ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שיעורים בספר אורות
- אורות המלחמה
בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְמוֹטֵט כָּעֵת לְרַגְלֵי הַסְּעָרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁל חֶרֶב מְלֵאָה דָּם, דּוֹרֵשׁ הוּא אֶת בִּנְיַן הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית. בִּנְיַן הָאֻמָּה וְהִתְגַּלּוּת רוּחָהּ הוּא עִנְיָן אֶחָד, וְכֻלּוֹ הוּא מְאֻחָד עִם בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְפּוֹרֵר וּמְצַפֶּה לְכֹחַ מָלֵא אַחְדוּת וְעֶלְיוֹנִיּוּת, וְכָל זֶה נִמְצָא בְּנִשְׁמַת כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל. רוּחַ ד' מָלֵא בָּהּ, רוּחַ שֵׁם מָלֵא בְּקִרְבָּהּ, וְאִי־אֶפְשָׁר לְרוּחַ אָדָם, שֶׁהַרְגָּשַׁת נִשְׁמָתוֹ פּוֹעֶמֶת בּוֹ, לִהְיוֹת שׁוֹקֵט בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זוֹ, מִבְּלִי לִקְרֹא לְכָל הַכֹּחוֹת הַצְּפוּנִים בָּאֻמָּה: עוּרוּ וְקוּמוּ עַל תַּפְקִידְכֶם. קוֹל ד' קוֹרֵא בְּכֹחַ, וּמִתּוֹכִיּוּת נִשְׁמָתֵנוּ וּמִתְּנוּעוֹת הַחַיִּים אָנוּ מַבְחִינִים אוֹתוֹ: יִשְׂרָאֵל מֻכְרָח לַחְשֹׂף אֶת מְקוֹר חַיָּיו, לַעֲמֹד הָכֵן עַל רַגְלֵי אָפְיוֹ הָרוּחָנִי. "מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו" – "אֻמָּה הַיּוֹדַעַת אָפְיָהּ שֶׁל אֱלֹהֶיהָ". הַתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית מִתְנוֹדֶדֶת, רוּחַ הָאָדָם נֶחְלָשׁ, מַחְשַׁכִּים מְכַסִּים אֶת כָּל הָעַמִּים, "הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים". וְהַשָּׁעָה הִגִּיעָה, אוֹר עוֹלָם, אוֹר אֱלֹהִים אֱמֶת, אוֹר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי עַמּוֹ, עַם פְּלָאִים, צָרִיךְ הוּא לְהִתְגַּלּוֹת בְּהַכָּרָה, וְהַהַכָּרָה צְרִיכָה לָבוֹא בָּאֻמָּה פְּנִימָה, לְהַכִּיר אֶת הָאַחְדוּת שֶׁל כֹּחוֹתֶיהָ הִיא, לְהַכִּיר אֶת ד' הַשּׁוֹכֵן בָּהּ. וּבְהַכִּירָהּ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ, תַּכִּיר אֵיךְ לַחְשֹׂף אֶת מַבּוּעַ חַיֶּיהָ, תֵּדַע לְהַעֲמִיד חֲזוֹן עֶמְדָּתָהּ עַל מְקוֹרָהּ הָעַצְמִי. לֹא לִשְׁאֹב מִבְּאֵרוֹת זָרִים הִיא קְרוּאָה כִּי אִם לִדְלוֹת מִמַּעֲמַקֶּיהָ. תִּדְלֶה רָצוֹן מֵעֹמֶק תְּפִלָּתָהּ, חַיִּים מִבְּאֵר תּוֹרָתָהּ, אֹמֶץ מִשֹּׁרֶשׁ אֱמוּנָתָהּ, סִדּוּר מִיֹּשֶׁר שִׂכְלָהּ, גְּבוּרָה מֵעֹז רוּחָהּ, וְכָל הָעוֹלֶה עַל שַׁפְרִירֵי שָׁמֶיהָ, הַכֹּל מֵרוּחַ אֱלֹהִים הַמְרַחֶפֶת עַל מְלֹא הַיְקוּם, מִימֵי בְּרֵאשִׁית עַד אַחֲרִית. "כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ד' צְבָאוֹת, אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם, אַל תִּירָאוּ". כָּל הַתַּרְבֻּיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יִתְחַדְּשׁוּ עַל־יְדֵי חִדּוּשׁ רוּחֵנוּ, כָּל הַדֵּעוֹת יִתְיַשְּׁרוּ, כָּל הַחַיִּים יֵאוֹרוּ בְּשִׂמְחַת לֵדָה חֲדָשָׁה בְּהִתְקוֹמְמוּתֵנוּ, כָּל הָאֱמוּנוֹת יִלְבְּשׁוּ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, יָסִירוּ אֶת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעֲלֵיהֶן וְיִתְלַבְּשׁוּ בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, יַזְנִיחוּ אֶת כָּל פִּגּוּל, כָּל טָמֵא וְכָל תִּעוּב שֶׁבְּקִרְבָּם, וְיִתְאַחֲדוּ לִינֹק מִטַּלְלֵי אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הוּכְנוּ מֵאָז לְכָל גּוֹי וּלְכָל אָדָם בִּבְאֵר יִשְׂרָאֵל. בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְכָל גּוֹיֵי הָאָרֶץ תָּחֵל אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּתֹקֶף וּבְגָלוּי וְעַל־פִּי יְסוֹדָהּ יָחֵל, מֵחָדָשׁ, בִּנְיָנֵנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הַחֻרְבָּן הָעַכְשָׁוִי הוּא הֲכָנַת תְּחִיָּה חֲדָשָׁה, עֲמֻקָּה וְאֳפָיִית. אוֹר חֶסֶד עֶלְיוֹן מִתְנוֹצֵץ. שֵׁם ד' אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה. הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.
בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְמוֹטֵט כָּעֵת לְרַגְלֵי הַסְּעָרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁל חֶרֶב מְלֵאָה דָּם, דּוֹרֵשׁ הוּא אֶת בִּנְיַן הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית. בִּנְיַן הָאֻמָּה וְהִתְגַּלּוּת רוּחָהּ הוּא עִנְיָן אֶחָד, וְכֻלּוֹ הוּא מְאֻחָד עִם בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְפּוֹרֵר וּמְצַפֶּה לְכֹחַ מָלֵא אַחְדוּת וְעֶלְיוֹנִיּוּת, וְכָל זֶה נִמְצָא בְּנִשְׁמַת כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל.
בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְמוֹטֵט כָּעֵת לְרַגְלֵי הַסְּעָרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁל חֶרֶב מְלֵאָה דָּם, דּוֹרֵשׁ הוּא אֶת בִּנְיַן הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית. בִּנְיַן הָאֻמָּה וְהִתְגַּלּוּת רוּחָהּ הוּא עִנְיָן אֶחָד, וְכֻלּוֹ הוּא מְאֻחָד עִם בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְפּוֹרֵר וּמְצַפֶּה לְכֹחַ מָלֵא אַחְדוּת וְעֶלְיוֹנִיּוּת, וְכָל זֶה נִמְצָא בְּנִשְׁמַת כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל.
הפתרון למלחמות
העולם מתמוטט. כיצד ניתן לבסס את בניין העולם? ישנה דרך אחת בלבד, והיא בניין האומה הישראלית. כל ההרס והחורבן נובעים מכך, שעם ישראל אינו תופס את מקומו המתאים בעולם. הרב רואה במצב ההתמוטטות דרישה לתיקון אמיתי. אם יש בעולם זעזועים יש לחזק את הדברים בשורש, וכל רגיעה אחרת היא מלאכותית, ולא תחזיק מעמד. ניתן לעשות הסכמים חדשים ופשרות חדשות בין העמים, אך לא זה הפיתרון. פיתרון כזה יוביל להתמוטטות נוספת ומלחמות חוזרות. יש להגיע לפיתרון שורשי לשאלת המלחמות. אם כן, מוכרח הדבר, ששורש ההרס הגדול הוא בדבר הקשור לבסיס העולם, למה שמחזיק את העולם. הצדיק הוא יסוד העולם 1 . "ועמך כולם צדיקים" 2 , האומה הישראלית היא יסוד קיום העולם. הפיתרון הוא הופעת עם ישראל, הופעת רוח ישראל, דבר ה' בעולם. לא די בבניין האומה באופן חיצוני, ככל העמים, אלא הכל תלוי בהתגלות רוח האומה הפנימית.
