1. ב ע"א בדפי הרי"ף.
^ 1. עיין בתענית ו ע"א וברש"י שם, ובגבורות ארי לתענית י ע"א, ד"ה רבן גמליאל. שאלת מועד הרביעה הראשונה – אם ב-ז' במרחשוון או ב-י"ז בו – מועלית גם בקשר לאדם שנדר נדר והגבילו עד ל"זמן הגשמים". מתי הוא זמן הגשמים? ראה: משנה שביעית ט, ז; משנה נדרים ח, ה; גמרא בבלי נדרים סב ע"ב–סג ע"א ובראשונים שם; רמב"ם, הלכות נדרים י, יא, ראב"ד ונושאי כלים שם; טור ושו"ע, יו"ד, סימן רכ, יח ונושאי כלים; שו"ת רדב"ז מכתב יד - או"ח, יו"ד (חלק ח) סימן קמז.

^ 2. כן כתבו התוס' בזבחים מה ע"א, ד"ה והלכתא.
^ 3. אמנם אין הכרח שהתוס' בתענית סוברים כתוס' ביומא ובזבחים בעניין זה.
^ 4. הרב אריה ליב ממיץ, גבורות ארי לתענית ד ע"ב, הקשה קושיות רבות על הסוגיה, אולם על פי שיטת הריטב"א והגאונים קושיותיו מיושבות. אמנם גם הוא נוטה לחלק בין המקומות השונים בבבל, ובהתאם לכך לסדר את הזמנים.
^ 5. הרב אהרן בן יעקב, אורחות חיים, הלכות תפילה, סימן קט, בשם הרמב"ן; תלמיד הרמב"ן לתענית י ע"א, בשם רבו; ריטב"א ומאירי לתענית י ע"א.
^ 6. כך פוסק גם השו"ע, או"ח, סימן קיד, א, וסימן קיז, א. הגר"א בביאוריו לסימן קיז, א, מציין שפסק הלכה זה איננו תואם את מסקנת הגמרא, ואיננו כשיטות רש"י ותוס'. בביאור שיטת הרמב"ם כאן, ראה בדברי בנו, ר' אברהם, שו"ת ברכת אברהם, סימן לג.
^ 7. עוד על זמן שאילת גשמים, וביחס שבין ההתחשבות בעולי הרגלים וזמן שאלת הגשם, ראה: יצחק ספיר, "זמן שאילת גשמים", טללי אורות, ג (תשנ"א), עמ' 156–164.
^ 8. כך גם בשיר השירים רבה ח, יא; קהלת רבה יא, ב. על מנהג העליה לרגל לאחר החורבן ראה עוד: הרב שמעון בן צמח, תשב"ץ, חלק ג, סימן כא; הרב משה סופר, שו"ת חתם סופר, יו"ד, סימן רלד; הרב יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת, או"ח, סימן צד; הרב צבי הירש חיות, שו"ת מהר"ץ חיות, סימן עו, פרק ג, ובחידושיו לנדרים כג ע"א ולגיטין ד ע"ב; הרי"מ טיקוצ'ינסקי, עיר הקודש והמקדש, ג, עמ' רב–רד; הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, א, עמ' לה; הרב משולם ראטה, שו"ת קול מבשר, חלק ב, סימן י: יש מקום לעלות לרגל בזמן הזה, אך לא בפסח שני; הנ"ל, שו"ת קול מבשר, חלק ב, סימן מג; הרב מרדכי סנדר, אהל רבקה, עמ' נג–קי; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, ה, או"ח, סימן טו; הנ"ל, שו"ת יחוה דעת, א, סימן כה וסימן עג, ושו"ת יחוה דעת, ב, סימן י; הרב שאר ישוב כהן, שי כהן, עמ' תקטז–תקכז; הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק יב, סימן תפב; הרב ישראל מאיר לאו, שו"ת יחל ישראל, חלק א, סימן יד. בספר חסידים (הוצאת מקיצי נרדמים), סימן תרל, מסופר שרב האי גאון היה עולה בכל שנה מבבל לירושלים בסוכות ומקיף את הר הזיתים בהושענא רבה שבע פעמים. בענין מנהגו של רב האי, ראה במאמר: "הקפת המזבח ובימת בית הכנסת בסוכות".
^ 9. הריטב"א לשיטתו בתענית י ע"א, שאם לא היתה סיבה לעכב את שאלת הגשמים, היו שואלים מיד במוצאי יום טוב אחרון.
^ 10. אמנם עיין ברש"ש לסוכה מד ע"א, ד"ה בגבולין.
