אנחנו נמצאים בין יום ירושלים לבין חג השבועות חג מתן תורתנו. ערב מלחמת ששת הימים התאחד העם כולו לעמוד כאיש אחד כנגד האויב הבא להשמיד ולהרוג. כל חילוקי הדעות החריפים נדחו הצידה כלא היו, שכנים שעד אז היו מסוכסכים ולא דברו איש עם רעהו, נעשו ידידים ועוזרים זה לזה. גם הנהגת המדינה התאחדה. עד אז לא היה עולה על הדעת לשתף את אנשי הימין בממשלה, הם היו "מוקצים", והנה הם הוזמנו להיות חברים בממשלה. כל העם התאחד יחד מגדול ועד קטן. אחר כך כאשר נצחנו במלחמה, ואולי הניצחון היה בזכות האחדות, וכבשנו את ירושלים ואת הר הבית - האחדות העמיקה. אלו היו שעות היסטוריות שבהם העם התאחד, איחוד שלא היה עד אז ולא מאז. המפגש עם הר הבית מקום מקדשנו נגע בכל הלבבות, גם של הרחוקים והמתנכרים לתורה ומצוות. הזיק של האמונה החבוי עמוק עמוק בלב כל יהודי פרץ החוצה. השאיפה הכמוסה בעומק הלב של כל יהודי לגאולה, לבית המקדש, התגלתה לנוכח ההתקרבות להגשמת החלום.
התברר כי הפערים שנראו בלתי ניתנים לגישור, המתחים בין הדעות והעמדות שהיו נראים תהומיים - הם חיצוניים על פני השטח. אבל לפני ולפנים, בתוך הלב, קיים יסוד עמוק ומשותף המאחד את כל ישראל . מטרה עליונה אלוקית אחת כמוסה בלב כל ישראל.
תופעה זו הייתה גם במעמד הר סיני. "ויחן שם ישראל נגד ההר" אומרים חז"ל במכילתא ומובא ברש"י: כאיש אחד בלב אחד אבל שאר החניות בתרעומת ובמחלוקת. לאמר, המצב השגרתי, היום יומי, השטחי, הוא של מחלוקות ותרעומות, מריבות וקטגוריות. אבל כאשר מתקרבים למעמד גדול היסטורי, למעמד הר סיני ולמתן תורה, כל המחלוקות מתגמדות, כל המריבות והקטרוגים מתבטלים לקראת המפגש העומד להיות עם דבר ד' במעמד הר סיני.
האחדות באותה שעה הייתה גם תנאי הכרחי לקבלת התורה כדברי אור החיים הקדוש. לא היה אפשר שתינתן תורה אילו לא התאחדו כל העם. ומתן תורה העמיק את האחדות, הוא הטביע חותם אלוקי בנפשות כל ישראל, ונעשו כולם עם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש.
מעמד הר סיני, מתן תורה וירושלים - הם שורשי האומה, הם שורשי האחדות. מימים אלו, יום ירושלים וחג מתן תורה, עלינו להמשיך את הצורך לאחדות במשך כל השנה. עלינו לעבוד במשותף על היסודות המאחדים, ובעיקר כל הצבור הדתי, האמוני, ממשיכי התורה הגואלת, עלינו לפעול ביחד להאיר אורו של משיח - אור האורות. אין זה מחייב שכל אחד יוותר על הגוונים וההדגשים המיוחדים שלו. אך אסור שההדגשים המיוחדים ימנעו את העבודה המשותפת ביסוד המאחד את כולנו - תורת ארץ ישראל, התורה הגואלת.
התברר כי הפערים שנראו בלתי ניתנים לגישור, המתחים בין הדעות והעמדות שהיו נראים תהומיים - הם חיצוניים על פני השטח. אבל לפני ולפנים, בתוך הלב, קיים יסוד עמוק ומשותף המאחד את כל ישראל . מטרה עליונה אלוקית אחת כמוסה בלב כל ישראל.
תופעה זו הייתה גם במעמד הר סיני. "ויחן שם ישראל נגד ההר" אומרים חז"ל במכילתא ומובא ברש"י: כאיש אחד בלב אחד אבל שאר החניות בתרעומת ובמחלוקת. לאמר, המצב השגרתי, היום יומי, השטחי, הוא של מחלוקות ותרעומות, מריבות וקטגוריות. אבל כאשר מתקרבים למעמד גדול היסטורי, למעמד הר סיני ולמתן תורה, כל המחלוקות מתגמדות, כל המריבות והקטרוגים מתבטלים לקראת המפגש העומד להיות עם דבר ד' במעמד הר סיני.
האחדות באותה שעה הייתה גם תנאי הכרחי לקבלת התורה כדברי אור החיים הקדוש. לא היה אפשר שתינתן תורה אילו לא התאחדו כל העם. ומתן תורה העמיק את האחדות, הוא הטביע חותם אלוקי בנפשות כל ישראל, ונעשו כולם עם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש.
מעמד הר סיני, מתן תורה וירושלים - הם שורשי האומה, הם שורשי האחדות. מימים אלו, יום ירושלים וחג מתן תורה, עלינו להמשיך את הצורך לאחדות במשך כל השנה. עלינו לעבוד במשותף על היסודות המאחדים, ובעיקר כל הצבור הדתי, האמוני, ממשיכי התורה הגואלת, עלינו לפעול ביחד להאיר אורו של משיח - אור האורות. אין זה מחייב שכל אחד יוותר על הגוונים וההדגשים המיוחדים שלו. אך אסור שההדגשים המיוחדים ימנעו את העבודה המשותפת ביסוד המאחד את כולנו - תורת ארץ ישראל, התורה הגואלת.