אורות המלחמה (11)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
8 - הכחדת הרשעה
9 - הפתרון למלחמות
10 - האחיזה באמונת ישראל
טען עוד
בכל דור ודור האומה מתגלית בגוון מסוים. לכל דור ישנה עבודת ה' המיוחדת לו, פן ייחודי בתורה. דור הגאולה הוא דור הסיכום. בדור זה מופיעה עבודת ה' הכוללת את כל הגוונים שבכל הדורות. לא עוד כל שיטה עומדת כחטיבה בפני עצמה - מוסר, חסידות והתנגדות. יש לקחת את העושר שבכל ההופעות הרוחניות ולגלות אותן בהרמוניה. האגדה, ההלכה, הפלפול, המדרש והפשט אינם חלקים נבדלים אלא מאוחדים. כמובן, ההופעה השלמה איננה מטשטשת את הגבולות ומערבבת בין החלקים, אלא כל גוון מופיע כחלק מפסיפס שלם של הופעת האומה לכל גווניה. זהו עניינו של דור הגאולה.
לרב הייתה ענקיות כזו, שיכלה להכיל את המגוון העצום של כל כוחות הנפש. יש מומחים לפסיקת הלכה, יש מוכשרים לשירה או לספרות, יש מעמיקים ומפלפלים ויש בעלי זכרון עצום. הרב היה איש אשכולות, המכיל הכל. לא הייתה לו שיטה מסוימת. שיטתו הייתה איחוד כל השיטות. זוהי גדלות מיוחדת. לרב היה מגוון עצום של כוחות וכשרונות ובכל נושא שבאו לדבר בו איתו, היה נראה שזהו תחום ההתמחות שלו. היה נראה כאילו רק עכשיו למד את העניין הנדון. חז"ל אומרים "כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי, דילמא לאו אדעתיה" 3 . כעת הרב שקוע בעניין מסוים ועל כן אין לשאול אותו בעניין אחר. אך כאשר באו לשאול את הרב, היה פורש את כל התמונה של הנושא באופן בהיר וברור ומברר את הדברים. לא כל אחד בדור יכול להשיג הכל, אבל כל אחד יכול לגלות פן מסוים, והדור כולו יציג יחד את התמונה השלמה. כך תופיע האומה לא רק בשלמותה הרוחנית, כי אם אף בשלמותה הלאומית, עם כל כוחות האומנות, הכלכלה והמדע, עם כל גווני הרוח והחומר כאחד. נשמה גדולה זקוקה לגוף גדול.
כמובן, ההופעה השלמה של עם ישראל קשורה עם ההופעה השלמה של העולם כולו. מגמת הגאולה האחרונה איננה רק תיקון עם ישראל אלא תיקון העולם כולו. ישנם אנשים, ששאיפתם היא לתקן את סביבתם בלבד. ניתן להרחיב את המגמה, ולתקן את כל עם ישראל השוכן בארץ. וניתן להרחיב יותר את המגמה, ולתקן את היהודים בכל העולם. המגמה השלמה, התכלית, היא תיקון העולם כולו. ממילא, אם יש זעזוע בעולם, יש צורך בגילוי נשמת האומה הישראלית הקשורה עם כל העולם.
היכן אחדות ישראל?
אנו לא רואים כל כך את האחדות בעם ישראל, "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" 4 . בהסתכלות ראשונית, רואים דווקא פיזור וריחוק, שיתכן שאין לו אח ורע בעמים אחרים. ניתן להבין זאת כך - בעם זה ישנם רצונות חזקים מאוד וכל אחד בטוח בצדקת דרכו ואמונתו, וממילא ישנו מתח עצום בין חלקי הציבור. אך באמת, אף המתחים הללו מגלים את אחדות האומה. נתבונן מעט בדברי הרב באורות התחייה בפרק כה:
סָמוּךְ לְעִקְבְתָא־דִּמְשִׁיחָא מִתְרַבָּה סְגֻלַּת הָאַחְדוּת בָּאֻמָּה, הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַדֵּעוֹת וְהָאוֹר הָאֱלֹהִי הַנִּמְצָאִים בַּצַּדִּיקִים פּוֹעֲלִים עַל קְדֻשַּׁת הַכְּלָל יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הַזְּמַנִּים. טְמוּנָה הִיא סְגֻלָּה זוֹ בְּמַטְמוֹן שֶׁל קָטֵגוֹרְיָא וּמְרִיבוֹת, אֲבָל תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה וְאַחְדוּת נִפְלָאָה, שֶׁמְּעוֹרֶרֶת הַרְגָּשָׁה כְּלָלִית לִצְפִיָּה לִתְשׁוּעַת הַגּוֹי כֻּלּוֹ.
