^ 1. כך גם בירושלמי חלה א, א: "הלל הזקן היה כורך שלושתן כאחת". גם במכילתא דרשב"י יב, ח, מופיע: " 'על מצות ומרֹרים יאכלֻהו'– מצוה לאכול כולן כאחת. הלל הזקן היה כורכן זה בזה ואוכלן".
^ 2. פסוק זה, המובא בדרך כלל בהקשר של כורך, עוסק בפסח שני, למרות שהיה מתאים יותר ללמוד זאת מהפסוק "ומצות על מרֹרים יאכלֻהו" (שמות יב, ח). בעניין זה האריך הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה, כרך יא, עמ' צז–ק, רי–ריג.
^ 3. כך מפרשים: רש"י לפסחים קטו ע"א, ד"ה שהיה; רש"י ותוס' לזבחים עט ע"א, ד"ה אמרו; תוס' לפסחים קכ ע"א, ד"ה באחרונה; תוס' למנחות כב ע"ב, ד"ה מכאן; ר' שמחה מויטרי, מחזור ויטרי, הלכות פסח, סימן סה, עמ' 282; רשב"ם, פסחים קטו ע"א, ד"ה כורכן; ר' יהודה שריליאון, חידושים למסכת ברכות, חלק א, עמ' שיח, בשם ר' יעקב מקורביל; ר' יהונתן מלוניל, פסחים קטו ע"א; ר' יהודה אלמדארי, על הלכות רב אלפס למסכת פסחים, עמ' קסח; ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא, שבלי הלקט, סימן ריח; המאירי, פסחים שם; רבינו אשר, הלכות פסח בקצרה, מסכת פסחים; הנ"ל, שו"ת הרא"ש, כלל יד, ה; ר' יעקב ב"ר אשר, טור, או"ח, סימן תעה; ר' נסים בן ראובן, חידושים סביב הרי"ף, לפסחים כה ע"א בדפי הרי"ף; הנ"ל, חידושי הר"ן לפסחים קטו ע"א. גם בחלק ניכר מההגדות האשכנזיות נזכר לפני אכילת הכורך: "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים: היה כורך פסח, מצה ומרור ואוכל ביחד, לקיים מה שנאמר: 'על מצות ומרֹרים יאכלֻהו' ". ראה: שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 63, 169.
^ 4. כך מפרש רבינו חננאל לפסחים קטו ע"א. כך מפרש גם ר' נתן בן יחיאל מרומי, ספר הערוך השלם, חלק ב, עמ' רצ, ערך "זכר". יתכן שהוא ינק מסורת זו מרבינו חננאל. כדברי ר"ח והערוך, כתב גם הרמב"ם, בתארו את עשיית הסדר בזמן המקדש (הלכות חמץ ומצה ח, ו–ז). בהסברת שיטת הרמב"ם, ראה: ר"י קאפח, משנה תורה, זמנים, עמ' תיג–תכ; בירור הלכה, פסחים, עמ' רנז. בהסברת שיטות ראשונים אלה, ראה: הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, עמ' 169; הרב יששכר תמר, עלי תמר, גבעתיים: עתיר, תש"מ, ירושלמי זרעים, מסכת חלה, חלק ב, עמ' קצח–ר. בחלק מההגדות של פסח כתוב לפני אכילת הכורך: "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש קיים: היה כורך מצה ומרור ביחד ואוכלן, כמו שכתוב: 'מצות על מרֹרים יאכלֻהו' ". נוסחאות אלו נוטות למסורת האומרת שהלל לא היה כורך את הפסח עם המצה והמרור. החק יעקב, או"ח, סימן תעה, ס"ק יג, טוען שזהו הנוסח המדוייק יותר. נוסח זה מופיע בהגדת פראג, שנת רפ"ו, ד"צ ירושלים, תשל"ג; הגדת אמשטרדם, שנת תנ"ה, ד"צ ירושלים, תשנ"ה; הגדת אופנבך, שנת תפ"ב, ד"צ ירושלים, תשל"ג, ועוד. ראה: שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 63, 169.
^ 5. ר' אליעזר בן יואל הלוי, ספר הראבי"ה, סימן תתקצז, ד"ה שאלה קטנה, סובר שר' יוחנן מעיד שכך היה: "ומדאיצטריך לאסהודי ולמימר 'אמרו עליו על הלל הגדול שהיה כורכן בזמן הבית' – מכלל דרבנן שבדורו לא היו כורכין כלל אפילו בזמן הבית".
