ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ירוץ עבדך כמו איל

לעשות רצונו מעצמם בשמחה ◆ בשביל ישראל שנקראו ראשית ◆שיר כפול ◆ כשאני לעצמי מה אני.
מוקדש להצלחת
יישוב ארץ ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
לעשות רצונו מעצמם בשמחה
קראנו השבת את פרשת חוקת. יש נושאים רבים בפרשה זו, נתחיל לעסוק בחטאם של משה ואהרן. הקב"ה אומר למשה לדבר אל הסלע, אך משה מכה במקום לדבר. אומרת התורה:

יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם (כ, יב).

צריך להבין למה הייתה כאן הקפדה נוראה כל כך. הרי בתחילת דרכם של בני ישראל במדבר, אחרי שיצאו ממצרים גם היה חסר מים, ואז הקב"ה אמר למשה במפורש להכות את הסלע וכך עשה משה, ויצאו מים והכל היה בסדר. למה בפרשה שלנו כאשר משה עושה בדיוק כמו שהקב"ה אמר לו לעשות בפעם הקודמת - יש הקפדה. ולא עוד, אלא שגם בפרשה שלנו הקב"ה אמר למשה שייקח את המטה איתו: 'קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה... וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם' (שם, ח). בשביל מה הוא נצטווה לקחת את המטה, אם לא כדי להכות, כנראה שבכל זאת יש מקום להשתמש במטה.
התשובה לכך היא, שכשישראל יצאו ממצרים ועדיין לא קיבלו את התורה, הם עדיין לא התעלו למדרגה עליונה, ועדיין היו זקוקים לניסים גלויים, כמו כל מכות מצרים וקריעת ים סוף. הניסים הם בעצם הופעה אלוקית שאי אפשר להתווכח איתה או להתכחש אליה, הם גורמים לכך שחייבים לקבל את דבר ה'. המציאות נכפית לרצונו של ריבונו של עולם, הוא קורע את הים ועושה ניסים במצרים – כך גם אנחנו כפויים להשתעבד לרצונו. אך זו מדרגה ראשונה, לא מושלמת. מדרגה יותר שלמה היא שישראל מקבלים עול מלכות שמיים באהבה וברצון, בהסכמה.
כעת בני ישראל אחרי ארבעים שנה במדבר, ארבעים שנות התעלות, הם כבר על סף הכניסה לארץ ישראל – הם כבר במדרגה אחרת. 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן' (מכילתא, פרשת בשלח). הם עברו שנים מיוחדות של התעלות רוחנית גדולה מאוד, ישבו ולמדו תורה כל ימיהם, פגשו את ריבונו של עולם בכל הופעות החיים – מסע על פי הענן, משכן, נבואה, אוכל מיוחד –הם צריכים כבר סדר חדש של עבודת ה'.
הדוגמה שתראה להם את הדרך שאליה הם נדרשים לעלות, היתה צריכה להיות שמשה ידבר אל הסלע והסלע יקשיב ויתרצה להוציא את מימיו, לא בכוח אלא בהסכמה. לעומת קריעת הים והכאת הסלע של השנה הראשונה, עכשיו צריכים בני ישראל לראות דוגמה לעבודת ה' מרצון. זו היתה יכולה להיות דוגמא עבור בני ישראל, דרישה להתבוננות, שכך צריך להיות סדר העבודה האלוקית. לא לעבוד את ה' מתוך אילוץ, לא בגלל שריבונו של עולם תובע מאתנו, אלא בגלל שזה מה שאנחנו רוצים.
זה גם עניינה של הכניסה לארץ ישראל. לארץ ישראל צריך להיכנס במדרגה של עבודת ה' מאהבה. ומשה לא עשה את מה שריבונו של עולם רצה. לפי ההבנה הזו, העונש לא להיכנס לארץ ישראל הוא לא סתם עונש, לארץ ישראל צריך להיכנס במדרגה מסויימת - והיה כאן עיכוב.