בחוץ מריבות גדולות מאוד, אך בפנים "תוכו רצוף אהבה" 5 . מה שרואים בחוץ אינו מה שקיים בפנים. הסגולה הזו איננה מוסתרת בלבד על ידי החיצוניות, אלא רמוזה בה. הקטגוריות והמריבות מוכיחות על האחדות. מריבות קיימות רק בין קרובים. אין לנו מריבות עם היפנים והסינים ואף לא עם אוסטרליה ודרום אמריקה. הם שם ואנו כאן. מריבות קיימות בין שכנים. שכנים במקום, רבים על הגבול וכדומה. כך גם שכנים רוחניים מפריעים זה לזה. כל אחד רוצה שדעתו תישמע והאחר מפריע לו.
אף בתוך הציבור, הויכוחים החריפים מתנהלים דווקא בין הדעות הקרובות. בתוך אותה תנועה כל אחד מושך לכיוון אחר. וככל שהתנועות קרובות מבחינה רוחנית, המתח הפנימי ביניהם גדול יותר. כלומר, לעתים המריבות, המתחים והעלבונות מעידים דווקא על הקשר.
עם ישראל התקבץ ממקומות רבים בעולם. לכל אחד ישנה מנטליות שונה, תכונות ונטיות לב שונות. המפגש בין העדות השונות יוצר מתיחות. כל אחד רוצה להיות דומיננטי ושחברו יבטל את דעתו. אך בסופו של דבר מכל הארצות באים לארץ ישראל. זוהי מציאות של אחדות.
כאב האחדות
כיון שעם ישראל מתחיל להופיע ככלל, משפיעים הצדיקים על כללות האומה, על אף שמבחוץ הדברים נראים אחרת. אדם שנפגע ואיבריו התפרקו, תקופת ההבראה של חיבור איבריו מלווה בכאבים קשים מאוד. השתלת עור מלווה בכאב רב. הכאב מורה על התקדמות והצלחה בהשתלה, שכן האיחוי גורם לגירוי חזק מאוד. אם לא מופיע כאב, הרי זה סימן לכך שההשתלה לא נקלטה. כך ההתאחדות של עם ישראל מביאה למתח רב, כיון שכולם תלויים זה בזה. כעת כולנו בספינה אחת, הימין והשמאל. אנו אומה אחת עם מגמה אחת. בניגוד למה שאירע בעת החורבן, שאז הייתה שנאת חינם, היום השנאה היא תוצאה של בניין ואחדות. אז היינו במציאות של אחדות ובאה השנאה והפרידה. כעת, ההתחברות היא הגורמת לקטגוריה ולמריבות, שהן חיצוניות ביחס לגורם המאחד. כולם שואפים לכך שיהיה טוב לעם ישראל, שיהיה ערכי ואידיאלי. הויכוח הוא רק על הדרך. בסופו של דבר הדברים יתבררו בכיוון הנכון. המהות של כנסת ישראל היא שהיא אחת, וזהו התיקון היחיד שיכול להיות לעולם. כל תיקון אחר הוא תיקון חולף שלא יחזיק מעמד. בכל פעם שאנו רואים חורבן, עלינו להתעורר לבניין האומה הישראלית, שתאחד את העולם כולו סביב האמונה בה'. זהו התיקון השלם.
נשוב לעיין בדברי הרב בפרקנו.
רוּחַ ד' מָלֵא בָּהּ, רוּחַ שֵׁם מָלֵא בְּקִרְבָּהּ, וְאִי־אֶפְשָׁר לְרוּחַ אָדָם, שֶׁהַרְגָּשַׁת נִשְׁמָתוֹ פּוֹעֶמֶת בּוֹ, לִהְיוֹת שׁוֹקֵט בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זוֹ, מִבְּלִי לִקְרֹא לְכָל הַכֹּחוֹת הַצְּפוּנִים בָּאֻמָּה: עוּרוּ וְקוּמוּ עַל תַּפְקִידְכֶם. קוֹל ד' קוֹרֵא בְּכֹחַ, וּמִתּוֹכִיּוּת נִשְׁמָתֵנוּ וּמִתְּנוּעוֹת הַחַיִּים אָנוּ מַבְחִינִים אוֹתוֹ: יִשְׂרָאֵל מֻכְרָח לַחְשֹׂף אֶת מְקוֹר חַיָּיו, לַעֲמֹד הָכֵן עַל רַגְלֵי אָפְיוֹ הָרוּחָנִי. "מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו" – "אֻמָּה הַיּוֹדַעַת אָפְיָהּ שֶׁל אֱלֹהֶיהָ".
