ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כיצד ניצור מנהיגות נקיית כפיים? ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה מנהיגות הדרך להנהגה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

איר תשס"ח

כיצד ניצור מנהיגות נקיית כפיים?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

העולם ככלל, וישראל בפרט, מצויים כיום במשבר מנהיגות מתמשך. דומה, שעידן המנהיגים הגדולים שהקהילו קהילות ברבים, יצרו אידיאולוגיות גדולות והובילו תנועות מתקנות עולם, חלף מן העולם.
למשבר זה התרגלנו, אך משבר זה הוביל משבר עמוק מקודמו - השחיתות בשלטון. מהדורות החדשות נפתחות בזו אחר זו בידיעות על מעילה, גניבה או שוחד של איש ציבור זה או אחר. בעקבות הפרשיה ה'טריה' של ראש הממשלה החלטנו להפנות את הזרקורים מהעיסוק בשלילה ליצירה חיובית, ולשאול - כיצד ניצור מנהיגות נקיית כפיים?


קמעא קמעא
הרב ראובן הילר שליט"א - רבה של הוד השרון
מו"ר הרב צבי יהודה רגיל היה לומר ש'מידות' לומדים אנו מאברהם אבינו, אך כשמידות אלו מתחברות לתורה הן מקבלות עומק הרבה יותר גדול, וכשמידות אלו עם התורה שעימן מגיעות למלכות, כאן היקפם ועומקם גדולים לעילא ולעילא.
כשאנו דנים על התכונות הנדרשות מדמות המנהיג, איננו יכולים להסתפק ברובד הבסיסי של מידות טובות הנדרשות מכל יהודי, ובפרט מבן תורה, שהוזכרו בתורה כשמשה חיפש מנהיגי משנה שיעזרו לו - "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע" (שמות י"ח). תכונות אלו פשיטא שצריכות להיות לו. ממנהיג העם אנו דורשים גם תכונות מיוחדות של הנהגה, אותן מנה הקב"ה לפני משה כשבחר את יהושע - "וַיֹּאמֶר ד' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כ"ז), ומפרש רש"י: "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". כלומר - המנהיג צריך להיות אדם עם שאר רוח, שיכול להציב יעדים גדולים לאומה, ולהוביל את העם למימוש יעדים אלו בעזרת הקשר המיוחד שלו עם כל רבדי האומה.
כיום, לצערנו, אי אפשר לדבר על קומה עליונה זו של תכונות המנהיג, מפני שהקומה הבסיסית מקולקלת. יודעים אנו שקיים קשר הכרחי בין מדרגתם של מנהיגי הדור לבין מדרגתו של העם. כשמצבו הרוחני-מוסרי של העם ירוד ומקובל ה'היתר' לעגל פינות ובלבד שלא תיתפס, ועבירות רבות ונוראיות של אנשי ה'צווארון הלבן' לא נתפסות בציבור כעבירות, אזי כשמתגלית שחיתות מוסרית אצל המנהיגים, אין הציבור 'נופל מהכסא', וממילא אותם מנהיגים אינם מתפטרים וקל וחומר שאינם עושים לעצמם חרקירי. כך נוצר לו גלגל חוזר - רוח העם נמוכה, לכן - קשה לייצר מנהיגים גדולים, המנהיגים מפילים את רוח העם וחוזר חלילה...
אולם, אנחנו שאמונים על הדרכת חז"ל שגאולתם של ישראל הינה קמעא קמעא, לא מתייאשים לא מהעם, לא מהמדינה וגם לא מהמנהיגות. יודעים אנו שהעם והמדינה מתעלים לאט לאט, ועם כל הצללים יש הרבה אור וחסד ד' עמנו. בטוחים אנחנו שככל שהעם ילך ויתעלה, כך מנהיגיו ילכו וישתפרו עד בוא משיח צדקנו, שעליו כותב הרמב"ם (הלכות תשובה ט') "שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו" .

