האומה, ומכללות האומה אל היחיד, אל החיים הפרטיים של האדם - הממשות. ואז, כשהשפע הוא ממשי, היחיד לא רק חוטף, לוקח ומשתמש, אלא מבין ויודע - ומברך. כאשר הוא מחזיר את הדעה, התוספת העצמית שלו, דרך כל המדרגות, נוצרת הברכה וההתרחבות. נוצר מימד נוסף: הדעה - האפשרות שיהיה מישהו שיודע, התממשה על ידי ברכת האדם.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il