^ 1. המנחת חינוך שם מביא הוכחה נוספת לכך שרק בראש השנה ובתענית היו תוקעים במקדש בחצוצרות ובשופר, מהגמרא בראש השנה כט ע"א; אך הוא עצמו טוען שמשם אין הוכחה מוחלטת. ואכן, השפת אמת לראש השנה כו ע"ב במשנה ומפרשים נוספים דחו ראיה זו. מהלך אחר בעניין ראה: חידושי הגרז"ר בענגיס, חלק ב, סימן סא.
^ 2. כך בתוספתא סוטה ז, ח; ירושלמי מגילה א, י; ירושלמי יומא א, א. כמו כן בביאור הגר"א לספרי בהעלותך מופיעה המילה "ביובל" בסוגריים, אם כי המילים "יום כיפור" כתובות ללא סוגריים. בספרי מהדורת ר' מאיר איש שלום מציין בהערות, שאין הכוונה שתקעו בחצוצרה ביובל, כיון שבתורה נאמר "שופר" בלבד; אלא הכוונה שם היא ללמד על תקיעת כוהנים בעלי מומים בתקיעת שופר ביובל במקדש. בפסיקתא רבתי, פרק לט, מופיע עניין זה כהלכה משמו של ר' עקיבא, ולא כסיפור דברים בעקבות מעשה. גם שם לא נאמר שתקעו בחצוצרה ביחד עם השופר, ולא נאמר שזה היה בבית המקדש.
^ 3. על משמעותה של מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בשאלה זו של דחיית מעמד הקהל שחל בשבת, ראה במאמר: "הוספות ושינויים במבנה המקדש בשל שמחת בית השואבה ומעמד הקהל".
^ 4. אם כי הוא לא פירש כן בחידושיו לזבחים סח ע"א, ד"ה חי.
^ 5. בעניין התקיעה בהקהל, ראה: הרב שלמה גורן, "מצוות הקהל לאור ההלכה", תורת המועדים, עמ' 127–139; הרב יהודה גרשוני, "תקיעת חצוצרות בהקהל", ספר הקהל, עמ' 485–491.
^ 6. ראה בדברי הר"ש ליברמן, תוספתא כפשוטה, תענית, עמ' 1075.
^ 7. עיין שם בהסברו של הרב יוסף קאפח, במהדורתו הערה ז–ח.
^ 8. עיין: הרב יצחק שילת, זכרון תרועה, עמ' 3–35; הרי"ד סולוביצ'יק, רשימת שיעורים, סוכה, עמ' רעח; הרב מנחם דב גנק, "מצוות כהנים בתקיעה בחצוצרות", שנה בשנה תשנ"ב, עמ' 256–258.
^ 9. עיין: הרב יצחק שילת, זכרון תרועה, עמ' 667–668.
^ 10. עיין בדברי הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים, א, סימן כד, הכותב שלדעת הרמב"ם, הלכות שופר א, א, גם במקדש נהגו בשופר בקרן כבש כפוף ולא ביעל, ומכאן שהרמב"ם לא פוסק כמשנתנו בעניין זה, ולכן להבנתו לא ציפוהו. עיין עוד בראב"ד שם, ובמשך חכמה לויקרא כג, כד.
^ 11. עיין עוד בדברי הרי"ד סולובייצ'יק, שיעורים לזכר אבא מארי, ב, עמ' סז.
^ 12 הרב צבי פסח פרנק, מקראי קודש, ימים נוראים, עמ' קיא–קטז.
