ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מנהיגות מזן נדיר

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר קרח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיון תשס"ח

מנהיגות מזן נדיר


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
רבי יעקב בן אברהם ועיישה סבג

הפרשה וההפטרה עוסקות שתיהן במנהיגים שהפכו סמל לדורות: משה, אהרון ושמואל. הם גם מצוינים לטובה בדברי המשורר ברוח קדשו:
"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם" (תהלים צ"ט ו).
לא נעסוק השבוע בשאלת נקיון הכפים המודגשת גם בפרשה וגם בהפטרה אלא בנקודה המודגשת בסיפא של פסוק זה "קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם" = הם זוכים לסייעתא דשמיא מיוחדת. היכולת לקבל סיוע שכזה היא זו שהופכת את המנהיג לסמל לדורות.
פן זה מודגש בדרך אחרת גם בדברי הגמרא במסכת מכות וז"ל:
"א"ר אלעזר, בג' מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה.
בבית דינו של שם, דכתיב: (בראשית ל"ח) "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני", מנא ידע? דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה, אזל נמי אינש אחרינא לגבה! (כיצד ידע בודאות יהודה כי התינוק ברחמה של תמר הוא אכן בנו, אולי כשם שחיה עמו חיה גם עם אחרים) יצאת בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושים (רש"י: דברים נעלמים הללו מאתי יצאו שלפי שיהודה היה מלך והיא זכתה לצאת ממנה מלכים מתוך שהיתה צנועה בבית חמיה יצאתה גזירה זו מלפני שיצא זרע משניהם) .
בבית דינו של שמואל, דכתיב: (שמואל א' י"ב) "הנני ענו בי נגד ד' ונגד משיחו את שור מי לקחתי ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר... עד ד'... ועד משיחו... כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד", ויאמר - ויאמרו מיבעי ליה! (היה צריך להיות כתוב) יצאת בת קול ואמרה: אני עד בדבר זה.
בבית דינו של שלמה, דכתיב: (מלכים א' ג') "ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו", מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא (כיצד ידע שלמה בודאות כי אכן זו האם האמיתית, אולי היא הצליחה להערים עליו) יצאת בת קול ואמרה: היא אמו" (כג עמוד ב).
שלשת הדוגמאות הללו עוסקות בסייעתא דשמיא מיוחדת הקשורה למנהיגות והנהגה בתולדות העם. מיהודה ותמר יצאה שושלת בית דוד האמורה להנהיג את העם לדורות. שמואל הרואה הוא שהוציא אל הפועל את ברכת יעקב שהבטיחה את ההנהגה ליהודה וצאצאיו. מלכות שלמה התבססה בעקבות ההצלחה ב"משפט שלמה" ובכך הפכה את מלכות דוד לשושלת, מה שלא קרה עד אז. כיצד זוכים לכך?
מצינו במדרש:
"ויקח קרח זהו שאמר הכתוב "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן" (משלי י"ח יט) אח נפשע מקרית עז זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן כבוד שהיה בידו, ואין נפשע אלא לשון מרידה" (תנחומא פרשת קרח סימן א).
המדרש איננו מסביר מה היא "קרית עז". לכן בעל ה"שפת אמת" מבאר:
"כי קרית עז הוא הִתְכַּלְלוּת כְּללוּת בני ישראל לקבל התורה שנקראת עז" (קרח תר"מ) ומוסיף ומבאר "וגם זאת מתת אלקים הוא כמו שכתוב "עז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום" (תהילים כ"ט יא) ...והכלל כי בעולם הזה חוסר השלימות וסוף הכל צריכין לסייעתא דשמיא כמו שכתוב "לאל גומר עלי" ".
נשתדל לבאר את דבריו. קרח שהיה בעיניו כליל השלמות, מרד במשה וחלק על ההבנה כי התורה היא האמצעי להגיע לשלמות ולתקן את העולם. דווקא בטענתו "כל העדה כלם קדשים" הוכיח שאיננו מבין "כי הכלל בעולם הזה חוסר השלימות" והדרך היחידה להשלים את החסרון היא באמצעות "סייעתא דשמיא". ענותנות המשולבת במנהיגות מאפיינת את התנהלותו של משה בפרשת קרח וזהו הלקח הראשון לדורות. רצונך בסייעתא דשמיא, פעל תמיד בהתבסס על הנחת יסוד כי היא הכרחית אבל בלתי מובטחת.

נוסיף אנחנו בשולי גלימתו של ה"שפת אמת" כלל נוסף הנלמד מן הכלל שהוא קבע "כי קרית עז הוא התכללות כללות בני ישראל לקבל התורה שנקראת עז". כאשר עוסקים בשאלות ציבוריות, גם מבחינה הלכתית יש לקחת בחשבון לעתים לחומרא ולעתים לקולא שיקולים ציבוריים, הכל מתוך אחריות הלכתית ומתוך ההבנה כי תורה בכללות=בשלמות "ד' יברך את עמו בשלום", היא תורה של כלל העם. רק כלל העם יכול לקיים את כל התורה בשלמות ורק הנהגה שלוקחת בחשבון את צרכי כלל העם היא מבטאת תורה בשלמות. הנהגה מסוג כזה היא שזוכה בסופו של דבר לסייעתא דשמיא בזכות הכלל - הציבור.

דווקא בשבוע שחל בו יום השנה להסתלקותו של מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל - מי שהיה מ"סוללי דרך הכלל",
נאחל לעם ישראל ולמדינת ישראל כי נזכה בקרוב להנהגה פוליטית ורוחנית
שתלך בדרכם של משה, אהרון ושמואל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il