"ולא תביא תועבה אל ביתך"

סיפורה של מצוה
יום אחרי יום, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, במשך שנים רבות ישבו על אותם כסאות, באותה עליית הגג של בית הכנסת ולמדו בהתמדה מופלאה הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל וחברו.
באחד הימים הופרעה שלוותם, קולות של חפירה נשמעו בסמוך לבית הכנסת. כשהתברר כי במקום הולכת לקום כנסיה, התמלא ליבם בצער עמוק - מקום של טומאה כה קרוב לבית הכנסת, במיוחד שברור היה שהגויים שליטי האיזור, מתכננים כי הכנסיה תהיה גבוהה מבית הכנסת של היהודים. רבי יהונתן השלים בצער רב עם בניית בית התיפלה לצד בית הכנסת, אולם חברו לא היה מסוגל לראות את המבנה החדש. חרה לו מאוד לראות כיצד בית טומאה זה הולך וגבה מעל לבית הכנסת. צערו גדל במיוחד מיום בו נעשה טכס גדול ורב משתתפים לרגל קביעת צלב גדול עשוי מזהב בראש המבנה. לגויים המקומיים הייתה התפעלות גדולה מהצלב, שהיה מפואר ומרשים באופן מיוחד. מידי יום היה החבר מסתכל מבעד לחלון בית הכנסת וליבו נחמץ על חילול ה' והשפלת בית הכנסת. בזמן הלימוד היה הריכוז קשה לו, הוא שמע את הגויים באים להתפעל מהצלב ויופיו, ואת שמחתם המיוחדת על כך שהוקם דוקא ליד בית הכנסת של היהודים. כשיום אחד לא יכל יותר לעמוד בהשפלה, החליט לעשות מעשה. בלילה התגנב חרש אל עבר הכנסיה, טיפס לגג ופירק את הצלב המאוס. אולם שני אנשים שהבחינו בו ארבו לו למטה, תפסוהו והעבירוהו לתחנת המשטרה.

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

add_alert

68 - "ולא תתחתן בם"

69 - "ולא תביא תועבה אל ביתך"

70 - "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"

טען עוד

כשהתפרסם הדבר למחרת, ברור היה לכולם מה יהיה דינו של הפוגע בדתם של הנוצרים. משלחות של נכבדים, רבנים ועוד ניסו לפעול בכל דרך לשחררו, אולם הדבר לא עלה בידם כלל. בית המשפט גזר דין מוות על האיש.
בלילה נשמעו דפיקות על דלת ביתו של רבי יהונתן. הרב הפסיק את תפילותיו להצלתו של חברו האהוב, וניגש לפתוח את הדלת. לבית נכנס אדם גבוה לבוש בגדים שחורים וכובע רחב המכסה את פניו. האיש סיפר לרבי יהונתן כי הוא השומר בבית הסוהר המקומי, וכי תמורת עשרים אלף זהובים שתמסור לו הקהילה היהודית, הוא מוכן להבריח את האסיר היהודי לעיר אחרת. רבי יהונתן רצה לרוץ לקרוא לראשי הקהל על מנת לחשוב כיצד לגייס את סכום הכסף הגדול. אולם אז נזכר כי ברשותו סכום זה אותו שמרו הוא והרבנית לצרכי נישואי ילדיהם. שמֵח על זכות זאת שהתגלגלה לידיו, מצוות פדיון שבויים, ועוד של חברו הצדיק שלשל לידיו של האיש מחצית מהסכום כשאת החצי השני השלים לאחר מספר שעות עת ראה את חברו קודם בריחתו מהעיר.
רבי יהונתן חשש מאוד כי הרבנית תקפיד עליו על מעשהו. שכן בקושי רב ובעמל עצום הצליחו לשמור על סכות כסף זה, והרי כאן יכל לאסוף את הכסף מכל אנשי העיר שללא ספק היו תורמים לעניין בשמחה רבה, ולכן הסתיר ממנה לעת עתה את מעשהו.
לאחר שהתפרסם בעיר דבר בריחתו של הנידון למות, יצא רבי יהונתן לסיבוב בין כמה ימים בעיירות הסמוכות, שגם עליהם היה מופקד. בלילה לאחר צאתו, הגיע לביתו אדם לא מוכר וביקש להפגש עם הרב. כששמע כי הרב אינו, סיפר לרבנית כי הוא שומר בית הסוהר ששחרר את חברו של הרב. היות ושמע כי התגלה מעשהו, יודע הוא כי למחרת ייקחוהו למשפט ורע ומר יהיה גורלו. לכן החליט לברוח מהעיר, והיות וצבר במהלך השנים סכומי כסף רבים ועצומים, חשב להפקיד את כל כספו אצל הרב, שהתגלה כאדם אציל שלהצלת חברו היה מוכן להפקיר את כל כספו, מאשר שיפול בידיהם של מבקשי רעתו. האיש הכניס לבית ארגז מלא כסף וחפצי ערך יקרים, כולל כספו של רבי יהונתן.
למחרת התפרסם בעיר כי האיש ניסה להימלט, ובמהלך בריחתו נורה על ידי שוטרים ומת. כשחזר רבי יהונתן לביתו לאחר מספר ימים סיפרה לו הרבנית בהתלהבות על האוצר האדיר שנפל לידים. אולם רבי יהונתן הגיב לידיעה בצער. הוא הבין כי אם כל כספו הושב לו כנראה כי בשמים לא ראו בעין טובה את המצוה החשובה שעשה. בצערו כי רב, החליט לערוך שאלת חלום. בחלום נאמר לו כי מצוה זו של פדיון שבויים, של אדם שחס על כבוד יהודי העיר, היה מוטל על כולם. אולם הרב החליט לקחת את כל המצוה לעצמו ולא לזכות את כולם במצוה, לכן זכה במצוה אולם את שכרה קיבל מידית, היות ואינה מושלמת.