ומאת עדת בני ישראל יִקח שני שעירי עִזים לחטאת ואיל אחד לעֹלה... ולקח את שני השעירִם, והעמיד אֹתם לפני ה' פתח אֹהל מועד. ונתן אהרן על שני השעירִם גֹרלות: גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', ועשהוּ חטאת; והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יָעֳמד חי לפני ה' לכפר עליו, לשלח אֹתו לעזאזל המדברה.

טרף בקלפי והעלה שני גורלות: אחד כתוב עליו לשם, ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו – הסגן אומר לו: "אישי כהן גדול, הגבה ימינך!"; ואם של שם עלה בשמאלו – ראש בית אב אומר לו: "אישי כהן גדול, הגבה שמאלך!" נתנו על שני השעירים, ואומר: "לה' חטאת". ר' ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר "חטאת", אלא "לה' ", והן עונין אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד בימינו ואחד בשמאלו, אם בימינו עלה – היו כל ישראל שמחים; ואם בשמאלו עלה – לא היו כל ישראל שמחין. שאלו את ר' עקיבא: מהו לשנותו משמאל לימין? אמר להם: אל תתנו מקום למינים לרדות אחריכם.

טורף בקלפי – רצה לומר, שמנענע הקלפי כדי שיתנענעו הגורלות בתוכו, ולא ייוודע לו איזה של שם ואיזה של עזאזל, 1 אלא כפי מה שיזמין מקרה הגורל, מפני שסימן טוב היה להם כשהגורל של שם עולה בימין, וחוששין שמא יכוון לכך, וכל שמכוון לכך ומכיר בהם – אין זה גורל. לפיכך תקנו שיהא טורף ומנענע כמה פעמים, שלא יהיה לו שום היכר בעניין.

לאלה תֵּחָלק הארץ בנחלה במספר שמות: לרב תרבֶּה נחלתו, ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקֻדיו יֻתַּן נחלתו. אך בגורל יֵחלק את הארץ, לשמות מטות אבֹתם ינחלו. על פי הגורל תֵּחָלק נחלתו, בין רב למעט. 3

ותני כן : בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל: אחת שהגורלות נתונין בתוכה, ואחת ששמות השבטים בתוכה. ושני פירחי כהונה עומדים. מה שזה מעלה וזה מעלה – זכה. בשלושה דברים נתחלקה ארץ ישראל: בגורלות, באורים ותומים ובכספים. הדא הוא דכתיב: "וישלך להם יהושע גורל בשִלֹה לפני ה' " (יהושע יח, י). 4 "גורל" – אלו הגורלות; "לפני ה' " – אלו אורים ותומים; "בין רב למעט" (במדבר כו, נו) – אלו הכספים.

שבתחילה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים; ולא נתחלקה אלא בכסף, שנאמר: "בין רב למעט". אמר רבי יהודה: סאה ביהודה שווה חמש סאין בגליל. ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר: "אך בגורל"; ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר: "על פי גורל". הא כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו. והיה מכוון ברוח הקודש ואומר: "זבולון עולה – תחום עכו עולה עמו". טרף בקלפי של שבטים, ועלה בידו זבולון; טרף בקלפי של תחומין, ועלה בידו תחום עכו. וחוזר ומכוון ברוח הקודש ואומר: "נפתלי עולה – ותחום גינוסר עולה עמו". טרף בקלפי של שבטים, ועלה בידו נפתלי; טרף בקלפי של תחומין, ועלה בידו תחום גינוסר. וכן כל שבט ושבט. 5
גם חלוקת הארץ היתה על-פי גורל, והיתה התאמה מוחלטת בין מה שעלה בגורל לבין מה שנראה באורים ותומים. מי שעלה בגורלו חלק טוב יותר פיצה בכסף את האחרים, כגון: מי שחלקו עלה בגורל סמוך לירושלים היה מעלה בדמים למי שחלקו רחוק, והוא הדין לשאר דברים (פני משה בירושלמי שם).
מהי מטרת הירושלמי בהשוואת גורלות השעירים והגורל בחלוקת הארץ? 6 אמנם אלו שתי המצוות היחידות בתורה שיש בהן שימוש בגורל, אך בכל זאת יש להבין: האם ישנה משמעות מהותית יותר להשוואה ביניהן?
בסוגיה נוספת משווה הגמרא בין דבר שהוכרע בגורל לבין חלוקת הארץ. שם אין מדובר על מצוה, אלא על חלוקת ירושה על פי גורל. וכך בבבא בתרא (קו ע"ב):
תניא, ר' יוסי אומר: האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן – קנו כולם. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: כתחילת ארץ ישראל: מה תחילה בגורל – אף כאן בגורל. אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים, אף כאן בקלפי ואורים ותומים? (אלא) אמר רב אשי: בההוא הנאה דקא צייתי להדדי, גמרי ומקנו להדדי.
הראשונים שם נחלקים האם ההשוואה בין המקרים נשארה למסקנה, או נדחתה ע"י רב אשי. 7 הרמב"ם בהלכות שכנים ב, יא, פוסק:
האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל – כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן בהנייה שנעשית להם, ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו, גמר כל אחד מהן ומקנה לחבירו.
אנו לא נדון בהשוואה בין אחים שחלקו לבין חלוקת הארץ. ניעזר בדברי ר' חיים מבריסק, המסביר את משמעות חלוקת הארץ בגורל ובאורים ותומים, בעקבות פסיקת הרמב"ם את