שררה או עבדות

הרב יחזקאל יעקבסון שליט"א - ראש ישיבת ההסדר שעלבים
אם ברצוננו להצמיח מנהיגים נקיי כפיים, ראשית עלינו לבנות אזרחים נקיי כפיים. מנהיגים צומחים מקרב עמם. רק מתוך ציבור המנהל את עסקיו וענייניו בצדק וביושר בבית ובחוץ, יצמחו מנהיגים שערכים אלו הם נר לרגלם.
אכן המנהיגים נדרשים לרמה גבוהה יותר של טוהר כפיים משאר הציבור. מול עננו ניצבת דמותו של המנהיג הגדול - משה רבנו אשר אמר: "לא חמור אחד מהם נשאתי". לעומתו, אנו מונהגים באחרונה בידי מנהיגים המתחרים ביניהם למי יש קופה של שרצים גדולה יותר.
שורש הדבר נעוץ בשאלה - כיצד רואה המנהיג את תפקידו. האם הוא נועד לשרת את המדינה או שמכאן ואילך "המדינה זה אני"?
מנהיג שרואה את עצמו במרכז יעשה הכול על מנת להיבחר ולשרוד. לשם כך הוא לא יהסס להשיג כספים במרמה. גרוע מכך, הוא לא יהסס להחליף אמונות ואידיאולוגיות כדי לזכות ב"אתרוגיות". לא כן מנהיג שרואה את תפקידו כמשרת העם.
נראה, שהמבחן העיקרי ליחס המנהיג לתפקידו טמון באופן בו מתבצעת הבחירה . האם הנבחר הוא שמתרוצץ ו"רץ" להיבחר, או אדרבה, מנהיג שנבחר כמעט בעל כורחו. לא לחינם משה רבנו נקי הכפיים הוא האיש שגם נלחם בכל כוחו כנגד בחירתו בטענה שאין הוא האיש הראוי להנהגה.
עיקרון זה נכון לא רק במישור הרעיוני. גם המציאות בשטח מלמדת כי שורש הרע טמון בשיטת הבחירות הנוכחית. המשאבים הכבירים הנדרשים מן הרצים לבחירות והצורך האובססיבי שלהם לשרוד בתפקידם הם פרצות הקוראות לגנב וכשקוראים לגנב הוא בא...
בדמיוני, אני שומע את הקורא שואל: נו, תכל'ס מה אתה מציע?
ראשית, לדעתי חינוך על הערכים שהקדמנו נחשב בהחלט ל"תכל'ס". יחד עם זאת בשטח עצמו יש לבטל את שיטת הבחירות המבוססת על מרוץ מוקדם במפלגות, כי שיטה זו היא אם כל חטאת. שיטת ה"ועדה המסדרת" עם כל חסרונותיה עדיפה. במקביל, יחויב כל מועמד למשרה ממלכתית לעבור דרך ועדה ציבורית בלתי תלויה, שתפקידה לבחון את יושרו של כל אחד מהמועמדים בזכוכית מגדלת. אך אליה וקוץ בה. בדיוק כמו באגדה המפורסמת, שלא הייתה תשובה לשאלת העכברים - "מי יתלה את הפעמון על זנב החתול?" אנו שואלים מי יצליח למצוא לנו ועדה מסדרת או ועדה ציבורית נקיית כפיים?!...

עבד למלך האמיתי
הרב יהודה מלמד שליט"א - ר"מ בישיבת ההסדר רמת-גן
השאלה היא טובה. רבים חושבים שהדבר בלתי אפשרי. מנהיג מצוי, הוא בדרך כלל אדם ששואף לעמדת כוח. יש לו מוכנות לדחוף אחרים כדי להגיע למעלה, ובדרך הוא מוכן גם להשתמש בעורמה כדי לבסס מעמדו. אחד מהוגי הדעות הידועים אמר שהנסיך צריך להיות ערום כשועל וחזק כאריה. אותו הוגה מקיאולי שמו, טען שמנהיגות כזו זהו רע הכרחי, כדי שתוכל החברה להישמר מפני אויביה ומפני העבריינים שבתוכה. כך גם אמרו חכמים: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה (שמושג על ידי שקר ואלימות) איש את רעהו חיים בלעו". כלומר השלטון עם כל חסרונותיו ההכרחיים, מציל אותנו ממצב הרבה יותר גרוע של תוהו ובוהו.
גישה שונה במקצת מודה שטבעם של פוליטיקאים ומנהיגים להתמכר לכוח שבידם. טבע כזה אי אפשר לבטל, כי מי שאין לו את זה, לא יכנס להנהגה, אבל ראוי לרסנו עד כמה שאפשר. הריסון יושג על ידי תקשורת אגרסיבית שחושפת כל מעשה שחיתות, וכן בעזרת בתי משפט בלתי תלויים שאינם נושאים פנים לאיש. דרך זו אומנם עדיפה על מצב בו פועל שלטון ללא תקשורת חופשית וללא בתי משפט עצמאיים, אבל יש בה שני חסרונות:
הראשון דרך זו מחלישה את השלטון. הפוליטיקאי נעשה מזולזל ומושמץ, וחושש לעשות דברים משמעותיים מאימת הביקורת. כך מאבד השלטון את המטרה שלמענה הוקם - הגנה על החברה מפני אויביה מבפנים ומבחוץ. אוזלת היד מול הטרור העזתי, והזנחת הטיפול באדמות הנגב והגליל, הם דוגמא לחסרונות אלו.
השני - הכוחות מרסני השלטון, התקשורת ובתי המשפט יכולים בעצמם להתמכר לכוח שבידם, וכך נעשו הם ממליכי המלכים. המחשבה ששרון מכר את גוש קטיף כדי לקנות את ליבם של התקשורת ובתי המשפט מעיקה, והרושם שאולמרט מנסה בצורה שלומיאלית לחזור על אותה דרך רק מחזק את המועקה.
לפיכך עלינו ללכת בדרך שלימדה תורתנו, ולפיה - ראוי שלמנהיג העם יהיה כוח ועוצמה, אבל כוחות אלו אינם שלו אלא מותנים הם בהתמסרותו לציבור, בידיעתו שהוא שליח, ש'לית ליה מגרמיה כלום' (=אין לו מעצמו כלום). על המנהיג לזכור שיש מלך מלכי המלכים הממליך מלכים ולו המלוכה. כך יוכל להנהיג ביושר ובצדק.
דבר זה נעשה לא על ידי שחרור בלתי מרוסן של תאוות השלטון, וגם לא על ידי ריסון מלאכותי של התקשורת ובתי המשפט, אלא על ידי חינוך. משחר ילדותו צריך האדם לעמול על מידת הענווה ולהשתחרר מהפיתוי של הנחש המסית וטוען שאדם יכול להיות כאלוקים. כך יזכור המנהיג, ש'כחציר יבש, כציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה' הם חייו, ורק מתוך כך יכול הוא להנהיג ביושר.

החלום על מלך המשיח הוא בעצם חלום על מנהיג, שיהיה הצדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו, שיתגלה במהרה בימינו אמן.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il