^ 6. כך העירו שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 64. על אי-הבהירות במחלוקת הלל וחבריו, ראה: יוסף תבורי, פסח דורות, עמ' 122–124.
^ 7. ראה: בנימין ארד, "בחירת הלל לנשיא", מורשתנו, טו (תשס"ג), עמ' 79–88.
^ 8. הביטוי "הלכות הפסח" בלשונם של חז"ל יכול להתפרש כנוגע להלכות הקשורות לקרבן פסח, או אף להלכות אחרות הקשורות לחג. ראה: תוספתא פסחים י, יא–יב; תוספתא מגילה ג, ה; פסחים ו ע"א; פסחים קטז ע"א, ועוד.
^ 9. כך הוא נוסח הירושלמי בדפוסים שלפנינו. אך בתלמוד ירושלמי, כת"י סקליגר 3 (4270 .OR) שבספרית ליידן, ירושלים, תשס"א, עמ' 312, סימנו בסוגריים מרובעות את המשפטים הבאים: "אמר רבי יוחנן: חלוקין על הלל הזקן"; "ואפילו תימר כאן וכאן בשעת המקדש". משפטים אלו נוספו ע"י הסופר המעתיק, ואינם מגוף התלמוד. אם לא נתייחס לכתוב בתוך הסוגרים, ניתן יהיה לבאר שלפנינו הסבר אחד: בזמן המקדש רק הלל כרך, ולאחר החורבן נתקן המנהג גם לדעת חכמים, שכן אז נכרכים רק שני מינים, שאין האחד מבטל את חבירו, בניגוד לזמן הבית, שבו נכרכו שלושה מינים, ובמצב כזה שני מינים רבים על אחד ומבטלים אותו. לכן גם ר' יוחנן, לאחר החורבן, כרך מצה ומרור.
^ 10. בביאור הירושלמי, ראה: שאול ליברמן, תוספתא כפשוטה, זרעים, ב, עמ' 695, הערה 8; דוד הלבני, מקורות ומסורות, א, עמ' תקעח–תקעט; הרב יששכר תמר (לעיל הערה 4).
^ 11. כך מפרשים: הרשב"ם ור' יונתן מלוניל לפסחים קטו ע"א; ר' אברהם ב"ר נתן הירחי, ספר המנהיג, סימן פג, עמ' תצד–תצה.
^ 12. כך מפרשים התוס' בפסחים קטו ע"א, ד"ה אלא אמר רב אשי.
^ 13. כך הגירסה במספר עדי נוסח: בכת"י מינכן, 6; בכת"י מינכן, 95; בכת"י ותיקן 134; בכת"י של ביהמ"ד לרבנים באמריקה, 1608; ובכת"י קולומביה, X893–T141. זו הגירסה שעמדה גם בפני ר' זרחיה הלוי, המאור הקטן לפסחים כה ע"א בדפי הרי"ף. גם הרמב"ן, במלחמת ה', שם, מציין שזו היתה גירסת בעל המאור, ומאריך לחלוק עליו. כן כותבים גם ר' משה חלאוה והמאירי לפסחים שם. על טיבה של גירסה זו, ראה: הרב נתן רבינוביץ', דקדוקי סופרים, פסחים קטו ע"א, אות ז; דוד הלבני, מקורות ומסורות, א, עמ' תקעז–תקעח. ראה עוד: דוד הנשקה, "על מצות ומרורים יאכלוהו", המעין, כה (ג) (תשמ"ה), עמ' 35–46.
^ 14. הרמב"ן (לעיל הערה13), מובאים דבריו גם במהר"ם חלאוה. כרמב"ן סובר גם רבינו דוד בן ראובן בונפיד לפסחים קטו ע"א.
^ 15. גם מפרשי הירושלמי אינם קושרים את הנהגתו של ר' יוחנן לשאלת הזכר למקדש, אלא סביב שאלת מצוות מבטלות זו את זו. אך הרב יששכר תמר, עלי תמר, גבעתיים: עתיר, תש"מ, ירושלמי זרעים, מסכת חלה, חלק ב, עמ' ר, קושר זאת.