בשביל ישראל שנקראו ראשית
בהמשך הפרשה אנחנו פוגשים שוב מעין הדברים הללו. חז"ל מספרים לנו על נס נחלי ארנון. היה שם נס מיוחד: בני ישראל היו אמורים לעבור בתוך הנחל כשמשני הצדדים יש הרים, והאמוריים עמדו למעלה בהרים, ותכננו שכשישראל יעברו למטה הם יזרקו עליהם אבנים - ועם יתרון הגובה הניצחון שלהם מובטח. והנה ריבונו של עולם עושה נס. באחד מההרים היו נקעים, ובשני זיזים. הנס היה שפתאום היה מין זעזוע, ושני ההרים התחברו זה לזה, וכל האמוריים שהיו בתוך המחילות שבהר אחד נמחצו בבליטות של ההר השני. כך כולם נהרגו ועצמותיהם נפלו אל תוך הנחל.
מי יודיע לישראל שנעשה להם הנס הזה - הבאר שלוותה את עם ישראל. הבאר ירדה לנחל והעלתה משם דם ההרוגים זרועות ואיברים והתגלה להם הנס הגדול. ר' לוי יצחק מברדיצ'ב אומר, שאחד הדברים המיוחדים בנס הזה הוא שלא היתה כאן בקשה מצד עם ישראל שה' יעשה את הנס הזה. כשישראל עמדו על הים הם זעקו והתפללו, ומתוך התפילה והבקשה בא הנס. כאן בנחלי ארנון לא הייתה בקשה ולא תפילה. רש"י מתאר את הנס הזה: 'נזדעזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב' (כא, טו). הארץ פועלת בלי שישראל מבקשים.
שוב אני רוצה להסביר את הדברים על פי אותה נקודה. אחרי מתן תורה בני ישראל כבר עושים את רצונו של ריבונו של עולם, מרוממים את הטבע, והטבע כבר מכיר בכך שה' עשה אותו בשביל עם ישראל, לכן הטבע כאילו פועל מעצמו לעשות את רצון ה'. לא צריך אפילו לבקש.
מסביר ר' לוי יצחק: 'זה הוא מה שנאמר: 'הן גאלתי אתכם אחרית כראשית' (קדושה לתפילת מוסף). הרי הגאולה האחרונה תהיה יותר גדולה מהגאולה הראשונה, אז למה אומרים 'אחרית כראשית'. הכוונה היא לא להשוות בין הגאולות אלא שישראל הם ה'ראשית', 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' – בשביל ישראל שנקראו ראשית (בראשית רבה, א). וכל גאולה היא בעצם הופעה של הראשית, הופעה של ההבנה שהעולם כולו נברא בשביל ישראל. ולכן גם הטבע עצמו מתנהג לפי הצרכים של ישראל, מתוך הכרה שהכל מונהג על ידי ריבונו של עולם בשביל ישראל.
לפי זה מסביר ר' לוי יצחק גם את הפסוק 'בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים'. מה ההבדל בין שר ובין עבד. ר' חנינא בן דוסא הוא בחינה של עבד שהוא מתפלל ונענה. כך אומרת הגמרא (ברכות לד:). אבל מי שהוא בבחינה של שר הוא מתנהל בסדר אחר. העבד מרגיש שהוא בצרה ולכן הוא מתפלל ומתחנן. ואילו השר מסתכל מלמעלה ויודע שהכול לטובה, הוא יודע ש'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד', לכן הוא מרגיש שלא שייך להתפלל על שום דבר.
מספרים על המגיד ממעזריטש שאמר שכשהוא יעלה לשמיים הוא יתפלל לסלק את כל הצרות מעם ישראל ושתהיה מיד גאולה שלמה. כשהגיע יומו, החסידים היו משוכנעים שוודאי ככה יהיה אבל דבר לא השתנה... עד שהוא התגלה לאחד התלמידים בחלומו, ואמר לו שכאשר הוא עלה למעלה וראה כמה דברים טובים יוצאים מהצרות, הוא לא היה יכול להתפלל שלא יהיו צרות. זו הבחינה של שר, שרואה את עומק העניין, ולא רק את המצב העכשווי החולף. עבד חי בתוך המציאות ולא מסוגל להתרומם ולהסתכל במבט הגדול, הוא צועק ומתפלל ונענה. אבל השר לא מבקש. לכן הבאר הזו היא באר של שרים, שהם מסתכלים במבט העליון, לא מתפללים והדברים מסתדרים מאליהם לפי צרכם של ישראל.
ר' לוי יצחק ממשיך ואומר שזהו גם עניין הכריעה בווידוי. כשהאדם כורע הוא פוגש את המציאות. הוא מכופף את ראשו למטה למה שקורה בפועל. כשאדם עומד עם ראש זקוף הוא בחינה של שר שרואה שהכול טוב. כשמתוודים צריך להתכופף, לראות את המציאות העכשווית, וכך אפשר להתפלל ולבקש על הצרות. כשישראל מתקרבים לארץ ישראל, הם כבר מתעלים למדרגה של שר, שהוא זקוף, שרואה את התכלית של המציאות שהכול לטובה. ישראל לא זועקים ומתפללים, והמציאות מתיישרת לפניהם, מתאימה את עצמה למדרגה של עם ישראל. לכן התרחש פה נס בלי בקשה לפניו.

