בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קדושים
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • היצר הרע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

undefined
6 דק' קריאה 37 דק' האזנה
הציווי על העריות
חלק מרכזי בשתי הפרשות מוקדש לזהירות באיסורי עריות. אור-החיים אומר: רבונו של עולם לא מטיל על האדם חובות שאין בידו לקיימם. את רוב המצוות אדם יכול לקיים וההתמודדות אינה כה קשה, אך איסורי עריות קשה מאוד לקיימם. ואמנם יש אנשים עם כוח רצון חזק והשקפת עולם גדולה, שהם יכולים לעמוד גם באיסורים כאלה, אבל הפנייה כאן היא לכל עם-ישראל, ובעם-ישראל יש כל מיני מדרגות. ויש אנשים שזה מאוד קשה להם. אם כן, איך אפשר לחייב אנשים שלא יכולים להתמודד?

"כמעשה ארץ מצרים". אומר אור-החיים - יש שני דברים שגורמים לאדם להיכשל בעניינים אלו: המחשבות וההרהורים, והראייה שמגרה אותו. התורה אומרת, ישבתם בארץ מצרים, שם יש אוירה של מתירנות, אך למרות הקשיים, למרות שהייתם בסביבה לא טובה והושפעתם ממנה על ידי הראייה - "לא תעשו".
איך אפשר לצוות כזה דבר? ישנם אנשים, בעלי השקפה רחוקה מהדת, שאומרים שיש אנשים בעלי נטייה טבעית עמוקה לגברים אחרים. איך אפשר לצוות עליהם בניגוד לטבעם? והרי התורה מצווה על כל אחד ואחד, אפילו על מי שחושב שאינו יכול, שינצח את התאוות ולא יכשל.

העצה להתגבר על התאוות
ההסברה לכך באה בפתיחת הפרשה, "דבר אל בני ישראל אני ה' אלקיכם". עם-ישראל הוא עם מיוחד בעל מדרגה מיוחדת, בעל נשמה אלוקית עליונה, אפילו לאנשים שיש להם נטיות נמוכות עמוקות מאוד. והנשמה היא הכוח המרכזי החזק באדם. וכשאדם יידע את זה ויעמיד אותה במקום המתאים הוא יצליח להתגבר. כשאדם מתמלא ביראה גדולה בה' בצורה ממשית, לא רק שיבין שצריך לירא ממנו כי הוא מחיה ומקיים את הכל ורואה את הכל, אלא שיחיה את יראת ה' ויחוש אותה בכל אבריו, אז הוא יוכל להתגבר על כל הקשיים שבעולם. כמו שאמר ר' יוחנן לתלמידיו: "הלואי שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". הם קצת נעלבו, אבל באמת מורא בשר ודם הוא מורא ממשי, ולזה התכוון ר' יוחנן. לאדם לא נוח לעשות עבירה בפני מישהו. אין מה לדבר, שלפני שוטר לא נעים (ולא כדאי) לעבור באדום. ואם רואה אותו אדם נכבד - על אחת כמה וכמה. אם אדם מודע לכך שהקב"ה רואה כל מה שהוא עושה, אפילו אם לא יעניש אותו, לא יהיה לו נעים לעשות עבירות. וכך הוא לא ייכשל אפילו בדברים שהוא מאוד נמשך אליהם.

אומר הרב באורות הקודש חלק ג', שהמוסר האנושי אין בכוחו לכבוש את כל הנטיות והתאוות שבאדם. רק למוסר האלוקי יש כזה כוח. כשאדם יודע שרבונו של עולם שיצר אותו ומשגיח עליו ונותן שכר ועונש, הוא נזהר מעבירה. זה מה שנאמר בפרקי אבות "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה". כשאדם נמצא בתוך המחשבות והחמדה של העבירה קשה לו מאוד להתגבר, אך העצה של חכמים, יראת שמים, מועילה לכך שאדם כלל לא יגיע למצב זה.

