^ 1. על הוצאת פירות שביעית לחו"ל: משנה שביעית ו, ה; רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל ה, יג. הראי"ה קוק, שבת הארץ, ה, יג; שם ו, א; שם קונטרס אחרון, אות כג; הנ"ל, שו"ת משפט כהן, סימנים סד, פו, פז; אגרות הראי"ה, א, עמ' שס–שסא, שסח. בהרחבה ראה: הרב יהודה סג"ל, "בדין אתרוג של שביעית", נעם, כב (תש"ם), עמ' קעג–קפה; הרב יעקב אריאל, "יצוא פירות שביעית לחו"ל", שו"ת באהלה של תורה, חלק ג עמ' 85–101.
^ 2. הרב יהודה עמיחי, "קדושת פירות שביעית במשנת הראי"ה קוק זצ"ל", התורה והארץ, ו (תשס"א), עמ' 249–253, בירר את שיטתו של הראי"ה קוק בשאלת קדושתם של פירות שביעית, בעקבות מספר חידושים הלכתיים שבכתביו. הוא ציין חמישה דינים שחלים בפירות שגדלו אצל יהודי בשביעית, שיש בהם קדושת שביעית מצד עצמם, ושתי הנהגות נוספות שבהן נהג הראי"ה קוק לשמור קדושת שביעית בפירות היתר המכירה. תפיסת הראי"ה קוק לפיו היא שדיני קדושת שביעית נובעים מקדושה עצמית ומהותית בפירות, ואין הם רק דינים חיצוניים שחלים בשנה זו על הפירות. אחת הדוגמאות שהביא הרב עמיחי היא החומרה האישית שנהג הרב בעצמו שלא להוציא אתרוג מא"י לחו"ל על אף היתר המכירה. מאמר זה פורסם לראשונה כתוספת וכתגובה למאמרו של הרב עמיחי.
^ 3. ראה גם: הרב ד"ר נריה גוטל, "קדושת שביעית בפירות נכרים ובפירות היתר המכירה – שיטת מרן הראי"ה זצ"ל", סיני, קד (תשמ"ט), עמ' טז–כח. דברינו שונים במעט מדבריו, ואין בית המדרש בלא חידוש.
^ 4. שבת הארץ, מכון התורה והארץ: כפר דרום, תשנ"ב, עמ' 506–511.
^ 5. על קדושת שביעית באתרוג ועל השאלה אם מותר לייצא אתרוגי שביעית לחו"ל, ראה מקורות רבים: בשעריך ירושלים (עורך: הרב יוסף צבי אדלר), ירושלים: אוצר הפוסקים, תשנ"ד, עמ' כה–כז.
^ 6. על הוצאת פירות היתר מכירה לחו"ל: אגרות הראי"ה, א, עמ' רמה, רפא; אגרות הראי"ה, ב, עמ' קנה.
^ 7. על הוצאת אתרוגי היתר מכירה לחו"ל: אגרות הראי"ה, א, עמ' שס, שסא, שסח (כולל ממטעי אתרוגים שהיו תחת השגחתו); שו"ת משפט כהן, סימנים פו–פז; ניצני ארץ, ו (תשמ"ח), עמ' 36–37. ראה גם את דברי הרב אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש, שביעית י, ו: "אם שולחים אתרוגים לחו"ל יש בזה משום 'אין מוציאים פירות שביעית לחו"ל', אך אין הפירות נאסרים ויוצאים בהם, וכל שכן אם מכרו פריין לנכרי". הרב ראובן כ"ץ, שו"ת דגל ראובן, חלק ב, סימן לא; הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יו"ד, א, סימן קפו. הבהרת דבריו שם, ראה: שו"ת אגרות משה, או"ח, ה, סימן מב; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, ג, סימן יט; הרב יצחק יוסף, שביעית והלכותיה, עמ' תנז- תס.
^ 8. בשנים רגילות התבקש הראי"ה קוק ע"י רבנים ואישים שונים מרחבי העולם לשלוח להם אתרוגים כשרים. עיין: עץ הדר השלם, מבוא עמ' 23; הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, עמ' קד.
^ 9. אגרות הראי"ה, א, עמ' שכו.
^ 10. מכתבו-בקשתו של הרב אברהם בנימין קלוגר לראי"ה קוק, ראה: אגרות לראיה עמ' צט.
^ 11. שו"ת משפט כהן, סימן פו, עמ' קס.
^ 12. אגרות הראי"ה, א, עמ' שסח.