16. המהדיר, הרב ח"ד שעוועל, כותב שתרגום זה בא לשלול את הנהגתו של הלל.
^ 16. באשר למוסרי ההלכה בשם הלל, יש נוסחאות שונות בראשונים. הרי"ף גורס: "אמר רבינא אמר רב (גירסת הב"ח: משרשיא) בריה דרב חנן: הכי אמר הלל משמיה דגמרא". הרא"ש גורס: "אמר רבינא אמר לי רב משרשיא בריה דרב נחמן אמר רב הלל משמיה דגמרא". גם בכתבי היד יש גירסאות שונות, ועל פי כולם, מקור השמועה הוא רב הלל משמיה דגמרא. אמנם גירסתו של רבינו חננאל היא: "אמר רבא". לא ברור שישנה השלכה לכך, וניתן לסכם שהוראה זו היתה נפוצה בישיבות בבל, בין האמוראים המאוחרים.
^ 17. הר"ן לפסחים כה ע"א בדפי הרי"ף כותב: "הלל זה אמורא היה". ר' אליעזר בן יואל הלוי, ספר הראבי"ה, תשובות וביאורי סוגיות, מהדורת ד' דבליצקי, בני ברק, תש"ס, סימן תתקצז שולל את האפשרות להסביר שמדובר בהלל הזקן. בחלק מנוסחאות הגמרא ובגירסאות הראשונים מופיע הכינוי "רב הלל". כך בכת"י בית מדרש לרבנים באמריקה, 1608, וכן בכת"י ותיקן, 134. ראה: הרב נתן רבינוביץ', דקדוקי סופרים לפסחים, דף קעט ע"א, הערה ג.
^ 18. רש"י ליומא יד ע"ב. דברים דומים בפרשנות הביטוי "משמיה דגמרא" כתב רש"י ביומא לג ע"א; ביבמות פו ע"א; ובקידושין נג ע"א.
^ 19. לא נכנסנו לעובייה של סוגיית מצוות מבטלות אלו את אלו, מאחר שאין היא מעיקר מאמר זה.
^ 20. ר' יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור, עשרת הדיברות, הלכות מצה ומרור, סח ע"ב, כותב בהקשר לביטוי דומה בכתובות סד ע"א, שאלו דברי סבוראים. גם הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה, חלק יג, עמ' קמא–קמב, החיל את העקרון של בעל העיטור על סוגיה אחרת.
^ 21. כך פירשו: ר' נתן בן יחיאל מרומי, ספר הערוך השלם, חלק ב, עמ' רצ, ערך "זכר"; הרי"ף לפסחים כה ע"א בדפי הרי"ף, על פי הסבר הרמב"ן במלחמת ה' והר"ן שם.
^ 22 [הערת העורך: נראה שיש כאן טעות סופר, והאות א' נגררה מהמילה הראשונה לשניה, וכך צ"ל: " 'זכר למקדש'- קאי אכוליה מילתא, אבלא (=על האכילה בלא) כריכה ואף כריכה". ואולי בעקבות זאת נפלה גם טעות סופר בביטוי השני, שמקורו היה: "ואבכריכה (=ועל האכילה שבכריכה)" והמדפיס שינה מדעתו].
^ 23. הרב אליעזר בן יואל הלוי, ספר הראבי"ה, תשובות וביאורי סוגיות, מהדורת ד' דבליצקי, בני ברק, תש"ס, סימן תתקצז, שאלה קטנה.
^ 24 כך הגירסה בכת"י אוקספורד, מובא אצל הרב נתן נטע רבינוביץ', דקדוקי סופרים, פסחים קטו ע"א; וכן בכת"י קולומביה X893–T141. על פי גירסה זו, דברי הגמרא "זכר למקדש" מתייחסים הן להלל והן לחכמים. אין זו כמו הגירסא הנפוצה יותר: "זכר למקדש כהלל".
^ 25. על המשמעות הרעיונית באכילת מצה ומרור לחוד, ולאחר מכן מצה ומרור בכריכה, ראה: הראי"ה קוק, עולת ראיה, ב, עמ' רפז–רפט.
^ 26. רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ח, ח.
^ 27. שם ו, יא.
^ 28. שם ז, יב.
^ 29. הריטב"א לפסחים, סדר הגדה, עמ' יג.