איך אפשר לגור בחו"ל?
התורה אומרת שבגלל עבירות כאלו שיש בהם גדרי טומאה באופן מיוחד, עבודה זרה ועריות, הקב"ה מסלק את היושבים מהארץ, שהיא קדושה. אנו נמצאים בארץ-ישראל, בהיכלו של מלך. הרמב"ן כאן מבאר את עניינה המיוחד של ארץ-ישראל - בכל העולם כולו סידר הקב"ה נציבים שליחים שינהלו אותו, אך בארץ-ישראל הקב"ה מנהל בעצמו. משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו חנות רהיטים וכל השולחנות עומדים למכירה. אך השולחן של המוכר בעצמו אינו למכירה, הוא משתמש בו. כך כל הארצות הם של ה', אבל את ארץ-ישראל הוא "איוה למושב לו". וגם לגבי גויים, על הכותים התנפלו אריות כיון שעשו עבירות בארץ-ישראל. בארץ-ישראל באופן מיוחד רבונו של עולם לא רוצה שיטמאו אותה.

זו הארץ שרבונו של עולם קבע שמקיימים בה תרי"ג מצוות. בחו"ל המצוות הן רק בחינת "הציבי לך ציונים", כפי שמביא הרמב"ן את דברי המדרש - משל למלך שגירש את רעייתו ואמר לה שתשמור על הקישוטים בכדי שכשתחזור לא תשכח איך להתקשט. בחוץ לא כל-כך צריך להתקשט. כך אמר הקב"ה לישראל לקיים את המצוות בחו"ל רק בתור תרגול שלא ישכחו אותם כשיחזרו לארץ. אני ממש תמה, עשרות אלפים נסעו לקיים את מצוות הפסח "בהידור" בהונגריה ובכל מיני מקומות. זה לא מהדרין, זה אפילו לא בדיעבד, זה בכלל לא שייך. אולי הם עושים את זה בשביל שיוכלו לומר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"... מובא בשם החפץ-חיים שמצוה בארץ-ישראל שווה פי 20 ויש אומרים פי 60. אבל זה כלל לא משנה, אפילו פי שניים. לרמב"ן זה פי אינסוף משום שזה לא המצוה בעצמה, אלא רק תרגול. אולי גם החפץ-חיים דיבר דווקא בזמן שקדושת ארץ-ישראל עדיין אינה בשלמותה. האם אפשר לוותר על זה?! האם אפשר בכלל לצאת לחו"ל, אם לא לצורך ממשי?! משל לאדם שילך לביקור בביוב - הכל מזוהם וטמא שם, חסר אויר של קדושה! חז"ל מכנים את זה בית-קברות.

ארץ-ישראל היא ארץ ה', ארץ הקודש, ארץ עליונה. ועכשיו שזכינו להיות בארץ-ישראל זה עוד מבט של הסתכלות עמוקה על חשיבות המצוות, כי אנחנו נמצאים בחצרו של היכל המלך. "תמיד עיני ה' אלקיך בה" - פה בארץ-ישראל יש השגחה מיוחדת של רבונו של עולם. כמובן צריך לראות זאת לא רק מצד היראה שלא ניתן ללכלך את חצרו של המלך, אלא גם מצד ההתרוממות שיש בהיכל זה, לשמור על טהרתו וקדושתו.

הסרת המניעים - היחס לטלויזיה ואינטרנט
כמובן צריך להסתכל מה מביא לנפילות ולהתרחק מהגורמים להן. התקשר אלי מישהו וביקש לחתום על עצומה להוציא את הטלויזיה מהבית. הסכמתי. הוא ביקש גם לחתום על עצומה נגד הכנסת אינטרנט לבית. לא הסכמתי, כיון שיש בזה גם דברים טובים. כמובן, אם אפשר צריך להתחבר לתוכנית שתגביל את האפשרות לראות דברים לא צנועים, כיון שהיצר גדול מאוד וקשה מאוד לעמוד בו.