^ 13. עיטור סופרים, חלק ב, עמ' 24–27. מאמר זה מופיע גם אצל: הרב חזקיה מדיני, שדי חמד, חלק ד, עמ' 150–151.
^ 14. באתרוג ישנה חומרה מיוחדת בקביעת שנתו לעניין הלכות שביעית: הולכים בו גם אחר חנטה כדין אילן (כך אתרוג שחנט בשנה השביעית, אף אם נלקט רק בשנה השמינית, מוגדר כ"גידולי שביעית", וחלים עליו כל הלכות השמיטה) וגם אחר לקיטה כדין ירק (אם חנט בשישית אך נלקט בשביעית – נחשב מפירות שביעית). ביכורים ב, ו; ראש השנה יד ע"ב–טו ע"ב; סוכה לט ע"ב–מ ע"א; רמב"ם, הלכות מעשר שני א, ה; רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל ד, יב; הראי"ה קוק, שבת הארץ, עמ' 400–402. נהוג להחמיר בעניין זה כשיטת הרמב"ם, אף כי ראשונים אחרים חולקים עליו.
^ 15. אגרות חמדה (עורך: הרב יוסף אלנקוה), גוש קטיף תשמ"ז, עמ' 166.
^ 16. ראה: עץ הדר השלם, מבוא עמ' 18, הערות 8–9. צילום המכתב נמסר לי ע"י ר' אברהם זק"ש.
^ 17. שו"ת משפט כהן, סימן פז, עמ' קס.
^ 18. ראה: עץ הדר השלם, מבוא עמ' 34, הערה 23. צילום המכתב נמסר לי ע"י ר' אברהם זק"ש.
^ 19. הרב ד"ר נריה גוטל (לעיל הערה 4) מבחין בין הלכות ציבור והנהגת יחיד. לציבור הרחב התיר הראי"ה קוק לייצא, אך לעצמו החמיר. הוא ער לכך שטרם עליית הראי"ה קוק ארצה הוא ביקש אתרוג מארץ ישראל (לעיל הערה 15), אך לא הכיר את בקשותיו של הראי"ה קוק כשנסע לחו"ל גם אחרי עלייתו ארצה. לכן נראה להסביר את הדברים באופן שונה במקצת; אם כי באופן בסיסי בוודאי שנכונה ההבחנה בין הנהגה ציבורית להנהגת יחיד.
^ 20. על כך שאין קדושת שביעית בפירות היתר המכירה: אגרות הראי"ה, א, עמ' רכח, שכו, שלג, שנג, שנו, שסד; שו"ת משפט כהן, עמ' קמו; שו"ת דעת כהן, עמ' תכט; אגרות חמדה, עמ' 175.
^ 21. על המסחר בפירות היתר המכירה: אגרות הראי"ה, א, עמ' רפא, שלג, שמב, שמו, שנא, שנג, שנו, שס, שסד; אגרות הראי"ה, ב, עמ' קנה; שו"ת משפט כהן, סימן סד, סז, ע, עה, עו.
^ 22. האדר"ת, סדר אליהו, עמ' 51; ספר הר המור, זרעים, עמ' קנד.
^ 23. עץ הדר השלם, אות לג, עמ' קנז–קנח. ראה עוד בירור דברים בעניין זה: הרב צבי יהודה קוק, צמח צבי, עמ' קסו–קסז.
^ 24. בהקבלת הלכות סוכות וארבעת המינים לקרבן ראה: הרב יעקב נגן (גנק), "ארבעה מינים כקרבן בהלכה של חז"ל", דעת, 49 (תשס"ב), עמ' 5–34.
