ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" ;">

בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

איר תשס"ח

"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו"


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב


מצות לא תעשה שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו, שנאמר: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כ"ב).


סיפורה של מצוה
חוב גדול הרגיש האיש בליבו כלפי רב העיר הגאון החתם סופר. הרב היה היחיד שידע כי עסקיו עומדים לפני קריסה מוחלטת, וברגע האחרון נחלץ לעזרתו. הרב הלווה לאיש סכום כסף גדול כך שיכול היה לשקם את עסקיו. כעת לאחר שהתאושש צרר את סכום הכסף אותו חייב היה לרב, והזדרז ללכת לרב ולהחזיר לו את כספו.
בדרך לבית הרב, קנה העשיר קופסת טבק יפהפיה מכסף במתנה לרבו האהוב בתמורה לעזרתו. הוא נכנס לבית הרב בזמן שישב עם בניו ולמד. בהתלהבות הניח על השולחן שקית עם הכסף ולידה את קופסת הטבק המפוארת, וקרא בקול: "ב"ה ברכתו של הרב עזרה ובאתי להחזיר את ההלואה". הרב נטל לידיו את קופסת הטבק והתבונן בה בהתפעלות. מרגע לרגע התפעלותו מהקופסה גדלה עד שקם מכיסאו והחל לנוע בבית מצד לצד תוך שהוא מפרט את יופיה של הקופסה מכל צדדיה.
בניו של הרב הביטו תמהים זה על זה. מה פשר ההלואה שלקח העשיר מאבינו העני? ואיך יתכן שאבינו הצדיק לוקח את קופסת הטבק ובכך עובר על איסור גמור של ריבית? האם צריך, וכיצד, להעיר לו על האיסור אותו הוא מתכוון לעבור?
לאחר דקות מספר פנה הרב אל הגביר והודה לו על קופסת הטבק היפה, "אולם מבין אתה כי לא אוכל לקחתה ממך ולעבור חלילה על איסור ריבית..." העשיר כבש פניו בקרקע, כיצד זה שכח מאיסור תורה מפורש וחמור כל כך?! החתם סופר חייך והסביר כי כל מצוה יש לעשותה בשמחה. אולם ישנם מצוות שלא מזדמן להכשל בהן. "הרי כדי לעבור על ריבית צריך להלוות כסף דבר שאינו מצוי ברשותי על פי רוב. וגם אם כבר מלווה אנוכי מעט כסף מי ירהיב עוז לתת לרב ריבית?! על כן, כשכבר הזדמן לי לקיים מצוה זו שלא לקחת ריבית, שמחתי שמחה מיוחדת על מצוה זו שהתגלגלה לידי". פנה הרב אל העשיר ואמר לו: "אספר לכם כי הנהגה זו למדתי מפי מורי ורבי הגאון הרב נתן אדלר". החתם סופר סיפר כי בצעירותו התלווה פעם אל רבו לנסיעה לברית שהתקיימה בעיר אחרת. הנסיעה הייתה כרוכה בקשיים רבים עקב החורף הכבד ששרר והשלג הכבד שנערם על השבילים. החשיכה ששררה לא הקלה את הנסיעה שהתנהלה בעצלתיים. באחד העיקולים בשביל, העגלה נתקלה בשורש של אילן שבלט מעל פני הקרקע וכמעט שהתהפכה. אולם אז התברר כי רגלו של אחד הסוסים נשברה והוא אינו מסוגל להמשיך ולמשוך את העגלה. העגלון לקח עימו את הסוס ופנה אל עבר העיר הסמוכה על מנת להחליפו בסוס אחר. כעבור שעה ארוכה חזר העגלון כשהוא מושך אחריו שור גדול מימדים. הוא סיפר לנוסעים כי משלא מצא סוס החליט להביא שור שאף יועיל יותר בשלגים הכבדים. לפתע הופתעו הנוכחים כשראו את הרב קופץ מהעגלה ומתחיל לרקוד בשלג. לשאלתם ענה כי איסור החרישה בשור ובחמור, או שאר בהמות, אינו מצוי וממילא אין את הזכות להימנע מאיסור זה. והנה כשהיום נקרה לפניו להמנע מאיסור נדיר זה פתח בריקוד שמחה של מצוה. סיים החתם סופר: "וכמו רבי גם אני זכיתי כעת לשמור על מצוה זו של ריבית, וכי לא אשמח?!"
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il