הגורל, קלפי ואורים ותומים – שני דינים הוא דאית ביה הוא: דעיקר דין החלוקה היה ע"י הגורל לבדו, ומשום כך היה גזירת הכתוב דע"י הגורל ייעשה ויחול דין החלוקה; וקלפי ואורים ותומים היה לברר כל אחד חלקו. ותרוויהו צריכי להדדי, דאע"ג דקלפי ואורים ותומים ביררו לכל אחד חלקו, אבל כל זה הוא אם הם מחולקים זה מזה, אבל קודם שנתחלקו זה מזה היתה ארץ ישראל זכיית כולם ביחד, ואם כן היו צריכים לגורל שעל ידו נחלקו זה מזה, שיוכל כל אחד לזכות בחלקו לבדו. וגורל לבדו גם כן לא מהני, דהרי אין בגורל דין קניין שיזכה על ידו כל אחד בחלקו, וממילא דלא חלה דין חלוקה כלל... ונמצא דהגורל קלפי ואורים ותומים כולהו צריכי להדדי.

"בחיק יוטל את הגורל" – זה גורלו של יום הכפורים; "ומה' כל משפטו" – לידע איזה הוא לשם ואיזה לגזירה.

עיין שו"ת גאוני קדמאי (סימן ס), שאין הגורל אלא מפי שמים , שנאמר: "על פי הגורל תחלק הארץ", והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות, 13 כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות, אך בגורל תחלק הארץ, וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן (לולי שפדאוהו העם, לא מצד הודאתו). ונאמר: "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו". ואפילו באומות העולם היה מקובל זה, כמו גבי יונה והמן הרשע, לפשטיה דקרא, מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן, יידבק בו השגחה עליונה, כמו שכתוב: "הבה תמים" (שמואל-א יד, מא). 14

עניינו של הגורל נזכר במשלי טז, לג: "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו", ולכן ביקש יהושע מעכן :"אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל". תכנית עלומה וגנוזה בחיק הנסתר אמורה להתגלות ע"י הגורל. הוא מה שאמר הכתוב: "ומה' כל משפטו". הגילוי של הגורל הוא הגילוי של הרצון השמימי... 15 גילויים של רצון עליון נתבררו גם בחלוקת ארץ ישראל ע"י הגורל. 16 היחס בין בני השבט, בין עניינם הפנימי ותכונותיהם, לבין נחלתם בארץ, אקלים האזור, סגולותיו וכיוצא בהם, גנוז הוא בכבשונה של הולדת הלאום. 17 רק הגורל יוכל להוציא מחיקה של יצירה זו את החלק המיועד לשבט. 18
בכל הטלת גורל, גם בדבר שהוא רשות או חולין, מתגלה רצון ה'. אך בדרך כלל מספיק להטיל גורל אחד, וממילא אפשר יהיה לדעת מה עלה לאחר. אולם במצוות הנוגעות לכלל – בכפרת העם ביום כיפור מדי שנה, ובחלוקת הארץ עם הכניסה אליה, לשם קביעת מיקומו המדוייק, הנכון והטבעי של כל שבט ושבט – באלו נדרש גורל על כל מרכיב, מפני שכל המרכיבים השותפים בגורל ממשיכים למלא את תפקידם וייעודם (גם אם באופן שונה) לאחר הטלת הגורל.