^ 25. הראי"ה קוק, עץ הדר השלם, עמ' ז. זאת בניגוד גמור לדברים שכתב הרמ"מ מליובביץ', שערי המועדים, סוכות, עמ' קכט–קלג. חסידי חב"ד נוהגים (או לפחות נהגו) לקחת אתרוג מקאלבריה שבדרום איטליה. ממקום זה היה לוקח מורו-חמו של הרמ"מ מליובביץ'. על כך כתב: "לעניין אתרוגים מקאלברא שהיא הנקראת בדחז"ל איטליא של יון, יש להעיר גם כן מבראשית רבה (כז, ו): משמני הארץ יהיה מושבך – זו איטליה של יון (כך היא גירסת רש"י על התורה שם (בראשית כז, לט))". כשהוצע לקחת גרעינים, שתילים וייחורים של אתרוג קאלברה ולשותלם בארץ הקודש, בכפר חב"ד, כתב שהדבר נכון, אלא שאנ"ש לקחו מאתרוג קאלבריה לא רק בשל שאינו מורכב, "אלא שרוצים שיהיה משמני הארץ, אשר מבואר במדרש רבה אשר משמני הארץ זוהי איטליה של יון, שהוא חצי האי קאלבריה". ולכן: "בכל זאת, אף שלא תהיה מעלה האחרונה באתרוגי קלברה הגדלים בארץ הקודש ת"ו, על כך פנים תהיה מעלת דחזקת אי-מורכבים". במחכ"ת של האדמו"ר מליובביץ', דבר זה קשה לקבל. גם ליעקב אמר יצחק: "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (בראשית כז, כח) – ושם הכוונה היא לארץ ישראל. וכי ברכת שמני הארץ שניתנה לעשו באיטליה של יון (היא אדום, הרומזת לנצרות בדברי חז"ל) טובה יותר מברכת שמני הארץ של ארץ ישראל שהובטחה ליעקב? ועוד: אצל יעקב מבואר שהיא מתת אלקים: "ויתן לך אלקים מטל השמים ומשמני הארץ", ואצל עשו לא נאמר כך, "וזה יורה כי נתן לעשו משמנים וטל ולא במתת אלקים כמו ביעקב, אלא בדרך מסילות הכוכבים ומזלות אשר עשו מסורין להם; ונתנם לו לזמן, וזהו לשון 'מושבך' – כלומר: בעוד שתשב בארץ, כלשון האמור בבני הקיני: 'איתן מושבך' (במדבר כד, כא), ירמוז בשניהם כליון בסופם" (רבנו בחיי לבראשית כז, לט). איך יתכן שאתרוג בלתי מורכב ממקומו של עשו יהיה נעלה ומקודש יותר מאתרוג בלתי מורכב של ארץ ישראל? אתמהה! עוד על אתרוגי קלבריה, ראה: הרב יהודה ליב דון יחיא משקלוב וצ'רניגוב, בתרנ"ז, יגדיל תורה (כפר חב"ד), כד, (תשמ"ג), עמ' 35–40; הרב יהושע מונדשטיין, אוצר מנהגי חב"ד, עמ' רעד–רפב. מדבריו עולה שהביאו לאדמורי חב"ד גם אתרוגים מארץ ישראל, שבו היו מנענעים, אך את ברכתם היו מברכים על אתרוג מקלבריה. הרב משה ויינר, ארבעת המינים ע"פ שו"ע אדמו"ר הזקן, ירושלים: היכל מנחם, תשנ"ד, חלק א, עמ' רל–רלב.
^ 26. הרב עובדיה הדיה, שו"ת ישכיל עבדי, חלק ו, סימן כא; הרב יעקב שאול אלישר, שו"ת מעשה איש, או"ח, סימן ד, כתב אף הוא שיש להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי חו"ל, והרב בצמ"ח עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, חלק א, סימן כד, כתב עליו שלא מצאנו בשום מקום שצריך לחזר אחר פירות א"י לברך עליהם, מלבד שבעת המינים. הרב עובדיה הדאיה בדבריו אלו מחזק את דברי הרב אלישר. הוא גם מציין שהאריך בכך גם השדה חמד, כללים מערכת ל, כלל קמא, עמ' 147. הרב חיים אלעזר ווקס כתב אף הוא מכתב בו תמיכה באתרוגי א"י ועדיפותם על אחרים. ראה: הרב עמיהוד יצחק לוין, "עידוד רכישת אתרוגי א"י ע"י הרב חיים אלעזר ווקס זצ"ל, בעל שו"ת נפש חיה", אוריתא, יט (תשס"ג), עמ' שנב–שנג. כך כתב גם הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, או"ח ה, סימן מב: "גם בשנת שמיטה יש להדר ליקח אתרוגי ארץ ישראל יותר משל שאר מקומות כשאינם מורכבים, כמו שמהדרין בכל השנים". הרב אליקים דבורקס, בשבילי ההלכה, עמ' צג–צד.
^ 27. שבת הארץ, קונטרס אחרון, סי' כה.
^ 28. מועדי הראי"ה, עמ' רכד.
^ 29. עוד על אתרוגים בט"ו בשבט (אכילתם, תפילות על אתרוג מהודר לשנה הבאה), ראה: הרב דוד אברהם מנדלבוים, תהילה לדוד, עמ' לג–פא.