מפעם לפעם צריך לחזור ולשנן שהציונות הדתית על פי בית מדרשו של מו"ר מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - אינה תנועה של פשרה, של ויתור על משהו משלמות התורה והמצוות, אלא בדיוק להפך. שאיפתה היא לקיים את התורה והמצוות בשלמות גמורה. לאמור, כעת בדורנו שזכינו שאפשר לקיים גם את מצוות ישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצוות, מוטל עלינו להשתדל במצוה זו כמו בכל המצוות כולן. אין מצוות ישוב ארץ ישראל דוחה מצוות אחרות, ואין מצוות אחרות דוחות מצוות ישוב ארץ ישראל - צריך לקיים את כל המצוות.
שאיפת האחדות עם כל העם כולו מתוך הכרה בסגולת ישראל הקיימת אצל כל אדם מישראל, אפילו אצל עוזבי תורה, אינה ממעטת את חריפות הביקורת על עוזבי תורה ומצוות. אדרבא ככל שמכירים יותר בעומק עניינם של ישראל, ובסגולה הפנימית הנמצאת בכל אדם מישראל, יותר בולטת החומרה של עזיבת התורה הפוגעת בצלם אלוקים המיוחד של כל אדם מישראל. דרך זו השואפת גם לדקדוק מלא ושלם בקיום תורה ומצוות, וגם חיבור לכללות האומה, שיש בתוכה לא מעטים הרחוקים מקיום תורה ומצוות - אינה קלה . יותר קל לשומרי תורה להתרחק מאחרים, להיבדל מהם, לבנות חומה של שנאה, לבקר את עוזבי התורה, וכך לשמר את הדרך של שמירת תורה ומצוות. זה אולי נצרך למי שאינו מחוסן בעומק של אמונה, והחיבור אל הכלל שיש בו קלקולים עלול לפגוע בשלמות אמונתו. אך מי שאמונתו איתנה ודבקותו בתורה ומצוות עמוקה, הוא אינו צריך לוותר על מצוות אהבת ישראל אפילו לרחוקים. הוא יכול לאהוב את הנשמה האלוקית שיש בהם, ולאהוב את המעשים הטובים שבהם, יחד עם השנאה והביקורת על המעשים הרעים שלהם. כדברי בעל התניא פרק לב.
לפני שנים בא לישובנו אברך מחסידי ר' אהרל'ה בירושלים, ואמר לי שהוא מבקש להתקבל לישוב. אמרתי לו: דע לך שהדרך שלנו היא להקפיד בתורה ומצוות לא פחות ואולי אף יותר מאשר אצלכם, ואפשר לבחון ולבדוק זאת סימן אחרי סימן בשו"ע. אלא שאצלנו יש עוד יותר שלמות של קיום התורה, שכן אנחנו גם מקפידים במצוות ישוב ארץ ישראל ובמצוות בין אדם לחברו ובין אדם לכלל ישראל. אם אתה רוצה לעלות בקיום המצוות - מקומך איתנו, אם אתה רוצה לבוא מפני שאתה מחפש דרך של פשרה - טעית, זו לא דרכנו.