שיר כפול
אחרי הנס הגדול הזה, אומרים בני ישראל שירה:

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם. וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

חז"ל מפרשים את הפסוקים הללו על התורה (עירובין נד.).
אם ישראל יעשו את עצמם כמדבר – הם יקבלו את התורה במתנה 'וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה'.
ואז נוחל אותם ה' - 'וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל'
ועולים לגדולה - 'וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת'.
לכאורה הדרשה הזו של חכמים נראית רחוקה מהפשט. ומה הפשט - הרי הבאר הזו מלווה את ישראל ארבעים שנה, למה דווקא עכשיו זהו הזמן לשיר?! שוב באים חכמים ואומרים לנו שהבאר גילתה להם כעת את הנס שהתרחש, ועל כן הם התעוררו לשיר על כל הטוב שהבאר נתנה להם מאז ומתמיד. אז איזה מהפירושים הוא הנכון, מדובר בשירה הזו על באר אמתית או על התורה.
אפשר להגיד שהפשט והדרש עניין אחד להם. בני ישראל אומרים 'בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים', וחכמים דורשים (במדבר רבה יט, כו) שהשרים הללו הם האבות. מצד אחד, כפשוטו - האבות עסקו בחפירת בארות. אברהם אבינו חופר באר, והעבדים של אבימלך מתנכלים לבאר הזו, עד שאברהם כורת עליה ברית עם אבימלך וקורא לה 'באר שבע' (בראשית כא). יצחק גם הוא חופר בארות, וגם לו מפריעים – הבארות עשק ושטנה. על הבאר השלישית כבר לא רבים איתו, והוא קורא שמה רחובות (שם, כו). גם ליעקב אבינו יש עסק עם באר, הוא גולל את האבן מעל פי הבאר שהייתה חסומה עם אבן כבדה (שם, כט). ולמה התורה מספרת לנו את המעשים האלו, מהי הבאר, שנזכרת שוב ושוב?!
כל המאבקים הללו לא היו מאבקים רק על הבאר הפיזית. אלו היו מאבקים על הדרך. ההתנכלות להצלחתו של אברהם היתה מפני שאברהם שידר דרך מיוחדת, הוא קורא בשם ה', וזה מנוגד להשקפת העולם של עובדי האלילים. הם לא יכולים לסבול את הצלחתו כי פירושו של דבר שהאמונה שלו צודקת. הם מפריעים לו. חפירת הבאר היא כדי להוציא מים חיים, המים הם יסוד החיים, הם הדבר הראשון שהיה בעולם – 'רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם' (שם, א, ב). זהו הדבר היסודי, הבסיסי, הראשיתי. האבות חופרים באר, מחפשים את המים, מחפשים את החיים. ובעצם מה שהם מחפשים זה את המשמעות של החיים, את התוכן שלהם.
הדברים קשורים זה בזה. חפירת הבאר מבחינה פיזית היא חפירה של מים, והיא רומזת לחיפוש התוכן של החיים. התורה מספרת לנו על הבארות שחפרו אברהם יצחק ויעקב. אלו לא סיפורים בעלמא. זהו חיפוש אחר הופעות החיים, הם חופרים למצוא את השורשים, את היסודות של הופעות האדם בעולם. 'בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם'. וממשיכה השירה ואומרת: 'בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם'. מפרשים לנו חז"ל - זה משה רבינו, המחוקק הגדול. גם למשה יש סיפור עם באר. הוא דולה מים מן הבאר עבור בנות יתרו (שמות ב), הוא מוציא מים מן הסלע. ומצד שני - משה רבינו הוא האדם שדולה ומשקה לישראל את דבר ה'.
זאת אומרת, שהבאר הזו שמלווה את ישראל במדבר - ראשיתה באבות. הם כבר ייסדו את הבאר הזו. עכשיו, כשישראל נמצאים במדבר, בזכות האבות הבאר הזו משמשת גם אותם. והבאר הזו שנותנת להם מים היא גם עדות לדרך שלהם, דרך החיים. גם הניסים שמופיעים על ידי הבאר הזו מוכיחים את אמיתות דרכם של ישראל.
אני רוצה להסביר שיש כאן שירה כפולה. שירה על הבאר החומרית, ושירה על הבאר הרוחנית – שירה על מה שמבטאת הבאר, על הניסים והנפלאות שנעשו לישראל מתוך החיבור של ישראל עם ריבונו של עולם. הדרשה של חכמים על התורה מתאימה כאן, כי התורה היא הקשר הקבוע של עם ישראל אל ריבונו של עולם. היא המים החיים, הבסיס של הדרך המיוחדת שלנו.

