בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • אורות ארץ ישראל
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • אורות ארץ ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' חיים שלמה בן ר' יעקב איל

undefined
2 דק' קריאה
אִי־אֶפְשָׁר לָאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה מָסוּר וְנֶאֱמָן לְמַחֲשְׁבוֹתָיו, הֶגְיוֹנוֹתָיו, רַעְיוֹנוֹתָיו וְדִמְיוֹנוֹתָיו, בְּחוּץ־לָאָרֶץ, כִּתְכוּנַת הַנֶּאֱמָנוּת הַזֹּאת בְּאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל. הוֹפָעוֹת הַקֹּדֶשׁ, בְּאֵיזוֹ מַדְרֵגָה שֶׁהֵן, נְקִיּוֹת הֵן בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְפִי הָעֵרֶךְ, וּבְחוּץ־לָאָרֶץ מְעֹרָבוֹת הֵן בְּסִיגִים וּקְלִפּוֹת מְרֻבִּים. אָמְנָם לְפִי גֹּדֶל הַתְּשׁוּקָה וְהַקִּשּׁוּר שֶׁל הָאָדָם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי רַעְיוֹנוֹתָיו מִזְדַּכְּכִים מִיסוֹד אֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַחוֹפֵף עַל כָּל מִי שֶׁמְּצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ. "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ".


טומאת ארץ העמים
הפרק הזה ממשיך את קודמו, שם אמר הרב שרק בארץ ישראל עם ישראל יכול להוציא את כוחותיו מן הכח אל הפועל. כפי שנזכר בסיפור על המגיד של הבית-יוסף 1 , יש הבדל בין רוח הקודש שבארץ ישראל לבין רוח הקודש שבחוץ לארץ. טומאת ארץ העמים גורמת לכך שיש סיגים וקליפות גם בהופעות הקודש.

אמנם, אם אדם נמצא בחוץ לארץ אך משתוקק להגיע לארץ ישראל, הרי הוא כאילו שייך לארץ ישראל, כפי שאמרו חז"ל: "אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה" 2 . הרב כתב את ספר ריש מילין בלונדון, בזמן מלחמת העולם הראשונה, כיון שלא היה יכול לחזור לארץ ישראל. הרב חרל"פ, שישב בארץ ישראל, קיבל מהרב את הספר וכתב לו באיגרת 3 שספר עמוק כזה לא היה יכול להיכתב, אלא אם כן צינור של אוירא דכיא (אויר טהור, צלול ונקי) עובר מהכותל המערבי עד למקום בו יושב הרב. אם כן, אדם שמשתוקק וקשור לארץ ישראל, אף אם הוא נמצא בחוץ לארץ, מחשבותיו מזדככות וכביכול חופף סביבו אויר ארץ ישראל, ומזכך את השגותיו הרוחניות.

חכמים גזרו טומאה על ארץ העמים - על גושה ועל אוירה 4 . אבל יש לדעת שכשחכמים גוזרים, אין זו גזירה מפני איסור אחר אלא יש גם בה עצמה מציאות של איסור. למשל, ישנו איסור מן התורה לאכול בשר עם חלב. האיסור הוא רק על בשר בהמה ויש תנאים הסוברים שגם על בשר חיה, אך לא על בשר עופות ודגים. מכל מקום, חכמים גזרו שלא לאכול גם עוף עם חלב. עופות אינם ממש בשר, אבל יש בהם משהו בשרי. כך גם מצינו שנחלקו, האם מן התורה טעם כעיקר או לא. למשל, אם הכניסו חתיכת בשר למרק ולאחר שנתנה טעם במרק הוציאו אותה, יש כאן טעם אך לא ממשות. יש לכך נפקא מינה גם לגבי איסורים, כגון שהחתיכה הייתה טריפה, נחלקו האם היא אוסרת את המרק מן התורה או רק מדרבנן, אך גם לדעה הסוברת שהאיסור מדרבנן, הרי יש כאן טעם אף שאינו ממשי. כלומר, חכמים מדריכים אותנו להתרחק גם מטעם של איסור - לא רק בגלל החשש שנבוא לידי איסור ממש, אלא משום שזה בעצמו שייך לאיסור. גם מה שמביא לאיסור אינו טוב. על כן, אומר הרב בספר מוסר אביך 5 , בגזרות חכמים יש גם איסור עצמי בחפץ ולא רק על האדם העובר עליהן.

כך גם טומאת ארץ העמים שנגזרה בחוץ לארץ. אין שם ממש טומאה כמו טומאת מת, אבל יש שם משהו מטומאה, חצי שיעור של טומאה. גם מזה צריך להתרחק וגם זה מטמטם את הלב והמוח. המשמעות ההלכתית המעשית היא לכהן שאסור לו להיטמא, אך כל מי שאינו רוצה להיטמא טומאה רוחנית צריך לדעת שישנה טומאת ארץ העמים. לעומת זאת ארץ ישראל היא זכה ונקיה מטומאה.



^ 1.עמוד 3.
^ 2.כתובות עה, א.
^ 3.הד הרים, אגרת לב.
^ 4.שבת טו, א-ב.
^ 5.פרק א, סעיף ה. "ענין סיגות התורה אינו מצד עצם ההבאה לעבירה, רק שכמו שהעבירה רעה בענינה, כמו כן כל הענינים שמקושרים בה, בקשר עילה ועלול, רעים בענינם, וכדאי לפרוש מהם מאד". ועיין עוד שם פרק ג, סעיף ד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il