קול ה' קורא
אי אפשר להישאר אדישים לנוכח כל הזעזועים. הרב היה מגיב כך גם על המצב היום. כל המצב המסובך שאנו מתמודדים איתו, הוא קול ה' הקורא אלינו להתעורר. גם היום ישנו אי שקט עולמי, מתח בין המזרח והמערב, טרור עולמי. כאן, בארץ ישראל, אנו עומדים בעין הסערה. העולם כולו עומד מולנו ובוחש במציאות שבה אנו נמצאים. הסערה הזו היא קריאה, "קול ה' בכוח" 6 . מה שמתרחש כאן אינו רצף מקרים כי אם הנהגה אלוקית. יש כאן דרישה מעם ישראל לעמוד על רגליו ולגלות את מקור חייו, לדעת שהוא עם ה'. אל נשקוט על השמרים. המציאות מבקשת מאיתנו לשוב אל המקור ולעמוד על בסיס איתן, להכיר בשאיפותינו, בתכלית ישיבתנו בארץ ישראל, הקמת האומה בכל גדלותה הרוחנית. כל חלק מארץ ישראל שייך למגמה הזו. עלינו להעמיק את ההכרה הפנימית במגמה, ולדחוף את עצמנו להתעורר אליה. אנו אומה המכירה את ריבונו של עולם.
הַתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית מִתְנוֹדֶדֶת, רוּחַ הָאָדָם נֶחְלָשׁ, מַחְשַׁכִּים מְכַסִּים אֶת כָּל הָעַמִּים, "הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים". וְהַשָּׁעָה הִגִּיעָה, אוֹר עוֹלָם, אוֹר אֱלֹהִים אֱמֶת, אוֹר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי עַמּוֹ, עַם פְּלָאִים, צָרִיךְ הוּא לְהִתְגַּלּוֹת בְּהַכָּרָה, וְהַהַכָּרָה צְרִיכָה לָבוֹא בָּאֻמָּה פְּנִימָה, לְהַכִּיר אֶת הָאַחְדוּת שֶׁל כֹּחוֹתֶיהָ הִיא, לְהַכִּיר אֶת ד' הַשּׁוֹכֵן בָּהּ. וּבְהַכִּירָהּ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ, תַּכִּיר אֵיךְ לַחְשֹׂף אֶת מַבּוּעַ חַיֶּיהָ, תֵּדַע לְהַעֲמִיד חֲזוֹן עֶמְדָּתָהּ עַל מְקוֹרָהּ הָעַצְמִי. לֹא לִשְׁאֹב מִבְּאֵרוֹת זָרִים הִיא קְרוּאָה כִּי אִם לִדְלוֹת מִמַּעֲמַקֶּיהָ. תִּדְלֶה רָצוֹן מֵעֹמֶק תְּפִלָּתָהּ, חַיִּים מִבְּאֵר תּוֹרָתָהּ, אֹמֶץ מִשֹּׁרֶשׁ אֱמוּנָתָהּ, סִדּוּר מִיֹּשֶׁר שִׂכְלָהּ, גְּבוּרָה מֵעֹז רוּחָהּ, וְכָל הָעוֹלֶה עַל שַׁפְרִירֵי שָׁמֶיהָ, הַכֹּל מֵרוּחַ אֱלֹהִים הַמְרַחֶפֶת עַל מְלֹא הַיְקוּם, מִימֵי בְּרֵאשִׁית עַד אַחֲרִית. "כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ד' צְבָאוֹת, אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם, אַל תִּירָאוּ".
הכרה ישראלית
החושך הגדול מחייב להדליק את האור. הצעדים הראשונים של עם ישראל בשובו לארצו הם כבר חלק מהתגלות אור אלוקי ישראל, אך עליו להתגלות אף בהכרה. ראשית כל צריכה האומה להכיר ביד ה' המובילה אותה, ובה' השוכן בה. אף בתוך האומה ההתגלות נעשית בהדרגה. תחילה על נושאי התוכן הפנימי של האומה להעמיק ולהרחיב את השגותיהם בהכרת ה'. מתוך כך תדע האומה להעמיד את השקפת עולמה באופן האמיתי המתאים לה, ולא לשאוב מבארות זרים. בתוך תוכה נמצאים שורשי האמונה העמוקים ביותר. חיזוק הרצון לא ייעשה על ידי העתקה מאחרים, כי אם מעומק התפילה, מתוך התבוננות בתורה. זוהי הופעה של חיים עצמיים ישראלים.
