ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כסף גדול

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות כי תשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשע"ב

כסף גדול


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רוני בת טובה

לפני כמה שנים, הזדמן לי להתפלל במניין, שלפני תפילת 'כל נדרי', מכרו בו את כל העליות והכיבודים של יום כיפור. תפקידו של עבדכם הנאמן היה לברך ב'מי שברך' את כל היהודים היקרים שרכשו במיטב כספם את הכיבודים השונים.
בתחילה, שמחתי על הזכות הגדולה להידבק במידותיו של הקב"ה, המברך את עמו ישראל. אולם, משהתארכו המכירות, נחמץ ליבי בקרבי. מחשבה מצערת ניקרה בראשי – 'כל ישראל שופכים בשעה קדושה זו את שיחם הטהור לפני ה', ואתה מתעסק בכסף'. הכל נראה רדוד ונמוך.
אולם, לפתע צפה ועלתה לה מחשבה אחרת, השופכת על הסיטואציה אור אחר – הרי נמצאים כאן יהודים רבים, שבאים רק פעם בשנה לבית הכנסת. בביקור קדוש ומיוחד זה, וודאי שואפים הם להידבק בבורא. ובכל זאת, הדבר הראשון שברצונם לעשות הוא – לתרום כסף. מדוע הם נדבקים בה' דווקא דרך מצוות הצדקה?
דומה, שהטעם לכך הוא ש... בכל השנה הם עוסקים בכסף. זהו התחום החזק שלהם. כעת, בבואם לבית הכנסת הם משתוקקים לתת לה' את הטוב ביותר, ולפיכך הם נותנים לו מהתחום בו הם חזקים... כסף.
בצדקה כזו, יש מימד הדומה לקרבן בבית המקדש. המתפלל, נדבק בה' דרך הרבדים הרוחניים הגבוהים שלו, המחשבה והדיבור. מעלתו של מקריב הקרבן גדולה ממעלת המתפלל, בכך שהוא מקריב לפני ה' גם את בעלי החיים והצמחים, כלומר – את החלקים החומריים של העולם. כמה גדולה היא מעלת הצדקה של יהודים קדושים אלו.
תובנה זו קשורה בקשר הדוק הן לפרשתנו והן לתקופת השנה. "כי תשא את ראש בני ישראל, ונתנו איש כופר נפשו... ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם". מפסוק זה אנו לומדים את האיסור לספור את בני ישראל. ספירתם של ישראל מביאה, חלילה, לנגף כפי שאירע בימי דוד. התיקון השלם לכך הוא במצוות הצדקה, שיתנו מחציות שקלים ואותם יספרו. (אפשר לספור גם חפצים אחרים, ואכן שאול ספר את ישראל על פי טלאים, אך הפיתרון המוצע בתורה הוא בצדקה).
הספירה גורמת למגיפה, מפני שמי שסופר אנשים מתעלם מהמהות הרוחנית שלהם. נשמתו של כל אדם היא ייחודית, ולא שייך לסופרה עם נשמות נוספות. נמצא שהסופר אנשים מתייחס רק לגופם ומתעלם מנשמתם. לפיכך, הספירה גורמת למגיפה, שבה נשמתו של האדם נפרדת ממנו, חלילה, ורק גופו נשאר בעולמינו. התיקון לכך במצוות הצדקה, שבה כאמור אנו לוקחים את החפץ החומרי (המקביל לגוף) ומעניקים לו את המימד הרוחני (המקביל לנשמה), וכך שבים הגוף והנשמה ומתאחדים.
בתקופה זו בשנה, נוטלת מצוות הצדקה חלק מרכזי בעבודת ה'. בפורים ובחודש אדר אנו נותנים – מחצית השקל ומתנות לאביונים. ומיד בצאת הפורים, שלושים יום קודם הפסח דורשים בהלכות הפסח, המתחילות בחיוב לתת 'קמחא דפיסחא'.
ונסיים בחידודו של רבי נפתלי מרופשיץ, שהיה מעורר בדרשותיו על גודל מעלת הצדקה. פעם, כשבא לביתו לאחר דרשת שבת הגדול, שאלוהו אנשי ביתו – 'נו, הצלחת'? ענה להם רבי נפתלי – 'הצלחתי חצי. העניים מוכנים לקבל. אך האם עשירים מוכנים לתת? זאת איני יודע'.
ויהי רצון, שנזכה עוד השנה לקיים את מצוות מחצית השקל האמיתית (ולא רק 'זכר'), ונזכה להקדיש מכספנו לבית המקדש, ולהקריב קרבנות ציבור מכסף קדוש זה במהרה בימינו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il