^ 30. על אכילת בשר צלוי לאחר החורבן ראה במאמר "אכילת צלי בליל הפסח לאחר החורבן".
^ 31. כת"י בודליאנה, 42. ראה: הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, עמ' צה; יוסף תבורי, פסח דורות, עמ' 126; שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 64; הרב צבי גרונר, ברכות שנשתקעו, עמ' סז–סט. ברכה דומה מהגניזה, ראה: דניאל גולדשמידט, הגדה של פסח – מקורותיה ותולדותיה, עמ' 59–61.
^ 32. על תולדות הטיבולים בליל הסדר, ראה: יוסף תבורי, פסח דורות, עמ' 250–268; שמא יהודה פרידמן, תוספתא עתיקתא – מסכת פסח ראשון, עמ' 423–438.
^ 33. ר' יצחק בן יהודה אבן גיאת, מאה שערים, שערי שמחה, חלק ב, עמ' קב.
^ 34. על יעודה של המצה השלישית והכריכה דווקא בה, ראה: ישראל תא שמע, מנהג אשכנז הקדמון, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 160–170; יוסף תבורי, פסח דורות, עמ' 269–306.
^ 35. ספר האורה, חלק א, סימן צ, סדר הפסח, ד"ה ליל שימורים; מחזור ויטרי, הלכות פסח, עמ' 282, סימן סה, ד"ה וחוזר ובוצע; סידור רש"י, סימן שפח, עמ' 189.
^ 36. הרב אליעזר ב"ר יואל הלוי, ראבי"ה, חלק ב, מסכת פסחים, סימן תקכה, ד"ה ולאחר שישתו. כך כתב גם הרב משה חלאוה לפסחים קטז ע"א.
^ 37. על כך השיב בספר חידושי תלמיד הרשב"א לפסחים קטו ע"א, שהמקורות המציינים את שני הטיבולים מתייחסים לשאלת התינוק. אולם התינוק יודע רק על שני טיבולים: האחד לפני האוכל, והשני – כך הוא מניח – יהיה במהלך הארוחה, כמקובל. התינוק איננו מוּדע לטיבול השלישי, ולכן לא מוזכר טיבול זה בין שאלותיו. תשובה אחרת השיב הט"ז, או"ח, סימן תעה, ס"ק ו: טיבול המרור וטיבול הכריכה נספרים כטיבול אחד. נוסיף עוד שבהגדות ארץ-ישראליות מן הגניזה נזכרו מספר טיבולים בשעת הטיבול הראשון, ובכל זאת גם בהם שאלת התינוק מתייחסת לשני טיבולים בלבד. אין זאת אלא משום שהשאלה נסובה על שתי הפעמים שבהם טובלים במהלך הסדר: האחת מיד לאחר הקידוש, והשניה לפני האוכל. בנוסף, בתלמוד ירושלמי מצאנו נוסח אחר של שאלת הטיבולים ב"מה נשתנה": "שבכל הלילות אנו מטבילין אותו עם הפת, וכאן אנו מטבילין אותו בפני עצמו" (ירושלמי פסחים י, ג). לנוסח שאלה זו, לא מספר הטיבולים הוא במרכז השאלה, אלא צורת הטיבול.
^ 38. ר' יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור, עשרת הדיברות, הלכות מצה ומרור, קלד ע"ב. ראשונים נוספים סוברים שאין לטבול: ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא, שבלי הלקט, סימן ריח, ק ע"ב; המרדכי לפסחים לח ע"ב; רבינו פרץ והרב משה חלאוה לפסחים קטו ע"א. ר' יצחק אייזיק טירנא, ספר המנהגים (טירנא), ליל הסדר, ד"ה נוטל ידיו, כותב שאין לטבול.
^ 39. רב עמרם גאון, סדר רב עמרם גאון, מהדורת גרשום הרפנס, בני ברק, תשנ"ד, עמ' קסו. גם ר' דוד אבודרהם, הגדת פסח, עמ' רלג, כתב בשם רב עמרם שאין לטבול בחרוסת את המצה והחזרת של הכריכה. אמנם ר' שמואל מפלייזא, המובא אצל ר' יצחק בן משה מווינא, ספר אור זרוע, ח"ב, הלכות פסחים, סימן רנו, כתב בשם רב עמרם שנהג לטבל. רס"ג לא כתב שיש לטבל. ראה: סידור רס"ג, עמ' קמה–קמו.