אמונה - אומץ
ככל שאדם מאמין יותר, הוא אמיץ יותר. אמונה היא הכרה בכך שריבונו של עולם טוב הוא וניתן להישען עליו, לסמוך עליו, לבטוח בו. כשאדם בטוח בריבונו של עולם, הוא מקבל אומץ גדול ומסוגל ללכת אף כנגד העולם כולו. ר' אברום שפירא זצוק"ל היה מספר בהלצה על סכסוך שהיה בין רב לראשי קהילתו, הגבירים של העיר. באו אנשים מהציבור להתיעץ עם אחד הגדולים באיזה צד עליהם לתמוך. אמר אותו רב שעדיף ללכת עם הצד החזק. אם כן נבחון מיהו הצד החזק, מחד עומדים הגבירים והם החזקים ולעומתם עומד הרב. אך כיון שריבונו של עולם עם הרב, הרב הוא החזק וכדאי להיות בצידו. אדם ההולך בדרך האמת, ריבונו של עולם איתו. אמונה היא ביטחון. עלינו לשנן את היסוד הזה. אמונה איננה ידיעה שריבונו של עולם שולט על העולם בלבד, אלא בטחון בכך שריבונו של עולם הוא טוב ואנו סומכים עליו. ככל שהביטחון גדול יותר, ההצלחה מובטחת. אילו היה מגיע אדם לאמונה מוחלטת, לא היה דבר שיכול לפגוע בו. ישנה סגולה, בשם בעל נפש החיים 7 , שאדם הנמצא בסכנה, יעסוק בייחוד ה' ויאמר בליבו "אין עוד מלבדו" 8 , ושום כוח בעולם לא יוכל לפגוע בו. כמובן, לא די באמירת המילים אלא יש לבטוח בפנים, בלב, באמת. כשאדם יודע שהוא רוצה לעשות את רצון ה', ונשען עליו, הוא מקבל אומץ גדול.
האומה תיקח את כוחותיה מתוכה פנימה, מתוך נשמתה. אף בנשמתו של כל אדם פרטי מונחים כוחות גדולים. וכן הסדר יבוא מיושר השכל הטבעי הפנימי, שכן "אלקים עשה את האדם ישר" 9 . "אל תיראו", אומר הקדוש ברוך הוא, אתם איתי ואני איתכם. אם האומה תאמץ לעצמה את כל הכוחות הללו, היא תוכל לחשוף את מלוא גודלה הפנימי, העצמי, האמוני, התורני, וכך היא תתרומם, ומתוך כך תתקן את השבר העולמי. העולם כולו הוא כגוף אחד שלם, שבו עם ישראל הוא המרכז, הלב. הרגשה טובה של איבר מסוים משפיעה על הגוף כולו, ולהיפך. האדם הוא עולם קטן והעולם אדם גדול. כאשר הלב מפסיק לקרטע, הבריאות מתפשטת בכל הגוף.
דוגמא אישית
באופן פנימי ודאי שהתעלות של עם ישראל מעלה ומשפיעה על העולם כולו באופן תת הכרתי. רוב ההשפעות החינוכיות הן על ידי דוגמא אישית. כשאדם מתנהג כראוי, הרואים אותו מושפעים ממנו. על כל מורה ועל כל אב להכיר בכך שהדוגמא האישית היא יסוד ההשפעה הטובה. אב אינו יכול לדרוש מבניו מה שהוא אינו מקיים. כאשר הייתי אברך צעיר, היו בבית הכנסת בעלי בתים שהיו מביאים את ילדיהם עם שקית ממתקים ומלמדים אותם לנשק את המזוזה ואת ספר התורה וכל הזמן מתעסקים בצרכים של הילד. האבא היה מתרכז בחוויה של ילדו והתפילה הייתה בדרך אגב. אני לא הרגלתי את ילדי לכך. עדיף שהאב יתפלל ובנו יראה שלא ניתן להפריע לו כיוון שהוא באמצע דיבור עם ריבונו של עולם. פעמים, ראיתי שהשעה מאוחרת וילדי לא היה לבוש ומוכן לקראת היציאה לתפילה. אשתי ביקשה שאחכה מספר רגעים, כדי שיוכל בני ללכת איתי לבית הכנסת. אמרתי שהחינוך שלי הוא שיראה שאני רץ לבית הכנסת ולא מאחר. כך ילד רואה שצריך לבוא לתפילה בזמן. דוגמא אישית היא יסוד החינוך. כאשר אתה רוצה לדרוש מאדם אחר דבר כלשהו, אתה צריך להיות טוב פי כמה באותו עניין, ואז תוכל לומר לו דברים היוצאים מן הלב, שאף יכנסו אל ליבו. כך הדברים אינם חיצוניים אלא ממלאים את הלב, ולעתים אף אין צורך בדיבור. כך עם ישראל משפיע על העולם בעצם ההתנהגות המוסרית והישרה, הרוחנית והאידיאלית שלו. כאשר מגיעים למצב השלם, ניתן להשפיע גם בצורה ישירה.
