^ 1. ראה: יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת התלמוד, עמ' 276, 282–283.
^ 2. מצינו את יקירי ירושלים פעילים בתחומים נוספים הקשורים לעבודת המקדש. הם מלווים את איש העיתי שהולך עם השעיר המשתלח: "מיקירי ירושלם היו מלווין אותו עד סוכה הראשונה" (משנה יומא ו, ד); בני הלויים מחשובי ירושלים היו שרים עם הלויים: "ר' אליעזר בן יעקב אומר: צוערי לויה בני יקירי ירושלים היו בעזרת נשים, ראשיהן בין רגלי הלויים, כדי ליתן תבל בנעימה" (תוספתא ערכין ב, ב).
^ 3. גם בתוספתא וגם בברייתא שבבבלי נאמר שהנוהגים כך גם בגבולין היו עושים זאת זכר למקדש. אך לא בכל עדי הנוסח נכתב כך. הגירסה האחרת בתוספתא היא: "כך היו נוהגין בגבולין אחר חורבן הבית, אלא שחוטאין היו". הגירסה האחרת בתלמוד היא: "אבא שאול אומר: אף בגבולין היו עושין כן, אלא שהיו חוטאין". בנוסחאות אלו לא נכתב שעשו כן זכר למקדש. כך הגירסה בכת"י הספריה הבריטית. על גירסאות אלה בתוספתא ובתלמוד עמדו גם: שאול ליברמן, תוספתא כפשוטה, מועד, מסכת יומא, עמ' 732–733; ר' נתן רבינוביץ', דקדוקי סופרים, מסכת יומא שם. יתכן שהסיבה שבגללה לא גרסו בכל עדי הנוסח שהנהגה זו היא זכר למקדש, היא מאחר שהנהגתם של יקירי ירושלים היתה אמנם במקדש, אך לא היתה חלק מהותי מעבודת המקדש, אלא יוזמה מקומית שמטרתה לשמור על עירנותו של הכהן הגדול. ההנהגות לזכר המקדש נועדו להזכיר עבודות או פעולות מהותיות ומשמעותיות בבית המקדש – דהיינו: דברים שנצטווינו עליהם מהתורה או אף מדברי חכמים – ולא יוזמות פרטיות, אף שהיו חשובות ויפות. קשה לדעת מהי הגירסה הנכונה והמקורית בתוספתא ובגמרא, אך אנו ננסה לבחון עד כמה ראו בהנהגה זו הנהגת זכר למקדש, על אף העובדה שלא בכל עדי הנוסח נכתב כך.
^ 4. החשש מעבירה בענייני עריות בליל יום כיפור בולטת גם בתוספתא בפסחים ג, יז, באשר להדלקת הנר בערב יום כיפור: "מקום שנהגו להדליק את הנר לילי יום הכפורים – מדליקין, מקום שנהגו שלא להדליק – אין מדליקין. ר' שמעון בן לעזר אומר: מדליקין בפונדקאות ובבית המים; כשאמרו 'מדליקין' וכשאמרו 'אין מדליקין' לא אמרו אלא מפני הרגל דבר אחר". ובנוסח הגמרא בפסחים נג ע"ב: "ושניהם לדבר אחד נתכוונו". רש"י שם: "בין שאמרו להדליק – אותן שנהגו להדליק – והנוהגין שלא להדליק לא נתכוונו אלא לדבר אחד: להפריש עצמו ממשכבי אשה: האומרים להדליק – משום דאין אדם משמש מטתו לאור הנר, והאומרים שלא להדליק סוברים, כשהנר דולק רואה את אשתו ומתאווה לה". ובירושלמי פסחים ד, ד: "מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק". ראה: שמא יהודה פרידמן, תוספתא עתיקתא, מסכת פסח ראשון, רמת גן תשס"ג, עמ' 377–379, על הביטוי "דבר אחר", בהקשר לענייני עריות. גם בטעם סיבת קריאת ענייני העריות שבפרשת אחרי מות בתפילת מנחה של יום כיפור, ראה תוס' מגילה לא ע"א, ד"ה במנחה: "לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, לפיכך צריך להזכירם שלא ייכשלו בהם".
5. במספר מקורות מצינו תיאור על פריצות חמורה בעניני עריות דוקא ביום כיפור, לאו דוקא בליל יום כיפור - בעילת נערה מאורסה. במסכת כלה רבתי פרק ב הלכה ט מסופר על ר' עקיבא שדאג לילדו של עבריין שהעידו עליו שבין יתר עברותיו עליהם הוא הודה, הוא גם בא על נערה מאורסה ביום כיפור. בגמ' בגיטין נז ע"א מסופר על מקום בו קרתה צרה, ולכשבדקו ופשפשו במעשים מצאו "אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביום הכפורים, והביאום לבית דין וסקלום". בגמ' בבבא מציעא פג ע"ב מסופר על כובס "שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים".
6. דברי הראבי"ה הוזכרו גם בהגהות אשר"י לבבא בתרא א, ד.
^ 5. ר' מנחם בן שלמה המאירי, חיבור התשובה, עמ' 520.
^ 6. ר' יעקב בן אשר, טור, או"ח, סימן תריט. הרב יעקב מולין, ספר מהרי"ל (מנהגים), הלכות ליל יום כיפור, סעיף יב, מזכיר מנהג זה אף הוא. כך מופיע גם בשו"ע או"ח, סימן תריט, ו.
^ 7. הרב יעקב חיים סופר, כף החיים, סימן תריט, סעיף נג, כותב שגם האר"י הקדוש היה נוהג כך בליל יום כיפור.
^ 8. הרב מרדכי יפה, לבוש התכלת והחור, או"ח סימן תריט, ד.
^ 9. מעין דבריו של הלבוש, בעקבות שינוי אופיו של יום כיפור כיום, כתב גם הרב אברהם דנציג, חיי אדם, כלל קמה, סעיף טו: "כלה כל ל' יום מותרת לרחוץ פניה (משנה יומא ח, א). ונראה לי שזה היה בימיהם, שלא היו בבית הכנסת כל היום, והתירו שלא תתגנה על בעלה; אבל בזמן הזה, שאינו רואה אותה כל היום – לא שמעתי שנוהגין להתיר".
^ 10. הרב משה הררי, מקראי קודש, יום הכיפורים, עמ' 121–122 מעיד ששמע מכמה רבנים שלא נוהגים כיום מנהג זה.
13. הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, האדר"ת, נפש דוד (מהדורת הרב יהודה עמיחי), כפר דרום תשס"ב, עמ' רז-רח.
14. מהרי"ל (מנהגים), הלכות ליל יום כיפור, יא, ד"ה אמר.
15. מג"א, או"ח, סימן תרי ס"ק ד, וסימן תריט ס"ק יא.