^ 11. עיין גם בילקוט יוסף, א, עמ' רמז, שניסח הלכה זו כך: "מכל מקום תיקנו חז"ל לעכב שאלת טל ומטר עד שיעברו חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיספיקו עולי רגלים להגיע למחוז חפצם. ושיערו אז שדרוש חמישה עשר יום כרי להגיע, בתנאי התחבורה של הימים ההם מירושלים לנהר פרת, גבול מדינת בבל, ששם היה הישוב המרוחק ביותר מירושלים". עם זאת הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ה, או"ח, סימן טו, פסק: "ולכן העיקר לדינא שאם טעה ושאל טל ומטר החל ממוצאי יו"ט האחרון ואילך, בין בא"י בין בחו"ל – אם נזכר באמצע תפלתו, ימשיך תפלתו ולא יחזור כלל; ואם סיים תפלתו, אע"פ שמן הדין אינו צריך לחזור, מכל מקום אם ירצה יוכל לחזור ולהתפלל בתורת תנאי, שאם אינו חייב להתפלל תהיה לתפלה נדבה, וטוב שיחדש בה דבר בשומע תפלה. (עיין בשו"ע, סימן קז, סעיף ב ובאחרונים, ובמש"כ בשו"ת יביע אומר, ח"ב, חאו"ח, סימן י). וכן פסק המשנה ברורה (סימן קיז, ס"ק יג) ובביאור הלכה שם".
^ 12. לקמן בפסחים ח ע"ב נאמר: "אמר ר' אמי: כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל, ושאין לו קרקע אין עולה לרגל".
^ 13. על פי הגמרא בחגיגה ו ע"א, שמי שאינו יכול ללכת ברגליו פטור.
^ 14. מקום מושבו של ר' יהודה בן בתירא. תוספתא יבמות יב, יא; תוספתא כתובות ה, א; סנהדרין לב ע"ב, ועוד.
^ 15. מדברי התוספות הנ"ל אי אפשר ללמוד דברים ברורים בשאלה זו, והמפרשים והפוסקים כבר דנו ארוכות בדבריו. הרב יהודה רוזאניס, משנה למלך, הלכות קרבן פסח א, א, כתב על דברי התוספות: "סוף דבר, דברי תוס' אלו מתחילתם ועד סופם צריכים אצלי תלמוד". ראה: צל"ח לפסחים שם; מנחת חינוך, מצוה ה, אות יג; הרב יעקב עמדין, שו"ת שאילת יעב"ץ, חלק א, סימן קכז; הרב חיים יוסף דוד אזולאי, שו"ת חיים שאל, חלק א, סימן פד; הנ"ל, שו"ת יוסף אומץ, סימן ו; הרב צבי הלוי איש הורוויץ, שו"ת זכרון צבי, סימן א; הרב בצלאל שטרן, שו"ת בצל החכמה, חלק ג, סימן קכו; הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סימן מט; הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, שו"ת דברי יציב, או"ח, סימן רכט; הרב ישראל מאיר לאו, שו"ת יחל ישראל, חלק א, סימנים טז–יז.
^ 16. על היות נציבין עיר בבבל, ראה גם: קידושין עב ע"א.
^ 17. כך גם הוא תירוצו השני של תוס' רבינו פרץ בשיטה מקובצת לבבא מציעא כח ע"א, והתוס' לראש השנה כג ע"ב, ד"ה כמה. אמנם מוכח מסוגיה זו בסנהדרין יא ע"א, על פי התוס' שם, בניגוד לתוס' לפסחים ג ע"ב, ד"ה מאליה, שלפחות לקרבן פסח היו עולים מבבל לארץ ישראל, וכפי שהעיר בשו"ת שאילת יעבץ (לעיל, הערה קודמת). אך אין דברי התוס' בפסחים שם סותרים את סוגייתנו בעניין שאלת הגשמים, מאחר שדחיית שאילת הגשמים היא תקנה לטובת בני ארץ ישראל העולים לרגל, ולא לטובת בני גלויות אחרות. מכאן שהשאלה אם בני חו"ל נהגו לעלות לרגל איננה רלוונטית לדיוננו. בטעם הדבר יש לומר, שבני חו"ל ממילא שואלים את הגשמים רק לאחר שישים יום בתקופה, וכדברי חנניא בגמרא תענית י ע"א, ופסק הרמב"ם, הלכות תפילה ב, טז. לכן מרגע שיצאו את גבולות הארץ במקום המרוחק ביותר מירושלים, אף לכיוון בבל או מצרים, אין להם צורך לגשמים, ולכן אפשר כיום בארץ ישראל להתחיל לשאול סמוך לסוכות. סברה זו כותב הרב רפאל קוק, בצומת התורה והמרינה, חלק ג, עמ' 156.