כָּל הַתַּרְבֻּיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יִתְחַדְּשׁוּ עַל־יְדֵי חִדּוּשׁ רוּחֵנוּ, כָּל הַדֵּעוֹת יִתְיַשְּׁרוּ, כָּל הַחַיִּים יֵאוֹרוּ בְּשִׂמְחַת לֵדָה חֲדָשָׁה בְּהִתְקוֹמְמוּתֵנוּ, כָּל הָאֱמוּנוֹת יִלְבְּשׁוּ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, יָסִירוּ אֶת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעֲלֵיהֶן וְיִתְלַבְּשׁוּ בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, יַזְנִיחוּ אֶת כָּל פִּגּוּל, כָּל טָמֵא וְכָל תִּעוּב שֶׁבְּקִרְבָּם, וְיִתְאַחֲדוּ לִינֹק מִטַּלְלֵי אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הוּכְנוּ מֵאָז לְכָל גּוֹי וּלְכָל אָדָם בִּבְאֵר יִשְׂרָאֵל.
הסרת הבגדים הצואים
כשאנחנו נעמוד על רגלינו, נרומם את כל הופעות החיים בעולם כולו. מגמתנו איננה פרטית לאומית, ואף לא אזורית, "מזרח תיכון חדש", אלא תיקון העולמות כולם. כל מאמין, אף אם מאמין בדבר מגושם ונמוך, מחפש את מקור הכוח העליון. יש המלבישים את האמונה בטעות בלבוש גס ונמוך, אך עם חידוש רוחנו תפשוטנה האמונות הנמוכות הללו את מלבושיהן ותתגלה האמונה הפנימית. כדי לתקן אין צורך לעשות מהפכה ולהיות אדם אחר, אלא די להסיר את הבגדים, את העטיפות. העיוותים בהופעות החיים הם חיצוניים. לפני ולפנים יש טהרה וקדושה. "הסירו הבגדים הצואים וכו' והלבש אותך מחלצות" 10 .
בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְכָל גּוֹיֵי הָאָרֶץ תָּחֵל אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּתֹקֶף וּבְגָלוּי וְעַל־פִּי יְסוֹדָהּ יָחֵל, מֵחָדָשׁ, בִּנְיָנֵנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הַחֻרְבָּן הָעַכְשָׁוִי הוּא הֲכָנַת תְּחִיָּה חֲדָשָׁה, עֲמֻקָּה וְאֳפָיִית. אוֹר חֶסֶד עֶלְיוֹן מִתְנוֹצֵץ. שֵׁם ד' אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה. הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.
סיכום
הרב רואה בכל מאורע שקורה את דבר ה' אלינו. כך כאשר יש זעזוע, מלחמה, או כל מתח בינינו. בניית השבר הרוחני נעשית על ידי אנשי התורה, שמעמיקים יותר בתפילתם ובלימודם, ומוציאים את כוחותיהם אל הפועל. מתוך כך מתרוממת האומה הישראלית ומרוממת את העולם כולו, וכך נפתרת הבעיה מן השורש.
^ 1.משלי י, כח.
^ 2.ישעיה ס, כא.
^ 3.שבת ג, ב.
^ 4.תפילת עמידה למנחה של שבת.
^ 5.שיר השירים ג, י.
^ 6.תהילים כט, ד.
^ 7.עיין נפש החיים שער ג, פרק יב.
^ 8.דברים ד, לט.
^ 9.קהלת ז, כט.
^ 10.זכריה ג, ד.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
ראיית המבט השלם
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך עושים קידוש?
מה המשמעות הנחת תפילין?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