^ 13. לשאלת מי הם התוקעים, לא התייחס הרב שלמה גורן, "סדר תקיעת שופר וחצוצרות במקדש בהר הבית", משיב מלחמה, ד, עמ' תעב–תעז; הנ"ל, "תקיעת שופר במדינה ותקיעת שופר במקדש", מועדי ישראל, עמ' לח. יחד עם זה, במאמר אחר של הרב שלמה גורן, "המסתורין של יום הדין של ראש השנה", מועדי ישראל, עמ' כה, הוא כותב שבבית המקדש תוקעין אף בראש השנה שחל בשבת, מפני שהתקיעות במקדש הן תמיד תקיעות של שמחה ולא של יבבא, והן משתלבות במצוות התקיעה של שבת עצמה שהיתה במקדש, כנאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצֹצרות על עֹלֹתיכם ועל זבחי שלמיכם" (במדבר י, י). לדברינו, התקיעות בראש השנה אינן קשורות כלל לתקיעות של הקרבנות שהיו בבית המקדש, כולל בראש השנה ובמועדים ובשבתות, וממילא הן יכולות להיות גם של יבבא. ובכלל, לא מצאנו הבחנה בין אופי התקיעות של מקדש לגבולין. עיין עוד הרב יששכר תמר, עלי תמר, ירושלמי ראש השנה, עמ' רו; הרב יוסף דב סולובייצ'יק, רשימות שיעורים, סוכה, עמ' רעח; הרב מיכאל רוטנברג, "בין שופר לחצוצרות", צהר, טז (תשס"ג), עמ' 15–22.
^ 14. הרב ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל לתענית, פרק ב, אות נו.
^ 15. יתכן שזהו אותו בית הכנסת/בית מדרש שבו היו הסנהדרין יושבים בשבתות וימים טובים, כנאמר בתוספתא חגיגה ב, א, ובסנהדרין ז ע"א, וכן נפסק ברמב"ם, הלכות סנהדרין ג, א. ראה: הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, עיר הקודש והמקדש, חלק ג, עמ' קכא–קכד.
^ 16. כך פירש הרמב"ם במקומות נוספים. דברי הרמב"ם מבוססים על הירושלמי בסוכה ג, יא, וראש השנה ד, ג. כך גם פירש הרמב"ם במקומות נוספים, עיין שקלים א, ג; מעשר שני ג, ד; ראש השנה ד, א. כדאי לציין שראשונים אחרים (כמו הרע"ב, רש"י והמאירי) חולקים על הרמב"ם. הרב יוסף אנגל, גליוני הש"ס לראש השנה כט ע"ב, מציין מקורות מהמדרש ש"מקדש" – פירושו: ירושלים. הרב יעקב עטלינגר, ביכורי יעקב, סימן תרנח, ס"ק א, כותב שלשיטת הרמב"ם, שמקדש=ירושלים, הרי שבזמן הזה נטילת לולב בירושלים כל שבעה היא מדאורייתא. הרב מאיר שמחה מדווינסק, חידושי אור שמח לסוכה, עמ' רמב, כתב: "וזה שיבוש גדול, וחס מלהזכיר". אם דבריו נכונים, מדוע ריב"ז היה צריך לתקן נטילת לולב שבעה ימים זכר למקדש? וכן לפיו, יהיו תוקעים כיום בשופר ובחצוצרות גם בירושלים! ראה עוד: הרב שמואל יוסף זוין, "שופר במקדש ובמדינה", תורה שבעל פה, ז (תשכ"ה), עמ' יח–כה; הרב ישראל מאיר לאו, "נטילת לולב בירושלים בזמן הזה", יחל ישראל, ג, עמ' פא–צד.
^ 17. עמד על עניין זה בהרחבה הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, עיר הקודש והמקדש, חלק ג, עמ' קיז– קכא.
^ 18. סוגיית "תרי קלי מתרי גברי משתמעי" חוזרת פעם נוספת בדיון הגמרא בראש השנה לד ע"ב, לגבי מי ששמע מתשעה בני אדם, אם יצא או לא, וראה רש"י, תוס', רשב"א וראשונים נוספים שם.
^ 19. לפי הסבר הבבלי נראה שניתן להתכוון ולשמוע קול אחד מבין מספר קולות, למרות הקושי שבדבר, ולצאת בכך ידי חובה. נראה שדעה זו איננה תואמת את האמור בתלמוד ירושלמי: "והתני לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא? אית לך מימר מפני הברכה. אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת" (ירושלמי ברכות ה, ג; ירושלמי מגילה ד, א). משמע, שלא ניתן לבחור את הקול המועדף ולהתכוון לצאת ידי חובה בשמיעתו.