ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבויים ובני ערובה

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה פדיון שבויים Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ז תמוז תשס"ח

שבויים ובני ערובה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רוני בת טובה

שאלת פדיון שבויים ובני ערובה יהודים מידי האויב היא, לצערנו, שאלה עתיקה וכואבת. כבר המשנה במסכת גיטין מספרת לנו שעל אף שמצוות פדיון שבויים יהודים הינה בעלת חשיבות גדולה בחיים היהודיים, מצווה שמצדיקה אפילו מכירת חפצי קודש כדי לגייס כסף למטרה זו, בכל זאת, אסור לנו לשלם מחיר מופקע כדי להבטיח את חירותם של השבויים.
בתקופה שבה בני ערובה ושבויים נמכרו בשוקי העבדים של העולם, היה פשוט יחסית לקבוע מה הוא מחיר "מופקע" כשהוא נתבע תמורת שחרורו של יהודי שבוי. אך בימינו קשה מאוד לקבוע קריטריון שיאמר מהו מחיר מופקע לשחרורו של שבוי יהודי. בצה"ל ובממשלה נאלצו להתמודד עם בעיה כואבת זו כמה וכמה פעמים בעשורים האחרונים. המטרה העיקרית תמיד הייתה להחזיר את השבויים הביתה במצב הטוב ביותר שאפשר.
ויכוחים גדולים תמיד מלווים את הסוגיה הזאת, ואני אסיר תודה שלא אני צריך לקבל החלטות קשות כאלה. רבים אומרים שהמחיר ששולם בעבר היה "מופקע". אחרים אומרים שהמחיר היה כדאי ומוצדק. אולי רק בשמים יכולים להכריע בבחירות בלתי אפשריות כאלה.
בהיסטוריה היהודית יש הרבה מקרים של בני ערובה ושבויים. לפני כ-800 שנה נלקח רבנו מאיר (המהר"ם) מרוטנברג בשבי על ידי אחד הדוכסים המקומיים. המהר"ם היה תלמיד חכם אשכנזי גדול בימי הביניים, מגדולי בעלי התוספות האחרונים ואחד הפוסקים הגדולים בהלכה היהודית ורבו ומורו של רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש).
הדוכס תבע כופר גדול תמורת שחרורו של המהר"ם. הקהילות היהודיות באזור, מתוך אהבה גדולה למהר"ם ומתוך נאמנות וכבוד לתלמידי חכמים, היו מוכנות לשלם את הכופר המופקע. אך המהר"ם עצמו אסר על היהודים לשלם את הכופר בטענה, שהיא בוודאי נכונה, שתשלום הכופר רק יעודד את הדוכס לחזור על מעשה מרושע זה, ואפילו המהר"ם עצמו עלול להיות קורבן לחטיפה נוספת.
בעצת רבו, נמלט הרא"ש מהאזור הגרמני והשתקע בטולדו שבספרד. הדוכס לא ויתר על דרישותיו הסחטניות ובסופו של דבר, הלך המהר"ם לעולמו בכלא בטירתו של הדוכס. גם אז תבע הדוכס כופר מופקע בתמורה לשחרור גופתו של המהר"ם לקבורה יהודית, שגם היא עיקר חשוב ביהדות ומצווה גדולה בהלכה. גם הפעם, בהתאם לבקשתו של המהר"ם, שאותה העביר להם בשנות חייו האחרונות, הכופר הנדרש לא שולם.
הדוכס החזיק בגופתו במשך 13 שנים, עד שיהודי עשיר מאוד ממיינץ הגיע להסדר עם הדוכס, והמהר"ם הובא לקבורה בבית העלמין העתיק של מיינץ. ליד המהר"ם נטמן אותו יהודי עשיר שהשיג את שחרור הגופה. שני הקברים האלה בבית העלמין היהודי נשארו במקומם, ויהודים מבקרים בהם וחולקים להם כבוד עד היום.
בזמן שלטונו של הצאר הרוסי לפני כמאתיים שנה, רבנים ואנשי ציבור יהודים רבים נעצרו, כמעט תמיד בהאשמות בדויות של חוסר נאמנות לצאר או עסקאות בלתי חוקיות. נעשו מאמצים גדולים להשיג את שחרורם, ולעתים קרובות באמצעות לחץ פוליטי ודיפלומטי שהפעילו מעצמות אחרות על ממשלת רוסיה. נעשה שימוש גם במתן שוחד למשטרה ולשרים בממשלה כדי להשיג את שחרורם של אסירים אלה. אך גם כאן היה היסוס וחשש לשלם לצאר ולאנשיו מחיר "מופקע" תמורת שחרור היהודים העצורים.
ההחלטות במקרים האלה היו בעצם שליפה, אילתור לגופו של מקרה, לפי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. אך הבעיה של מחיר "מופקע" תמיד הטרידה את הקהילה היהודית ונראה שהיא מלווה אותנו עד היום. היהדות לא מעריכה תשובות פשטניות לבעיות סבוכות. מעולם לא היתה תשובה פשוטה לשאלה של פדיון שבויים ובני ערובה. ברור שאין תשובה פשוטה בנושא זה גם היום.
אנחנו יכולים רק להתפלל שחכמה, סבלנות, התנהגות שקולה והשראה משמים יסייעו לנו להגיע להכרעות הנכונות בעניינים כאלה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il