מתוך:
מועדי יהודה וישראל

הוצאת המרכז התורני אור עציון מרכז שפירא, תשס"ד,
עמ' 82-75

---

ובחלוקת הארץ השתתפו גם אורים ותומים.
^ 7. הרשב"ם שם אינו גורס "אלא", וכך גרסו גם הלכות גדולות, סימן מו; רי"ף בבא בתרא נא ע"א; הר"ן והריטב"א בבא בתרא קו ע"ב; כפתור ופרח, פרק י ; אור זרוע, ח"ג, פסקי בבא קמא, סימן פב; שו"ת מהרי"ל החדשות, סימן קמד ועוד. לעומתם יש שגרסו "אלא": היד רמה והשטמ"ק בשם הרא"ם בבבא בתרא קו ע"ב; שו"ת הרא"ש, כלל צח, סימן ב (לפי דברי הב"ח בטור, חו"מ, סימן קעג). אולם הרב משה חברוני, משאת משה לבבא בתרא, עמ' 10, מערער על הבנת הב"ח את הרא"ש. ראה דיון ארוך בסוגיה זו אצל: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ו, חו"מ, סימן ד.
^ 8. ראה: הרב אלחנן וסרמן, קובץ שיעורים לבבא בתרא, סימן יט, בעקבות דברי הגמרא בבבא בתרא ג על שותפים שחלקו ללא קניין משפטי, אלא שכל אחד החזיק ברוח=בצד שלו. ראה עוד: הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, משנת יעב"ץ, חו"מ, סימן כח; הרב אליעזר מנחם מן שך, אבי עזרי, הלכות שכנים שם.
^ 9. רבקה אומרת ליעקב: "קח לי משם שני גדיי עִזים טֹבים" (בראשית כז, ט), ובמדרש ויקרא רבה כא, יא, נאמר: ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: טובים לך, טובים לבניך: טובים לך – שעליהם תקבל הברכות; טובים לבניך – שעליהם מתכפר להם ביום הכפורים, הה"ד: "כי ביום הזה יכפר עליכם" – עליהם ביחד. והסביר זאת הראי"ה קוק, שמועות ראיה, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, תשנ"ד, פרשת תולדות, עמ' 10: "שני השעירים, כשהשעיר לעזאזל הוא נגד החלק הרע, נגד הקילוס העולה מהרשעים. ולכן את לשון הזהורית היו מחלקים על השעיר המשתלח ועל פתחו של היכל, וכשהיה השעיר מגיע למדבר היתה לשון הזהורית מלבינה... שנתכפרו מעוונותיהם". וראה עוד: הראי"ה קוק, מדבר שור, דרוש כט, עמ' רסה–רעב. יעקב ועשו עצמם ממשיכים להיקרא במקרא "אחים", על אף הפירוד והניתוק ביניהם. על כך ראה מאמרי: "הלוא אח עשו ליעקב... ואת עשו שנאתי", הדף השבועי, אוניברסיטת בר אילן, פרשת תולדות, תשס"ג, מס' 469.
^ 10. אליהו בהר הכרמל אומר לנביאי הבעל לבחור שני פרים (מלכים-א יח, כג). חז"ל, במדרש במדבר רבה כג, ט, מתארים מעמד דומה להגרלת השעירים ביום כיפור: אמר להם: בחרו שני פרים תאומים מאם אחת, הגדלים על מרעה אחד, והטילו עליהם גורלות, אחד לשם, ואחד לשם הבעל. ובחרו להם הפר האחד, ופרו של אליהו מיד נמשך אחריו. והפר שעלה לשם הבעל – נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה, ולא יכלו לזוז את רגלו. עד שפתח אליהו ואמר לו: לך עימהם. השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם: אני וחבירי יצאנו מבטן אחת, מפרה אחת, וגדלנו במרעה אחד. והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקב"ה מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי? אמר לו אליהו: פר פר, אל תירא, לך עימהם, ואל ימצאו עלילה, שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעימי, כך מתקדש עליך". כך גם בשעירי יום כיפור: שם שמים מתקדש על שני השעירים, ושניהם משמשים לכפרה.