^ 40. הכוונה לרב יוסף טוב עלם, בפיוטו "א-ל אלקי הרוחות", המופיע אצל ר' יצחק בן משה מווינא, ספר אור זרוע (לעיל הערה 40).
^ 41. ר' אברהם בן נתן הירחי, ספר המנהיג, סימן פג, עמ' תצד.
^ 42. אכן, הוא עצמו פוסק שהטיבול בחרוסת הוא זכר לטיט. ראה: ספר המנהיג, סימן עו, עמ' תפח.
^ 43. הרא"ש לפסחים י, כז, ובשו"ת הרא"ש כלל יד, ה. על הצורך לטבל את הכריכה הוא חזר גם בהלכות הפסח בקצרה. הנחה זו, שהלל בוודאי היה מטבל, כותבים גם: המרדכי לפסחים לח ע"ב, בשם רבינו יחיאל; רבינו פרץ לפסחים קטו ע"א, בשם רבנו יחיאל; הר"ן לפסחים כה ע"א בדפי הרי"ף; תלמיד הרשב"א לפסחים קטו ע"א, בשם "רוב הגאונים"; הגהות מימוניות, הלכות חמץ ומצה ח, ח, אות ז, בשם ר"ת; ר' יעקב בן משה מולין, ספר מהרי"ל (מנהגים), סדר ההגדה, סעיף לו.
^ 44. רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ח, ח; הגהות מימוניות שם, אות ז, בשם רבינו תם ומהר"ם מרוטנבורג; דוד בן לוי, ספר המכתם למסכתות פסחים סוכה ומועד קטן, פסחים עמ' צט; ר' משה בר' יוסף מנרבונה (דבריו מובאים אצל ר' אשר ב"ר שאול מלוניל, ספר המנהגות, כח ע"א); רבינו פרץ, ספר מצוות קטן, הגהות לסימן קמד; רבינו ירוחם ב"ר משולם, תולדות אדם וחוה, דף מב ע"ד. המאירי לפסחים קטו ע"א כותב: "כורכין, אם בטיבול אם שלא בטיבול"; תלמידי רבינו יונה וחכמי קטלוניה, תיקון חג הפסח, עמ' קמב, המוסיף: "וכן עיקר, וליכא לזוז מינה"; הריטב"א, סדר הגדה, עמ' יד הכותב שכל האכילות של מצה ומרור בלילה הזה הם בטיבול. לפיו, כך כותב גם הרמב"ן; ר' דוד אבודרהם, ספר אבודרהם, סדר ההגדה ופירושה, עמ' רלג; ר' אהרון הכהן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה, ספר הכלבו, סימן נ, וכן באורחות חיים, הלכות ליל פסח, סימן, כז, המציין שגם הראב"ד סובר כך; הר"ן לפסחים כה ע"א בדפי הרי"ף; מנחם בן אהרון אבן זרח, ספר צידה לדרך, דף קו ע"ג.
^ 45. מובא בספר אור זרוע, ח"ב, הלכות פסחים (רטז–רנו), סימן רנו. גם תלמיד הרשב"א לפסחים קטו ע"א, סובר שיש לטבול את הכריכה בשל הארס.
^ 46. טור או"ח, סימן תעה וסימן תפו.
^ 47. בית יוסף, או"ח, סימן תעה. כך הוא כותב בשם ר' יעקב ברוך ב"ר יהודה, ספר האגור, הלכות ליל פסח, סימן תתד, ובשם המהר"יל (לעיל הע' 44).
^ 48. כן סובר הב"ח, או"ח, סימן תעה, שהוסיף שכך כתבו ר' שלמה לוריא, שו"ת מהרש"ל, סימן פח, וכן המהר"ל, גבורות ה', פרק סג, עמ' רפו; אם כי המהר"ל כותב שאמנם כך יש לעשות, אך לא ראה שנוהגים כן.
^ 49. שולחן ערוך, או"ח, סימן תעה, סעיף א. הרמ"א, דרכי משה, טור או"ח, סימן תעה, אות ג, מציין רק את הסוברים שאין לטיבול את הכריכה.
^ 50. כך כתב בביאור הגר"א לסימן תעה; ט"ז, שם ס"ק ו; חק יעקב, שם ס"ק יא.
^ 51. מג"א, או"ח, סימן תעה, ס"ק ז.