כשאני לעצמי מה אני
אנחנו ממשיכים בפרשה - כניסתם של עם ישראל אל עבר הירדן המזרחי. סוף הפרשה הוא המלחמה עם סיחון מלך האמורי ועם עוג מלך הבשן. חז"ל במסכת ברכות (נד:) מרחיבים את התיאורים של התורה על עוג מלך הבשן. הוא היה אדם ענק ובעל כוח רב. הוא אמר, 'מי זה ישראל? כמה שטח זה כל מחנה ישראל? שלוש פרסאות - 12 קילומטר - ניקח הר גדול, ונזרוק עליהם'. לקח הר, שם אותו על ראשו כדי לזרוק על מחנה ישראל, באו נמלים רבות וחוררו את ההר. כיוון שההר היה על ראשו - הוא התפורר וירד לו אל צווארו. הוא ניסה להרים את ההר, לשלוף החוצה את הראש שלו - השיניים שלו משתרבבות ונתקעות בהר, והוא לא יכול להוציא את הראש מתוכו. ועל זה דרשו חכמים את הפסוק 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ' (תהלים ג, ח) - אל תקרי שברת אלא שרבבת. בא משה רבינו, שהיה גבוה עשר אמות, לקח רומח של עשר אמות נוספות, קפץ עשר אמות נוספות – וכשהיה בגובה של 30 אמה הוא זרק את הרומח על הקרסול של עוג - ומוטט אותו. כך חז"ל מתארים לנו את המאבק עם עוג מלך הבשן.
עוג חי הרבה שנים. לפי דברי חז"ל הוא חי כבר בימיו של אברהם אבינו. עוד לפני שלאברהם אבינו נולדו ילדים, עוג אמר שאין לאברהם אבינו תקווה. 'הוא פרידה עקרה, לא יצא ממנו שום דבר'. אחר כך נולד לאברהם בן, 'וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק' (בראשית כא, ח). כמובן אברהם הזמין למשתה את כל המלכים והשרים, הרי אברהם אבינו היה מכובד מאוד בכל מקום. אז גם עוג מלך הבשן הגיע. אמרו האנשים לעוג: 'ראית, הנה לאברהם אבינו נולד בן!' אמר להם עוג: 'באצבע קטנה אני מועך אותו'. אמר לו הקב"ה, תדע לך שממנו יהיו אלפים ורבבות והם מנצחים אותך. וזה מה שקרה עכשיו בפרשה שלנו.
מה חז"ל רוצים לומר לנו בכל המדרשים הללו. בפשט הפסוקים ברור שעוג מלך הבשן הוא אדם עם עוצמות פיזיות גדולות מאוד. הסיפור עם ההר בא לבטא רעיון. עוג מלך הבשן היה גיבור, וכל עמו היו גיבורים גדולים. היה לו צבא חזק, כלים חזקים וכדומה, והוא היה בטוח שהוא מנצח בקלות את עם ישראל. לדעתו אין בעיה לנצח את עם ישראל החלש שלא בקיא בכלל דרכי מלחמה.