"ישב אדם ולא עשה עבירה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשה מצוה". כוונת הדברים אינה למי שנמשך לעבור עבירה ובכל זאת התגבר על תאותו, אלא למי שישב וחשב מה לעשות שלא יגיע בכלל לידי עבירה. הוי אומר, שבעצם הדבר שאדם נמנע מכשלונות הוא גם מתעלה. "קדושים תהיו", צריך לא רק בחינה של "סור מרע" אלא גם בחינה של עלייה בקודש, "כי קדוש אני", כי ישראל צריכים ללכת בדרכו של ה'. על ידי התקדשותנו מופיעה גם קדושתו של רבונו של עולם בעולם.

"קדושים תהיו"
"קדושים תהיו" - זה לא רק ציווי אלא גם הבטחה. "אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אומר הזוהר, אשריהם ישראל - בתחילה אומר "ממלכת כהנים", ולא הסתפק בזה אלא גם "גוי קדוש", ולא הסיר מהם אהבה עד שקראם "עם קדוש", ולא הסיר מהם אהבה עד שקראם "אנשי קדש". מה ההבדל בין "קדש" ל"קדוש"? "קדש" זה המקור, השורש של הכל. "קדוש" זה ההופעה של הקדש, ההתגלות. יש קדש, קדוש וקדושה. "קדש" נכתב בלי וא"ו. ב"קדוש" נוספה וא"ו, יש כבר המשכה מהקודש, וא"ו היא כמו צינור של המשכה לעולם הזה. ב"קדושה" - נוספה גם ה"א. כלומר מהצינור נתפשטה הקדושה ומופיעה בתוך מסגרת. ה"א זה גם 5, ומסביר המהר"ל שזה מבטא מרכז שמתפשט ל-4 צדדים.

"קדש" זה שיא המדריגה. "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה". "כל אכליו יאשמו" - מי שאוכל קודש חייב אשם. הוי אומר, ישראל במדריגה עליונה מאוד מאוד ועניינם להיות כאלה. יש בהם ההופעה האלוקית היותר עליונה, נשמה קדושה, והם צריכים לגלות את הקודש העליון הזה, לחיות חיים קדושים. לא רק לעשות את כל המצוות, אלא לחיות את כל המעשים הללו, שיהיו מלאים בדביקות, נעשים בשלימות. גם אכילת רשות נעשית בקדושה, הכל מכוון לשם שמים, משום שבכל דבר בעולם יש נקודת קדושה.
כשאדם מסתכל על כל דבר באופן שכל דבר בעולם מתקיים בזכות אור ה' שבו. נמצא שכל התנהגות - האכילה, הדיבור, ההליכה, הכל בקדושה. מספרים על ר' יוסף בער סולובייצ'יק שהוא אמר שכשאדם הולך ברחוב הוא כבר צריך לעשות תשובה, כיון שאולי זה לא היה נוח למי שהלך לידו. כלומר, כל תנועה צריכה להיות מחושבת. אדם צריך לשאוף שכל הנהגתו תהיה שקולה, מרוממת, מלאת תוכן. לא צריך להיכנס ללחץ בגלל זה, אלא להתרומם למדרגה כזו שממילא זו תהיה התוצאה. אדם יאהב את כולם כל כך עד שממילא הוא לא יעשה תנועה שתפגע במישהו.

"קדש את עצמך במותר לך" - לא במובן של פרישות, אלא כשאדם מגיע למדרגה כזו הכל קדוש. לא נחשוב שהציווי של "קדושים תהיו" מצמצם את החיים, אלא ההיפך הגמור. החיים מתרחבים כך שלכל דבר יש משמעות. הרבה פעמים אדם עושה דברים שאין להם ערך עצמי - אוכל בשביל ללמוד, הולך לבית המדרש בשביל ללמוד וכו'. המדרגה הגבוהה היא שכבר בהליכה אדם מתעלה, כאשר הוא מודע לזה שלכל פעולה יש עומק וערך עצום. וממילא באה תחושה של שלימות ושמחה, שלימות של הופעת החיים.
התעלות למדרגה זו חשובה בעיקר בעת הזאת שאנו עולים לקראת גילוי אורו של משיח, שזה עניינה של הגאולה, וכבר אורה מתחיל להופיע עלינו. כשאנחנו נתעלה זה ימשיך גם על סביבתנו, ובעז"ה נעלה מעלה במעלות הקודש.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il