^ 52. משנה ברורה, סימן תעה, ס"ק יט.
^ 53. הרב יחיאל מיכל אפשטיין, ערוך השולחן, סימן תעה, סעיף ח.
^ 54. עוד על טיבול הכריכה, ראה: הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, עמ' 170–171; הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה, חלק ראשון, כרך ב, עמ' תשלה–תשמ; בירור הלכה, מסכת פסחים, עמ' רנח–רנט; הרב משה הררי, מקראי קדש, עמ' 458–463.
^ 55. האם הסבו במקדש בשעת אכילת קרבן הפסח? ראה: הרב דוד כהן, "הסיבה באכילת קרבן פסח", מעלין בקדש, ז (אב תשס"ג), עמ' 21–37.
^ 56. ר' יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור, עשרת הדיברות, הלכות מצה ומרור, קלה ע"א. ראשונים נוספים באותה תקופה כותבים שיש להסב בזמן הכורך, אך הם אינם מנמקים מדוע. ראה: רבינו יונה, הלכות ליל הסדר, ספר הזכרון לרב חיים שמואלביץ (עורך: הרב יוסף בוקסבוים), ירושלים, תש"מ, עמ' רעד–רעה; ר' יצחק בן משה מווינא, אור זרוע, ח"ב, הלכות פסחים, סימן רנו, בשם הר"ש מפלייזא; ר' דוד אבודרהם, ספר אבודרהם, סדר ההגדה ופירושה, עמ' רלג; ר' אהרון ב"ר יעקב הכהן מנרבונה, ספר הכלבו, סימן נ, ובאורחות חיים, הלכות ליל פסח, סימן כז. שם ציין שגם הראב"ד סובר כך. ר' יעקב בן משה מולין, ספר מהרי"ל (מנהגים), סדר ההגדה, סעיף לו מוסר שיש המסבים, כמו למצה, ויש שאינם מסבים, כמו למרור.
^ 57. ר' אברהם ב"ר נתן הירחי, ספר המנהיג, סימן עח, עמ' תפט, ובסימן פג, עמ' תצד.
^ 58. ר' אלעזר מוורמייזא, ספר הרוקח, סימן רפג, עמ' קנד.
^ 59. ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא מרומי, שבלי הלקט, סימן ריח.
^ 60. טור, או"ח, סימן תעה וסימן תפו.
^ 61. הרב מנחם בן אהרון אבן זרח, ספר צידה לדרך, קו ע"ג.
^ 62. בית יוסף, או"ח, סימן תעה, ד"ה כתב אחי. אמנם הנ"ל, במגיד מישרים, פרשת צו, עמ' צג, כתב בשם המגיד שאין להסב כשאוכל את הכריכה.
^ 63. ב"ח, או"ח, סימן תעה. דברים דומים כתב המהר"ל מפראג, גבורות ה', פרק סג, עמ' רפו.
^ 64. שולחן ערוך, או"ח, סימן תעה, סעיף א.
^ 65. עוד על ההסבה בכריכה, ראה: הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, עמ' 75–76; הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה, חלק ב, עמ' תשכז–תשלה; הרב משה הררי, מקראי קדש, הלכות ליל הסדר, עמ' 467.
^ 66. ראה: שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 63, 169.
^ 67. כמו: הרמ"א, דרכי משה, או"ח, סימן תעה, אות ג, בשם המהרי"ל; שו"ת מהרש"ל, סימן פח; הרב שניאור זלמן, שולחן ערוך הרב, או"ח, סימן תעה, סעיף יח.
^ 68. חזון עובדיה, חלק ב, עמ' תשמ–תשנג; שו"ת יחווה דעת, חלק א, סימן יט.
^ 69. ר' אברהם בן נתן הירחי, מהדורת י' רפאל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח, סימן פד, עמ' תצה.
^ 70. את דברי גליוני הש"ס הללו כתשובה לדברי המשנה ברורה הביא הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה, ירושלים תשנ"א, חלק ב, עמ' תשנג. הסבר דומה כתב הרב יוסף כהן, הררי קודש (בתוך: הרב צבי פסח פראנק, מקראי קודש), ירושלים, תשל"ח, פסח, חלק ב, עמ' קעח.
^ 71. זכרון ירושלים, עמ' 25.