מה קרה - התברר שכשיש גוף גדול, גשמיות גדולה, והכול נמשך אחריה - אז יש סיבוכים. הגשמיות היא מאוד אגואיסטית ולכן היא לא מנצחת. וזה מה שרמזו לנו חכמים במעשה של ההר. הראש רומז להנהגה, וכשהכול נמשך אחר הגשמיות – אף אחד לא שואף לחזק את השלטון והמלכות אלא כל אחד מתעסק בעצמו. ואז מסתבכים העניינים. יכול להיות צבא גדול, שאם אין לו אידיאלים ומטרות, והראש של כל אחד טמון בכבוד שלו, ביחסים והקשרים שלו – צבא כזה לא יכול לנצח. לא יעזרו העוצמות והכוח של הצבא כי הראש יסתבך, הכול יתפורר ויתמוטט. הר גדול כזה לא יוכל להגיע לשום מטרה, כי הוא מתפורר.
לעומת זאת, לעם ישראל אולי לא היו הכוחות הפיזיים שהיו לצבאות סיחון ועוג, אבל יש לו אידיאל, אמונה, ביטחון וזריזות. זה מה שחז"ל מתארים בכך שמשה קופץ עשר אמות. כדי לקפוץ אתה צריך להיות קטן, זריז. דווקא הכח הקטן הזה, המאמין, מנצח את הגשמיות. הגשמיות לא יכולה להתמודד עם הרוחניות כי כוח הרוח הוא עליון. אם הכוח הגשמי ישרת את הכוח הרוחני הוא יוכל לפעול דברים גדולים מאוד אבל לכשעצמו אין לו שום יכולת. כשהוא הולך נגד הרוח, הרוח מנצחת. לפעמים נראה לנו שהכוח הגשמי חזק, זה רק למראית עין. בסופו של דבר הגשמי תמיד נופל ומתמוטט.
פעם שמעתי, שכאשר הרב זצ"ל היה באמריקה הוא דיבר עם אנשים על עליה לארץ ישראל, והם כמובן התחילו לומר כל מיני חשבונות – יש המון קשיים, סיבוכים, וכדומה. אז הרב אמר להם, שהמלחמה הראשונה שישראל היו צריכים לעשות כדי להיכנס לארץ הייתה להילחם במלך חשבון, לסלק את כל החשבונות.
שנזכה לעבוד את ה' בשמחה, מתוך רצוננו הפנימי, וכך כל הכוחות הגשמיים ממילא יפעלו לטובתנו, ויתקדש שם שמים על ידינו.
֎ ֎ ֎
לקבלת השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת bogrim@yeshiva.org.il , או למספר 0547881227
עוד בנושא חקת

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il