^ 11. הרב משה חברוני, משאת משה, בבא בתרא עמ' 10–11, משווה בין ההגרלה בחלוקת הארץ לבין הגורלות על השעירים, ואין הוא מציין את הירושלמי שמדמה אותם. השוואתו דומה במידת-מה לדברי ר' חיים מבריסק לעיל.
^ 12. ישנם תחומים נוספים בהם מכריעים בגורל, מלבד מה שזכרנו (חלוקת הארץ, שעירי יום הכיפורים וחלוקת שותפים או אחים): חלוקת העבודה בין הכהנים במקדש (יומא כב ע"א); חלוקת מנות אוכל בין בני משפחה בשבת וביום טוב (שבת קמח ע"ב). ראה: אינצקלופדיה תלמודית, ערך גורל, חלק ה, עמ' תיד–תלא.
^ 13. הרב חיים דוד הלוי, שו"ת מים חיים, א, עמ' 68, מפקפק אם זו אכן תשובת גאונים, וזאת מחמת ההשוואה התמוהה בין העובר על הגורל לעובר על עשרת הדיברות.
^ 14. יש שהעירו על דבריו בדוגמאות שהביא מעכן ומיהונתן. ראה: הרב יוסף חיים, שו"ת רב פעלים, יו"ד, סימן ל; שו"ת מגד שמים, סימן יד; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ו, חו"מ, סימן ד, סעיף ג.
^ 15. דברים דומים כותב הרב צדוק הכהן, פרי צדיק, שמות עמ' 198–199: "הגורל שהוא רק מרצון העליון מעתיקא, ואין לדעת המגריל חלק בו, וזה טעם מצוות הגורלות ביום כיפור... בחלוקת ארץ ישראל, שהיה יהושע מטיל גורל, בוודאי היה הגורל מעתיקא כנ"ל, מה שאין כן כאן, דהמן היה המטיל גורל, אמר הכתוב: 'הפיל פור' (אסתר ג, ז) – שהוא רצה להעמיד הדבר על מקרה, אבל באמת 'הוא הגורל' (שם) – בה"א הידיעה, הגורל הידוע מעתיקא רצון העליון".
^ 16. ראה בדברי גיסו של הראי"ה קוק, הרב יוסף רבי, במכתבו לחתנו של הראי"ה קוק, הרב שלום נתן רענן, בשמן רענן, ב, עמ' מב: "דבריך הנעימים על הפסוק 'בחיק יוטל את הגורל', שלפי הראות משמע שאין בזה כל משפט אלא מקרה, אבל באמת 'מה' משפטו יצא' – גם על הגורל יש משפט ה'. נ"ל להסמיך על זה מה שהתורה קראה האורים והתומים 'משפט האורים' (במדבר כז, כא), וכפי שביאר רש"י בשמות (כח, ל): 'דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות', שזה גם כן משפט. וארץ ישראל נתחלקה ע"י האורים ותומים, מפני שזה גם כן נקרא משפט".
^ 17. על התאמת השבטים למקומות ישיבתם, ראה: כוזרי, ב, י–יב; מהר"ל, חידושי אגדות לסוטה מו ע"ב, עמ' פה; הנ"ל, דרך חיים, אבות, ג, ד, עמ' קכב; ר' צדוק הכהן, ליקוטי מאמרים, עמ' 117–118; הרי"מ מגור, שפת אמת, פרשת אחרי, תרמ"ח, ד"ה איתא; הנ"ל, פרשת שופטים, תרמ"ה, ד"ה במדרש; הראי"ה קוק, אגרות הראיה, א, עמ' לה; הנ"ל, עולת ראיה, א, עמ' רג, ד"ה "לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם". ראה עוד: הרב אריה הנדלר, חן המקום, עמ' 16–18.
^ 18. שמועות הראי"ה, פרשת פנחס, עמ' 24. שבטי עבר הירדן לא חלקו בגורל. מסביר זאת הרב עובדיה ספורנו, לבמדבר לד, ב : "עבר הירדן לא נחלק בגורל, וזה כי ארץ סיחון ועוג אין בה קדושת ארץ ישראל, ולא היתה ראויה לגורל, אשר עניינו רוח הקודש". גורל, במובן הפנימי של גילוי רצון ה', קשור בגילוי רוח הקודש, וזה לא קיים בעבר הירדן.